סמטה (L132; כ-2.3 מ' רוחב, כ-30 מ' אורך חשיפה; איור 6). הסמטה נתחמה בקירות המבנים שמשני עבריה. ממערב, נוסף על קירות המבנים בקטעים מסוימים, נתחמה הסמטה בקיר (W126) שנבנה מאבנים מהוקצעות בינוניות וגדולות. מן הסמטה שרדה רק תשתית העשויה מילוי של אדמה חומה בהירה עם אבני גוויל קטנות מהודקות.

 
מבנה I (איורים 7, 8). שרידי מבנה זה נחשפו מצפון-מערב לסמטה, והם נחלקים לשתי יחידות, צפונית ודרומית. היחידה הצפונית קדומה יותר, והיא משתרעת צפונה לשטח החפירה; נחשף ממנה רק הקיר התוחם הדרומי (W105), הנמשך בציר צפון-מערב–דרום-מזרח. הקיר בנוי מאבני גזית גדולות ובינוניות, ונקבע בו פתח כניסה ששרדה בו אבן מזוזה. אל יחידה זו הוצמדה היחידה הדרומית, התחומה בשלושה קירות (W104 ,W103 ,W29) שהשתמרו לגובה של עד שלושה נדבכים. הם נבנו מאבנים מהוקצעות בינוניות וגדולות ומדיפון פנימי של אבני גוויל קטנות שלוכדו בטיט אפור. בפן החיצוני בחלק הדרומי של קיר 29, שתחם את הסמטה ממערב, שולבו שתי מדרגות בנויות מאבנים מהוקצעות גדולות, העולות מן הסמטה ליחידה זו. היחידה הדרומית חולקה לחמישה חדרים (L147 ,L146 ,L139 ,L137 ,L27) באמצעות קירות מחיצה (W145–W143 ,W136). השתמרותם של קירות אלה גרועה: בחלק מהם שרדו רק היסודות, ומאחרים נותרה רק תעלת שוד. בשני חדרים (L27 — כ-4 × 5 מ'; L137 — כ-4.5 × 4.7 מ') נחשפו קטעים של רצפות פסיפס תעשייתי לבן. בקצה הדרומי של חדר 27 שולב מתקן (כ-1.0 × 2.4 מ'), אך זה לא השתמר; ייתכן שנשדד. מן המתקן נותר רק טיח הידראולי לבן על הדופן הדרומית של קיר 105, שתחם את המתקן מצפון. בשלושה חדרים אחרים (L139 — כ-4.5 × 4.7 מ'; L146 — כ-2 × 5 מ'; 147 — 4 × 5 מ') נחשפה תשתית רצפה עשויה אבני גוויל קטנות ובינוניות ועליה שרידי טיח הידראולי; בחדר 147 שולבה תשתית הרצפה בסלע האם. תפקודה של יחידה זו אינו ברור, אבל על פי רצפות הפסיפס התעשייתי ושרידי המתקן סביר כי שימשה לתעשייה.
 
מבנה II. שרידי המבנה נחשפו לאורך צדה המזרחי של הסמטה. נחשף קיר מסיבי ורחב (W106; כ-0.9 מ' רוחב, 20 מ' אורך חשיפה; איור 9) שנמשך בציר צפון-מזרח–דרום-מערב ותחם את המבנה ממערב ואת הסמטה ממזרח. הקיר נבנה משתי שורות של אבנים מהוקצעות בינוניות וגדולות, שביניהן מילוי של אבני גוויל קטנות מלוכדות בחומר מליטה. אל קיר 106 ניגשו ממזרח שני קירות (W142 ,W111) בנויים אבנים מהוקצעות בינוניות וגדולות; קירות אלה תחמו את החדר הדרומי-מערבי של המבנה.
 
מבנה III נחשף ממערב לחלקה הדרומי של הסמטה. זהו מבנה מלבני, שכלל, כך נראה, שני מרחבים. המרחב הצפוני (L116; כ-3.5 × 4.0 מ'; איור 10) רוצף באבנים שטוחות בינוניות וגדולות, והוא תחום בארבעה קירות (W115–W113 ,W110; שלושה נדבכים גובה השתמרות) שנבנו מאבנים מהוקצעות, בינוניות וגדולות עם דיפון פנימי של אבני גוויל קטנות מלוכדות בטיט אפור. קיר 115 נמשך דרומה, ונראה כי תחם מרחב דרומי, שלא שרד. קיר 113 תחם את הסמטה ממערב. כיוון שהמבנה סמוך לשטחים החקלאיים, ייתכן ששימש מחסן.
 
