שטח A (איורים 2, 3)

שלב V. בשלב הקדום ביותר התגלו בריבוע 2 שבדרום שטח החפירה שרידים של רצפת טיח (L126), שהונחה על תשתית דקה של אדמת חמרה; תשתית החמרה הונחה על חול טבעי (L121). בשקע ברצפת הטיח התגלו באתרם שני קנקני זיר, שנתחמו באבני גוויל קטנות כדי לייצבם (איורים 4, 5). לצד הקנקנים נמצאו על הרצפה באתרם מחבת מזוגגת (איור 3:6), פך מסננת (איור 4:6), קערה פשוטה ופך. הקנקנים וכלי החרס מתוארכים לתקופה הפאטימית (המחצית השנייה של המאה הי'–שלהי המאה הי"א לסה"נ). הפך נמצא מונח בתוך הקערה יחד עם גוש אדמה שמעורבים בו אפר וקליפות ביצים. בריבוע 3 נחשף קנקן זיר נוסף שנתחם באבני גוויל כדי לייצבו (L120; איור 7); הוא הונח על צדו ופתחו פונה לדרום. אל הקנקן נכנס צינור חרס ממנו השתמרה חוליה אחת. בחפירה מסביב לקנקן נחשפו קערה פשוטה (איור 1:6) ופך (איור 5:6). הקנקן וכלי החרס מתוארכים גם הם לתקופה הפאטימית. שימוש בקנקני זיר לניקוז נוזלים נחשף בחפירות אחרות ברחבי רמלה, לרבות שתי חפירות סמוכות ברחוב דוגית (טואג וארנון 2011) וברחוב חץ (טואג וטורגה 2015). בריבוע 4 התגלו שרידי קיר (W206), שנבנה באבני גוויל והשתמר לגובה נדבך אחד; הוא הונח על מילוי אדמה שהונח על חול טבעי (L125). בחתך שנחפר בריבוע 6, מצפון לקיר 206, נחשפה תעלת שוד (L129; איור 8); כיוון התעלה מלמד אולי שהקיר שהיה בנוי בה יצר יחד עם קיר 206 פינה של חדר.
 
שלב IV. על השרידים משלב V הונח מילוי אדמה (כ-2 ס"מ עובי) ומעליו נבנתה רצפת טיח עבה חדשה (L121; כ-0.1 מ' עובי).
 
שלב III. רק בריבוע 5 התגלו שרידים מעטים משלב זה. נחשפו שרידים של רצפת טיח (L131), שהונחה על החול.
 
שלב II. גם משלב זה נחשפו שרידים מעטים רק בריבוע 5. רצפת טיח 131 משכבה III הוחלפה ברצפת טיח חדשה (L119). רצפה זו השתמרה בכמה מקומות בריבוע, אך לא התגלו שרידים אדריכליים הקשורים אליה.
 
שלב I. מרבית שרידי הבנייה בשטח שויכו לשלב זה. בריבועים 3–6 נחשפו שרידי מבנה רבוע, התחום בארבעה קירות (W208 ,W203–W201; איור 9). מן הקירות השתמרו רק קטעים. מקירות 201–203 השתמרו נדבך אחד של אבני גיר מסותתות ומתחתיו נדבך יסוד של אבני גוויל; הם נבנו על מילוי אדמה. מילוי אדמה זה כיסה בריבוע 5 את רצפת טיח 119 משלב II. מקיר 208 השתמרו שני נדבכי יסוד שנבנו מאבני גוויל. אל קיר 203 ניגשת ממערב תשתית של אבני גוויל קטנות (L130), כנראה של רצפה שלא השתמרה. צמוד לקיר 208 מדרום נחשף חלקו העליון של קנקן בתוך הצטברות אדמה (L116; איור 10); נראה כי הקנקן נמצא באתרו. בדרום-מזרח המבנה התגלו שרידי קיר (W205; איור 11), שנבנה מעל קיר 206 משכבה V שפורק כנראה בחלקו; ייתכן כי קיר 205 היה קיר פנימי. בצפון-מערב המבנה נחשף קיר צר (W204), שנבנה מצרורות אבן (דבש) והשתמר לגובה נדבך אחד; הוא ניגש אל קיר 202 ממזרח. קירות דומים שימשו בדרך כלל במתקנים. בפינה הדרומית-מזרחית של ריבוע 4 נחשפו שרידי קיר (W200), ממנו השתמרו נדבך אחד של אבנים מוחלקות ומתחתיו שני נדבכי יסוד מאבני גוויל; לא ברור אם הקיר שייך למבנה הרבוע. בריבוע 7 נתגלה קצה של קיר (W207), הנמשך למערב אל מחוץ לשטח הריבוע. מן הקיר השתמרו שני נדבכי יסוד שנבנו משתי שורות של אבני גוויל שהונחו ישירות על החול (118). בעת פירוק אבני הקיר התגלו שברים של קערת סגרפיטו מן המאה הי"א לסה"נ (איור 2:6) ופך מהתקופה הפאטימית (איור 6:6).
 
