מטרת המשלחת המשותפת של אוניברסיטאות טובינגן ותל אביב הייתה חקירת המבנים, ההסתגלות התרבותית והיחסים העירוניים–כפריים של העיר אפולוניה/ארסור בתקופה הצלבנית. הפרוייקט שואף להבין טוב יותר את ההשפעות התרבותיות האירופאיות והמקומיות שהכתיבו את המבנה והארגון של העיר והעורף שלה. נטישת העיר כתוצאה מההרס שגרמו הממלוכים סיפקה סביבה ארכיאולוגית ייחודית, שבה השכבות מהתקופה הצלבנית לא הופרעו ברובן כתוצאה מפעילות של יישוב מאוחר ולכן הן מתאימות במיוחד למחקר מוגבר. בשכבות אלה נערכו בדיקות רבות של טכנולוגיית לידאר (Light Detection and Ranging — LIDAR) וכן סקר גיאומגנטי, שזיהו תכניות של מבנים שעדיין חבויים באדמה ואפשרו שחזור של הטופוגרפיה המקורית ושל תכנית של העיר מימי הביניים (Kenzler and Zeischka-Kenzler 2015; Kenzler 2016).

 
המשלחת פתחה שלושה שטחי חפירה (W ,U ,T; איור 1) במקומות שבהם זוהו בסקר הגיאומגנטי קירות היוצרים מבנים ומתקנים. שטחים T ו-U נפתחו בחלקו הדרומי-מערבי של האתר ושטח W נפתח בחלקו המערבי של האתר — מרכז העיר המוקפת חומה מימי הביניים. הממצאים מהחפירה בשטחים אלה משלימים את המחקר ומספקים תובנות על התרבות החומרית ופעילות חיי היום-יום של תושבי העיר.
פרויקט זה מתווסף אל פרויקט החפירות המתמשך של אפולוניה-ארשוף, המתקיים מזה 25 עונות חפירה מאז שנת 1977, שבמרכזו מחקר ופרסום השרידים מהתקופות השונות שנחשפו בחפירות בעיר המיושבת (טל ואחרים 2017; Roll and Tal 1999; 2008; Galor, Roll and Tal 2009; Ayalon, Tal and Yehuda 2013), במבצר הצלבני (טל 2011), בעורף (הדד ואחרים 2015) ובחוף הים (Mirkin, Cvikel and Tal 2016).
 
שטח T (כ-445.5 מ"ר; איור 2) נחפר בשנים 2012–2016 וסיפק עדות מקיפה להתפתחות העיר בימי הביניים, למן התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הט'–הי' לסה"נ) ועד להרס העיר בתקופה הממלוכית, בחודשים מרס–אפריל 1265 לסה"נ.
בחפירות בשטח נחשפו בחלקם שלושה מבני מגורים מהתקופה האסלאמית הקדומה. השרידים הנרחבים ביותר התגלו בחלקו הצפוני של השטח: שלושה חדרים (F5410 ,F5405 ,F5380), שבפינות של שניים מהם התגלו במות מוגבהות (I5411 ,I5401); אזור מטבח (I5570 ,F5522); בריכות קטנות מטויחות (I5520 ,I5498); בור ספיגה מקומר (I5599); וחצר מרוצפת היטב (F5502). חלקו המזרחי של השטח נהרס ברובו, אך שרידי בנייה אחדים שהשתמרו מלמדים שהיו כאן חדרי מגורים. נראה כי חלק זה של העיר יושב בצפיפות בתקופה האסלאמית הקדומה.
הצלבנים, שכבשו את העיר בתחילת המאה הי"ב לסה"נ, אימצו את המבנים לשימושם וערכו בהם שינויים אדריכליים. בחלק הדרומי של השטח נחשפה תעלת שופכין ארוכה (I5373) בכיוון מזרח–מערב, שכוסתה בלוחות אבן. היא עקפה בור ספיגה (I5581) וחתכה רצפת מפולסת (F5388) ורצפה נוספת שבתוכה שולבו שני קנקנים גדולים מטיפוסים שונים (I5566), המתוארכים למאות הי'–הי"א לסה"נ (איור 3). מאפייני מבני המגורים תואמים בחלקם לחצר שממערב להם (CY); אל החצר צמודים אזורי מטבח (K) ואחסון (S). נראה כי גם בתקופה הצלבנית יושב חלק זה של העיר בצפיפות. הממצא הקרמי שעלה מן השכבות שיוחסו לתקופה הצלבנית מלמד שנעשה שימוש במגוון כלים מאזור מזרח הים התיכון: האיים האגאיים, אנטוליה, קפריסין הלבנט ומצרים. השרידים הארכאוזואולוגיים כוללים כמות רבה של עצמות חזיר.
שכבת הרס, ובה כמה קורות עץ שרופות, כיסתה את השלב של המאה הי"ב לסה"נ בשטח. בשכבה זו התגלו כמה אבני בליסטרה, המלמדות על הרס אלים, כנראה במהלך הכיבוש האיובי בשנת 1187 לסה"נ. במערבו של השטח נבנה מעל שכבת הרס זו מבנה חדש, שכיוונו דומה לזה של המבנה הקודם ששכן במקום, אך שיטת הבנייה שונה. המבנה החדש כולל לפחות שני חדרים: האחד גדול (F5573 ,L5587; כ-22 מ"ר), ובפינתו הדרומית התגלו מתקן דמוי תנור (I5570) ומעמד לכלי (I5665), והשני קטן יותר (F5676 ,F5672), ובו התגלה פתח חסום (I5664). מצפון לשני חדרים אלה התגלתה במה מוגבהת (I5622; כ-12 מ"ר), שנמרחה בשכבה של מלט איכותי, לבנבן–אפור על בסיס סיד (F5574). מצפון לבמה התגלתה סמטה מרוצפת בלוחות אבן (F5609), שהוליכה אל מחסן קטן (I5542). במחסן זה התגלה מכלול של כלי חרס שלמים באתרם (איור 4), המלמד יחד עם ממצאים נוספים שהמבנה ננטש, כנראה כתוצאה מהמצור הממלוכי בשנת 1265 לסה"נ.
 
