דולמנים

כל שמונת הדולמנים נבנו במדרון, כמה מהם בשלוחות או על מדרגות סלע; מכולם יש תצפית רחבה אל הכנרת. כמה מהדולמנים נבנו בקבוצה, בעוד שאחרים נבנו לבד. שניים מהדולמנים נבנו סמוכים זה לזה על מדרגת בזלת גבוהה (51 ו-53; 47–50 מ' מעפה"י). שלושה מהדולמנים נבנו בשורה על מדרגת בזלת באמצע גובה המדרון (47–49; 38–40 מ' מעפה"י). דולמן אחד (59) נבנה בגובה דומה הלאה לכיוון צפון-מזרח; במרחק 19 מ' ממזרח לו עומד דולמן נוסף (60) שלא נחפר שכן הוא נמצא מחוץ לאזור המיועד לפיתוח. שני הדולמנים הנותרים נבנו נמוך יותר במורד המדרון לכיוון דרום-מזרח, מנותקים זה מזה (35 — 13 מ' מעפה"י; 43 — 24 מ' מעפה"י).
כל תאי הקבורה בדולמנים נבנו בבנייה יבשה מבולדרים ענקיים, לא מעובדים, דמויי אורתוסטטים, שנבחרו בקפידה, ומאבני שדה מבזלת גדולות ובינוניות, שיצרו יחד את הקירות של תאי הקבר; לוחות בזלת ענקיים, שטוחים למדי, קירו את הקברים ומעליהם הונחו אבני כיסוי ענקיות. מאפיינים אלה ואחרים של הדולמנים מלמדים אולי שהם כולם שייכים לאותו טיפוס בסיסי, שהוא אכן טיפוס 2 של אפשטיין, טיפוסי משנה ca (ר' Epstein 1985:26, Fig. 1), אם כי הובחנו בהם כמה מאפיינים נוספים. דולמן 59 נבחר לייצג את קבוצת הדולמנים מטיפוס זה, שכן מיוצגים בו כל המאפיינים העיקריים; לפיכך הוא יתואר ראשון ובפירוט מלא, לרבות מידותיו. לאחריו יתוארו יתר הדולמנים ללא פירוט נרחב, פרט לזה של מאפייניהם העיקרים והייחודיים.
 
דולמן 59 (איורים 4, 5) כולל מעבר דמוי מסדרון ארוך וצר, מעט משופע, בכיוון מזרח–מערב (L701; כ-0.5 × 3.8 מ', 0.85 מ' גובה; איור 6), המוליך מהצד המזרחי של הקף רוגם אבנים שמסביב לדולמן ועד לתא קבורה מלבני וצר שנבנה גם הוא בכיוון מזרח–מערב (L703; כ-0.7 × 2.5 מ', 0.95 מ' גובה). קירות המעבר נבנו באופן לא סדור מאבני שדה והתמוטטו בחלקם. תא הקבורה נבנה משלושה קירות של בולדרים ענקיים דמויי אורתוסטטים, שהותאמו היטב זה לזה ונקבעו בתוך שכבה של אדמת בזלת אדמדמה (0.1 מ' עובי) המכסה את פני סלע האם הבזלתי (איור 7). הקיר הדרומי של התא נבנה מבולדר יחיד ענק (2 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב, 0.95 מ' גובה), הקיר הצפוני של התא נבנה משני בולדרים ענקיים (0.9 ו-1.5 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב, 0.95 מ' גובה) והקיר המערבי, האחורי, נבנה מבולדר יחיד גדול (1 מ' אורך, 0.9 מ' גובה) ומעליו אבנים קטנות יותר. אבני בזלת קטנות הוכנסו בין הבולדרים בקירות כדי למלא חללים ומתחת לבולדרים כדי לפלס אותם. הפתח מהמעבר לתא קורה בלוח אבן אופקי (1.0 × 1.6 מ', 0.5 מ' גובה) ששימש משקוף. מעל אבן המשקוף ולכיוון מרכז התא הונחה אבן כיסוי ענקית מדורגת דמוית אוכף (1.7 × 1.9 מ', 1.1 מ' גובה), שקירתה את התא המלבני בשלמותו. קרקעית התא רוצפה היטב בלוחות אבן (0.4 × 0.7 מ' בממוצע), שהונחו מעל שכבת האדמה הדקה. גובה הדולמן כ-2.2 מ' מעל סביבתו.
הרוגם שמסביב לדולמן (L700; כ-9.5 × 11.5 מ') נבנה מאבני שדה רבות, גדולות ובינוניות, וצורתו עגלגלה-סגלגלה; חלק מהאבנים תוחמות את הקף הרוגם. מסביב לרוגם ובעיקר בצדיו הדרומי והמערבי הובחן קיר תמך מעוגל. נראה כי מתחילה נבנה מסביב לדולמן קיר תוחם בן שניים או שלושה נדבכי אבן, שנועד לתמיכה וייצוב של הרוגם, ולאחר מכן נערמו אבני הרוגם עד מעל לאבן הכיסוי שבראש הדולמן. ברוגם האבנים נעשה במכוון שקע רדוד דמוי מכתש (2 מ' קוטר, 0.6 מ' עומק), שרוקן מאבנים, הניגש אל הקיר התוחם של הרוגם; במחקר על דולמנים לא תועדו עד כה שקעים דומים ברגמים שמסביב לדולמנים. באבנים שמסביב לשקע זה לא התגלה ממצא ושימושו אינו ברור.
בתא הקבורה הצטברה שכבת אדמה (0.3 מ' עובי), ובה התגלה ממצא דל, הכולל מעט חרסים קטנים ושחוקים מהתקופות הרומית והביזנטית, המלמדים אולי על שימוש משני בתא הקבורה. לא התגלו ממצאים קדומים שיכולים לתארך את תקופת השימוש המקורית של הדולמן כקבר. בתא הקבורה נערכה בדיקה קטנה, מתחת ללוח האבן שמרצף אותו, והתגלתה רק אדמה שהצטברה מעל סלע האם ללא ממצא (L704).
 