בהצטברויות אדמה על פני שטח A (ב-L123 ,L122 ,L115 ,L114 ,L112–L109 ,L106 ,L105 ,L100) נאספו שברי כלי חרס, המתוארכים למן המאה הט' (התקופה העבאסית) ועד לשלהי המאה הי"א לסה"נ (התקופה הפאטימית). שברי כלי חרס אלה כוללים קערה פשוטה (איור 1:12), קערות מזוגגות (איור 2:12–6), קדרה (איור 7:12), מחבת (איור 8:12), ספל (איור 9:12), קנקנים (איור 10:12–13), פך מזוגג (איור 14:12), פך (איור 15:12), פך מעוטר (איור 16:12), רימון (איור 17:12), פכיות (איור 18:12, 19), צפחת (איור 20:12), שני נרות (L109; איור 21:12, 22), שבר כלי זואומורפי בדמות צבי או יחמור (L109; איור 1:13) ושני שברים נוספים של כלים זואומורפיים אחרים (L119 ,L112; איור 2:13, 3). בחפירת שכבת פני השטח בריבוע 4 (L111) התגלתה משקולת ברונזה מהתקופה הפאטימית (עמיתי-פרייס, להלן). בחפירת שכבת פני השטח בריבוע 6 (L105) התגלה מטבע שהשתמרותו לא טובה והוא נטבע כנראה במצר (קהיר) ומתוארך לתקופה העות'מאנית (המאה הי"ט לסה"נ; ר"ע 145754). בחפירת שכבת פני השטח בריבוע 5 (L115) התגלה מנעול ברונזה לקופסה (איור 14).
 
שטח B (איור 15)
נחפרו שני ריבועים (12 ו-13) ונחשף בור אשפה גדול שגבולותיו לא נתגלו (L304–L300). החפירה בריבוע 12 העמיקה עד לקרקע בתולה ואילו החפירה בריבוע 13 לא הגיעה לקרקע כזו. בריבוע 13 נחשפה מפולת של אבני גוויל (L305), שכיסתה חלקים מבור האשפה (איור 16). בבור האשפה התגלו עצמות בעלי חיים (שדה, להלן), שברי זכוכית (גורין-רוזן, להלן) ושברי כלי חרס מהתקופות העבאסית והפאטימית. שברי כלי החרס שהתגלו בבור כוללים קערה מעוטרת בעיטור פלסטי וחיתוך (איור 1:17), קערת סגרפיטו מזוגגת בזיגוג אלקליין (איור 2:17), קערה מזוגגת בזיגוג קרם אפור (איור 3:17), קערה עמוקה (איור 4:17), מחבתות מזוגגות (איור 5:17–7), סיר בישול (איור 8:17), פכים (איור 9:17, 10), ידית פך מעוטרת בעיטור ערבסקה (איור 11:17), פכית מזוגגת פסים בשחור על רקע ירוק (איור 12:17), מכסה קנקן (איור 13:17), שברים של שישה נרות (איור 1:18–6), תבנית ליצירת בסיס של נרות (איור 1:19) וכלי זואומורפי (איור 2:19). כן התגלתה בבור האשפה (L302) ספטולה מברונזה (איור 20).
 
