החפירה בעונה זו נמשכה בשטח 3000 (איור 1), והתגלו בה חמישה שלבי יישוב עיקריים: בית כנסת מהתקופה הרומית המאוחרת (ראשית המאה הה' לסה"נ); מבנה ציבור מימי הביניים המאוחרים (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ), שעשה שימוש חוזר בבית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת; בנייה מחדש והרחבה של מבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים (המאה הט"ו לסה"נ); מתקנים וכמה קירות שנבנו לאחר שמבנה הציבור מימי הביניים יצא מכלל שימוש, נשדד ונחפרו בו בורות (המאות הט"ז–הי"ח לסה"נ); ובתים השייכים לכפר יאקוק מהתקופה העות'מאנית המאוחרת וימי המנדט הבריטי (המאות הי"ט–הכ' לסה"נ עד 1948). בנוסף, התגלו מתחת לפינה הצפונית-המערבית של מבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים קירות השייכים למבנה שקדם לבית כנסת. להלן תיאור של שלבים אלה מהקדום למאוחר; כל שלב מתואר מצפון לדרום ולמזרח.
 

שלב קדום לבית הכנסת

בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת לא היה המבנה הקדום ביותר שהוקם בשטח 3000.
בעונת 2018 נחשפו ראשיהם של שני קירות מתחת ליסודות של הסיטלובטים הצפוני והצפוני-המזרחי של בית הכנסת (מגנס ואחרים 2019). בעונת 2019 התגלו שני קירות שיוצרים פינה מתחת לרצפה בפינה הצפונית-המערבית של מבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים (איור 2). אחד הקירות הללו נחתך על ידי הקיר המערבי של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת, ועל כן נראה כי הוא קדם לבית הכנסת. רק היסודות של קירות אלה השתמרו, מהם אחד שהנדבך העליון שלו כולל סף העשוי משתי אבנים. יסודות אלה נבנו מאבני גוויל לא מהוקצעות, שהונחו לסירוגין בנדבכים של אבנים גדולות ובינוניות-קטנות. שימושו ותאריכו של המבנה שאליו שייכים קירות אלה אינם ידועים, שכן לא התגלו רצפות הקשורות אליו. כמו הקירות משלב קדם בית הכנסת שהתגלו בעונת 2018, הכיוון של שני הקירות שהתגלו בעונת 2019 שונה מאלה של בית הכנסת ומבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים.
 
