בחודש אוגוסט 2013 נערכה חפירת בדיקה כ-350 מ' מצפון-מזרח לראס עלי, 200 מ' מצפון לנחל ציפורי וכקילומטר אחד מדרום-מערב ליישוב עדי (הרשאה מס' 6879-A; נ"צ 214842-5266/742338-431; איור 1), בעקבות פגיעה בעתיקות בעת הנחת קו מים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מקורות, נוהלה על ידי ב' חנא (צילום), בסיועם של נ' גצוב (זיהוי קרמי), ח' טחן (ציור חרסים), מ' קאהן (מדידות), י' יעקובי (מנהלה) ופועלים מנצרת.
החפירה נערכה על שלוחה תלולה הפונה צפונה מעל נחל ציפורי הזורם מדרום לה (ר' איור 1) שעליה נמצאו בסקרים מערות טבעיות רבות (עולמי וגל תשס"ד). בקרבת השטח וכ-0.8–1.0 ק"מ מדרום-מזרח לשטח נערכה בעבר חפירה שנחשפו בה שרידי מבנים מן התקופות ההלניסטית, הרומית והממלוכית (שיאון 2011).
בחפירה הנוכחית נחפר חלק ממערה טבעית, ששימשה למגורים בתקופה הניאוליתית הקרמית. רק חלקה הצפוני השתמר (5.5 מ' רוחב, 3.5 מ' עומק, 1.8 מ' גובה), תקרתה הייתה סדוקה ולא יציבה ופורקה קודם לתחילת החפירה בעזרת כלי מכני. פתח המערה היה כנראה בחלקה הדרומי שנפגע מהנחת קו המים.
המערה נמצאה מלאה בהצטברויות: שכבות עליונות של אדמת סחף ומתחתיהן הצטברות ארכיאולוגית שנחה על רצפת המערה (כ-1 מ' עובי; איור 2). רצפת הסלע של המערה פולסה בחלקה הדרומי, ואילו חלקה הצפוני משופע בחדות (איור 3). ההצטברות הארכיאולוגית שנמצאה על הרצפה היא של אדמה חומה בהירה (L102) שהכילה אבנים קטנות רבות וחרסים, בהם קערות (איור 2:4–4) וקנקנים (איור 5:4, 6) המתוארכים לתקופה הניאוליתית הקרמית. מעל שכבה זו הייתה מפולת של גושי סלע מתקרת המערה ומעליה הצטברות עבה של אדמה חומה כהה (L101) שהכילה שבר קערה מן התקופה ההלניסטית וחרסים מהתקופה הניאוליתית הקרמית.
בדופן המערבית של המערה נתגלתה גומחה (1.4 מ' רוחב, 1 מ' גובה, 1.6 מ' עומק; איור 5). באדמה שמילאה את הגומחה (L104) נמצאה כמות רבה של פסולת סיתות צור לצד קערות רבות (איור 1:4) ושתי משקולות פלך (איור 7:4, 8); ממצא זה תוארך לתקופה הניאוליתית הקרמית.
מתוצאות החפירה ניתן להניח כי רוב המערות שנסקרו בגבעה שימשו למגורים בתקופות קדומות וככל הנראה בתקופה הניאוליתית הקרמית.
עולמי י' וגל צ' תשס"ד.
מפת שפרעם (24) (סקר ארכיאולוגיו של ישראל).