התקופה הביזנטית. נחשף קטע של רחוב מרוצף מהתקופה הביזנטית בכיוון צפון–דרום (10 מ' אורך; איור 2). הרחוב רוצף בלוחות אבן במגוון מידות (0.4–0.5 × 0.4–1.0 מ'), שנשחקו משימוש ארוך. המדרכה המזרחית של הרחוב רוצפה באבנים קטנות ונתחמה באבני שפה. הצד המערבי של הרחוב נמצא מחוץ לתחומי החפירה ולכן לא נחפר. מתחת לרחוב נחשף קטע של תעלת ניקוז בציר מזרח–מערב (כ-5 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב), שכוסתה בלוחות אבן. נראה כי תעלת הניקוז שימשה מבנה שעמד ממזרח לרחוב (לא נחפר) והתחברה אל תעלת ניקוז ראשית בכיוון צפון–דרום, שנמשכת כנראה מתחת לריצוף הרחוב. תעלות ניקוז דומות התגלו בעונות החפירה הקודמות. בחלק הצפוני של שטח החפירה נחשפה הישר מעל ריצוף הרחוב שכבת חורבן מרשימה, הכוללת אבני גזית ושברים רבים של פריטים אדריכליים (איור 3). נראה כי מקורה של שכבת חורבן זו בהתמוטטות מבנה מהתקופה הביזנטית שעמד ממזרח לרחוב (שוקרון ורייך 2005). בשלב זה שכבת החורבן לא נחפרה.

קטעים נוספים מהרחוב המרוצף מהתקופה הביזנטית נחשפו בחפירות בעבר מדרום (Crowfoot and Fitzgerald 1929:41–43) ומצפון (בן עמי וצ'חנובץ 2010; חג'בי ועוזיאל 2015) לשטח החפירה. נראה כי רחוב זה היה אחד מהרחובות הראשיים בירושלים בתקופה הביזנטית וכי הוא שימש נתיב חשוב של עלייה לרגל, שחיבר את המקומות הקדושים שבמרכז העיר בצפון אל בריכת השילוח בדרום (צפריר 295:1999–300, 321–323; Gutfeld 2011). יש הפרש גובה של 4 מ' בין קטע הרחוב שנחשף בחפירה הנוכחית לבין החלק הצפוני של הרחוב שנחשף בחפירה הקודמת, ולכן נראה כי הרחוב השתפל לדרום בהתאם לטופוגרפיה של שלוחת עיר דוד.
 
התקופה האומיית. בתקופה זו הוסב השטח כולו לשמש לתעשייה. הרחוב הראשי בכיוון צפון–דרום מהתקופה הביזנטית, שנמשך לאורך גיא הטירופיאון, יצא כנראה מכלל שימוש או שהוצר באופן משמעותי. חלק מלוחות הריצוף ניזוקו וחלקם הוסר לחלוטין. הישר מעל לרחוב התגלה קיר צר וארוך, שנבנה מאבנים מסותתות היטב בשימוש משני (איור 4). מעל ריצוף הרחוב, משני צדי הקיר, התגלו סדרות של רצפות טיח (איור 5). בין הממצאים המעניינים ביותר שהתגלו ברצפות טיח אלה הם שרידים של בית מלאכה קטן למתכת שפעל במקום, ובהם שברים רבים של כלים מברונזה ועופרת מהתקופה הביזנטית, חלקם מעוטרים בצלבים (כלי פולחן), סיגי מתכת, שברי כוריות חרס ופסולת ייצור (איור 6). נראה כי כלי הפולחן מברונזה שימשו בעל מלאכה מקומי למיחזור.
שינוי דומה של הרחוב מהתקופה הביזנטית לאזור תעשייה במהלך התקופה האומיית התגלה צפונה יותר: התגלה כבשן סיד גדול, שהיה קשור כנראה לעבודות הבנייה הנרחבות בחרם א-שריף בזמן זה. בעונות חפירה קודמות בחניון גבעתי ומצפון לו התגלו מעל ריצוף הרחוב מהתקופה הביזנטית סדרות של קירות ורצפות טיח (בן עמי וצ'חנובץ 2010; חג'בי ועוזיאל 2015). בשלבים מאוחרים של התקופה האומיית ננטש האזור כולו וכוסה בשכבה עבה של אדמת סחף (0.4–0.8 מ' עובי).
 
