טרם החפירה נסקר השטח (כ-750 מ' מצפון לכיכר המעיין) ואותרו כ-12 נקודות עניין (איורים 2, 3); שמונה מהן נחפרו וארבע (נקודות 3, 4, 5, 8) הן מערות שלא נחפרו בשל קריסת תקרתן.

נפתחו שישה שטחים (FA) ונתגלו מערה ובה מתקנים למיצוי נוזלים, ביתיים או תעשייתיים (שטח A; נקודות 1, 2); מחצבת אבני גזית ובור חצוב (שטח B; נקודות 6, 7); אגן חצוב מטויח, אולי מקווה במרחב פתוח (שטח C; נקודה 9); מערות (שטח D, נקודה 11; שטח E, נקודה 10); גת (שטח F; נקודה 12).
 
ברכס עצמון כמה סוגי מסלע – דולומיט, קירטון, חוואר ונארי. מתחת לפני השטח, בתוך המערות שנחפרו, נראה קירטון לבנבן עד אפור בהיר מאוד עם גוונים של ורוד-צהוב שבתוכו חלוקים מעטים של גיר קשה מעורב בחוואר, השייך לפרט ראש הנקרה מתצורת דיר חנא מתקופת קנומן.
 
בשטח A, על המדרון הדרומי של ההר, נחשפה מערה טבעית (איורים 4, 5) שברצפתה מתקני מיצוי. לאחר שהמתקנים ננטשו הצטבר עליהם חומר חווארי צהוב, רך מאוד (עד 0.5 מ' גובה) כתוצאה מ'טפטוף' של קרטון מתקרת המערה; הרצפה החדשה נחשפה בחפירה הנוכחית.
בכניסה למערה חצר חצובה (L101, מידות 3 × 3 מ'). על תקרת המערה, בפינה הצפונית-מערבית, נחשפה מחצבת אבני גזית שבה מדרגת חציבה אחת (L106). מפסי הניתוק של האבנים (כ-5–15 ס"מ רוחב), אפשר לשחזר את גודל האבנים שהופקו (כ-0.5 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב, 20–30 ס"מ גובה). סמוך למחצבה ממזרח נחשפו שני פירים ובצדה המזרחי של תקרת המערה זוהו עוד שני פירים. בין הכניסה החצובה למערה נתגלו שרידי קיר מאבני גוויל (W9) ומדרגת אבני גוויל שהובילה לרצפת המערה.

 

מתקני המיצוי שברצפת המערה כוללים: מתקן עגול (L112; קוטר 0.5 מ') שלו משטח דריכה, בצדו הצפוני-מזרחי שקע איגום רבוע (10 × 10 ס"מ); שלושה מתקנים עגולים (L118 ,L116 ,L113; קוטר 0.5–0.6 מ'), לכל אחד מהם משטח דריכה ובתחתיתו שקע איגום; מתקן (L117) ובו טור של ארבע גומות קטנות (כ-10 ס"מ קוטר ממוצע); מתקן ובו שתי גומות חצובות (L119; קוטר 10 ס"מ) סמוכות זו לזו ואינן מחוברות; מצפון-מזרח למתקן גומות נוספות, אך לא ברור מה היחס ביניהן או בינן לגומות האחרות. בחלק מהמתקנים נתגלה חומר אורגני באתרו (לא נבדק).
בחלקה הצפוני-מערבי של המערה נחשף בור חצוב (L115; קוטר 0.4 מ') במצב השתמרות ירוד; בפינה הדרומית-מזרחית של הכניסה החצובה נתגלה בור נוסף (L107) שתכליתו אינה ידועה, ובו שבר של דלת מערת קבורה ועליה עיטורים גיאומטריים (איור 6); צמוד לדופן המזרחית של הכניסה נתגלה מוקד (L108); בבור ובמוקד נתגלו ממצאים זואולוגיים: פרטים בוגרים של עז, כבש ובקר.

 

ממצא כלי החרס מן המערה מתוארך ברובו לתקופה הממלוכית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ).
 