בשטח A נחשפו שרידי בנייה ובהם חמישה שלבים המתוארכים לתקופה הפאטימית. עיקר השרידים הם משלב I, המאוחר ביותר באתר. בשטח B נחשף בור אשפה גדול מן התקופה הפאטימית, שלא נחפר עד תומו.
בחפירות שנערכו בעבר ממזרח לרחוב שונית נמצאו שרידי בנייה המתוארכים לתקופה העבאסית (המאה הט' עד לראשית המאה הי' לסה"נ) ואילו בחפירה הנוכחית מתוארכים שרידי הבנייה לתקופה הפאטימית. בחפירה שנערכה ברחוב חץ במרחק כ-50 מ' ממערב לשטח החפירה נחשפו צומת רחובות ושרידי מבנים שראשיתם בתקופה העבאסית והם המשיכו לשמש לאחר שינויים רבים גם בתקופה הפאטימית. מסיבה שאינה ברורה המבנים שנחשפו ממזרח לרחוב שונית לא המשיכו לשמש לאחר התקופה העבאסית ואילו המבנים שממערב לרחוב זה המשיכו לשמש גם בתקופה הפאטימית.
 
ממצא הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו כ-150 שברים של כלים וחפצים מזכוכית, מחציתם זוהו ותוארכו על סמך מכלולים שנחפרו בעבר ברמלה ובאתרים אחרים. המחצית השנייה הם שברי גוף של כלים שלא זוהו ושברי כלים מימינו. במכלול זוהו שתי קבוצות של פריטים. הקבוצה האחת מתוארכת למאה הח' לסה"נ, וכוללת כלים וחפצים שאופייניים לשכבת היישוב הקדומה בתקופה האסלאמית הקדומה ברמלה (איור 21). הקבוצה השנייה מתוארכת לתקופות העבאסית והפאטימית (המאות הט'–הי' לסה"נ) וכוללת מבחר כלים שעוטרו בחיתוך וגילוף (איור 22); רוב פריטי קבוצה זו נמצאו בבור האשפה הגדול בשטח B (003L–403L).
 
פריטי זכוכית מהמאה הח' לסה"נ. בקבוצה זו בולטים שישה שברים של חפצים דמויי פרסה (איור 1:21–4), מהם שניים התגלו בלוקוס 108 משלב V (איור 1:21, 2), אחד התגלה בלוקוס 304 שבבור האשפה בשטח B (איור 3:21), אחד התגלה בלוקוס 125 משלב V (איור 4:21) והשניים הנוספים התגלו בלוקוסים 114 משלב I ובלוקוס 300 מבור האשפה. ששת השברים דומים זה לזה בצורת הפרסה, בחתך המעוגל ובעיבוי בקצה בצד שהשתמר, אך נבדלים מעט בגווני הזכוכית, אם כי כולם עשויים מזכוכית ירקרקה-כחולה. שימושם של חפצים אלה אינו ברור; הם עשויים להיות קמעות דמויי פרסה. חפצים דמויי פרסה דומים מוכרים בעיקר ממוזיאונים ומאוספים פרטיים. בעשרים השנים האחרונות התגלו פריטים דומים בחפירות רבות ברמלה, וזה עשוי ללמד שהם תוצר מקומי הייחודי לתקופה האומיית (Gorin-Rosen 2010:254, Pl. 10.11:9). לאחרונה פורסמו חפצים דומים בארבע חפירות ברחבי רמלה: בפינת רחובות הרצל וההגנה (כצנלסון 2013: איור 1:12–3), בצומת תעבורה (גורין-רוזן תשע"ג א': איור 8:1), ברחוב עמוס (גורין-רוזן 2012: איור 1:5) וברחוב דני מס (גורין-רוזן תשע"ג ב':71*). גילויים של פריטים אלו בחפירה הנוכחית מחזק את ייחוסם לתעשייה ולמסורת המקומיות, למרות ששימושם אינו ברור.
הקבוצה כוללת כמה כלים פשוטים: קערות ששפתן מעוגלת ומעובה (L123 ,L119 ,L116 ,L114), העשויות לרוב מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק; קערה מזכוכית בגוון כחלחל בהיר מעוטרת בחוטים כחולים (L301; איור 5:21); וקערה מעוטרת בצביטה דו-צדדית סמוך לשפה (L125), מטיפוס קדום של הכלים המעוטרים בשיטה זו, שנמצאה יחד עם בקבוקים האופייניים לתקופה.
כן נמצאו בקבוקים קטנים ששפתם מקופלת פנימה (L300 ,L111), בקבוקים עם צוואר מרוכס (L114), בקבוקים בינוניים שחוט גלי מעטר את צווארם (L127 ,L122 ,L102; איור 6:21), נר עם רגל מחורזת (L100) וקערת נר עם שרידי בית פתיל גדול במרכזה (L302).
לצד כלים אלה יש בקבוצה שני כלים הראויים לציון מיוחד. האחד הוא שבר זעיר משפת קערה המעוטרת בבוהק ועליה כתובת (L123; איור 7:21). זוהי קערה קטנה ששפתה מעובה מעט ונוטה פנימה, בדומה לקערות רבות ללא עיטור שנמצאו בחפירות ברמלה ובמקומות נוספים ותוארכו לתקופה האומיית. קערות אלה עוטרו לעתים בצבעי בוהק, שיטת עיטור שהחלה בתקופה האומיית והמשיכה לשמש לאורך כל התקופה האסלאמית הקדומה. הקערה מעוטרת לפחות בשני גוונים: גוון חום-אדום לרקע וגוון מעט כהה יותר לכתובת. קערה דומה עם כתובת בסגנון כופי נמצאה בחפירה ברחוב דני מס (גורין-רוזן תשע"ג ב':72*73*, איור 2:1, ור' שם סקירה והפניות). השבר השני שייך כנראה לצלחת גדולה שלה דופן עבה ושפה מקופלת בקפל רחב ועבה בדומה לחלונות (L125; איור 8:21). בחלקו התחתון של הקפל הוסף חוט לבן. החומר ואופן העיבוד של הכלי משייכים אותו לקבוצת הכלים הקדומה. השפה דומה אמנם לשפות של חלונות עגולים גדולים, אך אפשר שהעיטור על הקפל מלמד שהיא הייתה חלק מצלחת הגשה גדולה ולא חלק מחלון.
 
