בחודשים ספטמבר–אוקטובר 2014 נערכה חפירת הצלה ברמת בית שמש ד' (הרשאה מס' 7216-A; נ"צ 197577-93/623095-110), לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד השיכון והבינוי, נוהלה על ידי י' רדשקובסקי, בסיוע נ' נחמה ור' אבו חאלף (מנהלה), מ' קונין, ו' אסמן ומ' קאהן (מדידות וסרטוט), א' פרץ (צילום), ב' טורי (בטיחות), א' זילברבוד וד' בן-עמי (ייעוץ), נ' זאק (תכניות), וכן ס' גנדלר, י' צור וע' שלו.
במדרון הצפוני של גבעה קטנה, מדרום לתל ירמות, נחפר כבשן סיד (איורים 1–3), המתוארך כנראה לתקופה העות'מאנית. הכבשן תועד בסקר רחב היקף שנערך באזור בעבר (Dagan 2010). כבשנים דומים נחפרו בעבר בסביבה (סטורצ'ן 2012).
הכבשן כולל תא בערה עגול (L4), תעלת אוויר (L9) ושני קירות עגולים (W101 ,W100) שנשאו כנראה את תקרת הכבשן שלא השתמרה. תא הבערה נחצב בסלע (4.2 מ' קוטר, 3.05 מ' עומק), דופנו ישרה ומתרחבת מעט כלפי מעלה וקרקעיתו שטוחה. דופן תא הבערה טויחה, ונפערו בה חללים בעקבות בליה טבעית של הסלע, חום הכבשן ונזק שנגרם משורשי עץ. על קרקעית הכבשן הצטברה שכבת סיד (L7; עובי 1.1 מ'). בצד הצפוני של דופן תא הבערה נחשף קיר (W107; אורך 1.5 מ', רוחב 0.3 מ', גובה 1.18–1.51 מ'), שכיוונו דרום-מערב–צפון-מזרח והוא מתעקל לדרום-מזרח. הקיר נבנה מאבנים קטנות והצטברה עליו שכבת סיד ואפר; הוא היה חלק מתא הבערה ונהרס משורשי העץ. מעל דופן הסלע של תא הבערה, לכל היקפו, נבנה קיר (W102; רוחב מרבי 0.4 מ', גובה כ-1 מ') המגביה את דופן התא. הקיר נבנה משורה של אבנים בינוניות וקטנות, שלוכדו בחומר מליטה, והשתמרותו גרועה.
תעלת האוויר (5.4 מ' אורך, 1.1 מ' גובה מרבי) מוליכה מצפון אל תא הבערה; היא נחצבה בחלקה התחתון ונבנתה בחלקה העליון משני קירות מקבילים (W104 ,W103). קירות 103 ו-104 נבנו מאבנים במגוון מידות וביניהן חומר מליטה ואבנים קטנות. השתמרותם של הקירות טובה יותר בחלקם הדרומי; הם השתמרו לגובה מרבי של שמונה נדבכים. מעל הקירות הונחו שמונה לוחות אבן גדולים שקירו את התעלה (W108; מידות 0.60 × 1.33 מ', 0.16–0.21 מ' עובי; איור 4). הלוחות הונחו זה לצד זה והרווחים ביניהם נאטמו באבנים קטנות. חלקו הצפוני של הקירוי לא השתמר. פתח התעלה המוליך אל תא הבערה חולק לשלושה חלקים (L6 – מידות 0.25 ×0.32 מ'; L10 – מידות 0.21 × 0.36 מ'; L11 – מידות 0.45 × 0.70 מ'; איורים 5, 6), שנבנו זה מעל זה והופרדו זה מזה באבנים גדולות. חלוקה זו אפשרה זרימת אוויר טובה יותר לתא הבערה. שני הפתחים התחתונים 10 ו-11 נסתמו ברובם בסיד. קירות 100 ו-101 התוחמים את תא הבערה נבנו מאבנים במגוון מידות, שלוכדו בחומר מליטה ובאדמה. הקירות השתמרו גרוע לגובה של נדבך אחד או שניים. נראה שהקירות שימשו בסיס לקירוי דמוי כיפה של תא הבערה. הקירוי נבנה כנראה מרובדי אבנים. לאחר שהסיד הופק הקירוי פורק במטרה להוציאו. האבנים שמהן נבנה הקירוי נועדו כנראה לשרפה והושלכו פנימה, ועל כן הן לא השתמרו (וקסלר-בדולח 2005).
בכבשן שנחשף בחפירה לא התגלה ממצא מתארך, אך בנייתו ותכניתו דומים לאלה של כבשני סיד שהתגלו בעבר בסביבה ותוארכו לתקופה העות'מאנית. הכבשנים הרבים שנחשפו באזור מעידים על תעשיית סיד ענפה בתקופה זו.
Dagan Y. 2010. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: The Gazetteer (IAA Reports 46). Jerusalem.