שטח A (איור 3)

החפירה בשטח A התמקדה בחלקה המערבי של מערה ובשני פתחיה. המערה הייתה ככל הנראה חלק ממכלול בית חווה אומיי, שחלקה המזרחי, עם בית החווה עצמו נחפר בחפירות קודמות (חדשות ארכיאולוגיות קח:115). המערה חצובה בסלע קירטון, ותקרתה היא שכבת הנארי המכסה את הקירטון. למערה שני פתחים: בדרום – פתח ראשי חצוב בצורת מסדרון (1.0×4.2 מ') שכיוונו דרום-מערב–צפון-מזרח (איור 4), ובצפון  – פתח משני עגול (1.5 מ' קוטר; איור 5) שמוליכה אליו מדרום כניסה משופעת.
לפני החפירה זוהו במערה ריכוזי אבנים ומילוי עפר. במרכז המערה נפתחו שני ריבועים, אחד מהם נסגר בעומק 0.4 מ' בשל ממצא מועט; ריבוע C2 נחפר לעומק 0.8 מ', ורק פינתו הצפוניתנחפרה עד לסלע האם.
על תחתית המערה התגלה מילוי אבנים (0.3 מ' עובי) שנועד לפילוס, ומעליו טיח בוץ מהודק היטב המשקף את שלב השימוש הקדום במערה. מעל רצפת הטיח נתגלתה שכבת מפולת אבנים (1 מ' עובי ממוצע) ללא כל ממצאים בתוכה, המעידה ככל הנראה על התמוטטויות בתוך המערה ועל נטישתה לפרק זמן מסוים. על גבי מפולת האבנים נחשפה שכבת אפר ועליה אדמה חומה ושחורה מעורבת בכמות רבה של חומר אורגני, בעיקר גללי בעלי חיים (איור 3: חתך 1–1). שכבה זו משקפת שלב שימוש שני במערה.
בחפירה במסדרון הכניסה למערה נחשף מילוי אבני גיר ואדמה שחורה ללא כל ממצא קרמי. בכניסה למסדרון הכניסה, צמוד לדופן הסלע המערבית, התגלה שקע קטן חצוב בסלע (ר' איור 4), אולי פותה לציר דלת הכניסה למערה. המסדרון מקביל לקירות מבנה החווה האומיית שהתגלתה ממזרח למערה ולכן סביר שחציבתו קשורה לבניית בית החווה, וכי המערה הייתה חלק מהמכלול הבנוי.
בכל אזורי הבדיקה ובכל השכבות נמצאו מעט מאוד ממצאים. מיעוט הממצאים מחד גיסא, והכמות הרבה של החומר האורגני מאידך גיסא, מעידים כי המערה הייתה דיר או מתבן בשני שלבי השימוש.
על פני השטח מחוץ למערה זוהו שרידי דרך קדומה, תחומה בגדרות אבן, שהובילה מדרום לצפון (כ-3 מ' רוחב; איור 6). כמו כן נתגלו כמה ריכוזי אבנים ונאספו מעט שברי כלי חרס (ראה להלן).
 
שטח B (איור 7)
שטח B כ-100 מ' צפונית לשטח A. לפני החפירה זוהו בו שרידים קדומים (אתרים 94, ו-94א'). בחפירה נחשף באתר 94 כבשן סיד ובאתר 94א' נבדקו גדרות אבן, גל סיקול ומדרגת עיבוד חקלאי. לאור הממצאים קשה לתארך מבנים אלו.
 
