התקופה ההלניסטית (המאות הג'–הב' לפסה"נ)

נחשפו מבנים וכבשן יוצר שנבנו הישר על גבי הקרקע הטבעית או שוקעו לתוכה, וכן על גבי שכבת עפר כהה שהכילה חרסים מתקופות הב"ק 2–3, הב"ת 2, הב"מ 2, ובמיוחד הברזל 2. נראה כי העפר הובא בתקופה ההלניסטית מתל פורן הסמוך – שם נתגלו שכבות יישוב מתקופות אלה – לצורך פילוס פני השטח ו/או טיובו לצרכים חקלאיים.

זוהו מבנים אחדים סמוכים זה לזה, שהיו כנראה חלק ממכלול אחד. מקירות המבנים השתמרו רק היסודות שנבנו מאבני גוויל (כ-1 מ' רוחב). אפשר שחלק מנדבכי העל של הקירות נבנו מלבני בוץ, דוגמת מבנים רבים מתקופה זו שנתגלו בחפירות באזור אשקלון.

במבנה הדרומי, שנבנה כנראה בציר מזרח–מערב, נישאו שניים או שלושה טורים של עמודים על גבי יסודות אבן רבועים; גבולות המבנה לא זוהו בחפירה. מצפון לו נחשפו יחידות אדריכליות אחדות סמוכות זו לזו בציר צפון–דרום, ובהן חדרים אחדים, מקצתם צרים למדי. יחידות אלה היו מבנים עצמאיים או חלקים ממבנה גדול, וברור שנבנו בפרק זמן אחד ושימשו לצרכים דומים. עוביים של הקירות מלמד אולי כי המכלול שימש לצורך צבאי או הגנתי כלשהו, והתנשא לגובה רב למדי. במבנים לא זוהו רצפות ברורות; נראה כי מבני התקופה הרומית פגעו קשה בשרידים אלה. עם זאת, בזיקה לשרידים אלה נמצאו שברי כלי חרס רבים מהתקופה ההלניסטית.

כ-15 מ' ממערב למבנה העמודים נתגלה כבשן יוצר קטן (כ-2.5 מ' קוטר, כ-1.5 מ' עומק השתמרות; איור 3) בנוי מלבנים ולו קיר תמך שנבנה בתוך תא הבערה ונשא את רצפת תא הצריפה. הלבנים היו רכות ופריכות למדי, ומהכבשן נעדרו סיגים או כלים שנפסלו, עדות לפרק הזמן הקצר מאוד שהכבשן פעל בו; אולי אף ננטש זמן קצר לאחר בנייתו בטרם הספיק לשמש לצריפת כלים. הכמות הגדולה של שברי כלי חרס מהתקופה ההלניסטית וממצאים נוספים בני התקופה שנתגלו בתוכו מעידים כנראה שהכבשן ננטש עוד במהלך התקופה ההלניסטית והוסב לבור אשפה.  

 
התקופה הרומית

בתקופה זו הוקם באתר מכלול אדריכלי גדול ובו גת, בית מרחץ ומבנה ששימש כנראה למגורים ולאחסון. נראה שהייתה זו חווה או אחוזה חקלאית, שהתקיימה למן המאה הב' לסה"נ עד לסוף המאה הג' או ראשית המאה הד' לסה"נ.

גת (כ-6 × 8 מ'; איור 4). הגת נבנתה בחלקו הצפוני-מערבי של מכלול החווה, ובה משטח דריכה מרובע, אגן שיקוע מלבני ובור איגום מרובע. קירות הגת נבנו בחלקם מאבני גוויל מלוכדות במלט ובחלקם אבנים משולבות בלבני חרס צרופות המאפיינות בדרך כלל בתי מרחץ; נראה כי מקור הלבנים בעודפים ששימשו לבניית בית המרחץ הסמוך (להלן). חלק מקירות הגת הושתתו הישר על גבי קירות המבנים ההלניסטיים.  

