בעומק 1.7 מ' מפני השטח, בגובה 258.28 מ' מעל פני הים, נחשפה שכבה ארכיאולוגית. הקרקע הטבעית באזור היא לס בהיר, נקי מאבנים. השכבה הארכיאולוגית אנתרופוגנית ונבדלת מהקרקע הטבעית בצבעה האפרפר, הנובע מערבוב הלס הטבעי באפר ובשרידים אורגניים, וממרכיביה– ממצאים מעשה ידי אדם ותוצרי פעילויותיו: כלי חרס, פריטי צור, עצמות בעלי חיים, פירורי נחושת, כלי אבן, ריכוזים של אפר, חתיכות פחם קטנות וכן אבני ואדי שהובאו למקום.

השכבה האנתרופוגנית השתרעה בכל חלקי החפירה ונמשכה בכל כיוון שנבדק, מעבר לגבולות החפירה. בשוחת בדיקה (1.0 × 1.5 מ') התברר שתחתית השכבה בערך בגובה 247.15 מ' מעל פני הים; כלומר, עובי השכבה הוא לפחות מטר אחד (איור 3) ומעיד על עצמת היישוב. הממצאים מעידים כי אזור החפירה שימש להצטברות אשפת-יישוב. ההצטברות הגדולה מעידה על יישוב גדול שהתקיים לאורך זמן רב.
הממצא החומרי שייך כולו לתרבות הע'סולית בתקופה הכלקוליתית, ובו מאפיינים שהם 'מאובן מנחה' של התרבות הע'סולית: קערות ישרות דופן שלהן פס עיטור אדום על השפה.
במכלול הקרמי זוהו ארבעים ושמונה פריטים אינדיקטיביים והשאר שברי גוף ללא זיהוי (טבלה 1). כמחצית מהחרסים האינדיקטיביים עוטרו בצבע אדום, רובם בפס אדום על שפת הכלי. בטיפוסי הכלים קעריות ישרות דופן שעל שפתן עיטור של פס אדום (איור 1:4–3), קערות במגוון גדלים שלהן שפה מעוגלת (איור 4:4, 5, 7) או ישרה (איור 6:4, 8), קדרה שלה שפה בהונה (איור 9:4), קנקני פערור ללא עיטור (איור 10:4) ושעליהם עיטור אדום (איור 11:4), קנקנים קצרי-צוואר (איור 12:4) ומשקולת שבורה (לא צוירה).
בסיסי הכלים שטוחים (איור 13:4, 15, 16) או קעורים (איור 14:4) ועוביים הממוצע 7.6 מ"מ (4.5 מ"מ עובי מינימלי, 13 מ"מ עובי מרבי). עובי הדופן הממוצע של הבסיסים זהה לזה של הקערות והקנקנים (טבלה 1) ולפיכך המספר המינימלי של כלים קטן ממספר הפריטים האינדיקטיביים (יותר שברי שפה).כל החרסים עשויים מטין כהה-כתמתם מלבד שני שברי גוף העשויים מחומר גלם לבן. בטין של רוב החרסים חסמי חצצים גסים כהים ובהירים, מלבד הקעריות העשויות טין מפולם היטב. המאפיינים של סוג חומר הגלם, כולל יוצאי הדופן, מתאימים לתרבות הע'סולית–באר-שבעית.
 
טבלה 1. פריטי החרס האינדיקטיביים
טיפוס
מס'
%
עובי דופן ממוצע במ"מ
מס' הכלי באיור 4
קערת V
21
44
5
1–3
קערה
10
21
9
4–9
פערור
2
4
11.5
10, 11
קנקן
2
4
9
12
משקולת
1
2
8.7
 
בסיס
12
25
9
13–16
סה"כ
48
100
8.7
 
 
במכלול פריטי הצור 282 פריטים (טבלה 2), רובם פסולת מתעשייה נתזית של ייצור כלי צור, מצור מקומי הזמין בוואדיות הסמוכים. פריטי הצור טריים ועל רבים מהם סימני שרפה. רוב הפריטים הם נתזים (איור 2:5, 3, 6), מיעוטם להבים (איור 1:5, 4) וגרעין אחד (איור 5:5) שהוא גרעין מעורב של נתזים ולהבים, ועליו שרידי קליפה, באורך מרבי של 4.5 ס"מ. לא נמצאו כלים מצור. לרוב פריטי הצור שוליים חדים ולא שחוקים, המעידים שלאחר הצטברותם בערימת האשפה לא היו חשופים לתהליכי שחיקה.
 
טבלה 2. פריטי הצור
טיפוס
מס'
%
גושים
42
15
שבבים
134
47
פריטים ראשוניים
17
6
נתזים
81
29
להבים
6
2
פסולת גרעין
1
0.5
סה"כ פסולת
281
99.5
גרעינים
1
0.5
סה"כ 
282
100
 
עוד התגלה מאסף קטן של שמונה נתזים מגיר (2–7 ס"מ אורך; איור 1:6, 2), מקבת אבן שבורה (איור 3:6), שני גושי נחושת קטנים (0.5 ס"מ, 2 ס"מ קוטר; לא צוירו) ומעט עצמות בעלי חיים של יונקים בינוניים, אולי צאן. רבים מהחרסים ומפריטי הצור נושאים סימני שרפה שיחד עם כתמי האפר ופירורי הפחם הרבים מרמזים כי פסולת היישוב שהצטברה באזור שנחפר עורבבה עם פסולת מפינוי תנורי בישול.
הממצאים שהתגלו מאפשרים לתארך את זמנו של היישוב לתקופה הכלקוליתית, לתרבות הע'סולית-באר-שבעית. אופייניים בעיקר פריטי החרס, הצור והנחושת שהתגלו בחפירה.
 
החפירה המצומצמת סיפקה מידע רב על עברו של האתר. השכבה האנתרופוגנית שהתגלתה עבה ועשירה בממצאים ומעידה על קיומו של יישוב גדול סמוך.
לנוכח אי הבהירות של מיקומו המדויק של האתר חורבת בתר ושל שתי החפירות שנעשו בו, לא ניתן לקבוע אם השטח שנחפר שייך לאתר עצמו, או שהוא חלק מאתר אחר, סמוך.