שטח החפירה נתון ברצועה צרה ומוארכת בין רחוב א-זיתונה ממזרח לבין בנייה מודרנית ממערב. נפתחו שישה ריבועי חפירה (3–4 × 5 מ'; איור 2): ארבעה בחלקו הדרומי-מזרחי של הרצועה ושניים נוספים בקצה הצפוני-מערבי שלה (איור 3). לפני החפירה הוסרו מפני השטח שפכי עפר מעורבים בפסולת מודרנית בסיוע כלי מכני, תחת פיקוח ארכיאולוגי.

זוהו ארבעה שלבים עיקריים של פעילות אנושית בשטח החפירה: שלב הבנייה העיקרי של הדרך (שלב 3א), שלב שבו נערך תיקון נקודתי בקיר התוחם את הדרך (שלב 3ב); שני שלבי בנייה מאוחרים שבמהלכם צומצם רוחבה (שלבים 1, 2); ושלב נוסף, שקדם לשלב הבנייה העיקרי, אך טיבו לא הובהר באופן מספק במהלך החפירה (שלב 4).
 
שלב 4. נחשף מפלס אבני שדה קטנות (L120; איור 2, חתך 2–2) ומעליו נחפר מילוי נקי של אדמת טרה רוסה (L114; כ-0.8 מ' עובי). ייתכן כי מפלס האבנים קשור בריצוף תוואי הדרך משלב קדום, אולם ההיקף המצומצם של החפירה באזור זה מקשה לבסס הנחה זו.
 
שלב 3א. בחלקו הדרומי של שטח החפירה נחשפו שרידים לאורך כ-18.5 מ' ולרוחב 1.0–1.5 מ', ובאזור הצפוני — לאורך 9.5 מ' ולרוחב 0.5–1.5 מ'. נחשף הקיר המערבי התוחם של הרחוב (W14 ,W13 ,W11), הנמשך בכיוון דרום-מזרח–צפון-מערב, וממזרח לו נחשפו שרידי הדרך שעל גביה הונח ריצוף אבן (L102 ,L101). שלושת קטעי הקיר נבדלים במעט זה מזה במאפייני בנייתם.
קיר 11, הקטע הארוך ביותר (W11; כ-11 מ' אורך, 0.80–0.85 מ' רוחב ממוצע; איור 4), נחשף בחלקו המרכזי של שטח החפירה, השתמרו רק יסודותיו. הפן המזרחי נבנה מאבני שדה רבועות (0.25 × 0.30 מ', 0.25 מ' גובה), היוצרות דופן אחידה; הפן המערבי נבנה מאבני שדה קטנות–בינוניות (0.15 × 0.20 מ' גודל ממוצע, 0.1 מ' גובה), שהונחו צמוד לליבת יסוד הקיר המורכבת ממילוי אדמת טרה רוסה ואבני שדה קטנות. על גבי אחת מאבני היסוד נראו שרידים של חומר צהבהב שהכיל חוואר וגיר כתוש, ששימש חומר מליטה בין היסוד לבין הנדבך הראשון.
קיר 14 (כ-5 מ' אורך), ששרד ממנו הפן המערבי, נחשף מדרום לקיר 11.
