החפירות במתחם בית החולים נערכו בחמישה שטחים (AE). שטחים AC נחפרו בשנת 2006 (סעיד 2008, ור' שם רקע והפניות; איור 1: 4930-A), ואילו שטחים D ו-E נחפרו בחפירה הנוכחית. בקרבת מקום נחשפה בעבר מערכת קבורה מהתקופה הרומית (ינקלביץ' תשס"ט).
 
שטח D
נחשפו שני שלבי בנייה מן התקופה הביזנטית: שלב קדום, ובו מחצבה לאבני בנייה מכורכר, ושלב מאוחר, הכולל מבנה בן ארבעה חדרים לפחות (IIV; איור 2). המבנה הוקם לאחר שהמחצבה יצאה משימוש והשטח פולס במילוי של אדמה שמעורבים בה חרסים רבים. במבנה נחשפו ארבע רצפות פסיפס (ad). רצפות a, b ו-d צבעוניות, ואילו רצפה c חד-גונית לבנה. על פני השטח נמצאו חרסים אחדים מן התקופה הפרסית, המעידים כי במקום הייתה פעילות במאה הה' לפסה"נ.
 
רצפת פסיפס a מעוטרת בדגמים גיאומטריים בשלושה צבעים: שחור, אדום ולבן. לאורך תעלות שוד של קירות שהקיפו את הרצפה זוהתה מסגרת ובה דגם של מעוינים התחומים בשני פסים שחורים (408L; איור 3). בתוך המסגרת דגם גיאומטרי, הכולל רצועות אלכסוניות שחורות היוצרות מעין צלבים, או במבט בזווית אחרת — מעוינים ובהם קשקשים (דגם 5J; Avi-Yonah 1981:142); הדגם זוהה בכנסיות רבות, למשל בחורבת חשק (אביעם 179:2002, איור 19), במנזר מרטיריוס בסוכמתא (Magen 1993: Pl. IX) ובהרודיון (Netzer, Birger-Calderon and Feller 1993:222–232).
 
רצפת פסיפס b. נחשף קטע קטן ששרד מצפון לרצפהa  (409L; איור 4), המעוטר באחת הצורות של דגם 3H במפתח הדגמים של אבי-יונה (Avi-Yonah 1981:287) — ריבוע עשוי משתי מסגרות, חיצונית שחורה ופנימית אדומה, ובמרכזו של כל ריבוע נמצא דגם 1D באדום ובין הריבועים נמצא דגם 3D באדום. מפינות הריבועים יוצאות זרועות מצטלבות בצבע שחור בצורת צלב.
 
רצפת פסיפס c. רצפה חד-גונית לבנה פשוטה ללא עיטור (413L; גודל האבנים כ-1 סמ"ק), השייכת אולי לחדר צדדי שהיה פחות חשוב מבחינה ייצוגית אך הוא גדול מיתר החדרים.
 
רצפת פסיפס d צבעונית ומעוטרת בדגמים גיאומטריים וצמחיים (419L). העיטורים הם ממשפחת עיטורי H של אבי-יונה, ובהם דגמים 3H ו-11H (Ovadiah and Ovadiah 1987:244). השוליים הצפוניים-מערביים של הרצפה, ברצועה הגובלת ברצפהa , עוטרו בדגם של אמפורה, שמשני צדיה, במקביל לידיות, שתי ציפורים הפונות זו אל זו, וסביבן אשכולות ענבים ושריגי גפן, שעליהם דומים לעלי קיסוס (איור 5). מתחת לרצועת העלים נמצא שטיח מלבני תחום במסגרת, ובה מעוינים מעוטרים בדגמים גיאומטריים. בתוך המסגרת שמתחת לשטיח זה, נמצאה כתובת ששרדו ממנה ארבע אותיות יווניות:.ETHХלדעת לאה די סגני, שקראה את הכתובת, היא מטיפוס כתובות הקדשה: "יהא פלוני אלמוני, מניח/בונה הפסיפס...". בפינתו הדרומית-מערבית של השטיח, בדגמי המסגרת, נראים שלושה רימונים (איור 6). שולי השטיח עשויים מרצועה לבנה, שמקיפה אותה רצועה אדומה בדגם 65A. השטיח עשוי מאבנים אדומות, שחורות ולבנות, ומעוטר במעוינים וביניהם טרפזים, ובתוך כל אחד ממרכיבים אלו יש עיטורים הנדסיים צבעוניים. דגמים גיאומטריים דומים נמצאו בפסיפס בכנסייה במגן (Tzaferis 1993:284). רצפה d ניגשת אל קיר (5W); בבור בדיקה מדרום לקיר נתגלו שני שברי אבן: שבר אגן (איורים 7; 1:10, להלן) ושבר של מצבת קבורה (איור 2:10, להלן).
 