פריטי זכוכית מהמאות הט'–הי' לסה"נ. נמצאו מספר שברים של כלים, האופייניים לתקופה העבאסית. הכלי הבולט בהם הוא בקבוק מזכוכית כחולה שבסיסו מעוגל, גופו גלילי וצווארו צר ומסתיים בשפה חתוכה לא אחידה. הדופן והבסיס עשויים ברישול ובחוסר אחידות. בחפירה התגלו שפה ושברי גוף של בקבוקים מטיפוס זה (L300 ,L107 ,L106). הבקבוקים נפוצים מאוד ברמלה כמו גם באתרים רבים אחרים בהם יש שכבות יישוב מתקופה זו (Gorin-Rosen 2010:227–228, Pl. 10.1:19). כלי נוסף שמאפיין את התקופה הוא קערה עם עיבוי בחיבור בין הדופן לבסיס, שיוצר חתך משולש (L112). כמו כן נמצאו כמה בסיסים של כוסות, קערות ובקבוקים פשוטים מזכוכית חסרת צבע המכוסה בלייה כהה, המתוארכים לתקופות העבאסית והפאטימית.
ראויים לציון שני כלים ממכלול התקופה. האחד הוא כוס גבוהה מזכוכית חסרת צבע עם תת-גוון סגלגל, ששפתה מעוגלת באש ובמרכז גופה יש רכסים אופקיים רדודים (L304; איור 1:22). כוסות אלה החלו להופיע בתקופה העבאסית והמשיכו גם לתקופה הפאטימית (ר' דוגמאות מבית שאן: Hadad 2005: Pl. 26:522, 524, 526). הכלי השני הוא בקבוק בינוני מזכוכית חסרת צבע שדופנו עבה, צווארו רחב ושפתו מופשלת החוצה למדף קצר (L300; איור 2:22). הוא הופיע בתקופה העבאסית והיה נפוץ מאוד בתקופה הפאטימית. לרוב עוטרו בקבוקים אלה בחיתוך וגילוף על הצוואר או על הכתף, אך ישנם גם תתי-טיפוסים, שלא עוטרו והם שונים במקצת ברוחב השפה ובאופן העיבוד. בקבוקים אלה נפוצים מאוד ברמלה ובאתרים רבים אחרים (Gorin-Rosen 2010:238, Pl. 10.6:17).
בחפירה נמצאו כמה שברי כלים שעוטרו בחיתוך, גילוף וליטוש (איור 3:22–5). למרות שכלים דומים נמצאו בחפירות רבות ברמלה, כלים 4 ו-5 אינם נפוצים. שבר 3 (L303) שייך לבסיס של כוס מזכוכית חסרת צבע, המעוטרת בחיתוך של דגם על הגוף. בשבר ניכר פס אופקי תחתון התוחם דגם סגלגל מעליו. כוסות אלה החלו להופיע בשלהי התקופה העבאסית ונפוצו מאוד בתקופה הפאטימית (ר' דוגמות מרמלה: Gorin-Rosen 2010: Pl. 10.10:7–9). קבוצת כוסות מטיפוס זה, הגדולה והמגוונת ביותר שנמצאה עד כה, התגלתה בטרופת בסרצ'ה לימני שבדרום-מערב תורכיה, והיא תוארכה לרבע הראשון של המאה הי"א לסה"נ. שבר 4 (L301) שייך לשפת בקבוק, שעוטר גם הוא בחיתוך. הבקבוק עשוי מזכוכית כחולה, דופנו עבה ושפתו זקופה. מתחת לשפה יש פס אופקי חתוך בחיתוך עמוק. בקבוקים מעוטרים באופן זה עשויים לרוב מזכוכית חסרת צבע, ואילו בקבוק זה עשוי מזכוכית כחולה. שבר 5 (L301) שייך לבקבוק מזכוכית חסרת צבע, ששפתו מופשלת החוצה וצווארו מגולף לפאות היוצרות חתך מצולע, משושה או מתומן המתרחב כלפי הגוף. שברים של שני בקבוקים שעיטורם דומה לזה של שבר 5 נמצאו בחפירות ליד המסגד הלבן ברמלה במכלולים שתוארכו לתקופות העבאסית והפאטימית (Gorin-Rosen 2010:248–251, Pl. 10.10:4, 6, ור' שם דיון והפניות נוספות).
בנוסף נמצא שבר בסיס (L303; איור 6:22) מעוטר בניפוח לדפוס בדגם של פרח סביב מרכז הבסיס ומעגלים סביב הפרח. השימוש בניפוח לדפוסים בדגמים שונים רווח בתקופה העבאסית והמשיך גם בתקופה הפאטימית. בסיסי כלים מנופחים לדפוס נמצאו בחפירות רבות ברמלה, וגם כלים אלה נמצאו בטרופת בסרצ'ה לימני.
בבור האשפה נמצא גם שבר של כלי מעוות בחום (L301; איור 7:22).
 
