השטח הצפוני

גתות. בשטח L נחשפו שלוש גתות חצובות בסלע (19, 20, 48). גת 19 (איורים 4–6) היא גת גדולה, הכוללת משטח דריכה רבוע (L200; כ-3.0 × 3.1 מ'), בור שיקוע מעוגל (L202; כ-0.65 מ' קוטר, 0.5 מ' עומק; 2.5 מ"ק) ובור איגום מלבני (L203; כ-1.3 × 1.9 מ', 1.2 מ' עומק); ממשטח הדריכה מוליכות תעלות אל בור השיקוע ואל בור האיגום, וכן בורות השיקוע והאיגום מחוברים ביניהם בתעלה. משטח הדריכה השתמר היטב בחלקו המזרחי, ואילו בחלקו המערבי לא השתמרו דופנותיו. בכמה מקומות על משטח הדריכה השתמרו סימני טיח וחומר מליטה. במרכז המשטח נחצב בור לקיבוע בסיס של בורג סחיטה (L201; כ-0.85 × 1.00 מ', 0.3 מ' עומק); שפת הבור דופנה באבנים. משטח הדריכה משופע במתינות מכל צדיו לכיוון בור 201. כן, ניכר שיפוע ממשטח הדריכה לכיוון התעלה שמוליכה אל בור האיגום. במרחק כ-1 מ' מדרום-מזרח למשטח הדריכה נחשפה גומה מלבנית קטנה (L206; כ-0.25 × 0.35 מ', 0.1 מ' עומק). בדופן הדרומית-מערבית של בור איגום 203 נחצבו שלוש מדרגות. קרקעית בור האיגום טויחה בשכבת טיח לבן, ומעליה הונח ריצוף של אבני פסיפס לבנות מגיר קשה (כ-3 × 3 ס"מ). על דופנות בור האיגום, בעיקר בחלקן התחתון, השתמר טיח; בבור התגלו פיסות טיח שנפלו מהדפנות. המקום הנמוך ביותר בבור האיגום הוא ליד המדרגה התחתונה, ואליו התנקזו כנראה שאריות הגפת (L209). סמוך לגת מצפון-מזרח נחשף משטח דריכה נוסף (L207), המחובר בתעלה אל ספלול רדוד (L204); השטח שממערב לספלול שחוק, וייתכן כי הוא שימש משטח פעילות. אפשר שמשטחים אלה שימשו לאחסון ענבים, ואפשר גם שהם נחצבו לצורך הרחבת שטח הדריכה של הגת. על קרקעית בור האיגום של הגת התגלו מעט שברי גוף של כלי חרס מהתקופה הביזנטית. בבור האיגום התגלה מילוי אדמה, שבמפלסו העליון נמצאו שברים אחדים של כלי חרס מצוירים מהתקופה הממלוכית וכן שברים של רעפי מרסיי וכלי עזה שחורים מהתקופה העות'מאנית.
גת 20 כוללת משטח דריכה (L210; כ-1.4 × 1.5 מ'; איור 7) ובור איגום שמתארו אינו סדור. במרכזו של משטח הדריכה נחצב שקע רבוע לקיבוע בורג עץ נייח. שוליו של משטח הדריכה שחוקים. המשטח משופע אל בור האיגום.
גת 48 כוללת שרידי משטח דריכה ובור איגום קטן שמתארו אינו סדור.
 
