בחודש יולי 2010 נערכה חפירת בדיקה בכפר סואעד חמירה (הרשאה מס' 5957-A; נ"צ 21592/74144), בעקבות גילוי עתיקות בעת פריצת תוואי לכביש. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון המועצה האזורית עמק יזרעאל, נוהלה על ידי ד' שיאון, בסיוע י' יעקובי וי' לבן (מנהלה), מ' קונין, ר' מישייב ומ' קאהן (מדידות), מ' הרטל וא' שטרן (עזרה בניהול החפירה), ע' שטרן (זיהוי חרסים מימי הביניים) ופועלים מכפר מנדא. ראוי לציין את שיתוף הפעולה של מוכתר הכפר, מר טהא, ואת העניין שגילו תושבי המקום בחפירה.
הכפר סואעד חמירה והאתר ממוקמים על שלוחה מתונה הפונה מערבה, מעל נחל ציפורי הזורם מדרום לה. האתר לא היה מוכר וכנראה שלא נסקר בסקרים קודמים, או שלא זוהו בו עתיקות. בשיחות עם התושבים התברר שממערב לחפירה נמצאו בעבר מטבעות רבים מן התקופה הרומית, ממזרח לה נמצאו מטבעות מן התקופה הביזנטית ומדרום לה מטבעות ממלוכיים. מידע זה מעיד על אתר גדול יחסית. במטע זיתים סמוך נאספו שברי כלי חרס אחדים מן התקופה הפרסית (המאה הד' לפסה"נ).
נחפרו שני ריבועים, מזרחי ומערבי, המרוחקים כעשרה מטרים זה מזה, שבהם זוהו שכבה מן התקופה הממלוכית (I; המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ) שבה שני שלבים, ושכבה מן התקופה ההלניסטית–הרומית הקדומה (II; המאה הא' לפסה"נ–המאה הב' לסה"נ). השכבות יתוארו מהקדומה למאוחרת.
שכבה II
בריבוע המערבי נמצאו בשכבה זו שני קירות ניצבים הבנויים על הסלע, שהוחלק במקום זה (איור 1). קיר אחד בנוי בשיטה ה'פניקית', עם אומנות במרחקים שווים (איור 2). הקיר האחר ניגש אליו ובנוי בנייה רגילה. בשני המרחבים המתייחסים לקירות אלה נאספו שברי כלי חרס בלבד, המתוארכים למאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ (הרוב) ולמאה הב' לסה"נ (מעט). נמצאו משקולת עופרת הלניסטית ומטבעות אחדים שלפחות חלקם הלניסטי. נמצאו גם שברים של שני ספלים עשויים אבן גיר ושלושה חרטומים של נרות הרודיאניים, ממצאים האופייניים ליישוב היהודי בשלהי ימי הבית השני ומעט אחר כך.
בריבוע המזרחי התגלה מקווה טהרה חצוב בחלקו בסלע, שהשתמר היטב, פרט לשפתו. המקווה מטויח כולו והוליכו אליו שלוש מדרגות שגובהן משתנה (איור 3). השלח של המדרגה האמצעית רחב במיוחד, לאפשר עמידה יציבה לטובל. המקווה היה בחדר בנוי ששניים מקירותיו שרדו. בקיר הדרומי פתח בנוי היטב עם מפתן מוגבה, שמנע כנראה נזילת מים החוצה (איור 4). בקרקעית המקווה נמצא קנקן שלם מטיפוס פניקי, המתוארך למאה הא' לסה"נ.
ממזרח למקווה נחשף בור מים פעמוני חצוב, מטויח כולו, שלו שני פתחים. הבור לא נחפר, אך בשל סמיכותו למקווה ואיכות הטיח, יש להניח שהוא בן זמנו של המקווה ואולי שימש לו מקור מים. בור המים נסתם סופית רק לפני כעשרים שנה, כפי שמעידים אנשי המקום וממצאים אחדים בני זמננו שנמצאו בו.
שכבה I
בשכבה זו נמצאו מבנים אחדים, המאופיינים בקירות חיצוניים עבים וקירות מחיצה דקים ברוחב אבן אחת. במבנה הבנוי מעל המקווה זוהו שרידי רצפת אבן (איור 5), והוא ניצל שניים מקירות החדר הקדום. על סמך חרסים ממלוכיים אחדים שנמצאו במפלסים העליונים של המקווה, נראה שהוא נסתם סופית בתקופה זו.
בריבוע המערבי זוהו סטרטיגרפית שני שלבים ברורים בתוך התקופה הממלוכית. מהשלב הקדום נחשפו חדרים אחדים מרוצפים אבן (איור 6). רצפות האבן הונחו על שכבת עפר שהכילה שברי כלי חרס רבים מן המאה הא' לסה"נ (שכבה II) והובא כנראה ממקום סמוך. מהשלב המאוחר נחשפו שני קירות דלים מאבני גוויל ברוחב אבן אחת (איור 7), אך גם שני קירות מסיביים יותר (ר' איור 6 משמאל). רצפת שלב זה לא הייתה מרוצפת אבן, אך במקום אחד התגלה שריד דל של רצפת טיח מתפוררת.
תיארוך השכבה מתבסס על ממצא כלי חרס, חלקם לרפאות, שנמצאו על רצפות החדרים. כלי החרס זהים בשני השלבים.
ראשית היישוב באתר כנראה בתקופה הפרסית. על סמך ממצא כלי החרס אפשר לקבוע שהמבנים משכבה II נבנו במאה הא' לפסה"נ, כנראה בימי החשמונאים, וננטשו במהלך המאה הב' לסה"נ. היישוב חודש בתקופה הממלוכית, ואולי כבר בתקופה הצלבנית, על סמך חרס אחד המתוארך למאה הי"ב לסה"נ. בתקופה זו נוצלו שרידי קירות קדומים שעוד בלטו על פני השטח.
נמצא שבר אחד של מקטרת טורקית מן המאה הי"ח לסה"נ, אך אין בה כדי להעיד על התיישבות בתקופה זו, מכל מקום לא בשטח שנחפר.
גילוי האתר מאפשר להוסיף אתר חדש לתפוצת היישוב היהודי בגליל התחתון, במרחק קטן יחסית (כ-4 ק"מ) מאושה ומשפרעם של תקופת המשנה. על סמך זיהוי ראשוני של כלי החרס, היו ליישוב קשרים כלכליים הן עם המרכזים היהודיים שממזרח לו והן עם החוף הפניקי (עכו?).
היישוב הממלוכי תורם מידע על תפוצת היישוב בתקופה זו, שכן נמצאו בו יחד כלי חרס מטיפוסים שבדרך כלל לא נמצאים יחד באתר אחד.