בחודש מאי 2013 נערכה חפירת בדיקה ביפיע (הרשאה מס' 6789-A; נ"צ 226077-132/732609-58; איור 1), לקראת בניית בית מגורים. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ע' זידאן בסיוע י' יעקובי (מנהלה), ר' מישייב ומ' כאהן (מדידות), ו' אטרש (הנחיה מדעית), י' ביבס (צילום), ד' שיאון (גילוי מתכות), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), ח' טחן (ציור חרסים) ונ' מרום (זיהוי עצמות בעלי חיים).
הכפר העתיק יפיע (יאפא) שוכן על גבעת גיר (354 מ' מעל פני הים) בגליל התחתון, כ-3 ק"מ מדרום-מערב לנצרת, וכ-7 ק"מ מדרום לציפורי. בעמק ממערב ליפיע עוברת הדרך העתיקה מיפיע לציפורי לאורך הרכס. מצפון לכפר נובע מעיין עין סופסאפא ומזין באר למרגלות הגבעה – ביר אל-אמיר. בראש גבעת הגיר התלולה 'מר יעקוב', הגרעין העתיק של הכפר, עדיין ניצבת על תלה כנסיית אבן עתיקה, 'כנסיית מר יעקוב', המנציחה את המסורת הפרנציסקנית מן המאה הט"ז לסה"נ שלפיה יפיע הייתה מקום הולדתם של השליחים יעקב ויוחנן, בניו של זבדי. בשנות ה-70 של המאה הי"ט נתגלתה במרכז הכפר סמוך לכנסייה הלטינית מערכת תת-קרקעית, שהתמוטטה בחלקה, של עשרה בורות פעמון, חצובים בשלוש קומות, ומערכת נוספת, קטנה יותר. בשנת 1869 נמצא באחד הבורות כד חרס שהכיל 200 מטבעות רומיות אימפריאליות (איור 1:1; Guérin 1880:353–354). בשנת 1921 פרסם ונסן שני משקופי אבן שנמצאו בשימוש משני בבתי הכפר, שלדעתו העידו על קיומו של בית כנסת עתיק; על אחד המשקופים מנורה ועל השני שני נשרים מכונפים (Vincent 1921). בשנת 1950 חפר סוקניק בית כנסת מהתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית על המדרון המזרחי של הגבעה. למבנה, שכיוונו מזרח–מערב, תכנית בזיליקלית (כ-15 × 19 מ'; איור 2:1) של שתי שורות בסיסי עמודים, כותרת קורינתית ורצפת פסיפס צבעונית ובה דגמים גיאומטריים ושני פנלים של מעגל 12 השבטים וגלגל המזלות (Sukenik 1951). כיום נראים רק שרידים דלים של בית הכנסת מתחת לבית מודרני.
במהלך 20 השנים האחרונות נערכו ביפיע שש חפירות קטנות בעקבות גילוי עתיקות במגרשי בנייה ונחשפו בהם מקווה מדורג (איור 3:1; אלכסנדר תשנ"ח), מערות קבורה אחדות ממזרח לגבעה, שבהן כוכים, מהתקופה הרומית (איור 4:1–6; שלם תש"ס), רצפות גיר כתוש מתקופות הברונזה המאוחרת והברזל 1 סמוך לראש הגבעה (איור 7:1; מ' כהן, מידע בע"פ) ושרידי בנייה מצומצמים מהתקופות הביזנטית והממלוכית (איור 8:1; אבו עוקסה תשס"ג).
החפירה (150 מ"ר) נערכה בגרעין העתיק של הכפר, כ-30 מ' מדרום לבית הכנסת. נחשפו שרידי חללים תת-קרקעיים המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה, מחצבה המתוארכת לתקופה הרומית המאוחרת, יסודות מבנה מהתקופה הממלוכית וחרסים רבים המתוארכים לתקופה העות'מאנית.
בהכנת השטח הוסרה שכבה (0.8–1.0 מ') של חצץ ואדמה כהה. בצדו הדרומי של השטח נראו סימני חציבה חשופים על משטח סלע. נחפרו שישה ריבועים (איורים 2, 3) ונחשפו בהם ארבע שכבות מן התקופות הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת, הממלוכית והעות'מאנית.
שכבה IV – התקופה הרומית הקדומה. נחשפו שתי ממגורות ופתח מערה. ממגורה אחת (L24; איור 4) חצובה בסלע, צורתה פעמון מאורך ופתחה המעוגל (0.48 מ' קוטר) מתרחב מטה (עד 1.5 מ' קוטר). דופנותיה צופו בטיח ורצפתה לא נחשפה. נראה שהיה לה פתח נוסף מדרום, שנהרס בעת החדשה כאשר השטח הפך לאזור פסולת. לממגורה השנייה (L25), שנחשפה חלקית, מתאר עגול (1.5 מ' קוטר) המתרחב בחלקה התחתון (2 מ' קוטר; איור 5) חלקה העליון של הממגורה נפגע מפעולת חציבה מאוחרת. בדרום-מערב החפירה נחשף פתח של מערה שלא נחפרה (L27; איור 6) ונראה שנהרסה מפעילות מודרנית. תיארוך המכלול הסתמך על מכלול דומה שנחשף בחפירה קודמת ושנמצא בה מכלול של חרסים ומטבעות (אלכסנדר 2012).
שכבה III – התקופה הרומית המאוחרת. נחשפה מחצבה (איור 7) בת שלוש מדרגות לפחות; המדרגה העליונה הייתה גלויה ומעליה בניין מהתקופה העות'מאנית. המדרגה השנייה בעומק של 0.4 מ' והשלישית (L10) נמשכת 10 מ' מזרחה. סימני ניתוק האבנים נראים היטב. פסולת הסיתות הכילה חרסים המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ, בהם קערה (איור 1:8), קדרה (איור 2:8) וסיר בישול (איור 3:8), וכן מטבע שנמצא במדרגה השלישית, המתוארך לתקופה הרומית המאוחרת לשנים 351–361 לסה"נ (ר"ע 144617).