מתקן סגלגל. בשטח K נחשף מתקן סגלגל (L112; 6:K; כ-2.0 × 3.5 מ'; איורים 8, 9), הכולל משטח טיח התחום בקירות (0.3 מ' רוחב), שנבנו מאבני גוויל; רק הקיר הדרומי (W111) חשוף כיום והוא השתמר לגובה נדבך אחד. מעל הקירות הצפוני והמערבי של המתקן נבנו קירות של מבנה מאוחר מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית (להלן). חלקו הצפוני של המתקן נפגע. בתוך המתקן נחשף קיר אבן (W110), שחילק את המתקן לשני חלקים. במשטח הטיח התגלו שלוש שכבות של תיקונים (L114 ,L112 ,L109). שכבת הטיח המאוחרת (L109) מכסה את קיר 110. שימושו של המתקן אינו ברור. מתחת לרצפה ולקירות של המבנה התגלו סימני טיח, במפלס זהה לזה של המתקן, ולא מן הנמנע שהם מלמדים שהייתה כאן מערכת של מתקנים מטויחים.
 
קבר שוקת. במחשוף סלע בשטח M נחשף קבר שוקת חצוב בסלע (14:M ;כ-0.6 × 1.8 מ', 0.32 מ' עומק; איור 10). קברי שוקת אופייניים לתקופה הביזנטית, וכמוהם נחשפו למשל בבית הקברות של ציפורי (אביעם ואמיתי תשע"ב:10–11).
 
מחצבות אבן. במחשופי סלע במדרונות הגבעה, בכל רחבי השטח הצפוני, נחשפו חציבות ומדרגות חצובות ובהן סימני חציבה וניתוק של אבנים. נראה כי המחצבות באתר נועדו לספק אבני בנייה לבניית מבנים ביישוב ששכן בקרבת מקום בתקופה הביזנטית; מחצבות דומות נחשפו בחפירה בעבר (אלכסנדר 2009) ובשטח הדרומי של החפירה הנוכחית (השטח הדרומי, להלן). שטח M עשיר במיוחד במחצבות (17 ,16 ,13:M), ובהן הובחנה חציבה של אבנים במגוון מידות. מחצבה 17 נמצאת בחלקה הקדמי של מערה, כנראה טבעית; חלקה הפנימי חסום ממפולת. הובחנו סימני חציבה ברורים של 12 אבנים לפחות, אך סביר להניח שמספר האבנים שנחצבו כאן היה גדול יותר. במשטח סלע גדול סמוך למחצבה 17 התגלו שלוש–ארבע מדרגות חציבה ועליהן סימני חציבה וניתוק של אבנים; רוב האבנים שנחצבו במשטח זה הן אבני גזית מלבניות (0.50–0.65 × 0.75–1.00 מ' מידות האבנים; איורים 11, 12). נראה שבמחצבה זו ניתן היה להפיק למעלה מ-300 אבני גזית. מחצבה 16 כוללת מדרגות חציבה ועליהן סימנים של עשרות אבנים שנחצבו במקום.
בתחתית מדרון הגבעה, בשטחים S ו-T, נחשפו חציבות ומדרגות חציבה
(47, 46, 43:T; 45 ,44 ,42–39:S; איורים 13, 14), ובהן סימני חציבה של אבנים שנותקו ממקומן וכן של אבנים רבות שחציבתן לא הושלמה (איור 15). בשני שטחים אלה הובחנו סימני חציבה של 100–120 אבנים.
 
מבנה מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית. בשטח K נחשף מבנה מלבני (5.0 × 10.8 מ'; איורים 8, 16), הכולל שני חדרים (L107 ,L106). החדר המזרחי נבנה הישר מעל המתקן הסגלגל, ואילו החדר המערבי נבנה בחלקו מעל שרידי טיח, השייכים כנראה למתקן מטויח שגבולותיו אינם ברורים, ובחלקו האחר היישר מעל הסלע. קירות המבנה (W105–W101; כ-0.5 מ' רוחב) השתמרו לגובה כמטר אחד. בקיר הצפוני של המבנה נקבעו שני פתחים (כ-1 מ' רוחב), המוליכים אל שני החדרים. רצפת המבנה עשויה מעפר מהודק מעורב בגיר כתוש ואבנים קטנות. בקיר המערבי נקבע חלון (0.6 מ' רוחב) בגובה של 0.7 מ' מעל רצפת המבנה (איור 17). על רצפת החדר המזרחי ובפתחו של החדר המערבי התגלו שברי כלי חרס מהתקופה הממלוכית, ובהם קערות (איור 8:18–10) וסיר בישול (איור 11:18). עוד התגלו סמוך למבנה מחוץ שברים אחדים של כלי חרס מהתקופה העות'מאנית (איור 15:18), המלמדים כי המבנה היה בשימוש גם במהלך תקופה זו. באור יהודה (וולינסקי וארבל 2015: איור 4) ובכפר גבירול (י' ארבל, מידע בעל פה) התגלו מבנים דומים, המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית.
 
