שטח החפירה הנוכחית יושב בסוף המאה הי"ט לסה"נ — שכונה הורייש — ושימש למגורים עד שנות ה-70 של המאה הכ'. לאחר שפונה מתושביו האחרונים כוסה במילוי של פסולת בנייה ומעליה שכבת אספלט (ר' הדד 2011: איור 1) שכוסתה בשנים האחרונות באדמת גן.

השטח הצפוני של החפירה מרוחק כ-200 מ' מחומות העיר העתיקה. בחתכי בדיקה שנחפרו במילוי של חול-כורכרי (כ-1.5 מ' עומק) נמצאו פריטי צור, אולי מנגנוני הצתה של רובי מוסקט. במילויים שנחפרו מתחת לאדמת הגן נמצאו גם שני כדורי תותח וכדורי מוסקט מעופרת. אפשר לייחסם למצור נפוליאון, שעיקר מתקפתו על העיר בוצעה מכיוון זה, אם כי שימוש במוסקטים היה נפוץ גם ללא הקשרים מלחמתיים.
החפירה נערכה בשני שטחים (A1 ,A; איורים 2–4); נמצאו בהם שרידי מבנים ובהם חצרות, חדרים ומסדרונות. נראה כי אפשר לזהות את המבנים שנחשפו בחפירה במפה מנדטורית משנת 1936 (ר' איור 2).
 
שטח A
עד כה זוהו בשטח שתי שכבות. בשכבה העליונה אפשר להבחין בשלושה שלבים (טבלה 1).
טבלה 1. שטח A, סטרטיגרפיה
שכבה
שלב
תיאור הממצא
תקופה ותאריך (לסה"נ)
II
-
מתקנים
העות'מאנית
 
 
 
 
I
3
יסודות של קירות, קירות, רצפות ובארות – שרידי שכונת הורייש
שלהי העות'מאנית (סוף המאה הי"ט)
2
בור אשפה, סתימת הבארות, תשתיות מים חיצוניות, הקטנת החדרים
שלהי העות'מאנית ראשית ימי המנדט הבריטי (סוף המאה הי"ט ראשית המאה הכ')
1
סתימת פתחים, הנחת תשתיות על הרצפות הקדומות ובניית רצפות מעליהן
הישראלית (שנות ה-50 של המאה הכ')
 
בשכבה II זוהו מתקן ומבנה. מתקן אחד דמוי סילו (L331; איור 5), בנוי מלוחות כורכר על גבי שכבה של חול כורכרי, נמצא ריק מממצאים. המתקן כוסה במפולת של אבני כורכר שביניהן נמצאו חרסים, בקבוקון stoneware (איור 6) תמים ושברים של צמידי זכוכית המתוארכים למאה הי"ט לסה"נ. סמוך למתקן ממזרח נמצא בדל קיר שניגשת אליו שכבת שרפה ובה חרסים מן המאה הי"ט לסה"נ.המבנה לא נחפר עד תומו.
מהמבנה (L346; איור 7) נחשפה קשת תמך, שניצבים אליה שני קירות בנויים מאבני כורכר לא סדורות במגוון גדלים עם חומר מליטה אדום — בנייה האופיינית לתקופה העות'מאנית. מהשתפלות הקירות בחלקם העליון אפשר להעריך שתקרת המבנה הייתה מקומרת.
 
לשכבה 3I יש לייחס את הקמת שכונת הורייש (איור 8). שחזור השכונה העות'מאנית מבוסס על ההערכות הבאות:
1. חלק מהמעברים בין יחידות המגורים מן התקופה העות'מאנית המשיך לשמש למעבר גם בימי המנדט הבריטי, וחלק מהמעברים הוסבו לחדרים.
2. לכל יחידת מגורים הייתה באר אחת לפחות.
3. היסודות הרחבים והמוצקים יותר שייכים לקירות המקוריים.
מכאן נראה שבשטח A נבנו במקור בין שלוש (ר' סימון צהוב) לשבע (ר' סימון אדום) יחידות מגורים. ההבדל בין המספרים נובע מאופי הבנייה הצפוף וממגבלות החפירה, שלא אפשרו חשיפה של מכלולים שלמים. רצפות מכורכר כתוש ודחוס שחלקן מטויחות שייכות כנראה לשכבה זו.
 

