נפתח ריבוע אחד (25 מ"ר) ונחשפו שרידי קירות ופסולת סיתות של אבני פסיפס, שהם חלק ממתחם פתוח המתוארך לתקופה הביזנטית וייתכן שהמשיך לשמש בתקופה האומיית.

נחשפו שרידים של שני קירות שדה. קיר W104 (כ-2.75 מ' אורך, 0.8 מ' רוחב, 0.9 מ' גובה השתמרות) בנוי משורה אחת ונדבך אחד של אבני גוויל גדולות מבזלת המסודרות בציר צפון–דרום. קיר 105 (כ-1.85 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה השתמרות) בנוי משורה אחת ונדבך אחד של אבני בזלת קטנות יותר בציר מזרח–מערב ואף שאיננו ניגש לקיר 104 הוא ניצב לו וכנראה יצר עמו פינה (איורים 2–4). הקירות בנויים על גבי קרקע בתולה בצבע חום-אדמדם (L103 ,L102) מעל לסלע האם. אבני הקירות לא נמצאו צמודות זו לזו והקירות נמצאו ללא מגע ישיר זה עם זה ונראה לפיכך שגובהם לא היה רב ושהם שימשו כנראה במתחם פתוח. 
שלושה מטרים מדרום-מערב לריבוע החפירה תועד קיר W106 (אורך חשיפה 0.66 מ', רוחב 0.35 מ') הבנוי משורה אחת של אבני גוויל מבזלת בכיוון מזרח–מערב (איורים 2; 5), הקשור כנראה למתחם הפתוח.
במפלס החיים הקשור לקירות (L101) נמצאו עצמות, שברי כלי זכוכית וכלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית ואולי אף האסלאמית הקדומה (האומיית). בדרום-מזרח הריבוע נחשפה פסולת סיתות מרוכזת של אבני פסיפס הניגשת למזרח קיר 105 (איורים 6, 7). ערימת הפסולת מורכבת מאבנים קטנות, חלקן קוביות, לחלקן צורה מלבנית וחלקן נתזים, העשויות מאבן גיר קריסטלית האופיינית לתצורות גשר ובירה (Shaked-Gelband et al. 2012; איור 8). תצורות אלו, המכסות את שכבת הבזלת המקומית, מופיעות באזור חורבת חדד וכן מצפון וממזרח לה, אך לא בא-טייבה והובאו לכאן במכוון (א' שפירו מידע בע"פ). מצורות האבנים, הרכבן הגיאולוגי וריכוזן בערימה, נראה שזוהי פסולת סיתות של אבני פסיפס ולכן נדמה שהמתחם הפתוח שנחפר שימש אזור מלאכה וסיתות. מגסותן של אבני הפסיפס (tesserae) ומגודלן נראה כי הן נועדו לשיבוץ בפסיפס תעשייתי. במהלך סקר בכפר א-טייבה תועדה רצפת פסיפס תעשייתית עשויה 'קוביות אבן גיר' (טפר 2012: נקודה 21). ייתכן שאבני הפסיפס שהוכנו במתחם שנחפר, שובצו ברצפת הפסיפס הזו או ברצפות ומתקנים סמוכים אחרים שטרם נתגלו.
ממצא כלי החרס מהחפירה מתוארך לתקופה הביזנטית (אמצע המאה הד'–אמצע המאה הז' לסה"נ), והקנקנים (כ-85% מהמכלול; איור 7:9–9) מרמזים על המשכיות לתקופה האומיית (אמצע המאה הז'–אמצע המאה הח' לסה"נ). כמעט כל הקנקנים הם קנקנים דמויי שק שלהם טין אפור ועיטורים לבנים הנפוצים מאוד בצפון הארץ (Arnon 2008: 32, Type 812) (איור 7:9, 8). עוד נמצאו קערות (איור 1:9, 2), מהן קערה מיובאת מחופה אדום מסוג Cypriot Red Slip Ware (איור 2:9; Hayes 1972: Fig. 80: 1-2), קדרה (איור 3:9), קדרת בישול שלה ידית אופקית (איור 4:9; אבישר תשע"ד: איור 4:7), סיר בישול (איור 5:9; אבישר תשע"ד: איור 6: 10) ומכסה של קדרת בישול (איור 6:9). נמצאו מעט שברי כלי חרס המתוארכים לתקופות קדומות יותר, אך לא נמצא ולו שבר בודד המאוחר לתקופה האומיית, אף לא בפני השטח, עדות לאתר חד-שכבתי. ממצא כלי הזכוכית דל ובו שני שברי שפות וחלק תחתון של גוף גביע יין, כלים המוכרים מהתקופות הביזנטית והאומיית (י' גורין-רוזן, מידע בע"פ). עוד נמצאו עצמות בעלי חיים  אחדות שחלקן זוהו על פי מין: שיני חמור (מ-L101 ו-L103), אצבע של בקר (מ-L100), לסת תחתונה של חזיר צעיר מאוד ושבר הומרוס של חזיר שעליו סימן קיצוץ (מ-L101; נ' מרום מידע בע"פ). ייתכן שעצמות החזיר מעידות על אוכלוסייה נוצרית. 
 
בחפירה נחשפו שרידי מתחם פתוח ששימש לסיתות אבני פסיפס בתקופה הביזנטית ואולי המשיך לתקופה האומיית. לא נתגלו כלי חרס או שרידים אחרים המאוחרים לתקופות אלו, למרות הקרבה למצודה מהתקופות הצלבנית והממלוכית. בחפירות קודמות שנערכו בסביבה הקרובה של המצודה נמצאו שרידי יישוב מהתקופות הצלבנית והממלוכית (ר' למשל אבו זידאן 2011; דללי-עמוס 2016). מהעדר שרידים מתקופות אלו בחפירה עולה כי היישוב מהתקופות הצלבנית והממלוכית שהשתרע מצפון וממזרח למצודה לא התפשט מדרום לה.