הממצאים. בשטח הצפוני התגלה ממצא קרמי מהתקופות הבינזטית, הממלוכית והעות'מאנית, ממצא מועט של כלי זכוכית מהתקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית וכן פריט אבן.
הממצא הקרמי מהתקופה הביזנטית (המאה הה' עד ראשית המאה הז' לסה"נ) כולל שברים של קערות (איור 1:18, 2), קדרה (איור 3:18), מכסים של שני טיפוסים של סירי בישול פתוחים (איור 4:18, 5) וסירי בישול סגורים (איור 6:18, 7).
הממצא הקרמי מהתקופה הממלוכית כולל שברים של קערות מונוכרום מזוגגות בירוק (איור 8:18, 9), המתוארכות למאות הי"ד–הט"ו לסה"נ, קערות וקדרות עשויות ביד ומעוטרות בצביעה בחום ובאדמדם (איור 10:18), שפה של סיר בישול פערורי מהטיפוס שלו ידית אנכית (איור 11:18) וראש חוליית צינור מים (איור 12:18), שהקצה שלה מכוסה בטיח לבן. מכלול דומה מהתקופה הממלוכית נחשף בתל יקנעם (Avissar 2005: Figs. 2.24, 2.25).
הממצא הקרמי מהתקופה העות'מאנית כולל שברים של כלי חרס ממשפחת כלי עזה שחורים, שנמצאו בכל שטח הגבעה, ובעיקר באזור המבנה ועל פני השטח סמוך לגת הגדולה (19); הם שכיחים בראשית המאה הי"ט לסה"נ. ממצא זה כולל שברים של קדרה (איור 13:18), קנקנים ששפתם מחורצת ובצווארם רכס (איור 14:18), פכים שצווארם גלילי, ארוך ומרוכס (איור 15:18), פכים שצווארם נוטה כלפי חוץ ולהם שתי ידיות (איור 16:18, 17); הפכים מאופיינים בבסיס שטוח (איור 18:18) ולחלקם זרבובית (איור 19:18). מכלולים דומים של כלי חרס מהמאות הי"ח–הי"ט לסה"נ נחשפו בנצרת (Alexandre 2012: Fig. 3.20) ובתל יקנעם (Avissar 2005: Fig. 2.26). עוד התגלו בשטח הצפוני שמונה שברים של רעפי מרסיי (איור 1:19, 2), המתוארכים למאה הי"ט לסה"נ. הרעפים שנמצאו בחפירה יוצרו במפעל האחים רו, ששכן ברובע סנט אנרי במרסיי, וסמלם לב. בשנות ה-70 של המאה הי"ט יובאו לראשונה רעפים אלה לארץ ישראל על ידי הטמפלרים בזכות קשריהם עם המערב. הרעפים ממפעל זה הם הנפוצים ביותר מבין אלה שיובאו ממרסיי לארץ, ובצפון הארץ הם נפוצים למשל במושבה הגרמנית בחיפה, בכפר תבור, בכפר כמא ובפוריה עילית. זמנם של כלי החרס והרעפים שהתגלו עולים בקנה אחד עם תיעוד הקמת היישוב בצנדלה באמצע המאה הי"ט לסה"נ על ידי משפחת עומרי.
מתוך מעט שברי כלי זכוכית שהתגלו בשטח זוהו רק שניים: שבר גוף של קערה ובסיס טבעת חלול של קערה, המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת ולראשית התקופה הביזנטית (המאה הד' לסה"נ).
במפולת אבנים קרוב למבנה התגלה שבר ריחיים של חמור (איור 20), ששימשו בתהליך טחינה סיבובית.
 