בשטח B נתגלו בור חצוב בסלע (L200; קוטר 0.4 מ', עומק כ-0.6 מ'; איורים 7, 8) ומחצבת אבני גזית (L201; כ-2 × 3 מ'; איור 9) במצב השתמרות ירוד, כך שאי אפשר לזהות את פסי הניתוק ולהעריך את גודל האבנים שנחצבו.

  

בשטח C נתגלה אגן סגלגל חצוב ומטויח (L301; כ-1.0 × 1.5 מ', 32 ס"מ עומק) בחלל תת-קרקעי קטן, שהותאם לאגירת מי נגר עילי (איורים 10, 11). בכניסה לחלל התת-קרקעי (L300) נחשפו תעלת מים חצובה שהובילה מי נגר עילי לאגן המטויח. גרם בן שלוש מדרגות רחבות חיבר בין רחבת הכניסה לאגן המקווה. למתקן מאפיינים ארכיטקטוניים של מקווה (ד' שיאון, מידע בעל פה; רייך 61:2013) אף שהקיבולת שלו אינה של כמות המים הנדרשת על פי הפרשנות המקובלת (40 סאה, כ-300 ליטר; מקוואות א ז) וכן גובהו אינו מאפשר עמידה (ר' רייך, מידע בעל פה). לפיכך יש לבחון את זיהויו כמקווה השייך לקבוצת המקוואות בשטחים פתוחים (רייך 257:2013).

 

בשטחים E ,D נתגלו שתי מערות מגורים ששימשו רועים מכפר מנדא עד לשנות השמונים של המאה הכ' (איורים 12, 13). בחזית המערות הפונות דרומה אפשר להבחין בחציבות שנועדו להכשיר את הכניסה למערה.

 

בשטח F נחשפה גת פשוטה במצב השתמרות ירוד, שבה משטח דריכה (L600; כ-2.0 × 2.6 מ'; איורים 14, 15) המושתת על סלע טבעי משופע שלא עובד או הוחלק, ובור איגום (L601; כ-1.2 × 1.8 מ', כ-0.3 מ' עומק). בין משטח הדריכה לבור האיגום, בצפון, השתמרה מחיצת סלע (0.4 מ' רוחב). בשל מצב ההשתמרות הירוד של הגת בכלל, ושל נקודת החיבור בין משטח הדריכה לבור האיגום בפרט, אי אפשר לקבוע בוודאות אם צורת החיבור התבססה על המגלש הטבעי של הסלע או שזוהי גת מורכבת יותר.

  

ממצא כלי החרס משטח A תוארך לשלוש תקופות: מתקופת הברונזה הקדומה נתגלו קערה שלה עיטור חבל (איור 1:16), קערת V (איור 2:16) ופערור (איור 3:16); מהתקופה הרומית נתגלו קדרת בישול (איור 1:17), סירי בישול (איור 2:17, 3) ופכים (איור 4:17, 5) ומהתקופה הממלוכית נתגלו קערות מזוגגות (איור 6:17–9).
 

ממצאים נוספים הם מטבע חצי פוליס של מורציוס המתוארך לשנים 586/7–590/1 לסה"נ (ר"ע 144625) שנתגלה בכניסה למערה בשטח D (ב-L400); שברי זכוכית, שפת בקבוק וידית סרט מעובה מעט, כנראה מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית שנתגלו בשטח A; אבן משחזת מצפחה שבה חור, שנתגלתה בתוך המערה בשטח D (איור 18).

   

בעקבות התהליכים הגאומורפולוגיים במערה בשטח A אין אפשרות להבדיל בין השכבות הארכיאולוגיות. עיקר המכלול הקרמי שנאסף במערה הוא מהתקופה הממלוכית. כן נמצאו כלים מהתקופה הרומית ומתקופת הברונזה הקדומה. מכלולים אלה היו חתומים עקב קריסת התקרה, ועל כן יש לשייך את תקופת הפעילות במערה לתקופות אלו. ביתר שטחי החפירה, בשטח הפתוח, שחלקם שימשו עד ימינו, לא נמצאו ממצאים העשויים לתארך את תקופת השימוש בהם.