לחפירה הנוכחית קדמו חתכי בדיקה וחישוף השטח שבהם התגלו מפלסי חרסים ואבני בנייה לאורך כביש מס' 1, וחציבות ומתקנים חקלאיים בוואדי – אחד מיובליו הדרומיים של נחל ענבה (איור 1). בחפירה בתוואי כביש 1 נחשפו שרידי יישוב, כ-150 מ' מדרום-מזרח לבית הכנסת שבח' אום אל-עומדאן. כן נחפרה גת פשוטה חצובה ותועדו סכרים ומחצבות לאורך הוואדי.

שרידי היישוב אותרו בשני קטעים המרוחקים כ-50 מ' זה מזה וביניהם ניקוז מודרני.
הקטע הראשון נחפר על גבי מדרגת סלע (F8–F6; כ-2 מ' גובה; איורים 2, 3) שבחלקה התחתון התוחם את המדרגה העליונה נחשף קיר (W113) בציר צפון-מערב–דרום-מזרח, בנוי נדבך אחד של אבנים גדולות (0.6 × 0.7 מ'), שהושתתו על גבי הסלע המשופע לדרום. המשכו של הקיר לצפון-מערב (W123) בנוי על גבי מדרגת הסלע העליונה. קיר 123 (4 מ' אורך השתמרות) בנוי פן אחד של אבנים בינוניות (0.5 × 0.3, 0.4 × 0.5 מ') והשתמר לגובה של נדבך אחד (כ-0.35 מ') על גבי סלע האם.
המבנה שנבנה על גבי המדרגה העליונה הושתת בחלקו הדרומי על גבי קיר 113 ששימש קיר תמך למבנה, שממנו שרד קיר (W109; איור 4) הניצב לקיר התמך 113. קיר 109 (2 מ' אורך חפירה) ניגש בחלקו הצפוני לסלע ששימש מסד לנדבכיו העליונים, שלא שרדו. הקיר בנוי  שני נדבכים של אבנים מסותתות שהושתתו על גבי הסלע.
בקטע השני (F9) אותר קיר (W116, כ-3.5 מ' אורך חשיפה; איורים 5, 6) בציר צפון-מערב–דרום-מזרח, שנקטע בחלקו הצפוני מתעלת ניקוז מודרנית, בנוי נדבך אחד, שהושתת על גבי מפלס ובו אבני גוויל קטנות ששימשו לפילוס. הקיר בנוי פן אחד של אבנים בינוניות (0.4 × 0.7 מ', 0.35 × 0.55 מ') והשתמר לגובה נדבך אחד (0.4–0.5 מ').
מממצאי החפירה ניתן לשחזר יישוב שנבנה במדורג ובהתאמה לטופוגרפיה, ובו קיר מסיבי (113) ששימש קיר תמך למבנה או למבנים שלא שרדו.
 
בקרמיקה ממפלס הסלע ששימש רצפה (L112) ומשקע טבעי שהיה חתום מתחת לגובה בסיס הקירות (L125), חרסים מסוף התקופה הפרסית ומהתקופה ההלניסטית: קערה (איור 1:7), קנקנים (איור 4:7–7) ופך (איור 17:7); וכן מהמאה הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ: קנקנים (איור 12:7, 14, 15), פכיות (איור 18:7, 19) וכלי אבן (איור 21:7). החרסים המאוחרים מתארכים את המבנה ככל הנראה לימי הבית השני, המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ.
חרסים נוספים מימי הבית השני נמצאו במילויים בתוך המבנה ומחוצה לו: קנקנים (איור 8:7, 9, 11, 13, 16) ונר (איור 22:7).
בתוך מבנה F9 נמצאה מעט קרמיקה המתוארכת למאה הא' לפסה"נ: קנקן (איור 10:7) ופכית (איור 20:7).
אל תוך שרידי המבנה מימי הבית השני סוקלו אבנים קטנות לערימה ונמצא בה חומר ביזנטי: קערות LRC (איור 2:7, 3) ונר (איור 23:7).  
כ-50 מ' מדרום ל-F9 נחפרה גת פשוטה חצובה (F5, איורים 8, 9) ולה משטח דריכה לא רגולרי (4 מ' אורך מרבי, 2.5 מ' רוחב מרבי) ובור איגום סגלגל (כ-0.4 מ' עומק).
בוואדי התוחם את שטח החפירה מדרום נחפרו שני סכרים ומחצבה/ומחסה סלע. הסכר הצפוני (F1
, כ-25 מ' אורך, 2 מ' עומק במרכז; איורים 10, 11) מיועד לנגר עילי ובנוי אבנים גדולות (1.0 × 0.5 מ'), שהונחו בשתי שורות וביניהן מילוי של אבנים בינוניות. לאורך הוואדי אותרו כחמישה סכרים נוספים שנהרסו במהלך השנים מעבודות הפיתוח. סכר נוסף, אמצעי, שנחפר, בנוי אבנים בינוניות וגדולות לא רגולריות, שהונחו לאורך הוואדי (F11, איורים 12, 13). בפתח הוואדי תועדו מחצבות (F3 ,F2; איורים 14–16) שנחצבו בהן אבנים גדולות (0.5 × 0.6 מ', 0.4 מ' גובה).
 
בחפירה בח' אום אל-עומדאן נחשפו שוליו הדרומיים-מערביים של האתר, ולצדם נחפרו סכרים, מחצבות וגת המיוחסים גם הם ליישוב הכפרי שמצפון.
שרידי הקירות הדלים והחרסים מימי בית שני מעידים כי היישוב הכפרי היהודי של אום אל-עומדאן בימי הבית השני השתרע עוד כ-150 מ' דרומה עד לפאתי הוואדי, אחד מיובליו הדרומיים של נחל ענבה.