השטח הדרומי (איורים 21, 22)
התגלו שרידי מבנה חצר, שהובחנו בהם שלוש שכבות, המתוארכות לתקופות הביזנטית (שכבה III), הממלוכית (שכבה II) והעות'מאנית (שכבה I).
 
שכבה  III(התקופה הביזנטית). נחשפו שרידי מבנה (4.5 ×10.5 מ'), הכולל חצר (L116 ,L112; כ-2.6 × 4.0 מ') ושני חדרים, האחד מצפון לחצר (L107) והשני מדרום לה (L113 ,L110); ייתכן כי מדרום לחצר היה חדר נוסף. רצפות החצר והחדרים עשויות מעפר מהודק. החצר תחומה בקירות מכל צדיה (W125–W123 ,W114; איור 23). מקירות המבנה השתמר נדבך יחיד של אבני גזית (איור 24). בקיר 114 התגלה סף של פתח. במרכז החצר נחשף פתח סגלגל של בור מים (באר? L121; איור 25) מכוסה באבן גדולה; הבור לא נחפר, אך נראה כי הוא נמשך לצפון. אל פתח הבור מוליכה תעלה (L122; כ-0.3 מ' רוחב), שנבנתה וכוסתה באבנים. במערב החצר (L117), צמוד לקיר 123, נחשף מטמון של 18 מטבעות, המתוארכים כולם לתקופה הביזנטית (שלהי המאה הה' וראשית המאה הו' לסה"נ; ביכובסקי, להלן). המטמון נמצא בשטח מצומצם, רבוע, בתוך אפר שרפה (איור 26); אפשר שהמטבעות הוטמנו בקופסת עץ רבועה, ששימשה אולי קופה. סמוך למטבעות נחשף נר תמים (ר' איור 24:28), המתוארך לשלהי התקופה הביזנטית, ועליו סימני פיח. על רצפת החצר נחשפו שברים רבים של כלי חרס מהתקופה הביזנטית. החדר הדרומי (2.3 × 5.7 מ'; איור 27) נחפר רק בחלקו (L110). צמוד לסף שבקיר 114, המפריד בין החצר לחדר, על מפלס של עפר בהיר מהודק נחשפו עשרות שברים של כלי חרס, ובהם קנקנים, פכים ונרות. החדר נתחם ממזרח בקיר (W108), שנבנה באבני גזית. החדר הצפוני (L107) נתחם בקירות ממזרח (W125) ומדרום (W124); הוא נמשך אל מחוץ לתחום החפירה.
בחפירת חדרי המבנה והחצר התגלו שברים רבים של כלי חרס מהתקופה הביזנטית, הכוללים מגוון עשיר של כלים, ובהם קערות שלהן דופן מעוגלת (איור 1:28, 2), האופייניות למאות הה'–הו' לסה"נ; קדרות אפורות עשויות ביד שלהן דופן עבה במיוחד (איור 3:28), המתוארכות לשלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאה הז' לסה"נ); קדרה שלה שפת מרזב (איור 4:28); כמות גדולה של קדרות בישול (איור 5:28) ומכסים של קדרות בישול (איור 6:28–9), שנמצאו בכל רחבי המבנה ובעיקר בחצר; קנקני שק צפוניים אפורים, שגופם עוטר בפסים ישרים וגליים בצבע לבן (איור 10:28–13); עשרות פכים במגוון מידות, שדפנותיהם דקות ומצולעות, חלקם מוארכים וצרים וחלקם רחבים ובעלי בסיס טבעת (איור 14:28–21), שהתגלו ברובם במערב החצר (L117) ובחדר הדרומי (L110); וכן שישה נרות, שנחשפו על רצפת המבנה. הנרות שייכים לשלושה טיפוסים (איור 22:28–24): הראשון (איור 22:28) מעוטר בדגם הנדסי, המחקה נר מטיפוס בית נטיף, והוא מתוארך למן המחצית השנייה של המאה הד' עד למאה הה' לסה"נ (טיפוס 17 בבית שאן; Hadad 2002:34, No. 110); השני (איור 23:28) מעוטר בדגם צמחי ונפוץ בכל התקופה הביזנטית; והשלישי (איור 24:28) הוא הנר התמים שהתגלה ליד מטמון המטבעות, ולו ידית קונית ועיטור הנדסי, והוא ייחודי לצפון הארץ ונחשף במרבית האתרים בצפון משני עברי הירדן ומתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ (טיפוס 22 בבית שאן; Hadad 2002:56–57, No. 256).
בחצר המבנה (L117) התגלו גם שברים מעטים של כלי זכוכית, המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ), ובהם שפת קערה (איור 1:29), בקבוק מעוטר בחוטים דקים (איור 2:29) ובקבוק גדול (איור 3:29).
 