התקופה הרומית המאוחרת
בית הכנסת
החפירה התמקדה בחלקו הצפוני-המערבי של המבנה. שרידי הקיר המערבי של בית הכנסת התגלו בפינה הצפונית-המערבית שלו, מכוסים בקיר הצפוני של מבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים, שהרחיב את המבנה מערבה. כאן השתמר הקיר המערבי של בית הכנסת במפלס היסוד, יחד עם אבן אחת או שתיים מהנדבך הראשון של מבנה-העל. כעת אנו יכולים לקבוע כי רוחב בית הכנסת היה 14.19 מ'. שני ספינים חדשים של פסיפס נחשפו באזור זה (להלן): 'חזון ארבע החיות של דניאל' בקצה המערבי של הסטרה הצפונית, בפינה הצפונית-המערבית של מבנה בית הכנסת; ו'פסיפס אֵילים' בקצה הצפוני של הסטרה המערבית. בדיקות שנערכו בשני מקומות שבהם 'פסיפס אילים' לא השתמר אך התשתית השתמרה בשלמותה, מלמדות כי המצע כולל שלושה רבדים: רובד תחתון עשוי מחלוקי בזלת ששוקעו בתערובת ​​של אדמה מהודקת; רובד אמצעי של אדמה מהודקת עם הרבה אבנים קטנות וחלוקים; ורובד טיח עליון המורכב מסיד, פיסות פחם וחלוקים קטנים. מתחת למצע התגלו מילויי אדמה, שהכילו כמות קטנה בלבד של כלי חרס בייצור מקומי, שזמנם של המאוחרים ביותר הוא לכל המאוחר המאות הד'–הה' לסה"נ.
בחפירה השנה נחשף הפן הדרומי של הנדבך העליון של הסטילובט הצפוני של בית הכנסת, שנבנה מאבני גיר מלבניות שסותתו היטב ושכבת טיט דקה. הסטילובט המערבי נשדד בימי הביניים המאוחרים והוחלף בסטילובט חדש שנבנה מערבה יותר, גבוה מקו הקיר המערבי השדוד של בית הכנסת. קטע פסיפס קטן, שהוא הרחבה של הפסיפס בסטרה המערבית מעל קו הסטילובט המערבי של בית הכנסת, התגלה במרחק כמטר אחד מדרום לסטילובט הצפוני. קטע זה משתרע מזרחה וגובל באבן בינונית מהוקצעת גס, המוצבת בקצה המזרחי של קו הסטילובט. ברור אפוא שבמקומות מסוימים רצפת הפסיפס של הסטרות התרחבה מעבר לקו הסטילובט, ומכך עולות שאלות מהותיות באשר לתכנית האדריכלית הפנימית של בית הכנסת. בנוסף, מכיוון שסטילובט זה מורכב משני נדבכי אבן, הוא היה עלול להפריע לגישה לאולם, שהיה נמוך כדי 0.2 מ' מהסטרות. אפשר לפתור בעיה זו בשילוב של מעברים לאורך הסטילובט, הקוטעים את רצף הנדבך העליון לאורך סטרות המבנה. קטע הפסיפס הניגש לאבן מהוקצעת גס מעל קצה התעלה של הסטילובט המערבי, עשוי לייצג מעבר כזה בתוך האולם או מחוצה לו; האבן עשויה לשמש גם גבול לרצפה וגם מדרגת גישה לאולם. אבן מהוקצעת גס שנמצאה בסטילובט הצפוני בשנת 2018 עשויה לייצג מעבר נוסף. לאור היעדר ספסלים לאורך קירות בית הכנסת, אפשר שרוחב הסטילובט הוכפל כדי לשמש ספסל. בהנחה שגובה שני נדבכי הסטילובט זהה (כ-0.27 מ'), הרי שהוא גבוה כדי 0.50–0.55 מ' מעל מפלס הרצפה באולם, וכך גבוה מספיק כדי שאנשים יישבו בנוחות.
נראה כי נזק שנגרם לרצפת הפסיפס בסטרה הצפונית נובע מקריסת מבנה-העל. הנזק כולל שקעים או פערים בפסיפסים, שנגרמו כתוצאה מנפילת פריטים אדריכליים; בחלק מהמקומות הפגועים התגלו שרידי שרפה ופיסות פחם. שכבת עפר ובה שברי כלי חרס מהמאות הד'– הה'/הו' לסה"נ כיסתה הצטברות אדמה דקה מעל הפסיפסים הפגועים. היעדר אבנים שהתמוטטו על הרצפה מלמד כי הן הוסרו בעת שהאדמה הצטברה מעל הפסיפסים. מילוי קונסטרוקטיבי מימי הביניים המאוחרים ממלא את הסטרה המערבית ישירות על הצטברות האדמה הדקה שכיסתה את הפסיפס, ומראה שבמקומות מסוימים הבנאים של ימי הביניים המאוחרים חשפו מחדש את הרצפה מהתקופה הרומית המאוחרת.
 
הפסיפסים
בעונת 2019 נחשפו בבית הכנסת שתי קבוצות ספינים של פסיפס, ושני קטעי פסיפס: הפסיפס של 'חזון ארבע החיות של דניאל' בקצה המערבי של הסטרה הצפונית של מבנה בית הכנסת; 'פסיפס אֵילים' בקצה הצפוני של הסטרה המערבית; ושני קטעים קטנים של פסיפס, המורכבים מקוביות לבנות שהשתמרו באולם של בית הכנסת, וניגשים לקצה הדרומי של הנדבך העליון של הסטילובט הצפוני. נראה ששני קטעי פסיפס אלה היו מונחים על חלק מהפסיפס שמחוץ לגבול המעוטר שהקיף במקור ספין של דמויות.
 