אתר 94. נחשף כבשן סיד (5 מ' קוטר עליון, 3.5 מ' קוטר תחתון, 4.5 מ' עומק; איור 8) חצוב בסלע הקירטון. בבסיס המתקן נמצאה שכבת שרפה ועליה שרידי סיד. בחלקו הצפוני-מזרחי נחשפה תעלה, וייתכן שגם דרכה הזינו חומרי בערה ואבני גיר, נוסף על ההזנה מראש הבור. בחלק הצפוני-מערבי של הבור נמצא חלל טבעי בסלע מלא אדמה חומה ללא ממצאים. על הדופן המזרחית של הכבשן נשתמר דיפון אבני גיר קשות שציפה את הסלע מבסיס הכבשן עד לגובה שני מטרים. מטרת הדיפון הייתה, ככל הנראה, לשמור על סלע הקירטון שלא יתפורר. על גבי דיפון האבן נמצאו שרידי סיד (איור 9).
בצדו המערבי של הכבשן, בגובה 1.2 מ' מעל בסיסו, נחשף פתח לארובה (0.5 מ' קוטר) הבנויה כצינור (כ-0.4 מ' קוטר תחתון, כ-0.5 מ' קוטר עליון, כ-1 מ' אורך). הדופן הצפונית של צינור הארובה חצובה בסלע, ואילו הדופן הדרומית בנויה ומדופנת באבני סיקול. יש להניח שמשיקולי נוחות נבחר מקום הארובה במקום המפגש של הסלע עם הקרקע. בראש הארובה נתגלתה שכבת אפר שהצטברה כנראה סביב מכסה שהונח שם לוויסות האש והחום. סמוך לכבשן מדרום נחפר חתך בציר צפון–דרום (0.6×2.0 מ'; ר' איור 8), והתגלה בו מילוי של אבני גיר וחומר אפור שהונחו על סלע האם, ככל הנראה שפכי ניקוי הכבשן.
נראה כי שיטת העבודה בכבשן הסיד הייתה כזו: מילוי חומר בערה, הנחת אבני גיר מעליו עד מעל פתח הארובה כדי ליצור יניקה של אוויר, הצתת חומר הבערה, ככל הנראה דרך התעלה, הוצאת הסיד אחרי תום הבערה והשלכת הפסולת סביב שפת הכבשן.
 
אתר 94א'. נבדקו כמה מבני אבן שניצבו בשטח הפתוח, על פני הגבעה, בהם שתי גדרות אבן (W201 ,W200); גל סיקול (L1708); ומדרגת עיבוד חקלאי (W202).
גדר 200 (6 מ' אורך, 1.5 מ' רוחב; איור 10) נמצאה בחלק הדרומי-מזרחי של שטח B. כיוונה צפון–דרום וגובהה השתנה בהתאמה לתוואי הסלע. משני צדי הגדר נחפר חתך בדיקה (3 מ' רוחב) עד לסלע האם. חפירת הבדיקה הראתה כי הגדר נבנתה בשני שלבים טכניים. בשלב הראשון הונחו אבני סיקול קטנות ובינוניות על גבי הסלע הטבעי, בתוואי הגדר. בשלב השני סודרו אבני גוויל גדולות בנדבך אחד על גבי שכבת אבני הסיקול בצד המערבי של הגדר, וכן הוספו אבני סיקול בצדה המזרחי.
משני צדי הגדר נתגלה חומר מילוי של אדמת חמרה מעורבת בשברי אבנים קטנות, ללא כל ממצא ארכיאולוגי.
גדר 201 (16 מ' אורך, 1 מ' רוחב; ר' איור 10) מקבילה לגדר 200, כ-7 מ' מערבית לה. משני צדי הגדר נחפר בור בדיקה (3×5 מ') עד לסלע האם. בחפירה נתגלה כי צדה המערבי של הגדר היה בנוי מאבני גוויל גדולות שהונחו ישירות על הסלע ואילו בצדה המזרחי היה גיבוב של אבני סיקול קטנות ובינוניות. הגדר נשתמרה לגובה נדבך אחד. המילוי משני עבריה כלל אדמת חמרה חומה ואבנים קטנות. בתוך הגדר נמצא שבר כלי חרס אחד, אך אי אפשר לתארכו.
גל סיקול מלבני (L1708; מידות 3.5×9.2 מ', 0.5–1.0 מ' גובה; איור 11) נמצא כ-6 מ' מערבית לגדר 200 וכיוונו מזרח–מערב. הוא תחום בשני קירות הבנויים לגובה נדבך אחד מאבני גוויל במגוון גדלים. בין הקירות מילוי אבנים קטנות. בחתכים שנחפרו בתוך הגל (6 מ' אורך, 2.0–3.5 מ' רוחב), ומצפון לו (0.55 מ' עומק) התברר כי ערמת הסיקול הונחה הישר על גבי סלע האם. בערימה אבנים בינוניות ושכבת אדמה דקה חומה-צהבהבה בין האבנים ובתחתית גל הסיקול, ככל הנראה אבק שנשטף מעל האבנים פנימה. בתוך מילוי גל הסיקול לא התגלו ממצאים.
טרסה 202 (18.5 מ' אורך, 8.4–11.3 מ' רוחב; איור 12), כ-15 מ' מצפון לגדר 200. כיוונה מזרח–מערב וצורתה כקשת רחבה. במרכז מדרגת העיבוד ומשני צדי הקיר נחפר ריבוע בדיקה (5×5 מ') כדי להבין את שיטת הבנייה ולתארך את המבנה. עומק האדמה מצפון לקיר היה רב מעומק האדמה מדרום לקיר. הקיר בנוי אבני גוויל ונועד לחסום את אדמת המילוי שמצפונו. סמוך לקיר מצפון הונחו אבני סיקול קטנות מעורבות באדמה שנועדו לסנן את המים ולעצור את הסחף כדי להפחית את הלחץ על הקיר. מצפון לאבני הסיקול הקטנות אדמת טרה-רוסה נקייה כמעט לחלוטין מאבנים. בתוך הטרסה נמצאו חרסים ספורים, אך לא היה אפשר לתארכם.
 