קיר 13 (W13; כ-7.3 מ' אורך, 0.9 מ' רוחב; איורים 2: חתך 1–1; 5) נחשף בחלק הצפוני-מערבי של החפירה. הקיר נבנה באופן מסיבי יותר מקירות 11 ו-14. קיר זה השתמר בחלקו לגובה הנדבך הראשון מעל ליסוד, ובדומה לקיר 11 גם הוא קיר דו-פני: הפן המזרחי נבנה מאבני שדה גדולות (0.5 × 0.6 מ', 0.3 מ' גובה), אשר הונחו על גבי מילוי אדמת טרה רוסה (5 ס"מ עובי) ויוצבו בצדן המזרחי באבנים קטנות. הפן המערבי הורכב מאבני שדה בינוניות (0.30 × 0.35 מ', 0.3 מ' גובה), שהושתתו אל תוך מילוי נקי של אדמת טרה רוסה. הפן המזרחי של הקיר נפגע קודם לחפירה מכלים מכניים, ונחשף ראשן של חלק מאבני היסוד של הקיר. על גבי חלק מאבנים אלו נראתה שכבה דקה של החומר הצהבהב ששימש חומר מליטה בין היסוד לבין הנדבך הראשון (איור 6).
אף על פי שמאפייני קירות 11 ו-13 משלב 3א אינם זהים לחלוטין, נראה שיש לייחס את בנייתם לשלב אחד, כיוון שהפן המערבי שלהם הושתת אל תוך אותו מילוי נקי של אדמת טרה רוסה, בחפירה ממערב להם לא נמצא המשך לריצוף האבן של הדרך ועל גבי אבני היסוד שלהם נמצאה אותה שכבה של חומר מליטה צהבהב. לפיכך נראה שיש לייחס את ההבדלים בבנייה בין שני קטעי הקירות לצורך נקודתי בבניית קיר מסיבי יותר בחלק הצפוני של אזור החפירה, אולי בשל שיקולים טופוגרפיים.
קטעים מריצוף הדרך (L102 ,L101; איור 7), ששויכו לשלב 3א', נחשפו בהשתמרות חלקית לכל אורך שטח החפירה. הפרעה מודרנית, לכל אורך שטח החפירה ממזרח, חדרה לעומק כ-0.5–1.0 מ' מפני השטח והסירה חלקים מהריצוף. על סמך חתך שנעשה בחלקו הדרומי של שטח החפירה (0.7 × 1.4 מ'), ממזרח לקיר 14, הריצוף נבנה מאבני שדה מגיר קשה (0.25–0.30 × 0.40 מ' גודל ממוצע, 0.10–0.15 מ' גובה) שביניהן הונחו לוחות אבן גדולים יותר (0.5 × 0.6 מ', 0.15 מ' עובי). לאחר שהוסרו אבני ריצוף אחדות, ונחפר תחתן מילוי אדמת טרה רוסה בגוון בהיר, המעורב במעט אבני שדה קטנות (0.20–0.25 מ'), נחשפו ראשיהן של אבני שדה גדולות. האבנים הונחו בשקעים טבעיים בסלע כדי לפלס את השטח שיועד לתוואי הדרך, ומילוי האדמה שהונח על גביהן אִפשר להניח את אבני הריצוף במפולס. אבני הריצוף בלוקוס 102 אחוזות בחלקן תחת יסוד קיר 11 ונראה לפיכך שהנחת הריצוף קדמה מבחינה טכנית לבניית הקיר. אבני הריצוף בגבול המזרחי של החפירה שקעו מזרחה בשל סחיפת אדמת המילוי תחתן. חלק מאבני הריצוף חסרות עקב בנייה בשלב 2 (להלן).
 
