החדר המערבי. הקיר הדרומי של החדר נבנה על קיר קדום (W201; כ-1.9 מ' אורך חשיפה; איור 3), שנבנה בכיוון מזרח–מערב והשתמר לגובה נדבך אחד עד שני נדבכים. בקיר משולבת אבן תחתונה של קשת, שנמשכה לכיוון צפון אך לא השתמרה; הקיר הנגדי של הקשת לא התגלה. אבן הקשת ואבני הקיר שממזרח לה הן אבני גזית שנחצבו היטב ועובדו בפטיש שלו שיני מסרק, ואילו האבן שממערב לקשת גדולה יותר, מעובדת גס ושבורה בקצה המזרחי. השימוש בשני סוגים של אבנים והפגיעה באחת האבנים מלמדים אולי שהקשת שולבה בקיר קדום שעמד במקום. מצפון לקיר נחשפה שכבת מילוי של עפר ואבנים (L101), הדומה לתשתית הרצפה שהתגלתה בריבוע המזרחי (להלן). נראה כי מילוי 101 שימש תשתית לרצפה הקדומה של המבנה, אם כי זו הוסרה כנראה עם בניית המבנה בימינו.

 
החדר המזרחי. לאורך הקיר הדרומי של החדר נחשף הפן הצפוני של קיר קדום (W202; כ-2.5 מ' אורך חשיפה; איור 4), שנבנה בכיוון מזרח–מערב והשתמר לגובה נדבך אחד; הוא הושתת על יסוד שנבנה לגובה של ארבעה נדבכים (0.8 מ'). הפן הדרומי של הקיר נמשך מתחת לקיר המבנה בן ימינו. אל הקיר ניגשת מצפון תשתית רצפה, הכוללת עפר ואבנים בינוניות וקטנות רבות (L105 ,L104 ,L102). נראה כי מעל תשתית זו הייתה בנויה הרצפה הקדומה של המבנה, אך זו הוסרה כנראה במהלך בניית המבנה בימינו. באמצע החדר, מעל שכבת התשתית, התגלו שרידי מסד מלבני (W203; כ-1.0 × 2.1 מ'), שנבנה משני נדבכים של אבנים מהוקצעות, גדולות ובינוניות (איור 5); חלק מאבני המסד הוסרו במהלך עבודות הבנייה במקום. נראה שמסד זה שימש יסוד לבנייה כלשהי או למתקן. מצפון למסד 203 התגלה חלקו הדרומי-מערבי של בור ספיגה עגול (L103; כ-0.4 מ' עומק), שנחפר מתחת לרצפת המבנה (איורים 5–8); הבור נמשך מתחת לקירות המבנה. הצדדים המזרחי והדרומי של דופן הבור דופנו באבנים קטנות ושטוחות. בבור נמצאו שברי טיח רבים, שברי טבון, וכן שברי כלי חרס, כלי אבן וכלי זכוכית.
בשכבת תשתית הרצפה (L105 ,L104 ,L102) ובבור ספיגה 103 התגלה ממצא קרמי רב, המתוארך כולו לתקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ). ממצא זה כולל קערות (איור 1:9–10), אגנים (איור 11:9–15), כלי בישול, ובהם מכסים (איור 1:10–3), קדרות (איור 4:10, 5) וסירים (איור 6:10, 7), קנקנים (איור 8:10–12), פקק של פך (איור 13:10), ופכים ופכיות (איור 14:10–17). על שפתו של אחד האגנים (איור 15:9) שהתגלו בבור 103 נחרתו דמות של בעל חיים שלו טפרים, כנראה אריה, ולצדה ארבע אותיות יווניות "ΚΙΙΔ" וסמל כלשהו; פירוש הכתובת והסמל אינם ברור. בשכבת התשתית 104 התגלה שבר כלי עצם מגולף (איור 11), כנראה ידית סכין. בבור ספיגה 103 התגלו גם ארבעה נרות שמן (סטורצ'ן, להלן), שניים מהם עשויים מחרס (איור 1:12, 2) ומתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה, ושניים עשויים מאבן סטאטיט (איור 3:12, 4) ומתוארכים למאות הי'–הי"ד לסה"נ. בחפירה התגלו שברי כלי זכוכית (איור 13; וינטר, להלן), רובם בבור ספיגה 103, המתוארכים למן שלהי המאה הח' ועד למאה הי' לסה"נ.
 
