היסוד בנוי בציר צפון–דרום מאבני כורכר מסותתות ומלוכדות בחמרה ובטיט אפור מעורב עם גריסי סיד (L100; מידות 5.5×2.6×0.5 מ'; איורים 2, 3) והשתמרו ממנו שלושה נדבכים. ממערב ליסוד נחשפה בציר מזרח–מערב מפולת של אבני כורכר שבורות (L103; מידות 1.35×0.70 מ') שמקורה ביסוד.

ממזרח ליסוד, במילוי אדמה חולית חומה מעורבת בפסולת מודרנית (L101) שמקורה בעבודות בנייה צמוד לשטח הנחפר, נמצאו שתי ידיות של סיר בישול (איור 1:4, 2) ושפת קערה (איור 3:4) עשויים ביד. הידיות נעשו מטין אפור מעורב עם מיקה ועוטרו בקווים חרותים דקים ובחורים קטנים שנעשו באמצעות חפץ חד טרם הצריפה בכבשן. כלים אלו נוצרו לראשונה בתקופה הממלוכית וייצורם נמשך גם במהלך התקופה העות'מאנית. במילוי נמצאו גם שברים אחדים של פך ממשפחת כלי עזה האפורים והשחורים, האופייניים לממצא בתקופה העות'מאנית.
בעת ניקוי הפן העליון של היסוד נמצא בין אבניו מטבע שנטבע בירושלים על ידי הנציב בתקופת שלטון הקיסר טיבריוס בשנת 29–30 לסה"נ (ר"ע 140950).
בחפירה נחשף יסוד מבנה שצורתו ומהותו אינם ברורים. על סמך סגנון הבנייה של היסוד, חומרי המליטה המלכדים את אבניו וכן ממצא כלי החרס המועט שנמצא במילוי הניגש אליו הוא מתוארך לתקופה העות'מאנית המאוחרת. ממיקום היסוד בשטח שבו היו בעבר פרדסים של הכפר הערבי שיח' מוניס, שגרעינו ממזרח לשטח הנחפר, עולה ההשערה שהוא חלק ממבנה שהיה קשור בעיבוד הפרדסים. ראשיתו של הכפר בסוף המאה הי"ח או ראשית המאה הי"ט לסה"נ והוא ניטש בזמן מלחמת העצמאות בשנת 1948.