שלב 3ב. בחלק הדרומי של שטח החפירה, 0.3–0.4 מ' ממערב ובמקביל לקיר 14, נחשף קטע קיר (W12; כ-4.5 מ' אורך, 1.1 מ' רוחב) שנבנה מפן מערבי של אבני שדה בינוניות, שהונחו בסידור פתין (0.4 × 0.5 מ' גודל ממוצע, 0.2 מ' גובה) ומפן מזרחי של אבני שדה קטנות יותר (0.2 × 0.3 מ' גודל ממוצע, 0.15–0.20 מ' גובה), שהונחו כנגד הפן המערבי. ייתכן כי הוא מעיד על תיקון שנעשה בקטע זה של הדרך.
 
שלב 2. לשלב זה שייכים שלושה קטעי קירות שהשתמרו רק עד לגובה היסוד (W16 ,W15 ,W10) והם מעידים על צמצום רוחבה של הדרך. התוואי הזהה של קירות אלו ומאפייני הבנייה הזהים שלהם מעידים כי הם קיר אחד רצוף, שנבנה על גבי שרידי ריצוף האבן משלב 3א' (L102 ,L101). קיר 10 (8 מ' אורך, 0.2 מ' רוחב, 0.2 מ' גובה השתמרות), שנחשף בקצה הדרומי-מזרחי של שטח החפירה, נבנה משתי שורות של אבני שדה בינוניות (0.3 × 0.4 מ׳ גודל ממוצע), אשר הונחו במרווח של כ-0.4 מ' זו מזו, חלקן בסידור 'פתין' ואחרות בסידור 'ראש'. אף על פי שאבני הקיר אינן מונחות במסודר, ניכר כי הבנאים הקפידו להניחן כך שבכל פן תיווצר דופן ישרה כלפי חוץ. הקצה הדרומי של הקיר קבור תחת קיר 19 משלב 1 (להלן), ולכן אי אפשר לקבוע אם הוא נמשך דרומה. קיר 10 נחתך בקצהו הצפוני מצינור מים משנות ה-90 של המאה הכ'. בחתך נראה עובי השתמרות המילוי בליבת הקיר שהורכב מאדמת טרה רוסה מעורבת באבני שדה קטנות (0.10 × 0.15 מ' גודל ממוצע, 0.1 מ' גובה), והונח הישר על גבי אבני הריצוף משלב 3א' (איורים 2: חתך 3–3; 8). חלק מהאבנים הגדולות בפן המזרחי של הקיר הונחו אף הן הישר על גבי הריצוף, ואילו אבני הפן המערבי של הקיר הושתתו אל תוך מילוי אדמת טרה רוסה (0.2 מ' עובי) שהונח גם הוא הישר על גבי אבני הריצוף משלב 3א'. הנחת המילוי תחת האבנים נועדה לפצות על הפרשי הגובה שנוצרו בעקבות השימוש באבנים קטנות יותר בפן המערבי. לקיר 10 מאפייני בנייה הדומים לאלו של קיר 11 משלב 3א'. דמיון זה והפרשי הגובה הקטנים בין יסודות קירות אלה עשויים להעיד על פרק זמן קצר יחסית שחלף בין שלב 3 לשלב 2. עם זאת, קיר 10 חדר בכ-2.0–2.5 מ׳ אל תוך שטחה של הדרך משלב 3, ועל כן הוא משקף צמצום משמעותי של רוחבה.
במרחק של 23–30 מ' מהקצה הצפוני של קיר 10 נחשפו שני קטעי יסודות נוספים של קירות זהים ברוחבם ובמאפייני בנייתם לקיר 10 (W15 — כ-3 מ' אורך, 1 מ' רוחב;W16   — כ-1.5 מ' אורך, 1.05 מ' רוחב), שנבנו גם הם הישר על גבי ריצוף הדרך משלב 3 (איורים 2: חתך 1–1; 5, 9), או על גבי מילוי האדמה שמעל לאבני הריצוף. על אף המרחק הניכר בינם לבין קיר 10, נראה כי מאפייני הבנייה שלהם והיחס הסטרטיגרפי שלהם לאבני הריצוף משלב 3א' מאפשרים לשייכם לשלב 2.
 
שלב 1. הישר מתחת לשפכי אדמה ופסולת מודרנית, בקצה הדרומי-מזרחי של שטח החפירה, נחשף קטע מקיר מסיבי (W19; כ-3 מ' אורך, 1.3 מ' רוחב) שנבנה משתי פנים של אבנים בינוניות–גדולות שסותתו בחלקן. יסוד הקיר הושתת הישר על גבי קיר 10. ליבת הקיר עשויה אבני שדה קטנות מעורבות במעט אדמת טרה רוסה. במחצית הדרומית של הפן המערבי של הקיר שולבו אבני שדה קטנות שהונחו בצפיפות ובהקפדה זו לצד זו בסידור ראש, וייתכן שאלו משקפות תיקון נקודתי המאוחר לזמן הקמתו של הקיר. צמוד לגבולה הדרומי של החפירה ומחוץ לה נראו שרידים מקיר שלו מאפייני בנייה ותוואי כללי הזהים לאלו של קיר 19 שנמשכו לאורך של כ-20 מ'.
 
ממערב לקיר 13 ובניצב לו נחשף בחלקו קצהו של קיר (W18; כ-1.1 מ' אורך חשיפה, 0.4 מ' רוחב). הקיר הוא עדות אדריכלית יחידה לבנייה שאינה קשורה לתוואי הדרך. ייתכן שהוא שייך לשלב 3א שבו נבנה קיר 13, אולם ההיקף המצומצם של החפירה אינו מאפשר לעמוד על הקשרו האדריכלי או לשייכו בבירור לאחד מהשלבים שנחשפו בחפירה.
 