הממצאים מהתקופה העבאסית שהתגלו בתשתית רצפת המבנה ובבור ספיגה 103 מלמדים כנראה כי במקום שכן בעבר מבנה מתקופה זו (המאות הט'–הי' לסה"נ). גילוים של נרות מאבן סטאטיט מלמד כנראה שיושבי המבנה היו אמידים, והחריתה בכתב יווני על שפת הקדרה מלמדת כי הם היו דוברי יוונית, כנראה נוצרים. אפשר שקיר 201 שנחשף בחדר המערבי שייך לשלב קדום יותר שזמנו אינו ידוע.
 
נרות שמן
בנימין סטורצ'ן
 
בחפירה בבור ספיגה 103 נחשף מכלול מעניין של ארבעה נרות שמן. שניים מהנרות עשויים מחרס (איור 1:12, 2), ואילו השניים האחרים עשויים מאבן סטאטיט בצבע אפור (אבן סבון; איור 3:12, 4).
 
משני נרות החרס, האחד יוצר בתבנית ואילו האחר יוצר באבניים. מהנר שיוצר בתבנית השתמר רק שבר גדול של החלק העליון (איור 1:12). זהו נר דמוי אגס, הכולל תעלה מרכזית על החרטום, מוארכת ומעוטרת, המחברת את חור המילוי (עין הנר) לחור הפתיל (פי הנר; חסר). כתף הנר מעוטרת בעיטור צמחי, ובחלקה האחורי יש ידית דמוית לשון. על החלק החיצוני של הנר ניכרים שרידי פיח. הנר מתאים לטיפוס 37 של חדד (Hadad 2002:95–106), המתוארך למן סוף המאה הח' ועד המאה הי"א לסה"נ. נר זהה, אולי מאותה תבנית, נרכש מאוסף המנזר הדומיניקני ופורסם בקטלוג אוסף שלזינגר (Rosental and Sivan 1978: No. 551). עם זאת, בעוד שחור המילוי (עין הנר) של הנר מהחפירה פתוח לחלוטין, חור המילוי של הנר מאוסף שלזינגר נוקב בעיגולים קטנים. הנר שיוצר באבניים (איור 2:12) התגלה שלם, ללא החרטום. נר זה מורכב משני חלקים נפרדים שחוברו זה לזה. הנר כולל ידית סרט, שנמשכת מהחלק התחתון עד לשפת חור המילוי (עין הנר). הנר מתאים לטיפוס 40 של חדד (Hadad 2002:106), שתוארך בבית שאן למאות הט'–הי"א לסה"נ. נר דומה נחשף בחפירות מלון ארמון האבירים שברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים (וקסלר-בדולח ואבישר 2015: איור 1:22).
שני הנרות האחרים ייחודיים בכך ששניהם יוצרו מאבן סטאטיט. האחד התגלה שלם (איור 3:12), והוא דמוי את חפירה שאליה צמודים שני חרטומים משולשים. נראה שהנר עוצב בגריעה מבלוק אבן מלבני. בבסיס יש קטע קמור לא מוגדר. צדי הנר אינם מעוטרים, והידית מעוטרת בסימני אזמל גסים. מנר הסטאטיט השני השתמר רק שבר של ידית (איור 4:12). המשטח העליון של הידית מעוטר במספר חריצים מגולפים. הצורה והגודל של הידית דומים לאלה של נר 3. נרות סטאטיט אלה יובאו מהאזור הדרומי של חצי האי ערב, שם הם יוצרו, ולכן הם היו פריטי יוקרה. על פי ויטקומב (Whitcomb 1988:25) ייצור נרות אלה החל במהלך המאה הי' ונמשך אל המאה הי"ד לסה"נ. נר דומה, מפרובינציה לא ידועה, נמצא באוסף שלזינגר (Rosental and Sivan 1978: No. 680). שברים דומים של נרות סטאטיט שלהם חרטום, התגלו בח' קעקול שליד ירושלים (Boas 2006: Fig. 21:152) וברחוב מרכוס ברמלה (טואג 2006: איור 17:4); שניהם מתוארכים למאות הי'–הי"א לסה"נ. בנוסף, בעקבה שבירדן התגלו שני נרות סטאטיט שלהם חרטומים מרובים, (Whitcomb 1988:25 A, C, D). בתקופה האסלאמית הקדומה שימשו אבני סטאטיט חומר גלם לכלים נוספים פרט לנרות, ובהם סירי בישול (אריקסון-גיני 2013: איור 11:12) וכלי לשרפת קטורת (אלישע 2009: איור 3).
 
