שטח A. שטח זה כולל את האתר חורבת ברקת (כ-60 דונם) – חורבה גדולה שנבנתה על קצה שלוחה סלעית מצפון לנחל ברקן. בסקרים שבוצעו בעבר ובמהלך החפירה נאספו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית וימי הביניים. סביב החורבה, במיוחד מדרום וממערב, הובחנו ערמות סיקול רבות (איור 2). פיזור הערמות נעשה צפוף ככל שמתקרבים לחורבה ונראה כי יש קשר ישיר ביניהן לבין האתר. לערמות מתאר עגול או סגלגל (0.2-1.5 מ' גובה) ופיזורן אינו מקרי. הן מסודרות לרוב לאורך קווי גובה במעלה ערוץ היורד לכיוון כפר קרע. בתשע ערמות אבנים נערכה חפירה מדגמית. מתחתן נחשפו מיתקנים סגלגלים או מלבניים (1.5 × 4.5 מ' בממוצע), שדופנו (כ-0.2 מ' עובי) באבנים בגדלים שונים שהונחו לאורך או לרוחב. אף שסלע האם באזור זה גבוה במיוחד, המיתקנים לא נבנו ישירות על הסלע אלא על מילוי של אדמה (0.4-0.2 מ' עובי). בתוך המיתקנים נמצאו מעט שברי כלי חרס מצולעים שחוקים, ככל הנראה מן התקופה הביזנטית.

 

שטח B. נמצאו עשרות גלי אבנים, דומים לאלה שנתגלו בשטח A, אם כי בפיזור דליל יותר. נחפרו 26 גלי אבנים, וברובם נחשפו מיתקנים מלבניים הדומים באופי ובמידות לאלה שנחפרו בשטח A. ניתן לחלק את המיתקנים לכמה טיפוסים: הטיפוס הבודד, הטיפוס הכפול שלו זוג מיתקנים מקבילים, בנויים בזווית חדה (איור 3), כהה או ישרה זה ביחס לזה או סדורים בטור (איור 4). מעט גלי אבנים הושתתו ישירות על הסלע ללא כל מיתקן מתחתם. בתוך המיתקנים נמצאו מעט שברי כלי חרס מצולעים שחוקים, המתוארכים ככל הנראה לתקופה הביזנטית. במיתקן אחד נחשף שבר של צמיד זכוכית. בחלק הצפוני של השטח נחפר גל אבנים גדול
(12 מ' קוטר) שאופיו שונה: בבדיקה מדגמית שנערכה במרכזו נחשף מיתקן בנוי אבני נארי שטוחות מונחות במעגל על צדן הצר. הממצא כולל שברי כלי חרס מן התקופה הרומית. מהות המיתקן לא הובררה.

 

שטח C. נחפרו שישה ריבועים שבהם נחשף כנראה חלק ממתחם רחב ממדים שקירותיו נבנו באבן מקומית מהוקצעת. הקירות, לעתים כפולים (איור 5), ניגשו אל מגדלים מרובעים שמתארם הפנימי עגול (איורים 6, 7). נתגלה חדר מרובע (3 × 3 מ') שרוצף ברצפת אבן. ממערב לו הובחנו על פני השטח שרידי בנייה שלא נחפרו.
 

בקצה המזרחי של השטח נחשף קיר בנוי משני פנים ובתווך מילוי של אבנים קטנות. מצפון לשטח הובחנה ערמת אבנים שאורכה כמה מאות מטרים ושימשה כנראה גבול בין חלקות חקלאיות המגיע עד לשטח G, שם היא הובחנה בזיקה למבנה.
הממצא הקרמי מהשטח דל וכולל מעט שברי כלי חרס, כנראה מן התקופה הביזנטית.

 

שטח D. נחפרו שמונה ריבועים. נחשפה פינה דרומית-מערבית של מבנה שקירותיו (1 מ' רוחב) נבנו משני פנים של אבנים מקומיות מהוקצעות; הקירות השתמרו לגובה 6-5 נדבכים. כן נתגלו שרידים אדריכליים אחרים, בהם קיר (3 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב) ושרידי רצפת אבן הניגשת אליו. על הרצפה נתגלה מיתקן עגול בנוי אבנים. הממצא הקרמי תוארך לתקופות ההלניסטית והביזנטית.
 

 שטח E. נחפרו שלוש נקודות. בשתיים מהן, שבסקר עלתה השערה כי הן פתחי מערות, לא נתגלה כל ממצא. נחפר חתך בדיקה במרכז גל אבנים גדול ונתגלתה כמות גדולה של שברי כלי חרס מתקופת הברזל 1, בהם קנקני שפת צווארון וסירי בישול עם שפת קרדום.

שטח F. במהלך הסקר אותרו כמה ריכוזים של אבנים וגלי סיקול. בשל בעיות בטיחות נבדקה ערמה אחת בלבד (9 מ' קוטר) שבמרכזה נחפר חתך בדיקה שהורחב. נתגלה מיתקן עגול
(כ-4 מ' קוטר) הבנוי אבנים מקומיות מהוקצעות ותחום על ידי קיר (0.4 מ' רוחב; איור 8). טיב המיתקן אינו ברור, אולי אסם לתבואה.

 

שטח G. על פני השטח הובחנו ריכוזים גדולים של אבנים וכמות גדולה של  שברי כלי חרס. נבדקו תשע נקודות שברובן קירות בנויים ורצפות הניגשות אליהם. הממצא הקרמי מגוון וכולל קנקנים וקערות המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה 2; קנקני שפת צווארון, ידיות של קנקנים עם עיטור קנה, פיתסים וסירי בישול מתקופת הברזל 1. שברי כלי חרס מעטים מתוארכים לתקופות הפרסית, ההלניסטית והביזנטית. כן נתגלתה כמות קטנה של כלי צור בשלבים שונים של הכנה. ממצא זה מזכיר את המבנים ואת הממצא באתר עין חגית (ר' חדשות ארכיאולוגיות ק"ד: 54-53).

 

החל מתקופת הברונזה התיכונה (וייתכן שאף קודם לכן) ועד לתקופות הברזל והפרסית  התמקד היישוב לאורך ערוץ נחל חוטמית (שטחים G-E). באזור מרוכזים השרידים הרבים ביותר שכוללים ריכוזים גדולים של מבנים. בשטחים C ו-D התמונה שונה: השרידים האדריכליים מעידים על מתחם גדול, זוהי ככל הנראה חווה חקלאיות מהתקופה הביזנטית. שטחים A ו-B מאופיינים בערמות אבנים (גלי סיקול?) המכסות מיתקנים מלבניים שמהותם לא ברורה. התופעה ייחודית ומוכרת רק באזור הרי מנשה, שם משמשים מיתקנים דומים למניעת גלישה של אבנים בערמות סיקול (א' זרטל, מידע בעל פה). ערמות האבנים במחנה רגבים קטנות בהרבה מאלה שנסקרו בהרי מנשה, ורק חפירות בעתיד יוכלו לבאר סוגייה זו. בשל מיעוט הממצא מתוארכים המיתקנים בספק לתקופה הביזנטית. נראה כי עיקר היישוב עבר לדרום-מזרח, לאזור חורבת ברקת, במהלך התקופות הרומית והביזנטית.