בחודש נובמבר 2014 נערכה חפירת הצלה ברח' הרצל 62 ברמלה (הרשאה מס' 7246-A; נ"צ 187627-44/648975-88 ; איור 1) לקראת הקמת מבנה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון אחים אמסיס בע"מ, נוהלה על ידי ד' מסארווה (צילום שטח), בסיועם של י' עמרני (מנהלה), מ' קאהן (מדידות וסרטוט), ח' בן ארי (GPS), א' גורזלזני (ייעוץ), ח' טורגה (כלי חרס) ומ' שויסקיה (ציור כלי חרס).
שטח החפירה נמצא בצפון-מערב רמלה. בקרבת האתר נחשפו בעבר שרידים קדומים רבים: ברח' הרצל 50 נחשפו קטעי מבנים ורצפות המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה (שיאון 2009; איור 1: 4728-A); ברח' סמולנסקין נחשפו שרידים של יישוב המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (מסארווה 2011; איור 1: 5791-A) ושרידים של מבנה המתוארך לשלהי התקופה העבאסית ולתקופה הפאטימית (טואג 2015; איור 1: 6960-A); וברח' ההגנה נחשפו שרידים דלים של מבנים ומתקן המתוארכים לתקופה העבאסית (שלהי המאה הח' – המאה הי' לסה"נ) ושברים של כלי חרס המתוארכים לתקופה הפאטימית (המאות הי'–הי"א לסה"נ), ללא שרידי בנייה (טואג 2013; איור 1: 6442-A).
בחפירה הנוכחית נפתחו שני ריבועים צמודים (5 × 10 מ'; איור 2) בציר מזרח–מערב, ונחשפו שרידים של כבשן יוצרים ורצפות טיח שזמנם שלהי התקופה העבאסית והתקופה הפאטימית. השתמרות השרידים גרועה בשל קרבתם אל פני השטח ובשל בנייה מאוחרת שפגעה בהם. מן הכבשן נחשפו שלוש אומנות העשויות אבני גזית ואבני גוויל בינוניות (W109, W108, W104; איור 3) שנשאו ככל הנראה קשתות, שעליהן הונחה רצפת תא הכלים. הקשתות נתמכו בעמוד (L114; איור 4) שהותקן במרכז תא הבערה (L105); נותרו ממנו שרידים של לבנים צרופות. רצפות טיח ניגשות אל הכבשן ממערב (L102) וממזרח (L112 ,L103); שתי הרצפות ממזרח לכבשן הונחו זו מעל זו (שלבים B ,A), ושתיהן ניגשות לאומנה 104 (איור 5). נראה כי פתח ההסקה, שדרכו הוזן חומר הבערה, היה בצד זה של הכבשן, ושתי הרצפות הן עדות לתיקון הטיח עקב הפעילות המתמשכת בצד זה. הממצא הקרמי מעל שרידי הכבשן ומתחת לרצפות הניגשות אליו (L110 ,L107) כולל קערות מזוגגות (איור 1:6, 2), קערה קטנה מקבוצת הכלים הביזנטיים העדינים (איור 3:6), קנקנים (איור 4:6, 5), פך (איור 6:6) ופכיות (איור 7:6, 8), שזמנם התקופה העבאסית וראשית התקופה הפאטימית (שלהי המאה הח' – המאה הי' לסה"נ). נוסף על אלה, נחשפה כמות רבה של טריזים עשויים חרס לתמיכת הכלים בתא הצריפה (איור 7).
על אף השתמרותם הגרועה של השרידים, מסייע הממצא הקרמי לתארך את הכבשן ואת רצפות הטיח הניגשות אליו לשלהי המאה הח' – המאה הי' לסה"נ. הממצאים מהחפירה דומים לאלה מחפירות שנערכו בעבר בקרבת מקום, ככל הנראה עדות לכך שהאזור יושב בתקופה העבאסית, ולא קודם לכן.