נחפרו שלושה ריבועים ונחשפו בהם שרידי מבנה מן התקופה הביזנטית, שנהרס ברעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ (איורים 2, 3). נתגלו שני חללים, מהם השתמרו שני קירות מקבילים – מזרחי (W17) ודרומי-מערבי (W23 ,W13, להלן קיר 23) – הבנויים מאבני בזלת מהוקצעות במגוון גדלים (איור 4). אל קיר 17 ניגשה ממזרח רצפת עפר כבוש (L16). בחתך שנחפר מתחת לרצפה נתגלה מילוי עד הסלע (L20; איור 5) שעליו הושתת הקיר. בקיר 23 ניכרת רעידת האדמה של שנת 749 שגרמה לתזוזה ולהבקעות הקיר בצדו המזרחי (איורים 2: חתך 2–2, 4). הקיר הושתת על הסלע וניגשת אליו רצפת עפר כבוש (L25) שנחשפה מתחת לפני השטח (L10).

מהחלל הצפוני-מערבי מובילות מדרגות אל פתח מעוצב לחלל הדרומי-מזרחי הגבוה ממנו (איור 2: חתך 1-1). המדרגות תחומות בשתי אומנות (W22 ,W21) הצמודות לשני קירות המבנה.
בחלל הצפוני-מערבי הנמוך נתגלתה רצפת עפר כבוש (L24), מעליה מפולת אבנים (L15) ומעליה שכבת אדמה מעורבת באבני שדה (L11). בחלל הדרומי-מזרחי המוגבה נחשפה רצפה שחלק ממנה אדמה כבושה וחלקה מרוצף באבנים שטוחות (L19). הרצפה כוסתה במפולת מסיבית, תוצאה של רעידת האדמה.
הממצא מעל רצפות 16, 19, 24 ומהמפולות שמעל הרצפות (L15 ,L12 ,L11 ,L10) מגוון וייחודי, מתוארך למאות הו'–הח' לסה"נ ובו שברי כלי חרס, נרות, כלי קטורת מחרס (ר' אבשלום-גורני, להלן), קערות אבן, כ-30 כלי זכוכית (ר' גורין-רוזן, להלן) ועצמות אדם פזורות (L24 ,L16 ,L12) המייצגות שלושה פרטים (אשה, גבר ועצמות תינוק), שנקברו תחת ההריסות בזמן רעידת האדמה (ר' נגר, להלן). הממצא הקרמי מתוארך לתקופה הביזנטית ועד לאמצע המאה הח' לסה"נ.
ממצא כלי החרס כולל קערות (איור 1:6, 2), מחבתות (איור 3:6, 4), סיר בישול (איור 5:6), קנקנים בעלי צוואר גבוהה ושפה פשוטה (איור 6:6–8) וצפחת (איור 9:6). כלים אלו מוכרים היטב בחפירות במכלולים המתוארכים למאות הז'הח' לסה"נ, למשל בטבריה (Stacey 2004). כמו כן נמצאו ארבעה נרות, בהם נר דיסקוס מקומי, מחופה אדום המתוארך למאה הג' לסה"נ (איור 1:7) ושלושה נרות המתוארכים לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (איור 2:7–4). עוד נמצאו שני פקקים, אחד עשוי מלוח שיש בשימוש משני ששוברר בצורה עגולה (איור 5:7) ושני מחרס (איור 6:7), וכן נמצא עלי עשוי מאבן בזלת ששימש לכתישה (איור 7:7).
ממצא נוסף הוא שתי קערות כתישה עשויות בזלת בעלות ארבע או שתי רגלים (איור 8).
אף שכלי הזכוכית מייצגים את התקופה הביזנטית והביזנטית המאוחרת (גורין-רוזן, להלן), השימוש בכלים נמשך כנראה עד אמצע המאה הח' לסה"נ. נר הדיסקוס (איור 1:7), הממצא הקדום בחפירה, מלמד כי הנוכחות באתר החלה במאה הג' לסה"נ.