דולמן 35 השתמר רק בחלקו, שכן הרוגם המכסה אותו (L200) נפגע בעבר וחציו המזרחי נחתך בעת חציבת הסלע בכלי מכני בעבודות לקראת סלילת כביש במקום (איורים 8, 9). למרות זאת תא הקבורה (L202) כמעט ולא נפגע. עם ניקוי חלק הדולמן שהשתמר התגלה חתך אנכי, הממחיש בברור את שיטת הבנייה של הדולמן. הדולמן הוקם הישר על סלע האם, המורכב מבולדרים מבזלת מותכים. תא הקבורה מלבני (איור 10) ונבנה בכיוון מזרח–מערב משלושה קירות של בולדרים גדולים דמויי אורתוסטטים וקירוי של אבן שטוחה ומעליה אבן גדולה; אבן הכיסוי המקורית חסרה. קרקעית התא רוצפה בקפידה בלוחות אבן, שהונחו מעל שכבה דקה של אדמה (L203) המכסה את סלע האם. בפינה הדרומית-מערבית של תא הקבורה התגלתה בין אבני הריצוף ראש חנית, האופייני לתקופת הברונזה התיכונה 1 (ר' להלן, איור 29).
 
דולמן 43 גדול ומעוגל (13 מ' קוטר; איורים 11, 12), ומסביבו נערם רוגם אבנים שהשתמר במלואו. תא הקבורה מלבני (L802) ונבנה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב משלושה קירות של בולדרים גדולים דמויי אורתוסטטים. אל פתח התא מוליך מעבר צר וארוך, משופע מעט (L801; איור 13). התא קורה באבן כיסוי ענקית דמוית אוכף, שהונחה מעל אבן רוחב שטוחה למדי ששימשה משקוף בפתח. בתא הקבורה ובמעבר השתמרו כמה לוחות אבן מהריצוף, המונחים מעל סלע האם (L803). בדומה לדולמן 59, גם כאן התגלה קיר תמך בהקף רוגם האבנים; הוא יוצר מעגל כמעט שלם. באבני הרוגם הניגשות אל קיר התמך נעשה במכוון שקע קטן ומעוגל דמוי מכתש שרוקן מאבנים.
 
דולמן 47 גדול ומעוגל-סגלגל (13 מ' קוטר; איורים 14, 15). תא הקבורה מלבני (L405) ונבנה בכיוון מזרח–מערב משלושה קירות של בולדרים ענקיים דמויי אורתוסטטים שקורו בלוחות אבן שטוחים ומעליהם אבן כיסוי ענקית. אל התא הוליך מעבר מקורה (L404) שקירותיו התמוטטו ברובם. קרקעית התא רוצפה היטב באבנים (איור 16), שהונחו מעל שכבת אדמה (L410; כ-0.3 מ' עובי) המכסה את סלע האם. בחלק העליון של הקיר הצפוני של תא הקבורה יש פתח, שנוצר כנראה על ידי שודדי קברים שהזיזו לוח אבן גדול מהקיר. רוגם הכיסוי של הדולמן (L400) הוא מכלול בנייה, ובו כמה קירות מעגליים שנבנו היטב מכמה נדבכים של אבנים בינוניות או מנדבך יחיד של אבנים גדולות. בסוף החפירה הוסרו אבני הרוגם בצדו הדרומי, במטרה לבחון את הבנייה של הקירות שבתוך הרוגם ואת הפן החיצוני של הקיר הדרומי של תא הקבורה (איור 17).
 