לרצפה של משטח הדריכה תשתית עשויה מלט אפור בהיר שהונחה על מסד של אבני גוויל. על תשתית המלט הונחה שכבת מלט עדינה, שבה שוקעו במאונך ובצפיפות רבה שברי גוף של קנקנים שהפן העליון שלהם ישר. החרסים הונחו בחמש או שש רצועות מקבילות, שבהן סודרו החרסים לסירוגין בציר צפון–דרום ובציר מזרח–מערב (ר' איור 4). נראה כי מפלס החרסים כוסה בשכבה דקה של טיח עדין, כדי שיוכל לשמש לדריכת ענבים. שיטת ריצוף זו אופיינית לאתרים במישור החוף הדרומי בתקופות הרומית והביזנטית. בפינה הדרומית-מערבית של משטח הדריכה השתמרה רצועה צרה של אבני פסיפס לבנות גדולות, וייתכן שזוהי רצפה קדומה או שמשטח הדריכה רוצף בכמה חומרים.  

התעלה או הצינור שקישרו בין משטח הדריכה לאגן השיקוע לא השתמרו. אגן השיקוע ובור האיגום טויחו בשכבות אחדות של טיח הידראולי לבנבן, המעידות על שימוש ממושך בגת. בשוליו הצפוניים של אגן השיקוע נחשפה גומה עגולה למחצה, ובקיר שמעליה נקבע צינור עופרת שניקז את אגן השיקוע לבור האיגום. במרכזו של בור האיגום נחשפה גומה עגולה מרוצפת פסיפס. אגן השיקוע ובור האיגום נמצאו מלאים בשברי כלי חרס רבים מאוד, עצמות בעלי חיים וממצאים נוספים, המעידים על הפיכתם לבורות אשפה לאחר שהגת יצאה משימוש. כלי החרס מתוארכים ברובם המכריע לתקופה הרומית המאוחרת (סוף המאה הג' או ראשית המאה הד' לסה"נ). ממערב לגת נתגלו שרידים מקוטעים, ובהם אגן מטויח ומשטח מרוצף פסיפס לבן, שהיו חלק מהגת או ממבנה אחר הצמוד אליה.

בית מרחץ. כ-8 מ' מדרום לגת נבנה בית מרחץ קטן (כ-8 × 16 מ'; איור 5), שתכניתו השתמרה כמעט בשלמותה. בית המרחץ נבנה בציר מזרח–מערב, אך בסטייה קלה לדרום–מזרח ביחס לגת. קירותיו נבנו מיסודות עשויים אבני גוויל, שנשאו כנראה נדבכים של אבנים מסותתות, אך אלה נשדדו כמעט כליל. למבנה מבואת כניסה, חדר הלבשה (אפודיטריום), מרחץ קר קטן (פריג'ידריום), מרחץ פושר (טפידריום) ומרחץ חם (קלדריום); בשני האחרונים מערכת היפוקאוסט. כן נתגלו אזור התנור (פרפורניום), מאגר המים וחלקים מצנרת הניקוז.   

מבואת הכניסה שהשתמרה בחלקה, הייתה בקצה המזרחי של בית המרחץ, מדרום–מזרח לטפידריום. מרצפתה ההרוסה שרדה תשתית עשויה מלט לבן, ועליה התגלו אבני פסיפס לבנות אחדות ולוחות שיש אחדים, מהם מנוסרים במגוון צורות גיאומטריות.

פתח בקיר המערבי של המבואה הוביל אל חדר ההלבשה. סף הפתח וחדר ההלבשה רוצפו בפסיפס מאבנים בינוניות, רובן לבנות, למעט שטיח מרכזי מאבנים בצבעי שחור, לבן, אדום וצהוב. השטיח נהרס ברובו, אך ניכר שכלל תשליב שהקיף כנראה דגם מרכזי או כתובת.

מחדר ההלבשה פנו הרוחצים מערבה, לבריכה מלבנית שמדרגה הובילה אל קרקעיתה, וששימשה מרחץ קר. קירות הבריכה והמדרגה טויחו בטיח הידראולי והיא רוצפה באבני פסיפס לבנות גדולות. פתח קטן שנקבע מעל הרצפה בפינה הדרומית-מערבית ניקז את מי הרחצה המלוכלכים לצינור ארוך שהתעקל לדרום-מזרח, כנראה אל שטח פתוח שהיה מחוץ למבנה. קטע הצינור שנקבע בקיר הבריכה היה עשוי חוליית עופרת, וחלקיו החיצוניים היו מחוליות חרס; פתח ביקורת קטן נקבע בין חוליות החרס השנייה והשלישית.