שטח U (כ-214.7 מ"ר; איור 5) נפתח במדרון המשתפל למערב, ונחפר בשנים 2012–2013. התגלו בו עדויות להתיישבות רצופה למן התקופה הביזנטית ועד לתקופה הצלבנית. השרידים מהתקופה הביזנטית כוללים קירות, שנבנו מאבני גזית מכורכר (W6447 ,W6353), פסיפס לבן פשוט ובו ספינים אדמדמים (F6326) וכן ממצא חומרי.
במהלך התקופה האסלאמית הקדומה נבנה מתחם מלבני, שחולק באמצעות כמה קירות מחיצה (L6349 ,W6464); הממצאים מלמדים על שימוש ביתי. סמוך לפינה הצפונית-מזרחית של המתחם התגלו בור ספיגה קמור (I6407) וצמוד אליו חדר שיקוע בנוי (I6448; איור 6). מילויי אדמה שהתגלו במתחם הכילו ממצאים מהמאות הט'–הי"א לסה"נ.
עם תחילת הכיבוש הצלבני, בראשית המאה הי"ב לסה"נ, נערכו במתחם, ובעיקר בחלקו המזרחי, כמה שינויים אדריכליים. סימני חריכה ומילויים מכוונים של אבנים ואדמה מלמדים על ההרס שנגרם אולי על ידי האיובים בשנת 1187 לסה"נ. הצלבנים בנו את האזור מחדש (W6315 ,W6306 ,W6305) במחצית הראשונה של המאה הי"ג לסה"נ. חלקו המזרחי של השטח פולס, ונבנה קיר תמך (W6302) בשיטת אופוס ספיקטום (opus spicatum), השונה בברור מהבנייה של יתר הקירות. במילויי אדמה במפלס העליון של השטח התגלו ממצאים מהמאה הי"ג לסה"נ. פריטי צבא ממלחמת העולם הראשונה, שהתגלו גם הם בשטח, קשורים כנראה למחנה הכוחות הבריטיים, ששכן באתר מדצמבר 1917 ועד ספטמבר 1918 ויש לו תיעוד היסטורי.
 
שטח W (כ-16 מ"ר; איור 7) נפתח במקום שבו הובחן בסקר גיאומגנטי מבנה עגול עם סימני שרפה. השטח נחפר בשנת 2012 ואכן הישר מתחת לשכבת פני השטח נחשף מבנה אבן עגול (I8202). חלקו הצפוני של המבנה השתמר לגובה של שלושה–ארבעה נדבכים, בעוד שחלקו הדרומי נחתך בחפירת תעלת שוד. מרצפת המבנה השתמרו רק שרידים של מפלס גיר (F8210). על הפן הפנימי של חלקו הצפוני של קיר המבנה, בגובה 0.2–0.5 מ' מעל רצפה 8210, הובחנו סימני חריכה וכן שרידי מלט עם סימני פיח. מתחת למבנה נחשף קיר (W6206), שנבנה בציר צפון-מזרח–דרום-מערב מאבני בנייה הדומות לאלה של המבנה העגול. קיר זה מוקדם למבנה ומתוארך לשלב מוקדם בתקופה הביזנטית על סמך החרסים המאוחרים ביותר שהתגלו בתעלת היסוד שלו. בשטח W התגלו שברים רבים של כלי חרס, רובם מתוארכים לתקופה הביזנטית, הכוללים כלי בישול ואגירה, ובולטים בהם שברים גדולים של דוליה (כלי אחסון). ממצא זה מלמד כנראה כי המבנה העגול שימש במקור ממגורה. בשלב כלשהו, כנראה במאה הז' לסה"נ, בשלהי התקופה הביזנטית או בראשית התקופה האסלאמית הקדומה, המבנה יצא מכלל שימוש. נראה שהוא הוסב לשמש בור אשפה, ושסימני החריכה על הפן הפנימי של הקיר הם תוצאה של שרפת האשפה מפעם לפעם מסיבות היגייניות. עם זאת, אי אפשר לפסול את האפשרות שמבנה זה שימש כבשן או חלק מאתר ייצור.
 
