החפירה התמקדה בחשיפת תכנית המבנה, תיארוכו והבנת שימושו. המבנה רבוע (3 × 3 מ', 1.8 × 2.0 מ' מידות פנימיות; איור 3), וקירותיו הושתתו הישר על הסלע המדורג, פרט למקומות אחדים שבהם נחצבו בסלע מעין תעלות יסוד שנועדו לייצב את הקירות. הקירות (W5–W1; כ-0.8–1.0 מ' רוחב) נבנו מאבנים מהוקצעות גדולות ובינוניות ללא חומר מלכד; שלושה נבנו משתי שורות של אבנים ומאבנים בינוניות וקטנות בתווך, ואילו הקיר הרביעי נבנה משלוש שורות אבנים. בקיר המזרחי (W3), הסמוך ביותר לתהום, הוצבה אבן גדולה (כ-0.5 × 0.8 × 1.3 מ') שסייעה לייצוב הקירות ומנעה את התמוטטותם. הקירות השתמרו לגובה ארבעה עד שמונה נדבכים (0.5–1.2 מ' גובה); אבני בנייה רבות שהשתייכו לקירות המבנה נמצאו פזורות סביב המבנה, עדות כי הקירות היו גבוהים יותר. דומה כי המבנה קורה בקורות עץ שמעליהן הונחו כפות תמרים או צמחייה מדברית, אך אלה לא שרדו. פתח המבנה (0.4–0.5 מ' רוחב) נקבע בקיר המערבי, והוליך אליו מעבר צר (כ-0.5 מ' רוחב) הצמוד למצוק. מן הפתח יורדות שלוש מדרגות חצובות אל רצפת המבנה (20L). הרצפה בחלקו המערבי של המבנה מנצלת את סלע האם שפולס, ואילו בחלקו המזרחי היא עשויה ממילוי עפר חום בהיר שהודק היטב. צמוד לפינה הדרומית-מזרחית של המבנה נחשף דרגש רבוע שנבנה באבנים (L18; כ-0.5 × 0.5 מ', 0.4 מ' גובה; איור 4). לצד הדרגש נמצא לוח אבן רבוע במידות דומות, שכנראה כיסה את ראשו ושימש להנחת חפצים או לישיבה. מחוץ למבנה, סמוך לקירות 4 ו-5, נחשף מפלס חיים של אדמה כבושה (L13).

 
במבנה לא נתגלה כל ממצא מתארך, ועל כן זיהויו ותיארוכו מסתמכים בין היתר על שרידים קדומים שנמצאו בקרבתו. המבנה ומכלול הכוכים שתוארך לתקופה הביזנטית, המרוחק כ-500 מ' ממערב למבנה, מחוברים בשביל הליכה נוח למדי, המלמד כנראה שהם היו חלק ממכלול אחד וזמנם דומה. מיקומו המבודד של המבנה והקשר שלו למכלול תאי הנזירים, מלמד כנראה כי גם מבנה זה היה קשור לפעילות נזירית שהתקיימה במרחב, ושימש אולי תא התבודדות. תכנית המבנה ושיטת בנייתו, כיוון המבנה, הפונה למזרח אל נוף הבראשית של מדבר יהודה, ים המלח ועבר הירדן, והדרגש הרבוע שנבנה בפינה הדרומית-מזרחית — כל אלה מלמדים כנראה כי המבנה שימש גם קפלה קטנה לתפילה ששירתה את הנזיר שהתבודד בה.