בשטח A התגלו מעט כלי חרס מתארכים, הן בתוך המערה הן מפני השטח מחוץ לה, בהם מעט שברי מכסים (איור 1:13, 2), קערה (איור 3:13), קנקנים (איור 4:13, 5) ופך (איור 6:13) המתוארכים לסוף התקופה הביזנטית ולראשית התקופה האסלאמית.כמו כן התגלו בשטח A סכין מתכת (איור 1:14), בסיס נר (איור 2:14), כלי עצם הנראה חלק מידית לתמרוקים (איור 4:14) ושלושה שברי זכוכית (איור 5:14, 6, 8). בשטח B נמצאה משקולת נול עשויה אבן (איור 3:14) וכן בסיס קערה מזכוכית (איור 7:14). הממצאים פשוטים ויום-יומיים, ואין בהם חפצי מותרות.
 
החפירה במתחם שמשוני משקפת את הנוף החקלאי באזור, וכוללת גדרות המפרידות בין חלקות חקלאיות, דרך העוברת ביניהן, מדרגת עיבוד חקלאי ומערה שהייתה חלק ממכלול בית חווה. נוסף על המתקנים החקלאיים נחשף גם מתקן תעשייתי – כבשן סיד שתוצרתו שימשה ככל הנראה את תושבי האזור. יש לציין שכמה שנים אחרי החפירה התגלה בחפירה סמוכה כבשן סיד נוסף (חדשות ארכיאולוגיות 117) אך קשה לקבוע קשר כרונולוגי בין השניים.
הממצאים היחידים שעשויים לסייע בתיארוך המבנים שנחשפו הם כמה שברי כלי חרס שנמצאו במערה ובשטח הסמוך לה, שזמנם סוף התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית. בית החווה שהתגלה סמוך למערה תוארך לתקופה האומיית (חדשות ארכיאולוגיות קח: 116) וסביר מאוד ששרידי הפעילות החקלאית שנמצאו בחפירה הם בני תקופה זו. יש יסוד להניח כי השימוש בשטחים החקלאיים ובמתקנים נמשך לתקופות מאוחרות, כפי שמעידים למשל שני שלבי השימוש במערה.