פסיפס 'חזון ארבע החיות של דניאל' שהונח בקצה המערבי של הסטרה הצפונית, סודר בספינים שמוסגרו בנפרד, ואורגן בשתי שורות תואמות. למרות שהספינים לא השתמרו במלואם, נראה כי גודלם היה זהה לזה של הספינים שנחשפו בעונת 2018 במקומות אחרים בסטרה הצפונית. הספינים בשורה העליונה השתמרו בחלקים קטנים, ועל כן הדמויות המתוארות בהם אינן ברורות; על ספין אחד השתמר חלק מכתובת ארמית. שני הספינים בשורה התחתונה מתארים, ממזרח למערב, חזיר בר ודוב, כנראה מארבע החיות בחזונו של דניאל המתואר בספר דניאל ז'. הכתובת הארמית שולבה ליד מרכז החלק העליון של הספין העליון המערבי ביותר. הכתובת השתמרה חלקית, ונכתב בה: "קדמיתה [...] | דינשר לה" — ציטוט מדניאל ז:ד (קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, וְגַפִּין דִּי-נְשַׁר לַהּ). פסוק זה מתאר את הראשונה מבין ארבע החיות בחזונו של דניאל. מימין לכתובת, נראה זנב של בעל חיים, כנראה החלק היחידי שנותר מאריה מכונף. הספין שמתחת לאריה המכונף מתאר צדודית של יצור דמוי דוב, הצועד לצד שמאל (מערב). המאפיינים של היצור, ובמיוחד שלושת החפצים הבולטים מפיו, מאפשרים לזהותו כדוב — החיה השנייה המתוארת בדניאל ז:ה: "וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב, וְלִשְׂטַר-חַד הֳקִמַת, וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ, בֵּין שניה (שִׁנַּהּ); וְכֵן אָמְרִין לַהּ, קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא". הספין שממזרח לאריה המכונף תיאר כנראה נמר, ולו כמה מאפיינים המתוארים בדניאל ז:ו, אם כי הדמות לא השתמרה. הספין שממזרח לדוב מתאר חזיר בר, שהוא בברור החיה הרביעית המתוארת בדניאל ז:ז: "בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא, וַאֲרוּ חֵיוָה רביעיה (רְבִיעָאָה) דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה וְשִׁנַּיִן דִּי-פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן, אָכְלָה וּמַדֱּקָה, וּשְׁאָרָא ברגליה (בְּרַגְלַהּ) רָפְסָה; וְהִיא מְשַׁנְּיָה, מִן-כָּל-חֵיוָתָא דִּי קדמיה (קָדָמַהּ), וְקַרְנַיִן עֲשַׂר, לַהּ". הן בספרות חז"ל והן בספרות אבות הכנסייה, החיה הרביעית בחזונו של דניאל מזוהה לעתים קרובות עם חזיר או חזיר בר (חזיר היער) המסמל את האימפריה הרומית.
 
פסיפס אֵילים (איור 3) שנמצא בקצה הצפוני של הסטרה המערבית של בית הכנסת, מדרום לספינים של 'ארבע החיות של חזון דניאל', נחשף במלואו העונה. קטע קטן מפסיפס זה נחשף תחילה בשנת 2015 (מגנס ואחרים 2016ב). הפסיפס הוא ספין ממוסגר גדול, שהשתרע במקור למלוא רוחב הסטרה המערבית. עם זאת, הפסיפס לא השתמר בשלמותו עקב נזק שנגרם כתוצאה מקריסת מבנה-העל, השוד של הסטילובט המערבי מהתקופה הרומית המאוחרת שממזרח לו ובניית הסטילובט המערבי בימי הביניים המאוחרים ממערב לו.
הספין מחולק לשלוש רצועות: מערבית, אמצעית ומזרחית. הרצועות המזרחית והמערבית עוצבו כשני תליונים, ובהם סצנות בתנוחת ראי המשקפת זו את זו. הרצועה המערבית מתארת שורה של עצי תמר ושלושה פועלים חקלאיים, העוסקים בפעילות הקשורה לגדיד תמרים. בקצה אחד של הרצועה, דמות גברית לבושה באזור החלציים מטפסת על עץ באמצעות מתקן אומגה. ליד מרכז הרצועה יש תיאור קטן של עובד שעומד בין כפות הדקלים בראש עץ. הוא חותך את אשכולות התמרים במכשיר יד קטן דמוי-חרמש, ומחליק אותם במורד החבל לעובד העומד על הקרקע. הרצועה האמצעית מתארת עיר מוקפת חומה עם שער, המזוהה בכתובת עברית מעליה ("ויבאו אילמה") עם אֵילים המקראית, המתוארת בשמות טו:כז – "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים; וַיַּחֲנוּ-שָׁם, עַל-הַמָּיִם" (ראו גם במדבר לג:ט). אדם הנושא קנקן על כתפו עומד להיכנס לעיר דרך השער, כנראה לאחר שמילא את הכלי במים מהמעיינות. ביתרת רצועה זו נראות בארות שנבנו באבני גזית, המייצגות את שניים עשר המעיינות של העיר, ומתחלפות בעצי דקל. הרצועה המזרחית מתארת שורה של כפות תמרים, ממש כמו התליון המקביל בצד המערבי של הרצועה. שני עובדים חקלאיים העוסקים בפעילות הקשורה לגדיד תמרים מתוארים סמוך למרכז רצועה הזה.
 