הממצא הארכיאוזואולוגי
משה שדה
 
בשני שטחי החפירה התגלו שרידים של בעלי חיים (טבלה 1) בלוקוסים המתוארכים לתקופות העבאסית והפאטימית. השרידים שייכים למינים מבוייתים (טבלה 2), ובהם צאן (Ovis aries/Capra hircus), בקר (Bos taurus), כלב בית (Canis familiaris), תרנגול בית (Gallus gallus domestica), סוס (Equus caballus) וגמל חד-דבשתי (Camelus dromedaries). יש להניח שהעצמות שהתגלו בחפירה נותרו לאחר איסוף האשפה. בבדיקת העצמות לא נמצאו עליהן סימני טרפה או חיתוך, אלא שבירות שלאחר הבישול. עיקר שרידי בעלי החיים שייכים לצאן, ונראה כי היה זה בעל החיים העיקרי במשק החי. כן התגלו שרידים של בקר ותרנגול בית, ששימשו למאכל, וכן כלב בית, סוס וגמל חד-דבשתי, שלא נשחטו לצורך מאכל. ייתכן כי שרידי הגמל מלמדים על קשרים למקומות רחוקים ואילו שרידי הסוס מלמדים שבאתר שהתה אישיות מכובדת צבאית או אזרחית.
 