שכבה II (התקופה הממלוכית). מרבית קירות המבנה משכבה III המשיכו לשמש בשכבה II (קירות W120 ,W104 ,W103); מהקירות הקדומים השתמר נדבך אחד ומעליו נבנו נדבכים של אבנים גדולות לא מסותתות, מהם השתמרו שניים–ארבעה נדבכים. נראה כי הסף שבקיר הדרומי (W114) המשיך לשמש גם בשכבה II; ממזרח לו הונחו אבנים נוספות. רצפות המבנה עשויות מעפר מהודק. מפלס החצר הורם (L105), ונראה כי פתח הבור כוסה והבור לא היה בשימוש. מעל אבן הכיסוי של פתח הבור הונחו אבנים מלבניות לסגירה טובה יותר של הפתח. ממזרח לקיר 108 משכבה III התגלתה שורת אבנים, ונראה שזוהי מפולת של קיר משכבה II שנבנה מעל קיר 108 הקדום (ר' איור 27). נראה כי לשכבה II יש לייחס גם קיר (W111) שהתגלה בחדר הדרומי, והוא ניצב לקיר 108 ומחלק את החדר לשני מרחבים. בחדר הדרומי לא נחשפה רצפה ברורה, אך על מפלס אדמה הניגש ממערב אל קיר 108 (L113 ,L109) נחשפו כלי חרס מצוירים, האופייניים לתקופה הממלוכית. גם סמוך לראשי הקירות במבנה ובמפלס חיים שממזרח לקיר 108 (L106) נחשפו כלי חרס מצוירים דומים.
בחפירת השכבה התגלה ממצא קרמי רב המתוארך לתקופה הממלוכית, הכולל קדרות (איור 3:30–5), קנקנים (איור 6:30, 7) ופכים (איור 8:30, 9), שנעשו ביד וצוירו עליהם דגמים הנדסיים בצבעים חום ואדמדם. עיטור צבע זה של דגמים הנדסיים מאפיין את כלי החרס בתקופה הממלוכית. כלים עם עיטור דומה נחשפו באתרים רבים בצפון הארץ, ובהם תל עפולה, שבו נחשף מכלול עשיר של כלים אלה (פייג 2016). מבדיקות שנערכו לכלים בעבר הם יוחסו לשתי קבוצות פטרוגרפיות שונות, שיוצרו כנראה בשני בתי יוצר: האחד בגליל המזרחי והאחר, שמקומו אינו ברור, בחלקו הדרומי של הגליל העליון, בעמק הירדן או בעבר הירדן. לשני בתי יוצר אלה יוחסו כשני שלישים מכלל הכלים מן התקופה הממלוכית שהתגלו באתרים בצפון הארץ (Gabrieli, Ben Shlomo and Walker 2014:204–208). עוד התגלו בשכבה II בסיס קערה מזוגגת בצבע טורקיז מט (איור 1:30), המתוארכת לתקופה הפאטימית (המאה הי"א לסה"נ), ושבר של בסיס קערה מעוטרת בצביעה ומזוגגת, המתוארכת לתקופה הצלבנית (איור 2:30).
 