נראה שלאחר הרחצה במרחץ הקר שבו הרוחצים אל חדר ההלבשה ופנו צפונה-מזרחה, אל המרחץ הפושר. הן רצפת המרחץ הפושר הן רצפת המרחץ החם כללו מערכת של היפוקאוסט שהושתתה על יסוד מוגבה בנוי אבני גוויל מלוכדות במלט. בהיפוקאוסט של המרחץ הפושר 12 עמודונים בנויים לבני חרס צרופות, רובן רבועות או מלבניות ומיעוטן עגולות. הרצפה שעל גבי ההיפוקאוסט לא השתמרה.

בקיר המערבי של המרחץ הפושר היה פתח, שלא השתמר, שהוביל אל המרחץ החם, היחידה הגדולה ביותר במבנה. מסדרון קצר וצר קישר בין ההיפוקאוסט של המרחץ החם לזה של המרחץ הפושר. בהיפוקאוסט של המרחץ החם 20 עמודונים שנבנו בדומה לעמודוני ההיפוקאוסט של המרחץ הפושר. צינור עשוי חוליות חרס, שקצהו הצפוני לא השתמר, ניקז את מי הרחצה המלוכלכים מהמרחץ החם לשטח הפתוח שמדרום למבנה.

בקצה המערבי של ההיפוקאוסט היה מסדרון, שקירותיו דמויי האות L נבנו מלבנים צרופות. חלק זה, שהיה מלא באפר ופיח, שימש תנור ההסקה של בית המרחץ, ומחוצה לו היה אזור העבודה של מסיק התנור. מדרום-מערב לתנור נתגלו שרידי בריכה מטויחת ששימשה כנראה מאגר המים של בית המרחץ. 

שברי כלי חרס שנגלו סמוך ליסודות המבנה מתארכים את בנייתו למאה הב' לסה"נ, ונראה שזהו גם מועד הקמתם של יתר מרכיבי בית החווה או האחוזה. חדרי ההיפוקאוסט של המרחץ הפושר והמרחץ החם, וכן אזור התנור היו מלאים במפולות ובהן חלקי עמודונים, חוליות של צינורות חרס שלהם חתך מרובע, ששימשו להזרמת אויר חם (tubuli) וקטעים מהרצפות העליונות של יחידות אלה, שכללו שברי לוחות שיש. כן נמצאו במפולות שברי כלי חרס, פכית חרס תמימה וממצאים נוספים המתארכים את נטישתו והריסתו של בית המרחץ לסוף המאה הג' או ראשית המאה הד' לסה"נ, בדומה לגת הסמוכה. שברי כלי חרס רבים נוספים וכן אמפורה ספרדית שלמה מפרק זמן זה נמצאו מחוץ לאזור התנור (איור 6).

בשטח שבין הגת לבית המרחץ נתגלו קטעי קירות שניתן לייחסם לתקופה הרומית, אך השתמרותם הדלה אינה מאפשרת לעמוד על טיבם.

מבנה מגורים ואחסון. ממזרח לגת ולבית המרחץ נתגלו שרידיו המקוטעים של מבנה גדול (15 × 25 מ' לפחות). קירותיו נבנו מאבנים מסותתות שהונחו על יסודות מאבני גוויל מלוכדות במלט. במבנה זוהו כמה חדרים ויחידות, אך אף לא אחד מהם נחשף בשלמותו. באגף הדרומי של המבנה אזור שגגו נתמך באומנות רבועות (כ-1 × 1 מ'), בנויות מאבנים מסותתות, חלקן חופשיות וחלקן צמודות לקירות. לא זוהו בוודאות רצפות שניתן לייחסן לשלבי השימוש המקוריים, אך ממצאים שנתגלו ביסודותיו ובמילויים שהונחו כנראה בתשתית הרצפות מתארכים את בנייתו ואת זמן הקיום העיקרי שלו למאות הב' והג' ואולי אף לראשית הד' לסה"נ.

