שטח A (איור 3). נחשפו שרידים של דרך עתיקה (L104; כ-7.5 מ' אורך, כ-2.5 מ' רוחב) בציר צפון-מערב–דרום-מזרח, שנבנתה מאבני גוויל קטנות והושתתה על שכבת מילוי דקה שהונחה מעל סלע האם. הדרך תחומה בשני קירות, שנבנו על סלע האם באבני גוויל גדולות (0.6 × 0.7 מ' בממוצע), מסותתות בגסות, הניצבות על צדן הצר: הקיר הצפוני (W107; כ-0.45 מ' גובה; איור 4) השתמר לגובה שלושה נדבכים, והקיר הדרומי (W109; כ-0.15 מ' גובה) השתמר לגובה נדבך אחד. החללים שבין האבנים בקירות מולאו באבני גוויל קטנות (עד 0.1 מ' רוחב). סמוך לדרך נמצאו חלוקי נחל, שמקורם כנראה באפיק של נחל קדום. בהצטברות מעל הדרך (L100) נמצא מגוון חרסים שאינם ניתנים לזיהוי, וכן אבן יד מצור (B1000/1; איור 5), האופיינית לתקופה הפליאוליתית התחתונה, שהוסבה לגרעין והוסרו ממנה נתזים. תופעה של אבני יד שהוסבו לגרעינים מוכרת מאתרים אחדים מתקופה זו, ויש הרואים בה עדות לראשית טכנולוגיית הלבלואה (De Bono and Goren-Inbar 2001; Marder, Milevski and Matskevich 2006).
 
שטח B (איור 6). נחשפו קטעים נוספים של הדרך (L215–L212; איורים 7–9) שנחשפה בשטח A. הדרך תחומה משני צדיה בקירות (W206–W204; כ-0.35–0.44 מ' גובה), שנבנו מאבני גוויל גדולות (0.8 מ' רוחב ממוצע), שהונחו על סלע האם; הם השתמרו לרוב לגובה נדבך אחד ולעתים לגובה שני נדבכים. הרווחים בין האבנים הגדולות מולאו באבני גוויל קטנות (עד 0.2 מ' רוחב). בין אבני הדרך נמצאו חרסים, ובהם קנקן (איור 2:10) מתקופת המעבר בין התקופות הפרסית–ההלניסטית, קדרת בישול שלה שפת מדף רחבה (איור 3:10) מן התקופה ההלניסטית, קנקני שק (איור 5:10, 6) מן התקופה הרומית, קערה שלה בסיס טבעת רדוד (איור 9:10) וקערה מיובאת (PRSW; איור 11:10) מן התקופה הביזנטית. בפני השטח (L208; לוקוס פני שטח כללי של שטח B, לא בתכנית) נמצאו מטבעות ברונזה (טבלה 1).
 
טבלה 1. מטבעות משטח B (L208)
סל
תיאור
מס' ר"ע
2020
חצי פוליס של מוריקיוס טיבריוס (מטבעת קונסטנטינופוליס?; 600/599 לסה"נ)
164851
2022
מטבע של ארקדיוס (מטבעת אנטיוכיה; 383 לסה"נ)
164854
2023
מטבע מהמאות הד'–הה' לסה"נ
164852
2025
מטבע של ארקדיוס (מטבעת אנטיוכיה; 383–408 לסה"נ)
164853
2026
מטבע רומי (383–395 לסה"נ)
164855
 
שטח C (איור 11). נחשפו קטעים מדרך אחרת (L305 ,L303) בציר צפון-מזרח–דרום-מערב, שהושתתה על מילוי של אבני גוויל קטנות. הדרך נתחמה בקירות (W304 ,W302; כ-0.1–0.4 מ' גובה השתמרות; איור 12), שנבנו מאבנים גדולות (עד 0.8 מ' רוחב) ביניהן מילוי של אבני גוויל קטנות (עד 0.2 מ' רוחב ממוצע); הקירות השתמרו לגובה נדבך אחד. בקצה הדרומי-מערבי של השטח נמצא מטבע רומי פרובינציאלי מברונזה (B3011 ,L307; מטבעת אשקלון? ר"ע 164856), המתוארך למן השליש האחרון של המאה הא' ועד שנת 270 לסה"נ. בין אבני הדרך נמצאו חרסים, ובהם סיר בישול (איור 1:10) מתקופת הברזל 2ב', סיר בישול (איור 4:10) מן התקופות ההלניסטית–הרומית, ספל (איור 7:10) מן התקופה הרומית המאוחרת, קערה (8:10) וקערה מיובאת (PRSW; איור 10:10) מן התקופה הביזנטית.
 
ממצא צור
מיה אורון
 
נמצאו 45 פריטי צור מסותתים, רובם שחוקים ומכוסים פטינה עבה בצבע כתום-צהוב ומקצתם שמורים יותר ועשויים צור אפור סדוק מתצורת משאש. רוב הפריטים הם פסולת סיתות וגרעינים אמורפיים שלא ניתן לשייך לתרבות או לתקופה מסוימת. הפריטים האינדיקטיביים במכלול כוללים גרעין ונתזים אחדים שסותתו בטכניקת לבלואה, האופיינית לתקופת הפליאוליתית התיכונה. הממצא לא באתרו, אלא נסחף כנראה בערוץ נחל מאתר פרהיסטורי סמוך ואולי אף מתל בחן.
 
נחשפו קטעי דרך, השייכים כנראה לשתי דרכים (איור 20:13, 21); לפי כיוונן הכללי נראה שהן התחברו לשתי נקודות בדרך קיסריה–שכם, והובילו אל חורבת סיב. סביר להניח כי שתי הדרכים קשורות לדרכים שנחפרו בעבר (סעיד ועד תשע"א:71–72; איור 28:13, 29). ריבוי הדרכים שהובילו מחורבת סיב ואליה קשור כנראה בפעילויות החקלאית והתעשייתית שנערכו בה, כפי שעולה מהחפירה של סעיד ועד (תשע"א:86), ובצורך לשנע תוצרת חקלאית מהיישוב אל מגוון אזורים בארץ-ישראל או לעיר נמל קרובה. כן, יש להניח כי קרבתו של הנחל לשטחים החקלאיים הביאה להצפות, וכתוצאה מכך נסללו מדי פעם דרכי גישה חדשות לחלקות. אי אפשר לתארך במדויק  את הדרכים, אך החרסים המאוחרים והמטבעות מעידים כנראה כי זמנו של שלב השימוש האחרון בתקופה הביזנטית.