שכבה I (התקופה העות'מאנית). על חלקו הצפוני-מזרחי של המבנה משכבה II התגלו שרידי מבנה חדש, הכולל שלושה קירות (W119 ,W118 ,W102). קיר 102 נבנה הישר מעל קיר 120 משכבה II, ונקבע בו סף של פתח, ששימש כנראה בשימוש משני. לא ברור למה שימש מבנה זה, ונראה כי הוא נמשך למזרח אל מחוץ לשטח החפירה. בחפירת המבנה, למשל במפלס הסף מצדו המערבי, מדרום לקיר 119 ועל פני השטח התגלו שברים של כלי עזה שחורים מהתקופה העות'מאנית, ובהם קנקנים (איור 10:30, 11) ופכים (איור 12:30, 13), שמאחד מהם (13) השתמרה רק זרבובית, הנפוצים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית. מכלול דומה נחשף בתל עפולה ובנצרת (פייג 2016; Alexandre 2012:85–88, Figs. 3.19, 3.20).
 
המטבעות
גבריאלה ביכובסקי
 
בחפירה נתגלו 21 מטבעות. שמונה-עשר מתוכם שייכים למטמון קטן (L117) שנמצא בשרידי המבנה מן התקופה הביזנטית בשטח הדרומי (ר"ע 162892–162909); שלושת האחרים הם מטבעות מן התקופה האסלאמית שנתגלו כל אחד בנפרד (ר"ע 162910–162912).
המטמון נתגלה בשכבת שרפה בצדה המערבי של חצר הבניין, צמוד לקיר 123. כל המטבעות במטמון הם בעריך זהה — פוליס M, שערכו 40 נומיות — ורוב המטבעות שסימן המטבעה בהם קריא נטבעו בקונסטנטינופול. המטבעות כוללים פוליס גדול של אנסטסיוס הא' מהסדרה האחרונה שלו שזמנה 512–518 לסה"נ (ר"ע 162892; איור 31); ארבעה פולס של יוסטינוס הא' (ר"ע 162893, 162896, 162897, 162899; איור 32); חמישה פולס לא מתוארכים של יוסטיניאנוס הא', שארבעה מהם נטבעו בקונסטנטינופול וזמנם הכללי 527–538 לסה"נ (ר"ע 162898, 162900–162902), ואחד — באנטיוכיה, שתוארך על פי סימן המטבעה לשנים 537–539 לסה"נ (ר"ע 162909); ושמונה פולס שחוקים שהכתובת בחזיתם, הכוללת את שם הקיסר, בלתי קריאה (ר"ע 162894, 162895, 162903–162908), אך ניכר כי אחד מהם הוטבע בניקומדיה (ר"ע 162905) וכי הם מטיפוסים שאפשר לייחס בוודאות לשנים 518–538 לסה"נ.
מכלול זה אופייני למטמונים מארץ ישראל מן התקופה הביזנטית שזמנם המחצית הראשונה של המאה הו' לסה"נ. מטמונים שהרכבם דומה נמצאו בבאר שבע (תשעה מטבעות; לא פורסם; ר"ע 139690–139698), בירושלים (שמונה מטבעות; לא פורסם; ר"ע 146512–146519), תל יהוד (חמישה מטבעות; ר"ע 153191–153195), עין גדי (41 מטבעות; נחקרו על ידי המחברת, אך לא פורסמו; ר"ע 149611–149651) ותל יעוז (Bijovsky 2012:335-337). מאחר שכל המטבעות במטמונים אלה אינם מתוארכים, יש לתארכם עד לשנת 538 לסה"נ בקירוב.
מטמונים אלה מתאפיינים בדומיננטיות של מטבעות בעריך פוליס ובהיעדרם של מטבעות קטנים שנטבעו בימי שלטונו של אנסטסיוס הא' (498–512 לסה"נ). מאפיינים אלה מלמדים כי המטבעות נאספו במכוון בשל משקלם (כ-18 גר' האחד). הפוליס היה העריך הגבוה העיקרי שהוכנס לשימוש בימי הקיסר אנסטסיוס הא' בסדרה של רפורמות מוניטריות. אלו נועדו להחליף את המינימי הקטנים של המאה הה' לסה"נ, שהשימוש שלהם בחיי היום-יום הפך למטרד, בעיקר בקניות בסכומים גבוהים (Bijovsky 2012:176-180).
 