טבלה 1. התפלגות עצמות בעלי החיים
המין
השרידים
צאן
בקר
תרנגול הבית
כלב הבית
סוס
גמל חד דבשתי
סה"כ
לסת עליונה
2
 
 
 
 
1
3
לסת תחתונה
12
 
 
 
 
1
13
שן חותכת
 
2
 
 
 
 
2
שן טרום טוחנת
8
 
 
 
 
 
8
שן טוחנת
30
 
 
 
6
8
44
שכמה
13
2
 
 
1
 
16
זרוע
10
2
 
 
 
 
12
אמה גדולה
8
 
 
 
 
 
8
אמה קטנה
2
2
 
 
 
 
4
שורש כף רגל קדמית
3
1
 
 
 
 
4
אגן ירכיים
6
 
1
 
 
2
9
ירך
 
 
1
 
 
 
1
שוק
7
1
 
 
 
 
8
קרסול
 
2
 
 
 
 
2
שורש כף רגל אחורית
 
1
1
 
1
 
3
גף לא מזוהה
42
5
1
1
3
1
53
פרק אצבע I
3
3
 
 
2
 
8
פרק אצבע II
 
 
 
 
2
 
2
פרק אצבע III
 
 
 
 
2
 
2
חוליית גב תחתון
2
4
 
 
2
 
8
צלע
19
2
1
 
 
 
22
קליפת ביצה
 
 
30
 
 
 
30
סה"כ
167
27
35
1
19
13
262
%
64
10
13.5
0.5
7
5
100
 
טבלה 2. מספר פרטים מינימלי
מינים
צאן
בקר
תרנגול בית
כלב בית
סוס
גמל חד דבשתי
סה"כ
מספר פרטים
5
2
2
1
1
1
12
%
42
17
17
8
8
8
100
 
 
משקולת ברונזה
ניצן עמיתי-פרייס
 
בחפירה נחשפה משקולת ברונזה דמוית חבית (L111; משקל 14.42 גר', 12 מ"מ גובה, 20 מ"מ קוטר מרבי; איור 23). על בסיסי המשקולת אין סימני כתובת ואף לא סימני עיגולים חד מרכזיים שנוצרים מסיבוב המחרטה בעת ייצור המשקולת ומאפיינים משקולות מטיפוס זה (Holland 2009:43, Nos. 113–116; Khamis 2010:281, pl. 12.1, No. 2). על אחד מבסיסי המשקולת יש מעין צלקת — פיסת ברזל עודפת הצמודה לבסיס. המשקולת נעשתה בתבנית עם קדח במרכזה, ואל הקדח הוכנס מוט ברזל קטן, ארוך מעט מאורך ציר המשקולת. לאחר היציקה הוצמד בפטיש חלקו העודף של מוט הברזל אל בסיס המשקולת. נראה כי הכנסת מוט הברזל למשקולת נועדה למנוע זיוף של משקולות או כדי לסמן את המשקולת המקומית ביחס למשקולות דומות דמויות חבית שיוצרו בקהיר, בירת הפאטימים, והובאו לשימוש בארץ ישראל. בימי השושלת הפאטימית יוצרו משקולות דמויות חבית ומשקולות בצורות נוספות (Goodwin 2012). הממצא הקרמי מהחפירה מתארך גם הוא את המשקולת לתקופה הפאטימית.
משקלה של המשקולת שווה לזה של משקולת בעריך חמישה דירהם. משקולת דומה נמצאה בקרבת קיסריה (Holland 1986:194, No. 96. [14.71 g]; Holland 2009:43, No.114). ידועות גם שתי משקולות נוספות של חמישה דירהם, שמקורן אינו ידוע (Hendin 2007:228, No. 428 [15.4 g] and p. 228, No. 429 [15.16 g]).
לא כל החוקרים מסכימים באשר לשימוש שנעשה במשקולות מן התקופות העבאסית, הפאטימית והאיובית. בלוג גרס שמשקולות חמישה דירהם נועדו לשקילת מגוון של טובין (Balog 1970), בעוד שמייקל בייטס, האוצר לשעבר של האוסף האסלאמי בחברה הנומיסמטית האמריקאית (מידע בעל-פה), טוען שתשלומים נערכו על-פי שקילת מטבעות. הוא מסביר שתשלום על פי משקל מטבעות היה מנהג רווח בעולם הפרה-תעשייתי, מכיוון שהיה מִגוון מטבעות במִגוון משקלים. מנהג זה רווח בעיקר בתקופה הפאטימית, שבה היו בשימוש מטבעות כסף הקטנים ממטבע דירהם שלם ובמשקל נמוך מזה של מטבע דירהם שלם.