מבנה IV (איור 11). שרידי המבנה נחשפו ממזרח לסמטה, מדרום למבנה II; בין המבנים הפרידה סמטה צרה, שנחסמה בשלב מאוחר (איור 12). מהמבנה שרדו קטעים משתי יחידות, צפונית ודרומית, שביניהן נמשך מעבר (L140; כ-1.2 מ' רוחב). מן היחידה הצפונית נחשף קיר (W117) שתחם את היחידה ממערב ואת הסמטה ממזרח. אל קצהו הדרומי ניגש ממזרח קיר (W127) שיצר את הפינה הדרומית-מערבית של היחידה. את היחידה הדרומית תחם מצפון קיר (W129) שאל קצהו המזרחי ניגש מדרום קיר נוסף (W130). מעבר 140 הוביל ליחידה הדרומית של המבנה דרך פתח כניסה שנחשף בקיר 129. קיר נוסף (W128) קשר בין שתי היחידות. כל קירות המבנה נבנו מאבני גוויל גדולות ובינוניות מסותתות למחצה והשתמרו לגובה שני נדבכים.
 
מדרגות עיבוד (איורים 2, 3). במדרון המערבי של השטח תועדו שלושה קירות של מדרגות עיבוד (W146 ,W10 ,W6; כ-0.5–0.6 מ' רוחב, 0.3–1.0 מ' גובה), שאותרו כבר במהלך סקרים מקדימים ובתצלומי אוויר. כיוונם צפון-מזרח–דרום-מערב, והם נבנו מאבנים בינוניות וגדולות שהשתמרו לגובה נדבך אחד. בחתכים שנעשו במדרגות העיבוד התברר שהמילוי מעל הסלע היה בעיקרו אבנים בינוניות עם מעט אדמה אדמדמה, ומעליו שכבה של אדמה כהה (0.3–0.5 מ'), הטובה לעיבוד חקלאי.
 
קירות חלוקה (איורים 2, 3). מדרום-מזרח לקיר 6 תועדו קטעים של שני קירות חלוקה (W7 ,W5; כ-10–19 מ' אורך, 0.5–0.6 מ' רוחב ), בציר דרום-מזרח–צפון-מערב. נראה כי הקירות ניגשו ממערב לקיר שתחם דרך חקלאית (W158; להלן) וממזרח — לקיר 6. כל הקירות בנויים מאבנים גדולות, חלקן מסותתות למחצה, שהונחו בקו ישר יחסית במרווחים קצרים זו מזו. יסודות הקירות הונחו על גבי הסלע והשתמרו לגובה נדבך אחד.
 
דרך חקלאית (L123; כ-30 מ' אורך חשיפה, 2.1 מ' רוחב; איורים 2, 13) נחשפה בתחתית המדרון הדרומי-מערבי של השטח. הדרך נמשכת בציר כללי צפון-מזרח–דרום-מערב, ותחומה משני צדיה בקירות (W158 ,W1) הבנויים מאבנים בינוניות וגדולות, שחלקן מסותתות למחצה; היא ממשיכה באופן כללי את תוואי סמטה 132. תשתית הדרך (0.5 מ' עובי מרבי) עשויה משכבה של אבנים קטנות שהונחו על סלע האם, ומעליה — עפר מהודק ומעט אבנים קטנות. נראה כי הדרך שימשה גם לתיחום החלקות.
 
מחצבה (L25; איורים 14, 15). בחלק הדרומי-מזרחי של שטח החפירה נחשף חלק ממחצבת אבן גדולה. בדופן הדרומית-מזרחית נחשפו 11 מדרגות חציבה, בדופן המזרחית נחשפו 15 מדרגות חציבה ובדופן הצפונית-מזרחית — 7 מדרגות חציבה. על דופנות הסלע ניכרים סימני סיתות ותעלות ניתוק (11–14 ס"מ רוחב). מדרגות החציבה אפשרו לחוצבים להגיע כמעט אל כל פינות האבן הנחצבת ואל צדדיה. בקרקעית המחצבה נחשפו תשלילים של אבני בנייה שנותקו מהסלע (0.35 × 0.90 מ', 0.7 × 0.8 מ', 0.4 × 1.0 מ' ו-0.6 × 1.0 מ'). בדפנות הדרומית-מזרחית והצפונית-מזרחית של המחצבה נחשפו שתי אבני גזית מלבניות גדולות שלא נותקו מהסלע וסביבן סימני סיתות (L124 — כ-0.6 × 2.0 מ'; L125 — כ-0.6 × 1.5 מ', 0.3 מ' עובי; איור 16); נראה שהאבנים יועדו לשמש לוחות כיסוי לקבר, כיוון שמחוץ לשטח החפירה מדרום נמצאו קברי דו-מקמר (קברי ארקוסוליה) ומערות קבורה נוספות.
 