כלי חרס. בשכבת פני השטח נמצאו חרסים אחדים מן התקופה הפרסית (המאה הה' לפסה"נ), ובהם קערה אטית ממורקת שחור (איור 1:8), ושני קנקנים (איור 2:8, 3). מן התקופה הביזנטית נמצאו שברים של קערות רבות מקבוצת LRRW (Hayes 1972; 1980), ובהן קערות ממשפחתARS  (Form 61 — איור 4:8, 5; Form 58B — איור 6:8) מן המאות הד' והה' לסה"נ, קערות רבות ממשפחת CRS (Form 9B — איור 7:8, 8; Form 10 — איור 9:8; Form 11 — איור 10:8;
Form 7 — איור 11:8), המתוארכות לסוף המאה הו' – סוף המאה הז' לסה"נ, וכן קערות ממשפחת PRS (Form 3 — איור 12:8; Form 2 — איור 13:8; Form 5 — איור 14:8) מן המאות הה'–הו' לסה"נ וקערות מורטריה מהחוף הצפון סורי (איור 15:8, 16) שזמנן המאות הב'–הד' לסה"נ. נמצאו גם סירי בישול (למשל, איור 1:9), קנקנים רבים מטיפוס קנקני השק (למשל, איור 2:9), קנקני עזה (איור 3:9, 4) ואמפורות מיובאות מצפון אפריקה, קפריסין וצפון-מזרח הים התיכון שחלקן נועדו להובלה ימית (איורים 5:9–8). כן נמצאו שבר של צפחת עשויה בדפוס ומחופה, שמקורה בסגלאסוס שבאסיה הקטנה וזמנה המאה הו' לסה"נ (איור 9:9) ונר דיסקוס (איור 10:9), אולי מטיפוס נרות קיסריה, שעיטורו כולל דמות בעל חיים (בהמת רכיבה?) שלצווארו קשור פעמון ועל גבו אוכף או מנשא; הנר מתוארך למן האמצע המאה הד' עד המאה הה' לסה"נ.
 
פריטי אבן. לאגן שנמצא מדרום לקיר 5 מתאר עגול למחצה, והוא עשוי מאבן כורכר (0.29 מ' עומק פנימי, 0.52 מ' גובה חיצוני, 0.72 מ' קוטר חיצוני, 0.48 מ' קוטר פנימי, 0.68 מ' רוחב הצד הפתוח; איור 1:10); בצדו הפחוס פתח ובבסיסו חריץ חצוב. על האגן השתמרו שרידי טיח בפנים ובחוץ. אגן דומה נמצא בכנסייה בשבטה (צפריר תשמ"ה:231), שם היה צמוד לאגן טבילה עמוק וגדול שנועד להטבלת אנשים בוגרים. האגן הקטן נועד להטבלת תינוקות או לשמנים שנועדו אולי לסוך נטבלים. בבור שבו נמצא האגן נמצא גם שבר של לוח שיש עם כתובת דו-לשונית בלטינית וביוונית "C SITUS" שתורגמה על ידי ל' די סגני: "כאן שוכב" — נוסח אופייני לכתובות מצבה (איור 2:10). מצפון לרצפה c נמצא שבר של לוח סורג משיש מעוטר בצלב (איור 3:10). על רצפה a נמצא שבר נוסף של לוח סורג (לא צויר). מתחת לאותה הרצפה נמצאו שבל של לוח סורג משיש מעוטר בצלב (איור 4:10) ופריטי אבן מנוסרים, שנועדו אולי לשיבוץ (איור 5:10, 6). פריט דומה מעוטר בצלב נמצא בח' א-דיר במדבר יהודה (Hirschfeld 1993:246).
 
פריטי מתכת. נמצאו מסמרי ברזל, שלהם ראש דמוי כיפה רחב וחתכם רבוע (לא צוירו).
 
שטח E
נחשפו שלוש שכבות, זו מעל זו. השכבה הקדומה היא שכבה של חלוקי נחל, כנראה הרבדה טבעית של חלוקים שנסחפו במורד הכרמל, המשתפל בתלילות מעל לשטח החפירה. מעל שכבת החלוקים נחשפו שתי שכבות בנייה, שתיהן מן התקופה הביזנטית, שניכר ביניהן הבדל ברור (איור 11). השכבה הקדומה כוללת שתי בריכות שטויחו היטב: הדרומית נבנתה מאבני גזית והצפונית נבנתה מדבש. נראה שהן נועדו לאגירה או לטיפול בנוזלים; אולי הן שימשו בריכות לגידול דגי ים עד לצריכתם. שכבת הבנייה המאוחרת כוללת שרידי מבנים, חלקם נבנו על קירות הבריכות מהשכבה הקודמת וחלקם נבנו על קרקע טבעית. יסודות הקירות נבנו מאבני גוויל. המבנה השתמר רק ביסודות, מתחת למפלס הרצפות.
 
