בחודש מרס 2011 נערכה חפירת הצלה באתר מלון עדן ביפו (הרשאה מס' 6093-A; נ"צ 176777-824/662205-45), בעקבות גילוי שרידים ארכיאולוגיים במהלך חישוף סלע הכורכר לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון 'LLC יפת 36', נוהלה על ידי י' לוי וא' דיין בסיוע פ' וולינסקי, ד' ברקן, מ' עג'מי, מ' מולוקנדוב, ל' תלמי, ל' דרזנר, ט' גרינולד, א' דגוט, א' בושנינו, ח' בן ארי, ס' סושילוב, י' ארבל, ר' פורסטני, כ' סעיד, מ' מסארווה, ד' גולן, א' גליק, ל' ראוכברגר, א' קורנפלד, ע' מסארווה, פ' ספיבק, פ' גנדלמן, ל' נדב-זיו, ר' עסיס, ל' גולן, ע' שדמן, א' ירושוביץ, א' אורן, ר' טואג, א' טחן, ר' לופו, א' ינאי, ע"א סעיד, ח' טורגה, א' יקואל, ע' עזב, י' אלישע, ז' רוזנבליט וע' דנציגר (ניהול שטחים), ח' אשכנזי ונ' בשוקביץ (רישום), י' לבן, ר' אבו חלף, א' בכר וי' עמרני (מנהלה), ו' אסמן, מ' קאהן, מ' קונין וי' שמידוב (מדידות), א' פרץ (צילום שטח), א' גורזלזני וב' עג'מי (בטיחות), י' זהבי (קב"ט), י' נגר וו' אשד (אנתרופולוגיה), ול' די-סגני (תרגום הכתובת). כן סייעו ב' אנטין, ש' אשכנזי, ד' נעמני וי' רחמים.
במתחם אנדרומדה, סמוך למלון עדן, נערכו בשנים 1993–1995 חפירות בדיקה והצלה (חדשות ארכיאולוגיות קו: 79–80) ונחשף בהן בית קברות המתוארך למן התקופה הפרסית ועד לתקופה הביזנטית וכן נתגלתה קבורת קנקן של עובר מתקופת הברונזה התיכונה 2 (המאות הכ'–הי"ח לפסה"נ). הממצא מהקברים מעיד על אוכלוסייה פגנית. במתחם מלון עדן נערכו שלוש עונות חפירה בשנים 2007–2008 (חדשות ארכיאולוגיות 122, איור 1) ועונת חפירות נוספת בשנת 2010 (רישיון מס' 344/2010-B).
בחפירה הנוכחית נחפר שטח של כ-1500 מ"ר ונחשפו בו קברים, שרידי ארכיטקטורה, מתקנים בנויים וחציבות בסלע.
התקופה הפרסית, המאות הו'–הה' לפסה"נ: נחשפו 14 מערות קבורה (2.0×3.0 – 2.5×4.0 מ') חצובות בסלע הכורכר שהגישה אליהן בפיר אנכי. התקרות של חלק מהמערות קרסו במהלך חשיפת פני השטח בכלי מכני. חלל המערות הכיל מילוי חול כורכר ושברי סלע כורכר. בתחתית המערות נמצאו שברי כלי חרס וכלים תמימים, בעיקר פכיות ונרות (איור 2).
התקופה הרומית המאוחרת, המאות הג'–הד' לסה"נ: נחשפה קבורת קנקנים שהונחו בתוך חציבה בסלע הכורכר. הקנקנים נמצאו מרוסקים ולצדם עצמות בעלי חיים (כנראה גמלים או פרות), אולי בעלי חיים שהונחו כמנחה או שהוכנסו לקבר בשלב מאוחר.
התקופה הביזנטית, המאות הו'–הז' לסה"נ: נחשפה מערת קבורה חצובה בסלע הכורכר. הגישה אליה הייתה דרך מבואה מרובעת (כ-1.8 מ"ר) שבצדה הדרומי הונחה אבן גדולה אשר חתמה את פתח המערה ועליה חקוק צלב. בחדר המבואה נמצאו שברי כלי חרס, נרות תמימים, עצמות בעלי חיים ושברי כלי זכוכית.
כ-11 מ' מצפון למערת הקבורה נחשפה רצפת הפסיפס שעליה כתובת שקִדמה את הבאים לבית הקברות: "היו אמיצים כל אלה שכאן [רואים] את הדברים האלה" (איור 3) ומתוארכת לתקופה הביזנטית, המאה הז' לסה"נ.
התקופה העבאסית, המאות הט'–הי' לסה"נ: התגלה קבר ארגז חצוב (כ-1.7×0.5 מ') בסלע הכורכר. הקבר היה חסום באבני כורכר במגוון גדלים. מילוי הקבר הכיל שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה העבאסית. עוד נחשפו בדלי קירות שנבנו באבני גזית מכורכר, ייתכן שהיו חלק ממערכות קבורה או ממתקנים. המתקנים היו כנראה בורות ספיגה שבהמשך הפכו לבורות אשפה.
התקופה הצלבנית, המאות הי"א–הי"ג לסה"נ: נחשפה מערכת קבורה חצובה בסלע הכורכר ובה שלושה משכבים (כ-2.5 מ"ר מידות חיצוניות) חצובים לעומק של כ-0.8 מ' ומטויחים בטיח צדפים. המשכבים היו מלאים בעצמות אדם רבות מרוסקות שאי אפשר לזהותן. נראה כי מערכת הקבורה נחצבה בתקופה הביזנטית, ובתקופה הצלבנית — בעת בניית הביצורים — נאספו אל תוכה עצמות מהקברים שנפגעו בשל הבנייה.
בחפירה נחפרו קברים ממגוון טיפוסים, מתקנים בנויים וחציבות בסלע הכורכר המתוארכים למן התקופה הפרסית ועד ימינו.