התקופה העבאסית. בתקופה זו הובחנה פעילות בנייה נרחבת. בעונות החפירה הקודמות התגלו שלוש שכבות של שרידים מהתקופה העבאסית (IIII). השרידים שהתגלו בחפירה הנוכחית מיוחסים לשתי השכבות הקדומות של התקופה (III ו-II).
שכבה III הקדומה, שתוארכה למחצית השנייה של המאה הח' לסה"נ, כוללת מקבץ של ארבעה בורות אשפה שתועדו צפונה יותר. כל הבורות (כ-1 מ' קוטר) נחפרו באדמה, לעתים האחד לתוך השני. כל הבורות הכילו חומר אורגני שרוף, גושי פחם, פחם, שברים רבים של מגוון כלי חרס, עצמות בעלי חיים וציפורים וקליפות ביצים. עשרות בורות אשפה דומים התגלו בעונות חפירה קודמות. בורות אשפה אלה מלמדים אולי שבמקום שכן שוק נרחב, שכלל דוכנים עשויים מחומר מתכלה, בשטח פתוח.
בשכבה II, שתוארכה למן שלהי המאה הח' ועד למאה הי' לסה"נ, נערכו שינויים בשטח. התגלה חלק מאזור תעשייה מתוכנן ומאורגן היטב, שכלל בעיקר תעשיות ומלאכות שהקפן מצומצם. בחפירה הנוכחית התגלו שרידים אדריכליים מקוטעים, הכוללים מבנים צנועים, ובהם קירות שנבנו מאבני שדה קטנות ורצפות עשויות מאדמה דרוכה, ריצופי אבן, קטעים של רצפת פסיפס תעשייתי וכן מתקן גדול מטויח ובור מים מעוגל תת-קרקעי שלא נחפרו; בשרידים אלה הובחנו שני שלבי משנה (IIb ,IIa). השתמרותם הדלה של השרידים והקפה המצומצם של החפירה אינם מאפשרים פרשנות של השרידים האדריכליים.
 
התקופה הממלוכית. בכל שטח החפירה התגלו רק חמישה בורות אשפה (1.5 מ' קוטר מרבי) מהתקופה הממלוכית; רובם נחשף באופן חלקי בלבד. כל הבורות נחתמו בערמות של אבני שדה והכילו מעט חרסים. שרידים אלה דלים וחסרים בנייה, בדומה לאלה שהתגלו בעונות הקודמות, ועל כן נראה כי במהלך תקופה זו נערכה באזור רק פעילות מעטה.
 
תוצאות החפירה מתווספות למידע שנאסף משנים קודמות של מחקר באזור, התורם בעיקר למחקר תכנית העיר בתקופה הביזנטית והשינוי שלה בתקופה האסלאמית הקדומה. חשיפת קטע נוסף מהרחוב מהתקופה הביזנטית תורם להבין כיצד מתכנניו התמודדו עם קשיי פני השטח באזור: ברחוב לא נבנו מדרגות אלא הוא השתפל במתינות לכיוון דרום לכל אורכו. נראה כי שכבת החורבן שהתגלתה הישר מעל ריצוף הרחוב ושייכת למבנה שעמד לצד הרחוב מתוארכת בבטחה לשלהי התקופה הביזנטית, קודם לכיבוש הערבי, ותומכת בתיארוך שהוצע בעבר 614 לסה"נ (Ben Ami, Tchekhanovets and Bijovsky 2010). הממצא החשוב מבית המלאכה הקטן למתכת מהתקופה האומיית מלמד כי השטח הוסב לשמש לתעשייה בתקופה זו.