דולמן 48 נפגע מכלי מכני שהרס וכתוצאה מכך רוגם הכיסוי שלו נהרס בחלקו (L401; איורים 18, 19). תא הקבורה קטן ומלבני (0.5 × 1.7 מ'; איור 20), והוא נבנה בכיוון כללי מזרח–מערב משלושה קירות של בולדרים ענקיים דמויי אורתוסטטים, שקורו באבן כיסוי ענקית משולשת שהונחה על אבן רוחב דקה; רק לאחר הסרת אבן הכיסוי המשולשת התאפשר המעבר לתא. קרקעית התא רוצפה חלקית באבנים, שהונחו על שכבת אדמה דקה (L411) המכסה את סלע האם. אל התא הוליך מעבר צר וקצר (L406; כ-0.4 מ' רוחב מזערי), שמהלכו מעוקל קלות והוא נחסם בחלקו באבן ניצבת. ברוגם הכיסוי (L401) התגלו קטע קצר של קיר שמהלכו מעוגל וכן שקע קטן דמוי מכתש, שמתארו לא סדור, שרוקן מאבנים.
 
דולמן 49 (איורים 21, 22) נבנה על מדרגת סלע תלולה למדי. הדולמן כולל תא קבורה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב (L409), מעבר המוליך אל התא (L408) ורוגם כיסוי (L402), שנפגעו משוד או מחפירה קודמת. גם ברוגם זה התגלו מאפיינים הדומים ליתר הדולמנים, ובהם רצפת אבן ריצוף בתא הקבורה, שהונחה על שכבת אדמה דקה (L412) המכסה את סלע האם. ברוגם הכיסוי שהשתמר רק בחלקו לא התגלו קירות מעוגלים או שקע דמוי מכתש.
 
דולמן 51 מעוגל ומתארו לא סדור (14 מ' קוטר; איור 23). ברוגם הכיסוי של הדולמן (L500) יש רווחים בין האבנים, הנמשכים כלפי מטה, עד סלע האם, ומשתי אבני הקירוי ששרדו בדולמן, רק לוח אחד נותר במקומו המקורי (איור 24). אבן הכיסוי חסרה, אולם מדרום-מערב לדולמן שרועה אבן ענקית מלבנית (2 מ' אורך), ששימשה כנראה לכיסוי הדולמן במקור וגולגלה ממקומה, כנראה בחפירות טרוויל-פטר. תא הקבורה ארוך וצר (L512; כ-0.7 × 3.0 מ', 0.7 מ' גובה) ונבנה בכיוון מזרח–מערב משלושה קירות של בולדרים ענקיים דמויי אורתוסטטים. המעבר הוא המשך ישיר של תא הקבורה, ושניהם רוצפו בלוחות אבן, שמהם השתמרו רק לוחות גדולים אחדים בתא הקבורה (איור 25). בחפירה מתחת לאבני הריצוף נחשפה שכבת אדמה (L515; כ-0.3 מ' עובי) המכסה את סלע האם. באמצע הרוגם התגלה קיר מעוגל המקיף את חלקו המרכזי של הרוגם. בחלקו הצפוני-מזרחי של הרוגם התגלה שקע דמוי מכתש (1.2 מ' קוטר, 0.5 מ' עומק) שרוקן מאבנים.
 