ממצא זכוכית
תמר וינטר
 
בחפירה התגלו כעשרים שברי זכוכית. שבר יחיד התגלה בשכבת תשתית הרצפה של המבנה (L104) והוא מתוארך לתקופה הביזנטית (איור 1:13). השבר שייך לבקבוק שצווארו מעוטר בחוט כרוך, העיטור הנפוץ ביותר על בקבוקים בתקופה הביזנטית.
רוב השברים התגלו בבור ספיגה 103 והם מתוארכים למן שלהי המאה הח' ועד למאה הי' לסה"נ (איור 2:13–7). בשברים שהתגלו בבור הספיגה חלק עליון של צנצנת קטנה (איור 2:13) ושני בסיסים מחודדים, דחופים פנימה (איור 3:13, 4), שאחד מהם שייך אולי לצנצנת זו. צנצנות ובסיסים דומים התגלו למשל במכלולים מהתקופה העבאסית ברמלה (Gorin-Rosen 2010:239−241, Pls. 10.6:24, 25; 10.7:1).
כן התגלו בבור הספיגה כוס גלילית מעוטרת בחלקה התחתון בפס אופקי חתוך (איור 5:13). כוסות מעוטרות בעיטור חתוך היו נפוצות בתקופה העבאסית. בסיס של כוס דומה התגלה בחפירה בחניון גבעתי (הרשאה מס' 3835-A). כלים דומים התגלו במכלולים מן המאות הט'–הי' לסה"נ, למשל ביסודות של רצפה ברחוב מרכוס ברמלה (Pollak 2007:111–113, Fig. 6:37) ובשכבה VI בקיסריה (Pollak 2003:167–169, Fig. 3:47, 48).
שברים אחרים מבור הספיגה כוללים בסיס מעוצב של נר כלילה (איור 6:13) וזרבובית ארוכה של אלמביק (איור 7:13). כלי אלמביק החלו להופיע בתקופה האומיית ונפוצו בתקופה העבאסית. שברים אחדים של כלי אלמביק התגלו בקרבת מקום, ברחוב משגב לדך ברובע היהודי (הרשאות מס' A-5836 ,A-5741), וכלי שלם התגלה בחפירה בצפון-מערב שלוחת עיר דוד (Crowfoot and FitzGerald 1929: Pl. XXI:18). עוד התגלו כלי אלמביק למשל בשכבה VIII בקיסריה, המתוארכת לשנים 640–750 לסה"נ (Pollak 2003:165, Fig. 1:17), במכלולים מהמאה הח' לסה"נ ברמלה (למשל, Gorin-Rosen 2010:227, Pl. 10.2:18–21) ובמכלולים מהתקופות האומיית, העבאסית והפטימית בבית שאן (Hadad 2005:29, 47–48, Pls. 23:453–455; 46:979–981).