מערת קבורה (איורים 17, 18). המערה, החצובה בסלע גיר לבן, נחשפה בדופן המזרחית של המחצבה; חדר המבוא למערה נפגע מפעילות המחצבה. בתוך המערה זוהו שני שלבים טיפולוגיים – שלב ראשון של קבורה בכוכים, ושלב שני של קבורה במקמרים.
פתח קשתי (L109; כ-0.7 × 0.8 מ') הוליך אל חדר קבורה מלבני (L149; כ-2.5 × 3.0 מ'). במילוי האדמה שכיסה את המחצבה ממערב לפתח נמצאה אבן גולל (0.75 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב, 0.15 מ' עובי), שבמרכזה נחרת צלב קטן (איור 19). מאחר שהאבן נותרה סמוך לפתח, נראה כי שימשה לפחות בשלב הקבורה השני, ואולי כבר בשלב הראשון. בשלב הראשון נחצבו בדפנות הצפונית-מזרחית והדרומית-מזרחית של חדר הקבורה שישה כוכי קבורה (0.5 × 1.2 מ', 0.9 מ' גובה ממוצע); נראה כי הכוך הדרומי נפרץ במהלך שוד עוד בימי קדם. בשלב השני נחצבו בדופנותיו הצפונית-מזרחית והדרומית-מזרחית, אל תוך האצטבה בחזית הכוכים, שתי שקתות קבורה (L157 — כ-1.7 מ' אורך, 0.9 מ' רוחב; L156 — כ-2.1 מ' אורך, 1 מ' רוחב). במרכז חדר הקבורה נותר בור עמידה (L149; כ-1.2 × 1.3 מ'), והוא הופרד מן השקתות במעקה שנבנה מאבני גוויל קטנות וחומר מליטה עשוי טיט אפור. לא נתגלה כל ממצא בחדר הקבורה, בכוכים או במקמרים.
 
הממצא
רוב החרסים נמצאו במילויים מעל רצפות וראשי קירות של שרידי המבנים והסמטה; כן נאספו חרסים במילויים שכיסו את המחצבה. מן התקופה הביזנטית המאוחרת (המאה הז' לסה"נ) נמצאו קערות (איור 1:20, 2), קנקן (איור 3:20) ומכסה (איור 4:20). מן התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ) נמצאו כוס (איור 1:21), קערות מזוגגות (איור 2:21–4), קערות גדולות (איור 5:21, 6), מחבת (איור 7:21), קנקנים (איור 8:21–10), פכים (איור 11:21, 12) ונרות (איור 13:21–15).
 
מעל רצפת האבן בחדר 116 במבנה III נמצאו שתי טבעות מתכת (B1020 ,B1018; איור 1:22, 2). לצדו הדרומי של קיר 103, התוחם את מבנה I מדרום, נמצאו שלוש בולות: אחת מחרס ועופרת (B1019; איור 3:22) ושתיים מעופרת (B1031, B1022; איור 4:22, 5). לצדו המזרחי של קיר 106, התוחם את מבנה II ממערב, נמצא אבזם מברונזה (איור 6:22), ובתוך המילוי בחלק הצפוני-מזרחי של המחצבה נמצא מפתח מברונזה (איור 7:22).
 