 

התקופה הביזנטית (המאות הה'–ז' לסה"נ; אולי עד ראשית התקופה האומיית)

שרידים מעטים ומקוטעים המיוחסים לתקופה הביזנטית נתגלו ברוב שטח החפירה. בקצה הצפוני של השטח, באזור שבו לא הייתה כנראה בנייה בתקופות ההלניסטית והרומית, נתגלה בור אשפה מהתקופה הביזנטית. בור אשפה נוסף נמצא בתוך אחד מחדרי מבנה המגורים והאחסון מן התקופה הרומית. בחלקים אחרים של המבנה נתגלו רצפות, מהן עשויות עפר כבוש ומהן בנויות מאבנים בשימוש חוזר, שתוארכו לתקופה הביזנטית על סמך הממצא הקרמי והנומיסמטי שנתגלה ביסודותיהן ועליהן.

ממערב לגת וצמוד אליה נתגלו שרידי מבנה מהתקופה הביזנטית, שממנו השתמרו קיר ורצפת עפר כבוש הניגשת אליו. על הרצפה נתגלו שני קנקנים מרוסקים מטיפוס 'קנקני עזה' ובתוך הרצפה שוקעה עד לגובה הכתף מחציתו העליונה של קנקן נוסף (איור 7). מצפון לשרידים אלה נתגלה בור אשפה נוסף מתקופה זו.

שרידי בנייה מהתקופה הביזנטית נתגלו גם מחוץ לבית המרחץ. מבנה קטן התגלה צמוד לבריכת האגירה ומצפון לה, ולו קירות שאליהם ניגשת רצפה גסה עשויה אבנים מלוכדות במלט. על הרצפה נתגלה תנור קטן בנוי לבני חרס צרופות שפורקו מבית המרחץ. נראה שהקמת המבנה פגעה בחלקים באזור תנור ההסקה ובריכת האגירה שבשוליו המערביים של בית המרחץ.

בקצהו הצפוני-מערבי של מבנה המגורים והאחסון מהתקופה הרומית נתגלה קבר ארגז, ונראה שיש ליחסו לתקופה זו או לתקופה מאוחרת. הקבר נבנה בציר צפון–דרום וכוסה בחמש אבנים שטוחות; תוכו לא נחפר.

מעט חרסים וממצאים אחרים מהתקופות האסלאמית הקדומה והעות'מאנית המאוחרת שנתגלו בשכבת פני השטח של האתר מעידים על נוכחות ארעית במקום, כנראה בזיקה לעיבוד חקלאי ואולי גם שוד של אבני בנייה מהשרידים הקדומים. 

 

בשלב זה קשה לקבוע אם האתר שנחפר היה בפרק זמן כלשהו חלק מן היישוב שהתקיים בח' ח'ור אל-בך, או שהיה יישוב עצמאי. שכבת היישוב מהתקופה ההלניסטית מצביעה על קדמותו של האתר, ומוסיפה מידע חשוב על התפרוסת היישובית בתקופה זו באזור אשקלון. נראה כי במקום התקיים פער יישובי משלהי התקופה ההלניסטית (התקופה החשמונאית) עד ראשית התקופה הרומית. בתקופה הרומית שכנה במקום חווה או אחוזה חקלאית שכלכלתה התבססה גם על ייצור יין. החווה ננטשה בשלהי התקופה הרומית, מסיבה שטרם נתבררה. לאחר פער יישובי נוסף, שנמשך לאורך המאה הד' ועד לשלב כלשהו במאה הה' לסה"נ, התחדשה הפעילות באתר בתקופה הביזנטית, ונמשכה עד סופה או עד ראשית התקופה האומיית. נראה כי בפרק זמן זה שימשו שרידי המבנים הרומיים וסביבתם מוקד להתיישבות דלה ולהשלכת אשפה, ואולי גם לקבורה, וייתכן שבשלב זה המקום היה חלק מהשוליים הצפוניים של ח' ח'ור אל-בך.