נחפרו שני ריבועים בכיוון צפון–דרום, המרוחקים כ-6 מ' זה מזה (איור 1). בפינה הצפונית-מערבית של הריבוע הצפוני נתגלה קיר (W110; רוחב 0.6 מ') בנוי אבני גוויל (0.2 ×  0.2 מ'), שהשתמר לגובה נדבך אחד. אל הקיר ניגשת רצפת אבנים (לוקוס 106; 0.10 × 0.15 מ') שהונחה על תשתית של חומר מליטה אפור. על הרצפה נתגלו שברי כלי חרס, רובם מן התקופה הממלוכית (איור 2: 8-1, 14, 15, 17) ומיעוטם מראשית התקופה העות'מאנית (איור 2: 13-9, 16, 21-18). טיפוסי הכלים היו קערות מזוגגות (איור 2: 4-1), חלקן מטיפוס סגרפיטו (איור 2: 3, 4), קערות (איור 2: 12-5), סירי בישול (איור 2: 13), פכים (איור 2: 17, 18), מכסים (איור 2: 20, 21), קנקנים (איור 2: 14, 16), אמפורה (איור 2: 15), ונרות (איור 2: 19), וכן עצמות בעלי חיים של צאן ובקר.

 

בריבוע הדרומי נתגלה קמרון (W108) הבנוי אבני גוויל (0.15 × 0.30 מ'), ללא חומר מליטה. הפינה המערבית של הקמרון נחתכת על ידי אומנה (0.75 × 1.00מ'; W109) הבנויה אבני גוויל (0.2 × 0.3 מ'). מתחת לקמרון נתגלתה שכבת מילוי (כ-1 מ' עובי) הכוללת עצמות בעלי חיים ומעליה שכבה (כ-0.3 מ' עובי) של חומר מליטה. על סמך הממצא הקרמי (איור 3) מתוארך המילוי לתקופה העות'מאנית. נראה שעל גבי הקמרון היתה לפחות קומה אחת נוספת.

 

בחתך המערבי של שני הריבועים הובחן קיר (W111) הבנוי אבני גזית (0.25 × 0.40 מ') וביניהן חומר מליטה, שהשתמר לגובה של שלושה נדבכים. סגנון הבנייה של קיר 111 שונה ונראה כי יש לשייכו לתקופה מאוחרת, כנראה לתקופה העות'מאנית.