שכבה 2I. בימי המנדט הבריטי נסתמו הבארות ובמקומן נוספו תשתיות ביוב מחרס מזוגג חום ממפעלים באנגליה, וצנרת ברזל חיצונית. כמו כן הוקטנו החדרים באמצעות קירות חדשים מאבני כורכר. רצפות אריחים (25–30 × 25–30 ס"מ, שחור, לבן ועיטורים) הונחו על הרצפות הקדומות ונראה כי הן שייכות לשכבה זו. בשלב זה הוסב מבנה 346 (ר' איור 7) לבור אשפה. בבור נמצאו חרסים רבים, עצמות בעלי חיים, שברי בקבוקי זכוכית, קערות מחומר דמוי חרסינה, עציצים מעוטרים ושברי מתכת (איור 9). פריטים אלה מתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית ולראשית ימי המנדט הבריטי.

 
שכבה 1I. את השלב האחרון בשכבה I יש לייחס לתקופה שבין קום המדינה לשנות ה-70. בשנות ה-50 של המאה הכ' התיישבו באתר עולים מצפון אפריקה ומבולגריה. על סמך עדויות בעל פה מתושבי השכונה, קיבלה כל משפחה חדר או שניים. סתימת הפתחים המיותרים בלבנים מבטון זוהתה בבירור בחפירות. לשכבה זו יש לייחס את צנרת הבטון, שהונחה גם על גבי הרצפות הקודמות וכוסתה בחול ומעליו ריצוף 'סומסום' (20 × 20 ס"מ). בשכבה זו נמצאו כלי עבודה וכלי שולחן לשימוש יומיומי (איור 10).
 
שטח A1
נמצאו שרידים של שלוש אומנות לקשתות (1–3; איור 11), הבנויות על סלע האם. סמוך להן נמצאו שרידים של תעלות מטויחות ובהן מנגנון לוויסות מים – תעלה הבנויה לצד בריכה, כאשר הבריכה עולה על גדותיה המים העודפים גולשים לתעלה ומובלים למאגר אחר (איור 12). התעלות שנחשפו שימשו להשקיית חלקות חקלאיות או מערכות ניקוז למבנים עליונים שלא שרדו. שרידים אלה קדומים לשכונה מסוף המאה הי"ט, והקשרם אינו ברור. חותך אותם קיר שכיוונו צפוןדרום (איור 13), אולי קיר החומה המזרחית של שכונת הורייש המופיע במפות התקופה.
 
הפסקת החפירות באתר בטרם ההעמקה לשכבות הקדומות מנעה הזדמנות להרחבת הידע על ההתפתחויות ההיסטוריות בחלק חשוב זה של יפו. עם זאת, לחשיפה הרחבה של שלבי הקיום האחרונים חשיבות רבה להבנת התמורות הרבות שחלו ביפו ומדרום לתל הקדום בפרט, בשלהי המאה הי"ט ובמחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ. בתקופה זו השתנו פני העיר בעקבות פעולות הרס מלחמתיות שהשפיעו רבות על הגלעין העירוני שעל תל יפו וגם עקב ההרחבה הגדולה של העיר צפונה (שכונת מנשייה), מזרחה (אזור מסחר ומגורים ליד שדרות ירושלים) ודרומה (שכונות הורייש ועג'מי; Kark 1990). החפירה מיקדה, התוותה והעשירה את המידע ההיסטורי על תהליכים אלה בשכונת הורייש, החל מיסודה וכלה בהריסתה הסופית לפני כ-04 שנה. היא אפשרה היכרות בלתי אמצעית עם מכלולי מבנים ושחזור תת-השלבים שזוהו בשרידים אך לא ניכרו בברור במסמכים הכתובים, המצולמים והמאוירים. צירוף המידע שעלה מהחפירה לנתונים המצטברים מחפירות דומות ביפו, שגם במסגרתן נחפרו תקופות העבר הקרוב בכלים ארכיאולוגיים ניאותים, תורם ממד נוסף וחשוב למחקר תולדות העיר.