נחפר חציו המזרחי של המתקן, שמתארו החיצוני מלבני והפנימי עגול (3.5 מ' קוטר פנימי; איור 1). קירות המתקן הפנימי והחיצוני (W204 ,W201; רוחב 1.7 מ') היו בנויים מאבני גוויל בזלתיות וליבת הקיר עשויה דבש ואבני בזלת קטנות ומלוכדות באדמה אפורה

(L202). הקירות מושתתים על שכבת אדמת חמרה סטרילית מהודקת והם נמשכים מחוץ לגבול החפירה. רצפת המתקן (L203) עשויה מטרוורטין כתוש ומושתתת על תשתית בנויה מאבני בזלת קטנות ואדמה חומה (L205; איור 2). תשתית הרצפה (0.3 מ' עובי) מושתתת על אדמת חמרה סטרילית והכילה מעט חרסים מן התקופה הרומית. על רצפת המתקן הייתה שכבת ריבוד של אדמה חומה בהירה שהכילה חרסים מן התקופה הרומית המאוחרת.

מכלול כלי החרס שנמצא בחפירה מתוארך לתקופות ההלניסטית, הרומית והרומית המאוחרת. נמצאו מעט חרסים מהתקופה ההלניסטית (המאה הב' לפסה"נ), בהם סיר בישול עם צוואר נוטה החוצה ושפה פשוטה (איור 1:3) וקערה עם שפה נוטה החוצה ממשפחת כלי טרה סיגילטה מזרחית (איור 2:3). מהתקופה הרומית נמצא סיר בישול גלילי עם רכס פנימי (איור 3:3), המוכר כטיפוס כפר חנניה 4א'. עוד נמצאו כלים אופייניים לגליל מהמאה הד' לסה"נ שכללו קדרת בישול ומכסה (איור 4:3, 5), סיר בישול ללא צוואר ושפה מקופלת החוצה עם רכס (איור 6:3) וקנקן שצווארו נוטה החוצה ושפתו פשוטה (איור 7:3).
 
אף שהממצא האדריכלי מועט נראה כי זהו שריד של מגדל חקלאי. על סמך ניתוח הממצא הקרמי מתוארכים בניית המתקן ושימושו לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'-הד' לסה"נ).