שכבה II – התקופה הממלוכית. נחשפו שרידי יסודות מבנה בחלקיה המרכזי והצפוני של החפירה (איור 9). קירות המבנה (W32 ,W31 ,W29 ,W16) בנויים מאבני גיר שהושתתו על הסלע. בין הקירות (L30) וסביבם (L28 ,L23 ,L22 ,L14), באדמה אפורה בהירה שמתחת לראשי הקירות, נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה הממלוכית, בהם שלוש קערות (איור 4:8–6), קדרה (איור 7:8), סירי בישול (איור 8:8–13) וקנקנים (איור 14:8–16).
שכבהI – התקופה העות'מאנית. לא תועדו שרידים ארכיטקטוניים, אך נמצאו חרסים רבים המתוארכים לתקופה העות'מאנית, בהם קערה (איור 1:10), פך (איור 2:10), קנקן (איור 3:10) ושתי מקטרות מן המאה הי"ט לסה"נ (איור 4:10, 5).
עצמות בעלי החיים
נמרוד מרום
נמצא מכלול עצמות קטן (N=156) מהתקופות הרומית המאוחרת (N=24), הממלוכית (N=121) והעות'מאנית (N=11) (ר' נספח). במכלול מהתקופה הרומית המאוחרת עצמות צאן (79%, N=19), בקר (13%, N=3), חמור או סוס (4%,N=1 ) וחזיר (4%,N=1 ). רוב השרידים מן התקופה העות'מאנית אף הם עצמות צאן (81%,N=1 ) והם מעורבים עם שרידים מעטים של בקר (10%, N=1) וחתול (10%, N=1).
מן התקופה הממלוכית עצמות רבות יותר, שמורות היטב; שכיחות העצמות הבלויות והלעוסות נמוך והשתמרות פני העצם טובה. רוב השרידים הם של צאן (64%, N=78), בהם עזים (N=5) וכבשים (N=3). הבקר שכיח למדי (26%, N=32), ובמכלול מיוצגים בשכיחות נמוכה גם סוסיים (5%, N=6). עצם אחת של גמל, חוליית צוואר שעליה סימני חיתוך, מעידה על צריכת בשרו של בעל החיים. תרנגולות מיוצגות בעצם אחת בלבד. מעניין לציין שתי עצמות חזיר בר, אחת היא ניב תחתון מפותח.
עצמות הצאן מצביעות על פרטים צעירים מאוד (בהם יילודים) ובוגרים מאוד במכלול. מיעוט מספרם של בוגרים צעירים מלמד על יישוב יצרני: אנשיו החזיקו בעדרים ומכרו את הזכרים הצעירים, ואילו הם עצמם אכלו בעלי חיים צעירים מאוד ומעת לעת נשחטו נקבות. בשכבה הממלוכית זוהו שתי עצמות אגן של נקבות צאן המאששות סברה זו. רוב עצמות הבקר הן של פרטים מבוגרים ומעידות על שימוש בבקר לעבודה.
בהתפלגות חלקי השלד במכלול עצמות הצאן מהתקופה הממלוכית יש ייצוג של כל חלקי השלד, ושכיחות גבוהה במיוחד של ראשים. בבקר ניכר ייצוג גבוה יחסית לשלד הציר, צלעות, אגן ועמוד שדרה, ולגפיים העליונים, וייצוג נמוך יותר לעצמות הראש ולכפות הרגליים. רבות מן העצמות נשברו בתהליך הבישול והאכילה בעודן טריות. סימני שרפה נדירים מאוד במכלול ומעידים על הכנת הבשר בבישול ולא בצלייה. רוב ביתור הבשר נעשה באמצעות סכינים, אחרי ביתור אורכי ראשוני של בעלי החיים; שלב זה נעשה בתלייה, על כך מעיד קיצוצן האורכי האופייני של חוליות צאן אחדות.
כלכלת בעלי החיים ביפיע הממלוכית המשתקפת בעצמות בעלי החיים אופיינית לכפר קטן, שכלכלת העדרים שלו יצרנית ומכוונת לצורכי הבטחת העדר, ולא לשיווק מוצרים משניים כצמר ומוצרי חלב. שימוש בבקר לעבודה קדם בחשיבותו לייצור חלב ובשר.
מקרבת החפירה לבית הכנסת מהתקופה הרומית עולה כי המחצבה שירתה כנראה את בוני בית הכנסת. בחפירה נחשפו ממגורות וחללים תת-קרקעיים של יישוב מהתקופה הרומית הקדומה. חרסים מהתקופה הממלוכית מעידים על יישוב ממלוכי בתקופה זו. שרידי המבנה מהתקופה העות'מאנית הם עדות נוספת לתקופה זו במר יעקוב שחלק מהבניינים בני התקופה עוד עומד בימינו.
אבו עוקסה ה' תשס"ג. יפיע. חדשות ארכיאולוגיות 135:114.
אלכסנדר י' תשנ"ח. יפיע. חדשות ארכיאולוגיות קח:176.
שלם ד' תש"ס. יפיע (ב). חדשות ארכיאולוגיות 32:110.
Guérin V. 1880. Déscription géographique, historique et archéologique de la palestine, I. Paris.
Sukenik E.L. 1951. The Ancient Synagogue at Yafa near Nazareth. Preliminary Report. Bulletin of the L.M. Rabinowitz Fund 2:6–24.
Vincent L.H. 1921. Vestiges d’une synagogue antique à Yafa de Galilée. RB 30:434–438.