דולמן 53 גדול (13 × 16 מ'; איורים 26, 27) ומתארו של רוגם הכיסוי שלו לא סדור (L501). חלקו הדרומי-מזרחי של הרוגם הורחב או שנבנה בו רוגם נוסף. תא הקבורה מלבני (L514), בכיוון מזרח–מערב, והולך וצר לכיוון הפתח. המעבר (L513) צר וקירותיו התמוטטו ברובם (איור 28). תא הקבורה רוצף בלוחות אבן, שהונחו מעל שכבת אדמה (L516; כ-0.3 מ' עובי) המכסה את סלע האם. רוגם האבנים תחום בהקפו בקיר תמך מתעגל, שהשתמר לגובה של ארבעה עד שישה נדבכים. קיר מתעגל נוסף, שנבנה מאבני שדה גדולות מבזלת, התגלה בחלק הדרומי-מזרחי המורחב של הרוגם; הוא נמשך במורד המדרון מעבר לדולמן. ברוגם האבנים של הדולמן התגלו שני שקעים דמויי מכתש שרוקנו מאבנים, האחד בצד המערבי והשני בחלק הדרומי-מזרחי המורחב.
 
ממצאים. בדולמנים התגלו מעט עצמות של צאן ושפני סלע, האחרונים עדיין נמצאים בשפע באזור. לא התגלו שרידים של עצמות אדם.
בתאי הקבורה של הדולמנים ובמעברים המוליכים אליהם התגלו מעט מאוד חרסים שחוקים מהתקופות הרומית והביזנטית. בדולמן 53 התגלו שני שברים של מקטרות חרס מהתקופה העות'מאנית יחד עם מטבע יחיד מהתקופה הרומית (המאה הד' לסה"נ; ר"ע 154918). אפשר שמיעוט הממצא הוא תוצאה של פעילות חקלאית מאוחרת באזור ושל שימוש מאוחר בתאי הקבורה, כנראה כמחסה לרועים או לחסרי בית. אפשר גם שהממצאים המאוחרים הגיעו לדולמנים בזמן שהם נשדדו.
בדולמן 49 התגלו כמה שברי גוף קטנים ושחוקים של כלי חרס ובדולמנים 47 ו-49 התגלו מעט שברים לא אינדיקטיביים של להבי צור, המתוארכים כנראה כולם תקופת הברונזה הביניימית או תקופת הברונזה התיכונה.
ראש החנית שהתגלה בין אבני הריצוף של תא הקבורה בדולמן 35 (איור 29) עשוי לתרום לתיארוך הדולמנים. הוא עשוי מסגסוגת נחושת; הלהב קעור ולו כתפיים משופעות וצדיו ישרים והולכים וצרים, השדרה דמוית V והתושבת דמוית צינור קצר מקופל (87 מ"מ אורך כולל, 63 מ"מ אורך הלהב, 22 מ"מ רוחב הלהב המרבי). ראשי חנית כאלה יוצרו בשלהי האלף השלישי לפסה"נ והם שכיחים בהקשר של תקופות הברונזה התיכונה 1–2 בסוריה ובדרום הלבנט (ראשי חנית מטיפוסים 7 ו-8; Philip 1989:92–95, 99–100, Figs. 23, 24). ראשי חנית דומים במגוון מידות התגלו יחד עם מגוון כלי נשק מנחושת וקרמיקה מתקופת הברונזה התיכונה 1 (הברונזה התיכונה 2א) בכמה מערות מרובות קברים מתקופת הברונזה התיכונה בגליל, למשל בכפר סולד ובקבר 1 בגינוסר (אפשטין תשל"ד: איורים 10:4, 14:7), בגשר (גרפינקל ובונפיל תשנ"א: איור 5:1) ובצפת (דמתי וסטפנסקי תשנ"ו:*10–*13, איורים 12, 13). באתרים שבהם התגלו ראשי חנית אלה התגלה גם ממצא קרמי רב שלו זיקה לסוריה, המלמד כנראה כי מקור ראשי החנית בסוריה.
ראשי חנית דומים התגלו גם בשני קברי דולמן ברמת הגולן. האחד הוא דולמן 10 באבו פולה, ובו התגלה ראש חץ מתפורר בין הריצוף לקיר האבן שליד הקצה הסגור של תא הקבורה, יחד עם חרסים שהשתמרותם גרועה מתקופת הברונזה הביניימית (מכונה שם הברונזה התיכונה 1; Epstein 1985:31, Fig. 2:9). השני הוא דולמן 13 בדיר סראס, ובו התגלו על הריצוף ראש חנית יחד קרמיקה מתקופות הברונזה הביניימית (מכונה שם הברונזה התיכונה 1) והברונזה התיכונה 1 (מכונה שם הברונזה התיכונה 2; Epstein 1985:32–33, Fig. 3:18).
 
