בחודש פברואר 2013 נערכה חפירת הצלה בכפר עילוט שבגליל התחתון (הרשאה מס' 6678-A; נ"צ 224615/735759), לקראת בניית גן ילדים. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ע' דללי-עמוס (צילום שטח), בסיוע י' טפר וו' אטרש (הנחיה), י' יעקובי (מנהלה), ר' לירון (מדידות וסרטוט), ח' טחן-רוזן (ציור כלי חרס) ועובדי כוח אדם מנצרת.
החפירה (110 מ"ר) נערכה סמוך לבית המעיין שבמרכז הכפר, השופע מים בכל השנה. בשטח החפירה עמד מבנה ישן שהוסר כדי לבנות מבנה חדש; יסודות המבנה ועבודות עפר שנערכו במקום פגעו קשות בשרידים העתיקים במקום. בחפירה נחשף מבנה יחיד, ובו שתי בריכות בנויות ומטויחות. סמוך למבנה לא התגלו מבנים נוספים. על סמך הממצא הקרמי המבנה נבנה בתקופה הרומית והמשיך לשמש עם שינויים ותוספות עד לשלהי התקופה הביזנטית. בנוסף, נמצאו בשטח החפירה כלי צור פזורים, ובהם להב מגל ביפולרי האופייני לתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית, גרעין לבלואה שחוק מאוד, כנראה לא באתרו, פריטי צור ופסולת סיתות. בסקרים ובחפירות שנערכו בכפר בעבר התגלו שרידי בנייה וחרסים מתקופות הברונזה התיכונה 2, הברזל, ההלניסטית והרומית עד העות'מאנית.
במבנה הובחנו שלושה שלבי בנייה. בשלב הקדום כלל המבנה שתי בריכות מטויחות (A ו-B; איור 1), שהופרדו בקיר מחיצה. בשלב האמצעי נערכו שינויים במבנה. קיר המחיצה הורחב וצמוד אליו ממזרח נבנה קיר נוסף ששימש מדרך על שפת בריכה B. בקיר הצפוני-מערבי של בריכה B שולבו שמונה כלי אנטיליה וצינור חרס בשימוש משני, שכובים על צדם ופתחיהם פונים אל הבריכה (איורים 2, 3); הם יצרו חללים קטנים. שילובם של כלי האנטיליה והצינור בקיר הבריכה מלמד כי בשלב זה היא שימשה לגידול דגים (piscina).
בשלב המאוחר נאטמו בבריכה B פתחי כלי האנטיליה והצינור בשכבת טיח, ובבריכה הותקנה רצפת טיח חדשה. בשלב זה הופסק גידול הדגים בבריכה B אך הבריכה המשיכה לשמש לאיגום מים. בריכה A חולקה לשתי בריכות קטנות בבניית קיר מחיצה באמצעה (איור 4). בבריכות נבנתה תעלה (L19) מאבני גוויל בינוניות, שהובילה למתקן עגול (L7) שנבנה מאבני בנייה בשימוש משני מדרום-מזרח לקירות המחיצה שבין בריכה A לבריכה B. על קירות התעלה ובמתקן נמצאו שרידי שרפה.
בשכבת פני השטח ובהצטברויות שני השלבים האחרונים התגלו שברי כלי חרס המתוארכים למן התקופה הרומית ועד שלהי התקופה הביזנטית. שמונת כלי האנטיליה וצינור החרס ששולבו בשימוש משני בקיר הבריכה בשלבה האמצעי מתוארכים לשלהי התקופה הרומית ולתקופה הביזנטית. נראה כי כלי האנטיליה, שבמקור שימשו לשאיבת מים, היו זמינים בסביבה הקרובה. צורתם המאורכת ופתחם, שאינו רחב, התאימו ליצירת חללים עמוקים בקיר הבריכה.
גידול דגים בבריכות היה נפוץ מאוד בעולם הרומי והוא החל בסוף ימי הרפובליקה ובראשית האימפריה הרומית. בריכות לגידול דגים התגלו באיטליה ובמקומות נוספים ברחבי העולם הרומי. בארץ ישראל התגלו בריכות לגידול דגים לצד אמות מים או ליד מקורות מים שופעים. למשל, ליד אמת המים שמצפון לחומת קיסריה, צמוד לאמת המים בנחל תנינים, צמוד לאמת ברניקי שמדרום לטבריה, בעין ביכורה שבסטף ובח' סביה שבשרון. בקירות של בריכות אלה שולבו קנקנים ואמפורות, פרט לבריכה שמדרום לטבריה, שבה התגלו גומחות קטנות בנויות בקירות. הכלים ששולבו בקירות הבריכות והגומחות הבנויות היו חללים פנימיים ששימשו את הדגים למסתור ולהגנה מפני השמש.
הבריכה לגידול דגים שהתגלתה בחפירה נמצאת גם היא ליד מקור מים שופע כל השנה, והיא מלמדת כי לתושבי המקום היו יכולות טכניות גבוהות שאפשרו להם לעסוק בענף זה של חקלאות. על פי מידותיהם של כלי האנטיליה וצינור החרס נראה שנפחם התאים לגידול דג אמנון (Sarotherodon galilaeus), שהיה כנראה חלק מתפריט המזון של תושבי המקום.