תל גמה, צלמית חרס

איתמר וייסביין
04/08/2020
דוח סופי

בחורף 2014 נמצא שבר של צלמית חרס בתל גמה (תל ג'מה; נ"צ 14718/58864). את הצלמית מצאה רחל ליף, מטיילת מקליפורניה, ארה"ב, והיא נמסרה לרשות העתיקות באוקטובר 2018. י' יולוביץ צילמה את הצלמית וס' גנור מסר לפרסום.

תל גמה שוכן על הגדה הדרומית של נחל הבשור בדרום מישור החוף (צפון-מערב הנגב). הצלמית (5 ס"מ אורך השתמרות מרבי, 3.3 ס"מ רוחב מרבי, 2.5 ס"מ עובי מרבי; איור 1) נמצאה על פני השטח בחלק הדרומי-מערבי של פסגת התל. היא עשויה מטין צהבהב בהיר מבחוץ וליבה אדמדמה עם חסמים לבנים, ומורכבת מלוחית סגלגלה שבורה בתחתיתה, שחלקה האחורי מעוגל. חזית הצלמית שטוחה, ובחלקה העליון מתואר בתבליט ראש של דמות נשית, אך הוא שחוק. בשוליים של חזית הלוחית שקע ורכס, שנוצרו כנראה משולי התבנית הפתוחה שבאמצעותה הוטבעה הדמות על לוחית החרס.

לראשה של הדמות שיער ארוך המקיף את פניה. מעל המצח פסוקת חדה, שממנה השיער יורד ונאסף לכשלושה גדילים מכל צד של הראש. תווי פניה של הדמות שחוקים למדי, אך ניתן לזהות את העיניים והגבות, וכן צורה כללית של החלק העליון של האף והאוזניים שאינן מכוסות בשיער. מתחת לפנים ניכרת בליטה מעוגלת שעליה חרות מעין צלב — עיטור המייצג כנראה תליון שאותו עונדת הדמות על צווארה. גוף הדמות אינו מיוצג בבירור; מתחת לראש שתי בליטות מעוגלות זו מעל זו, אך משמעותן אינה ברורה.
צלמיות דומות לצלמית זו נמצאו בתל גמה בשתי החפירות העיקריות שנערכו בו, של פיטרי בשנים 1926–1927 ושל מכון הסמית'סוניאן בשנים 1970–1990 (Petrie 1928: Pl. XXXV:8–10, 16, 21; Pl. XXXVI:39–40, 42–44, 46; Ben-Shlomo, Gardiner and Van beek 2014: Fig 17.2:a–c, 17.3:a–d). צלמית אחת שמצא פיטרי דומה במיוחד לצלמית הנדונה כאן, דמיון הניכר בתסרוקת ובתליון. עם זאת, נראה כי הצלמית מחפירות פיטרי מעט גדולה מהצלמית הנדונה, ולפיכך הן לא נעשו באותה תבנית (Petrie 1928: Pl. XXXV:33). הצלמיות שנמצאו בחפירות של מכון הסמית'סוניאן בקונטקסטים נקיים נמצאו בשכבות המיוחסות לתקופת הברזל 2ג' (סוף המאה הח' והמאה הז' לפסה"נ) בשטח IV (Ben-Shlomo, Gardiner and Van Beek 2014:807–808). נראה שגם בחפירות פיטרי נמצאו הצלמיות הנדונות בשכבות מחלקה המאוחר של תקופת הברזל (Petrie 1928:17).
על סמך המקבילות נראה ששבר הצלמית שנמצא על פני השטח בתל גמה מייצג דמות נשית. ייתכן שזהו שבר עליון של צלמית לוח, אך אפשר שזה שבר של ראש שבעבר שולב בתקע בתחתיתו לגוף (Ben-Shlomo, Gardiner and Van Beek 2014:809–810); על סמך עובי הפריט והיעדר ייצוג הגוף נראה שהאפשרות השנייה סבירה יותר. אם כך, כל הפריט הוא ראש הצלמית, והתקע שהיה בתחתיתו נשבר. פיטרי מציג דוגמות אחדות של ראשים דומים שבהם נשתמר התקע (Petrie 1928: Pl. XXXVI:40, 42, 43), לצד דוגמות שבהן הראש עדיין משולב בגוף (Petrie 1928:17, Pl. XXXV:6, 11, 14, 21), שניכר בהן חוסר הפרופורציה בין הראש הקטן לבין הגוף, כפי שכנראה היה גם בצלמית הנדונה.
הצלמית שנחשפה בתל גמה שייכת לקבוצה גדולה של צלמיות נשים בעלות ראש, שנעשו בתבנית והופיעו בפלשת בתקופת הברזל 2. בדוגמות השלמות נראית לעתים הדמות תומכת בחזה, לעתים בהריון או חובקת תינוק (Ben-Shlomo 2010:75–76). צלמיות דומות לצלמית מתל גמה נמצאו למשל בשכבות מתקופת הברזל 2ג' באשקלון (Cohen 2011: Cat. Nos. 69, 71–76; Press 2012: Cat. Nos. 45, 46, 49), בתל שרע (אורן 1568:1992) ובחורבת הוגה (Kletter 1996: Fig. 7:1). בפרק זמן זה מוכרות צלמיות נשים מחרס גם מאזורים אחרים בארץ: בחוף הפניקי, בעמקים הצפוניים וביהודה ('צלמיות עמוד יהודאיות'). על סמך העיצוב והקונטקסט שבו נמצאו, מפורשות הצלמיות לרוב כייצוג של אלוהות פריון, ונראה כי שימשו לרוב בפולחן ביתי (Kletter 1996; Paz 2007; Ben-Shlomo 2010:75–78).

 


 

אורן א' 1992. תל שמע. בתוך א' שטרן, עורך. האינציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל 4. ירושלים. עמ' 1563–1570.
 
Ben-Shlomo D. 2010. Philistine Iconography: A Wealth of Style and Symbolism (OBO 241). Fribourg–Göttingen.
 
Ben-Shlomo D., Gardiner R. and Van Beek G. 2014. Ceramic Figurines and Figurative Terra-cottas. In D. Ben-Shlomo and G.W. Van Beek eds. The Smithsonian Institution Excavation at Tell Jemmeh, Israel, 1970–1990 (Smithsonian Contribution to Anthropology 50). Washington, D.C. Pp. 804–827.
 
Cohen S.L. 2011. Terracotta Figurines. In L.E. Stager, D.M. Master and J.D. Schloen 2011. Ashkelon 3: The Seventh Century B.C. Winona Lake. Pp. 441–472.
 
Kletter R. 1996. The Judean Pillar-Figurines and the Archaeology of Asherah (BAR Int. S. 636). Oxford.
 
Paz S. 2007. Drums, Women, and Goddesses: Drumming and Gender in Iron Age II Israel (OBO 232). Fribourg–Göttingen.
 
Petrie W.M.F. 1928. Gerar (BSAE XLIII). London.
 
Press M.D. 2012. Ashkelon 4: The Iron Age Figurines of Ashkelon and Philistia. Winona Lake.
הדפסה ללא איוריםהדפסה עם איוריםEnglish Version