כלי זכוכית
בריגי'ט אונונה
 
מכלול קטן בן 17 שברי זכוכית נמצא במהלך החפירה; שמונה מתוארים להלן (איור 23). על פי צורתם ואופי הזכוכית, יש לתארכם לשלהי התקופה הביזנטית ותקופה האומיית. רוב ההקבלות נמצאו בחפירות השונות ברמלה (Gorin-Rosen 2010).
שברי שפה מס' 1 ו-2 שייכים לכוס (מס' 1) ולקערה (מס' 2). לשניהם שפה מעובה, מעוגלת ומתעגלת פנימה, האופיינית לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית. מקבילות נמצאו בחפירות אחדות ברמלה ובאתרים אחרים בישראל (Gorin-Rosen 2010:215, Pl. 10.1:4, ור' שם רשימה מקיפה).
מס' 3 הוא שבר גוף של כוס, קערה או בקבוק, הנושא צביטה קטנה. עיטור של גוף הכלי בצביטות הערוכות בשורות מאוזנות או אנכיות היה נפוץ בישראל ובירדן למן המאה הו' ועד המאה ח' לסה"נ (Gorin-Rosen 2010:219, Pl. 10.1:6).
מס' 4 ו-5 הם שברי שפות, ככל הנראה של בקבוקים ששפתם זקופה וצווארם גלילי. לטיפוס זה של בקבוק יש בדרך כלל גוף כדורי או גוצי ובסיס שטוח או קעור. טיפוס זה הופיע לראשונה במעבר מן התקופה הרומית לתקופה הביזנטית, המשיך בתקופה האומיית והיה נפוץ בתקופה העבאסית (Gorin-Rosen and Katsnelson 2005:103, Fig.1: 4).
פריט מס' 6 שייך לבקבוק עם שפה מעוגלת וצוואר גלילי קצר. טיפוס זה של בקבוק היה נפוץ החל מן התקופה האומיית ואילך.
מס' 7 הוא שבר של בסיס קעור, השייך כנראה לבקבוק. בסיסים קעורים היו נפוצים מאוד למן ראשית ייצור זכוכית בניפוח ועד המהפכה התעשייתית, אולם הגוון הירקרק-כחול של השבר מעיד כי יש לתארכו לתקופה האומיית (Gorin-Rosen 2010:226, Pl. 10.2:10).
מס' 8 הוא בסיס צינורי נמוך שתחתיתו קעורה, האופייני לכוסות יין שהופיעו לראשונה בתקופה הביזנטית והשימוש בהם נמשך במהלך התקופה האומיית (Gorin-Rosen 2010:221, Pl. 10.2:5).
 
מטבעות
דונלד צבי אריאל
 
נמצאו שישה מטבעות מזוהים, ארבעה מהם בחדר 27 במבנה I: פרוטה חשמונאית (ר"ע 152775), מטבע של הקיסר טרבוניאנוס גאלוס (251–253 לסה"נ, מטבעת קיסריה; ר"ע 152777) ושני מטבעות מימי הקיסרים יוסטינוס הא' (פוליס המתוארך ל-518–538 לסה"נ; ר"ע 152774) ויוסטיניאנוס הא' (חיקוי לפנטנומיום המתוארך ל-522–540 לסה"נ, שנטבע כנראה באשקלון; ר"ע 152773). שני המטבעות הנוספים שנמצאו הם מטבע מהמאה הד' לסה"נ, שנחשף מצפון למבנה III (L120; ר"ע 152776), ומטבע אסלאמי שלא זוהה דיו, אשר נחשף מעל חלקו הדרומי של קיר 29 (L30; ר"ע 152772).
 
ארבעת המבנים והסמטה שנחשפו בחלקה הצפוני של החפירה הם כנראה חלק מהשוליים הדרומיים-מערביים של היישוב ח' אל-בירה. קירות התמך למדרגות עיבוד, קירות החלוקה, הדרך החקלאית והמחצבה שפגעה בדופנה המזרחית של מערת קבורה חצובה, שנחשפו מדרום לשרידי המבנים, שייכים לשטחים החקלאיים של היישוב. הממצא הקרמי מעיד על יישוב ביזנטי מהמאה הז' לסה"נ שהמשיך אל תוך התקופה האסלאמית הקדומה. נראה כי השינויים ביישוב — חסימת הסמטה בין מבנים II ו-IV, הוספת היחידה הדרומית במבנה I והקמת מבנה III — חלו במאות הח'–הי' לסה"נ. המכלול הקטן של שברי הזכוכית מיוחס אף הוא לתקופות הביזנטית המאוחרת–האומיית. ממצא המטבעות ומערת הכוכים שנחשפה בחלק הדרומי-מזרחי של שטח החפירה מלמדים על קיומו של יישוב רומי באתר (המאה הג' לסה"נ) ועל פעילות באזור זה של האתר שהחלה כבר במאה הא' לפסה"נ.