ערמות אבנים
שתי ערמות האבנים שנחפרו 42 ו-50 גדולות ומעוגלות (איור 2) וסמוכות לדולמנים (ערמה 42 — 50 מ' מדרום-מערב לדולמן 47; ערמה 50 — 30 מ' ממזרח לדולמן 49), ועל כן הוצע כי ייתכן שהן מסתירות קברי דולמן. מתחילה פורקו ידנית שתי הערמות ולאחר מכן מחפרון הסיר את מה שנותר. באף אחת מהערמות לא התגלו שרידים עתיקים. אפשר שהן נערמו לצורך הקמת רגמי הכיסוי של הדולמנים או כתוצאה מסיקול אבנים בתקופה מאוחרת.
 
שורות בולדרים מבזלת
בסקר הפיתוח שנערך טרם החפירה הובחנו בשטח נרחב (52; איור 2) בין הדולמנים שורות לא סדורות של בולדרים מבזלת; הוצע שהן עשויות להיות קירות של יישוב קדום או של מדרגות עיבוד. ליד שורות בולדרים אלה נפתחו כמה ריבועי חפירה. התגלתה רק אדמת בזלת שחרחרה סטרילית ללא שרידים ליישוב, פרט לחרסים מעטים ומאוד שחוקים מהתקופות הרומית והביזנטית, מעט פריטי צור ומטבע תועה. בנוסף, השטח שנתחם בשורות הבולדרים בקושי מספיק בגודלו לשמש מכלאת בעלי חיים. לכן נראה כי שורות בולדרים אלה הן תופעה גיאולוגית שהיא תוצאה מהפעילות הגעשית שעיצבה את הרמה.
 
בשמונת הדולמנים הסמוכים זה לזה שנחפרו במדרון הדרומי-מזרחי של רמת כורזים וצופים אל הכנרת נחשפו מאפיינים רבים משותפים. מאפיינים אלה כוללים תא קבורה מלבני שנבנה בציר מזרח–מערב (או צפון-מזרח–דרום-מערב) ואליו מוליך מעבר צר; תא הקבורה נבנה משלושה קירות של בולדרים גדולים מבזלת דמויי אורתוסטטים, רוצף בלוחות אבן שהונחו בקפידה וקורה בלוחות אבן גדולים, שטוחים למדי, שמעליהם הונחה אבן כיסוי ענקית. חושב משקלה של אבן כיסוי דומה — 15 טון או יותר (Stepansky 2005:43) — ועל סמך המשקל הרב של האבן הוצע כי האורתוסטטים הענקיים ואבני הכיסוי נגררו מצדו הצפוני, הגבוה, של המדרון כלפי מטה, וכי אבני הכיסוי של תא הקבורה הועלו למקומן רק לאחר שרוגם האבנים שהקיף את תא הקבורה של הדולמן נערם בתחומי הקיר המתעגל התוחם אותו. על סמך מאפיינים אלה כל הדולמנים מהחפירה מיוחסים לטיפוס 2 של אפשטיין (Epstein 1985: Fig. 1). מאפיין שלא הוזכר עד כה במחקר הדולמנים אך זוהה ברוב הדולמנים שנחשפו בחפירה הוא השקע הקטן דמוי המכתש שנעשה במכוון ברוגם האבנים שמסביב לתא הקבורה; השימוש שלו אינו ברור.
ראש החנית העשוי מסגסוגת נחושת שהתגלה באתרו בין אבני הריצוף בתא הקבורה של דולמן 35 אופייני לתקופת הברונזה התיכונה 1 (המאות הי"ט–הי"ח לפסה"נ), ועל כן נראה כי הדולמנים היו בשימוש במהלך תקופה זו. ראשי חנית דומים שהתגלו יחד עם קרמיקה מתקופת הברונזה התיכונה 1 בדולמנים בגולן מלמדים על השימוש הנרחב של דולמנים לקבורה בתקופה זו. עם זאת, אי אפשר להסיק חד משמעית שהדולמנים הוקמו בתקופת הברונזה התיכונה 1, שכן אפשר שבנו אותם בתקופה מוקדמת יותר ובתקופת הברונזה התיכונה 1 נעשה בהם שימוש חוזר.
הדולמנים שימשו שוב בתקופות מאוחרות הרבה יותר על סמך החרסים הקטנים והשחוקים מהתקופות הרומית והביזנטית ושברי המקטרות מהתקופה העות'מאנית. נראה שהם שימשו מחסה לרועים או לחסרי בית, כפי שנכתב בפסוקים בספר מרקוס בברית החדשה (מרקוס 2:5–5) ובהם נזכר איש עני שחי בקברים בסביבת הכנרת.