כלי חרס. נמצאו קערות מקבוצת LRRW, ובהן טיפוסים ממשפחת ARS (Form 104C; איור 1:12), המתוארכים מאמצע המאה הו' עד אמצע המאה הז' לסה"נ, ממשפחת CRS
(Form 7 — איור 2:12; Form 2 — איור 3:12–6; Form 4 — איור 7:12; Form 9B — איור 8:12), ממשפחת PRS (Form 3; איור 9:12–18), המתוארכים למאות הה'–הז' לסה"נ, וקערה ממשפחת FBW (איור 19:12; Magness 1993: Form 1A) שזמנה המאה הו' עד ראשית המאה ח' לסה"נ. כן נמצאו קערות מורטריה מהחוף הצפון סורי מן המאות הה'–הז' לסה"נ (איור 20:12, 21), סירי בישול, חלקם אולי מקפריסין (איור 1:13, 2), קנקני שק (למשל, איור 3:13), אמפורות מיובאות (איור 4:13–7) ופיטס שמקורו בחוף הצפון סורי וזמנו המאות הה'–הז' לסה"נ (איור 8:13). עוד נמצאה קערה מהתקופה העות'מאנית (איור 9:13), המייצגת כנראה את השלב של בניית המנזרים הכרמליתי וסנט ג'וזף במתחם במאה הי"ט לסה"נ.
 
כלי זכוכית. כלי הזכוכית כללו שברים של בסיסי נרות כלילה מזכוכית, וכן בסיסים של גביעי יין. בנוסף נמצאו שברים של צלחות, פכיות ובקבוקים מזכוכית (לא צוירו), המתוארכים לתקופה הביזנטית (המאות הו'–הז' לסה"נ).
 
פריטי אבן. נמצא שבר של שולחן מזבח (איור 7:8) עשוי שיש.
 
פריטי מתכת. נמצאו סיגי ברזל רבים, המעידים על קיומו של בית מלאכה של חרש ברזל במקום. כן נמצאה משקולת עופרת גלילית מוארכת ומקופלת, מטיפוס שהיה בשימוש בתחתית רשתות דיג (תת-טיפוס 2.3L; Galili, Rosen and Sharvit 2010:90).
 
מטבעות
רוברט קול
 
בשני שטחי החפירה זוהו 14 מטבעות (טבלה 1), כולם מן התקופה הביזנטית (324–604 לסה"נ). אחד המטבעות, שנמצא על רצפה 408 (רצפת פסיפס a), הוא מטבע נדיר של הקיסר פוקס שנטבע במטבעת רוונה שבאיטליה. מטבע זה הוא המאוחר מכולם ומתוארך לשנת 604 לסה"נ; נראה שהוא מתארך את סופו של המבנה, שחרב כנראה בכיבוש הסאסני בשנת 614 לסה"נ.
 
טבלה 1. המטבעות מהחפירה
מס' ר"ע
לוקוס
סל
שנים (לסה"נ)
תיאור
138857
420
96
324–497
 
138860
423
109
324–497
 
138852
408
13
500–620
 
138856
420
92
500–599
 
138859
423
104
500–620
 
138853
408
36
507–512
אנסטסיוס 1, קונסטנטינופול
138854
418
79
518–522
יוסטיניאן 1, קונסטנטינופול
138858
412
47
518–522
יוסטיניאן 1, קונסטנטינופול
138862
511
215
518–522
יוסטיניאן 1, קונסטנטינופול
138863
511
244
518–522
יוסטיניאן 1, קונסטנטינופול
138864
408
-
518–522
יוסטיניאן 1, קונסטנטינופול
138855
418
80
538
יוסטיניאן 1, קונסטנטינופול
138861
507
214
539
יוסטיניאן 1, קונסטנטינופול
138851
408
12
604
פוקס, מטבעת רוונה
 
סיכום
ראשיתו של היישוב באתר בתקופה הפרסית, כנראה סביב המאה הה' לפסה"נ. בתקופה הביזנטית שכן במקום מבנה מרוצף פסיפסים צבעוניים. הפסיפסים מתוארכים למאה הו' לסה"נ, וההשוואה למכלול הקרמי מלמדת כי יש לתארך את המבנה למאה הו' או לכל המאוחר לראשית המאה הז' לסה"נ. דומה כי מבנה היה כנסייה או מנזר; גם בימינו נבנו במקום שני מנזרים, המלמדים על קדושת המקום. נראה שהמקום ננטש בראשית המאה הז' לסה"נ, כנראה עם הכיבוש הסאסני של שנת 614.
תוצאות החפירה מעלות ספקות באשר לנכונות הזיהוי של חיפה של ימי המשנה והתלמוד עם האתר חיפה אל-עתיקה. השילוב של המקורות ההיסטוריים עם הממצא הארכיאולוגי אינם תומכים בזיהוי זה. נדידה של יישוב אינה אירוע יוצא דופן, ואין לנו אלא להיזכר בעובדה כי מיקומה של העיר חיפה שונה במהלך 300 השנים האחרונות על ידי דהר אל-עומאר, השליט הבדווי של הגליל, אשר העתיק את מקומה של חיפה כשני ק"מ מזרחה, מחיפה אל-עתיקה אל המדרון באזור הדר הכרמל של היום ועד לעיר התחתית, במנותק ממקומה הקודם.