סיכום
בשטח הצפוני בחפירה התגלו מחצבות רבות, וכן מגוון מתקנים וקבר חצובים; על סמך הממצא הקרמי שהתגלה בחלקם נראה כי הם שימשו בתקופה הביזנטית. שטח זה משתרע בשולי יישוב קדום, ונראה שהוא שימש לעיבוד תוצרת חקלאית ולתעשייה. יושבי האתר ניצלו את הגיר האאוקני בגבעה, שהוא נוח לחציבה. המתקנים והמבנה נחשפו בראש הגבעה ואילו המחצבות נחשפו במדרונות, אולי כתוצאה מחלוקת שטחים מכוונת. נראה כי המחצבות שימשו לבניית בתי היישוב הסמוך מהתקופה הביזנטית. שלוש הגתות שהתגלו באתר מלמדות כי באזור גודלו גפנים, כנראה לרגלי הגבעה מצפון-מערב, באדמת עמק יזרעאל הפורה. בתקופה הביזנטית גידול הגפן היה בשיאו בכל רחבי עמק יזרעאל, אך על סמך גתות מתקופות שונות שהתגלו באזור נראה כי גידול הגפנים שגשג כבר למן תקופת הברונזה התיכונה. בשטח הכפר צנדלה לא התגלו מבנים עתיקים רבים, אולי מכיוון שאבניהם נלקחו לשימוש חוזר לבנייה מאוחרת. המידות הגדולות של חלק מהאבנים שנחצבו במחצבות באתר מלמדות כנראה שבאתר נבנו מבנים נרחבים, אולי מבני ציבור. ייתכן שהמבנה שנחשף באתר בעבר (אלכסנדר 2009) שימש מבנה ציבור; פריטים אדריכליים שהתגלו בקרבת מקום תומכים בהנחה זו. סמוך למבנה זה נחשף המבנה שבשטח הדרומי של החפירה, ועל סמך בנייתו הטובה ואבני הקירות אפשר שגם הוא שימש מבנה ציבור וכי בסביבתו היה ריכוז של מבני ציבור. מטמון המטבעות שהתגלה במבנה מתארך את המבנה למחצית ראשונה של המאה הה' לסה"נ (512–538 לסה"נ). אפשר שהבנייה הטובה של המבנה איפשרה לעשות בו שימוש גם מאוחר יותר בתקופה הממלוכית, לאחר פער של מאות שנים. בשטח הצפוני של החפירה התגלה מבנה נוסף מהתקופה הממלוכית, ובחפירות אחרות שנערכו ברחבי הכפר התגלו שרידי מבנים נוספים מהתקופה הממלוכית. ייתכן כי בתקופה זו המחצבות והמתקנים כבר לא היו בשימוש, אך היישוב גדל. עם הקמת היישוב צנדלה באמצע המאה הי"ט לסה"נ על ידי משפחת עומרי נעשה שימוש בקירות המבנים מן התקופה הממלוכית.