הממצא. הממצא הקרמי מועט מאוד ומקורו בהצטברות אדמת הטרה רוסה מעל לראשי הקירות משלבים 2 ו-3 ומהריצוף משלב 3א' (איור 10). הצטברות זו אינה מאפשרת לתארך את שלבי הבנייה השונים ויכולה לספק רק טווח כרונולוגי כללי לפעילות אנושית בסביבת החפירה.
בהצטברות נמצאו פך מהתקופה הרומית הקדומה (איור 1:10), קערה מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית (איור 2:10), קנקן מהתקופה הביזנטית (איור 3:10), קנקן נוסף מהתקופות הביזנטית–האסלאמית הקדומה (איור 4:10), קערה מהתקופה האסלאמית הקדומה (איור 5:10) וסיר בישול מהתקופה הממלוכית (איור 6:10). בהצטברות אדמת הטרה רוסה, מעל לאבני הריצוף משלב 3א', נמצאו שני מסמרים (איור 7:10), אך גם הם אינם יכולים לסייע בתיארוך ההצטברות. נמצאו ארבעה מטבעות בהצטברות אדמת הטרה רוסה שכיסתה את ראשי קירות הדרך משלבים 2 ו-3. שלושה מן המטבעות אינם ניתנים לזיהוי כלל ואת הרביעי יש לשייך באופן כללי למאה הד' לסה"נ, ועל כן יכולתם לתארך שלבים אלו נמוכה.
 
בחפירה נחשף קטע נוסף מדרך הרוחב הקדומה ירושלים–לוד (דיוספוליס), המוכרת מחפירות ומסקרים קודמים. בסך הכול זוהו שלושה שלבי בנייה, שמהם אפשר היה לעמוד על שלב בנייה עיקרי ועל הצרה מאוחרת של הדרך בשני שלבים נוספים. השלב המאוחר ביותר שנחשף בחפירה שימש עד לתקופה המודרנית. הממצא המועט שעלה מהחפירה אינו מאפשר לתארך כל שלב בנפרד, אלא רק להציע טווח כרונולוגי כללי לשימוש בדרך החל מן התקופה הרומית הקדומה ועד ימינו. בחפירות קודמות מדרום לחפירה זו זוהו שבעה שלבי בנייה (עדוי 2012; יגר 2016) ולפיכך קשה להציע מתאם אדריכלי בין שלושת השלבים שנחשפו בחפירתנו לשלבים שנחשפו בחפירות אלו.
מצב ההשתמרות של הדרך כפי שנחשפה בחפירה אינו מאפשר לשחזר את רוחבה במלואו, אולם הדרך שנחשפה בחפירות הקודמות ובקטעים נוספים שנסקרו (8.0–8.2 מ' רוחב; יגר 2016; Fischer, Issac and Roll, 1996:79–83) מאפשרת לשחזר רוחב של לפחות 8 מ'. בתצלומי אוויר של אזור החפירה משנת 1918 נראה קטע הדרך תחום משני צדיו בקירות אבן מסיביים. ייתכן כי קיר 19 (משלב 1) הוא שריד מקירות אלו, שנפגעו בסלילה המודרנית של רחוב א-זייתונה בשנות ה-90 של המאה הכ'. מכל מקום, קיר 19 תחם את הדרך שעברה במקום עד לתקופה המודרנית.
בסקרים ובחפירות מרובות שנערכו באזור בית חנינא/שיכוני נוסיבה בעבר התגלו מחצבות רבות מהתקופות הרומית והביזנטית; חלקן נחשפו סמוך מאוד לתוואי הדרך (מזרחי 2008א; מזרחי 2008ב; זילברבוד 2012א; זילברבוד 2012ב; זילברבוד 2013; עדוי 2014; יגר 2014א; יגר 2014ב; יגר 2015; יגר 2016). נראה כי היקפן הנרחב של המחצבות מאפשר להצביע על 'התמחות' אזורית בכריית אבני בנייה ששימשו בעיקרן לצורכי העיר ירושלים. אבני הבנייה שנחצבו באזור זה הובלו אל העיר על תוואי הדרך שנחשף בחפירה זו ובחפירות הנוספות שנעשו מדרום לה. לכן גם בהיעדר היכולת לבסס תיארוך ישיר של הדרך, הקשר בין הדרך למחצבות יכול לספק הקשר כרונולוגי כללי לתקופות הרומית והביזנטית (עדוי וטורי 2014; יגר 2014א; יגר 2014ב; יגר 2015), ואילו החפירות שנערכו מדרום יכולות לספק טווח כרונולוגי רחב יותר מסוף התקופה ההלניסטית ועד לתקופה הביזנטית (עדוי 2012).