 
כלי קטורת מחרס
דינה אבשלום-גורני
 
נמצא כלי קטורת שלם מחרס (איור 9) ושברים של כלים דומים נוספים. כלי הקטורת מוכרים במקורות כבר בתקופה המשנה והתלמוד (זבולון ואולניק תשל"ח: 38–39); בחפירות רבות נמצאו בדרך כלל שברים דלים של כלים אלו, בדרך כלל קערות פתוחות, לעתים בעלות מכסה, ולהם עיטורים אופייניים המופיעים על הדפנות החיצוניות של הכלי שנעשים כשהכלי יבש כעור – חיתוך בחומר של דגמים גיאומטריים, בעיקר משולשים משולבים עם טביעת קנה, או טביעה דמוית עלעלים עשויה במכשיר המגולגל על גבי הכלי. לכלי הכמעט שלם מהחפירה (איור 1:9) יש מאפיינים ייחודיים. הכלי נעשה על גבי אובניים ומורכב מקערה פתוחה שלה בסיס גליל מאורך. מבחינה נוספת של הכלי עולה כי חלקו העליון מורכב משתי קערות פתוחות המונחות זו בתוך זו. לקערה העליונה בסיס מעוגל והיא מונחת על גבי קערה נוספת, שלה בסיס גלילי מאורך. דופנות הכלי עבות ועשויות חומר שחור, ליבה חומה ושחורה וחסמים קטנים, לבנים ושחורים. לקערה העליונה שפה מעוגלת, נוטה כלפי חוץ, צדה החיצוני מעוטר בטביעה צפופה שנעשתה עם חלקו המאורך של קנה. גוף הקערה מעוטר במרכז ברצועה של עיטור חרוט דמוי עץ. משני צדי הרצועה שני רכסים בולטים מעוטרים בטביעות חלקו המאורך של קנה. לקערה התחתונה שפה חתוכה נוטה כלפי פנים (בדומה לקערה באיור 2:9). גוף הקערה מעוטר בשתי שורות של פתחים משולשים משולבים החתוכים בדופן הכלי וצמודים זה לזה. בין המשולשים מעוטרת דופן הכלי בטביעות קצה הקנה. בסיס הקערה קעור ואינו מעוטר מצדו החיצוני והוא נמשך אל גליל חלול, מאורך ומצולע שהשתמר בחלקו.
הקערות שהונחו זו על גבי זו אוחו יחדיו וחוברו בצדן החיצוני ברכס שלישי, עבה, בולט ומעוטר, בדומה לשני הרכסים שמעליו, בטביעות החלק המאורך של קנה.
נראה שהכלי שימש מקטר או לפיד, השימוש המדויק אינו ברור. ייתכן שבקערה העליונה, שבסיסה השתמר רק בחלקו, הונחו חומרי הריח ואולי דרכה הוכנסו חומרי הבערה לקערה התחתונה; הבסיס הגלילי שימש אולי לאחיזה בכלי או להצבתו על כן נוסף.
נמצאו שברים של כלים נוספים. השבר באיור 2:9 שפתו חתוכה ומשופעת כלפי פנים. צדה החיצוני של הקערה מעוטר בטביעת עלעלים, ייתכן שנעשה בגלגל שהוסע על גבי החרס בעודו יבש כעור בקו ישר או במעגלים. שני חורים צמודים מעוצבים בדופן הכלי מתחת לשפה. לשני שברים נוספים (איור 3:9, 4) עיטור עלעלים עשויים בכלי עזר, בקווים או במעגלים, ורצועה של דגם דמוי עץ החוזר על עצמו ודומה לעיטור בכלי השלם (איור 1:9) ושבר נוסף (איור 5:9), כנראה קרוב לבסיס הכלי, חסר עיטור ומעליו דופן הכלי מעוטרת בדגם עלעלים; גם כאן מעוצב חור בדופן הכלי.
כלים שלהם עיטור בגילוף גיאומטרי שיוצר חלונות בדופן הכלי מוכרים כבר בתקופה הביזנטית, למשל בחורבת עוצה (Avshalom-Gorni 2009:68–69, Fig. 2.43:10, 11) ובתל מפלסים (Rahmani 1983. Pp. 222–224. Pl.27:A, B), הם מתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ. אפשר לשייך כלים אלה למשפחת הכלים שלהם עיטור המחקה גילוף בעץ 'Kerbschnitt' decoration  – גילוף דגמים גיאומטריים בדופן הכלי שאינו יוצר חלונות, ומתוארך לתקופות האומיית והעבאסית, למשל ביקנעם (Avissar 1996:122–123, Fig. XIII.74:1–4).
המקטרים שנמצאו בחפירה מתוארכים לסוף התקופה הביזנטית – ראשית התקופה האסלאמית הקדומה.