העורף. גבולות הנחלה הצלבנית הקטנה של ארסור (כ-300 קמ"ר) חוזרים אחורה לתקופה האסלאמית הקדומה, בעת שהעיר כבר שימשה מרכז מחוז (Amitai-Preiss and Tal 2015). אימוץ הארגון המנהלי של המוסלמים אֽפשר לצלבנים לממש את זכויותיהם ההגמוניות ולגבות מיסים בנמלים, בשווקים ובדרכי המסחר. שחזור הנוף הטבעי של הנחלה הצלבנית חשוב להבנת השינויים המשמעותיים שחלו מאז אמצע המאה הכ' לסה"נ. חלקים גדולים מהמישור הרחב שבין החוף לרכס ההרים הפכו לביצות, שכן היו רק מעט מקומות לניקוז טבעי של מי הגשמים דרך מצוקי הכורכר של מישור החוף המרכזי אל הים. כתוצאה מכך התרבו השטחים המבודדים של אדמת החמרה האדמדמה והיבשה, שהם פחות פוריים לחקלאות ללא דישון מלאכותי. עם זאת, אדמות סחף לרגלי הרי השומרון היוו קרקע פורייה ליערות, שהמשיכו לצמוח שם עד שלהי המאה הי"ט לסה"נ. יערות אלה מילאו תפקיד חשוב בחיי היום-יום של התושבים, כמו גם מעט הערוצים שניקזו את מישור החוף, ובהם נחל ירקון, שמימיו שימשו גם להפעלה של קבוצת טחנות קמח ששכנו לאורכו.
להבנת התפתחות הנחלה נאספו ועובדו במערכת מידע גיאוגרפי (GIS) כל המקורות הארכיאולוגיים, ההיסטוריים והגיאוגרפיים הזמינים. מקורות אלה כוללים נתונים שפורסמו וכאלה שלא פורסמו מסקרים שנערכו במסגרת הסקר הארכיאולוגי של ישראל (מפות 59, 60, 69, 70, 71, 77, 78) ומפרויקט מאגר המידע הארכיאולוגי של הגדה המערבית ומזרח ירושלים. נתונים אלה התווספו לסקרים שנערכו בפרויקט הנוכחי. בסך הכל נאספו 233 נקודות ממצא מהתקופות האסלאמית הקדומה, הצלבנית והממלוכית, שסייעו לשחזר את השינויים בהתיישבות באזור. האזור נוקז מאז התקופה הרומית, והאדמות הפוריות ביותר נוצלו לחקלאות. מהתוצאות עולה כי האזור יושב בצפיפות ביישובים כפריים קטנים עד למחצית השנייה של המאה הי' לסה"נ. לפני הופעת הצלבנים ירד מספר היישובים ואלה שנותרו התרכזו במספר מצומצם של מקומות. לאחר הקמת ממלכת ירושלים הצלבנית הייתה עלייה ברורה במספר היישובים. היישוב והמבצר באפולוניה היו המרכז היחיד בשטח הנחלה של ארסור (איור 8). הסביבה הכפרית התאפיינה בכפרים קטנים או חוות. נראה כי להכנסה מטחנות הקמח שהופעלו במים הייתה חשיבות מיוחדת. בניגוד לשינויי היישוב באזור ארסור, הדגם היישובי בהרים לא השתנה רבות במשך מאות שנים.
בעקבות הכיבוש הממלוכי ננטש מישור החוף, פרט לאגן הירקון. ברור כי בייברס המשיך להחזיק בטחנות הקמח, אך הפך את רוב שטחי הנחלה הצלבנית לשעבר בית לשבטים נוודיים. יישובי קבע הועברו מזרחה לרגלי רכס ההרים, לאורך דרך השיירות הקדומה מקהיר לדמשק, וכתוצאה מכך האוכלוסייה באזור זה גדלה מאוד. במהלך תקופה זו הועברו תפקידים מרכזיים של ערי החוף שנהרסו ארסור וקיסריה לעיר קאקון (Caco; Qagun), ששכנה בפנים הארץ, באמצע הדרך בין שתי הבירות האזוריות הקודמות.
 
בשני העשורים האחרונים התגלו באפולוניה ממצאים רבים מהתקופה הצלבנית, ובהם כלי חרס (Tal 2011), זכוכית (Jackson-Tal and Tal 2013), כלי נשק (Ashkenazi, Golan and Tal 2013), אסימוני עופרת (Kool and Tal 2015), עצמות בעלי חיים (Pines, Sapir-Hen and Tal 2017) וכן ממצאים ייחודיים ומלהיבים, המעשירים את הידע שלנו על התקופה הצלבנית בישראל. ממצאים אלה תורמים לפרויקט החפירות באפולוניה-ארשוף, שמטרתו להבין טוב יותר את הבסיס הכלכלי של האתר, את זיקתו הפוליטית ואת יחסי הגומלין התרבותיים והכלכליים שלו עם מרכזים אחרים בים התיכון במהלך תקופות של כיבוש רצוף.