עמוד 1 הגדול (5.7 מ' אורך, 0.9 מ' קוטר; איור 5) נחצב בקצה מדרגת סלע; בצד דרום-מערב הוא נחצב לאורך סדק טבעי בסלע. חוצבי העמוד החלו בחציבה של בלוק מלבני בקצה המדרגה ובו-זמנית סיתתו את הצורה הגלילית של העמוד בדופנו הצפונית-מזרחית ובחלקו העליון. העמוד מתרחב מעט בחלקו הדרומי-מזרחי, אולי בשל ניסיון לחצוב תוף בתחתית העמוד. אפשר שחציבת העמוד לא הושלמה בשל סדק שגרם לשבירת הקצה הדרומי-מזרחי של העמוד. בחלקו הצפוני-מערבי של העמוד הובחן פס חצוב (איור 6), אולי ניסיון לחתוך את העמוד לאבני בנייה בשלב מאוחר. עמודים 2, 3 הקטנים נחצבו לאורך שני סדקים טבעיים; נחשפו שני בלוקים מלבניים שחציבתם לא הושלמה (2 — כ-1.5 מ' אורך עד לכיסוי הבטון, 0.4 מ' רוחב; 3 — 2.3 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב; איור 7). חציבת העמודים הופסקה בשלב מוקדם, לפני תחילת סיתות הצורה הגלילית שלהם. על פני הסלע מדרום-מערב לעמודים נחשף סדק טבעי ארוך בסלע, ובו הובחנו סימני חציבה, אולי התחלת חציבה של עמוד גדול נוסף.
השימוש באבני בנייה ועמודים, שנחצבו מסלע מסוג 'מיזי אחמר', מאפיין בנייה איתנה בתקופה הביזנטית בירושלים למן המאה הו' לסה"נ, לכן יש לתארך את חציבת העמודים באתר לסוף התקופה הביזנטית. עמודי אבן דומים שחציבתם לא הושלמה התגלו בעבר בירושלים במגרש הרוסים (עמוד 'אצבע עוג') ובמחנה יהודה. הפסקת החציבה של העמודים באתר בשלב מוקדם יחסית, מאפשרת הצצה נדירה לתהליך החציבה של פריט אדריכלי זה.