 
כלי הזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו כ-30 כלי זכוכית, רובם על מפלס הרצפה בחדר הצפוני (L24; איור 2:10–5), מתוארכים לתקופות הביזנטית והביזנטית המאוחרת, והיתר פזורים בכל שטח החפירה – דו-שפופרת התמרוקים (L11; איור 7:10) מהתקופה הביזנטית, הבקבוק (L19; איור 1:10) ובסיס נר הכלילה (L19; איור 6:10), המתוארכים לתקופות הביזנטית הביזנטית המאוחרת ואף לאומיית ונמנים עם הטיפוסים הנפוצים ביותר בפרק זמן זה.
בקבוק ששפתו נוטה מעט חוצה ומקופלת פנימה, מהודקת (L19 סל 1050; איור 1:10). הזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר מכוסה בליה זהובה שמנונית וכסופה-ססגונית. קוטר השפה 5.8 ס"מ. בקבוקים מטיפוס זה החלו להופיע בשלהי התקופה הרומית וראשית התקופה הביזנטית והמשיכו עד ראשית התקופה האומיית. בקבוק כזה נמצא בקבר בצפת עדי (Gorin-Rosen 2015: 2–3, Fig. 1:6 ושם הפניות לח' אל-שוביכה ולכנסייה בשבי ציון). בקבוקים רבים מטיפוס זה נמצאו במכלולים אומיים בבית שאן (Hadad 2005: Pls. 8:155–159, 9:166–168, 170–175).
צנצנת שלה שפת משפך רחבה מקופלת פנימה, צוואר קצר ורחב (L24, סל 1076; איור 2:10). הזכוכית בגוון משתנה מירקרק-כחלחל לירקרק-צהבהב לקראת השפה, מכוסה בליה כסופה, זהובה שמנונית ובליה חולית. החומר באיכות נמוכה. קוטר השפה 8 ס"מ. צנצנות שלהן שפה רחבה פתוחה מקופלת פנימה וצוואר קצר החלו להופיע בתקופה הרומית המאוחרת, כך למשל בקבר בכפר כמא, (גורין-רוזן תשס"ז: 113–114, איור 4:1 ושם הפניות רבות נוספות). כלים אלה ממשיכים להופיע בתקופה הביזנטית המאוחרת ובתקופה האומיית, בשינויים דקים, כך למשל צנצנות ממכלולים אומיים בבית שאן (Hadad 2005: Pl. 20:369–375).
בסיס פך גדול או פכית (L24, סל 1067; איור 3:10), עשויים גדיל זכוכית שהוסף על תחתית הכלי – Pad base. הבסיס שלם, מעובה, לא אחיד, סימני עיבוד סביב היקפו, התחתית קעורה ומעובה מאוד. גוון הזכוכית כחלחל-ירקרק מכוסה כתמי בליה כסופה, לבנה ושמנונית, מאכלת בחלקה. הזכוכית מכילה בועיות וגופיפים זרים. על התחתית צלקת גסה של מוט הזגג (1.3 ס"מ). קוטר מרבי של הבסיס 9 ס"מ. בסיסים דומים שהוגדרו בסיסי פכים נמצאו בשרידי מערת קבורה בחורבת צפת עדי בגליל המערבי, (Gorin-Rosen 2015: 5–6, Fig. 2:14–16 ושם הפניות נוספות למערות קבורה בגליל: ח' אל-שוביכה, ובאזור חיפה: בקסטרה ובקרית אתא). הפכים הללו מתוארכים למן התקופה הרומית המאוחרת ועד סוף התקופה הביזנטית. בסיס דומה מאוד התגלה בחפירה בבית שאן ותוארך אף הוא לפרק זמן זה (Katsnelson 2014: 30*–31*, Fig. 4:2).
גביע יין מנופח לתבנית עם צלעות צפופות שסובב ליצירת דגם אלכסוני (L24, סל 1076; איור 4:10). זכוכית בגוון ירקרק בהיר מכוסה בליה לבנה שמנונית וכסופה ועליה צמידה חולית. דגם הצלעות בולט רק על פני הדופן החיצונית. סביב הרגל נראה אופן סיבוב הכלי. מהכלי שרדו שני שברי גוף שאינם מתחברים אך שייכים ככל הנראה לאותו כלי. גביעי יין מנופחים לדפוס נדירים בהשוואה לגביעי היין המעוטרים בחוטים מתחת לשפה או ללא עיטור כלל. בבית שאן התגלה בסיס גביע יין ועליו סימני ניפוח צלעות בדפוס (Katsnelson 2014:33*–34*, Fig. 6:5 ושם הפניה לבירות).
