טרם החפירה הובחן שהכבשן השתמר היטב. בחפירה נחשפו במלואם חדר השרפה, מנהרת הרוח הבנויה וקירות התמך שסבבו את הכבשן (ר' איור 2).

חדר השרפה המרכזי סגלגל (2.5×3.0 מ', 1.3 מ' עומק) ותחום בקיר (W1, גובה השתמרות מרבי 1.3 מ'). הקיר נבנה בחלקו מאבני גוויל קטנות ובחלקו הוא חצוב בסלע. חדר השרפה היה מלא בתערובת של אבני גוויל שרופות מגיר, סיד מרוסק ופחם. קיר מעוגל נוסף (W5) נבנה מעל רצפת החדר והיה מכוסה בשכבת אפר ופיח. הקיר נבנה מאבנים קטנות במיוחד במקביל לקיר 1 והשתמר רק בחלקו הצפוני של החדר. הקיר כנראה לא היה חלק מהבנייה אלא היה קשור לאבנים שהונחו בחדר לצורך השרפה. בבסיס השטח המרכזי והמערבי בחדר נחצבו גומה קטנה (0.2 מ' עומק) ותעלה צרה שהתחברו למנהרת הרוח ואפשרו פיזור סיבובי של האוויר בעת השרפה (איור 4).
מנהרת הרוח הייתה בנויה משני קירות מקבילים (W4 ,W3) שיצרו מעבר צר שניצל חללים בגושי סלע על פני השטח (איור 5). המעבר שהוביל לחדר השרפה היה מכוסה בחלקו המזרחי בארבעה לוחות אבן מרובעים. בנקודת החיבור של המעבר לחדר השרפה נוטה הסלע הטבעי מטה לחלון אוורור מרובע (0.25×0.40 מ') הבנוי בתוך קיר 1. חלון הזה וחלון נוסף, זהה במידותיו, הבנוי גבוה יותר אפשרו את כניסת האוויר לחדר השרפה בעת פעולתו (ר' איור 4).
קיר אחר שהקיף את חדר השרפה (W2) נועד לשמש תמיכה למבנה העל המקומר של הכבשן שלא שרד. בין קירות 1 ו-2 נחפר מילוי בנייה אדמדם. קיר 2 נבנה רובו מעל הסלע הטבעי והשתמר לגובה מרבי של חמישה נדבכים. שני קירות (W7 ,W6) הבנויים באלכסון לקיר 1 בחלקו המערבי, מגדירים משטח מעל אבני הכיסוי של מנהרת הרוח, ששימש להטענת חומרי הבעירה שהיו נחוצים להפעלת חדר השרפה.
מבנה העל של הכבשן לא השתמר ונראה כי היה מקומר. מיקומה של מנהרת הרוח ממערב לחדר השרפה לא הותאם למשטר הרוחות הטבעי באזור. נראה שהפעילות בכבשן הייתה מבוססת רק על כמות האוויר המספקת שנבעה מהחום בחדר השרפה.
 
הכבשן שנחפר הינו אחד מרבים שפעלו באישור במהלך התקופה העות'מאנית. במכלול כלי החרס חרסים שחוקים, רובם מהתקופה הביזנטית ורובם נאספו מפני השטח סביב הכבשן. מאחר שלא נמצאו חרסים בהקשר סטרטיגרפי ברור אפשר לתארך את הכבשן רק על סמך הכבשנים האחרים בשטח. יש להניח שהכבשנים הופעלו על ידי תושבי הכפר הקרוב בית נטיף. מקום הכבשנים נקבע בשולי הכפר כך שהעשן שהיתמר מהם לא הפריע לאוכלוסייה. אפשר שריכוז הכבשנים באזור היה קשור לעלייה בדרישה לסיד ששימש בעיקר ליצירת טיח בתקופה העות'מאנית.