קערת נר עם שפה עדינה ודקה, נוטה מעט חוצה, מעוגלת באש (L24, סל 1071; איור 5:10). זכוכית בגוון כחלחל בהיר מאוד, מכוסה בליה כסופה ססגונית. החומר באיכות נמוכה יחסית, מכיל הרבה בועיות וגופיפים זרים. קוטר השפה 10 ס"מ. נרות אלה הופיעו בתקופה הביזנטית והמשיכו לתקופה האומיית.
נר שלו בסיס קוני חלול (L19, סל 1050; איור 6:10). זכוכית בגוון כחלחל-ירקרק מכוסה בכתמי בליה לבנה שמנונית, כסופה וססגונית ועליהם שכבת צמידה גירית. רגל גלילית רחבה שלה בסיס קטום ועליו צלקת של מוט הזגג (0.8 ס"מ). לצד הנר נמצאו שתי שפות של בקבוקים, מקופלות פנימה בקצה, בדומה לבקבוק באיור 1:10.
דו-שפופרת תמרוקים (L11, סל 1010; איור 7:10). זכוכית בגוון כחלחל-ירקרק, ידיות בגוון ירקרק-צהבהב. הזכוכית מכוסה בליה כסופה-לבנה וססגונית עם צמידה חולית, מכילה בועיות וגופיפים זרים. השפה מקופלת פנימה, שבורה בצד אחד. הגוף מחולק לשני תאים ללא עיטורים, הידיות משוכות מהגוף אל השפה. לפי השבר בראש הידית ששרדה, ייתכן שהייתה לכלי גם ידית סל. על הבסיס צלקת קטומה של מוט הזגג. גובה: 10 ס"מ. בסיס נר קוני חלול ושרידים של דו-שפופרת עם ידיות מורכבות נמצאו במערת קבורה בגלבוע ותוארכו לתקופה הביזנטית (גורין-רוזן תש"ס: *67, איור 8: 16, 17). נדיר למצוא דו-שפופרת תמרוקים במצב השתמרות כזה במבנה מגורים ולא כמנחת קבורה. דו-שפופרת דומה, שאף היא נחשפה בהקשר של מגורים, נמצאה בחפירה בבית שאן (Katsnelson 2014: 31*–32*, Fig. 5:4 ושם הפניות נוספות).
נראה שכלי הזכוכית שנמצאו על רצפת החדר מייצגים את התקופות הביזנטית והביזנטית המאוחרת.
 
הממצא האנתרופולוגי
יוסי נגר
 
עצמות אדם נמצאו בפיזור בהקשר למבנה שקרס בתקופה האסלאמית הקדומה (L24 ,L16 ,L12). עצמות אלו מייצגות ככל הנראה פרטים שנקברו תחת ההריסות כתוצאה מרעידת האדמה של אמצע המאה הח'. הממצא כלל מעט שברי עצמות כיפת גולגולת ועצמות פוסטקרניאליות במצב שימור גרוע מאוד, כך שקשה היה לשחזר מדדים אנתרופולוגיים מלאים. ועם זאת השברים מייצגים בבירור לפחות שלושה בני אדם: תינוק שגילו 0.5–3.0 שנים, ושני פרטים בוגרים שזוהו כזכר ונקבה.
עצמות אדם מתקופה זו, בהקשר דומה תחת הריסות של מבנה, נמצאו גם במרכז העיר בית שאן הסמוכה (רישיון מס' 15/1996-G), שם זוהו לפחות שבעה בני אדם, כולם זכרים בוגרים, עדות לכך שהממצא אינו אקראי וכי אלו אכן נפגעים של רעידת האדמה. למרות המדגם הקטן, ההבדל בחתך הדמוגרפי של ההרוגים בשני המקרים בולט ועולה בקנה אחד עם פונקציית השימוש של המבנה שבתוכו נמצאו: זכר, נקבה ותינוק בבית מגורים, מול זכרים בוגרים בלבד במבנה (חנות?) במרכז העיר בית שאן.