מדרום למבנה בית הכנסת
בעונת 2019 נחשפו שלושה קטעים של ריצוף אבן, השייכים לחצר שהשתרעה מדרום לבית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת. שלושת קטעי הריצוף נבנו מאבני גזית גדולות, שהונחו בשורות צמודות היטב. סידור אבנים זה דומה לזה שנחשף בעונת 2013 צמוד ומחוץ ליסוד הקיר הדרומי של בית הכנסת. עד כה נראה כי החצר לא התרחבה מעבר לקיר המערבי של בית הכנסת.
 

ימי הביניים המאוחרים: השלב הקדום

כמעט אלף שנים לאחר הקמת בית הכנסת בתקופה הרומית המאוחרת, נבנה באותו מקום מבנה ציבור איתן שלו תכנית בזיליקה דומה. במבנה זה נעשה שימוש חוזר בכמה מהרכיבים האדריכליים של בית הכנסת, המבנה הורחב לדרום ולמערב והסטילובטים והפדסטלים של בית הכנסת הוגבהו בכמטר אחד למפלס של רצפה חדשה, עבה ודמוית בטון. שברי כלי חרס שנמצאו בעונות הקודמות בתשתית הרצפה דמוית הבטון ובמילוי שנחתם מתחתיה, תארכו את מועד בנייתה למאה הי"ב לסה"נ. עם זאת, מספר קטן של חרסים מזוגגים, שהתגלו במפלסים חתומים בעונת 2019, מתוארכים כנראה למאות הי"ד–הט"ו לסה"נ — ימי הביניים המאוחרים. נתון זה הופך את המבנה לבן זמנו של מטמון מטבעות זהב וכסף שנמצא בעונת 2018, המלמד על שגשוג כלכלי של היישוב. תאריך מאוחר זה של המבנה עולה בקנה אחד עם תיאורו של הגיאוגרף אשתורי הפרחי מראשית המאה הי"ד לסה"נ: "בית כנסת ברצפה ישן נושן"; ייתכן שהפרחי ביקר בכפר מימי הביניים לפני הקמת מבנה הציבור מעל בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת, וראה את הפסיפסים העתיקים של בית הכנסת. משמעות הדבר היא שחלק מהפסיפסים המקוריים היו חשופים באותה עת, וכי המבנה עדיין זוהה כבית כנסת מאות שנים לאחר שיצא מכלל שימוש. יש לקוות שניתוח עתידי של הממצא הקרמי ותיארוך פחמן 14 של דגימות פחם, יאפשרו לקבוע את תאריך המבנה בדיוק רב יותר.
בעונת 2019 נחשפו תעלת היסוד שבצדו הפנימי של הקיר המערבי של מבנה הציבור והארכה של הקיר הצפוני של המבנה מערבה, המלמדים שקירות אלה נבנו יחד, כאשר האחרון ניגש לפינה הצפונית-מערבית של בית הכנסת מהתקופה הרומית המאוחרת. בצד המזרחי של מבנה הציבור התברר כי הסטילובט המזרחי נבנה מאבנים מסותתות היטב, שהונחו על נדבכי יסוד שנבנו מפריטים אדריכליים בשימוש משני מבית הכנסת, ובהם חוליות עמודים, פדסטלים, כותרות ואבני גזית. ביסודות של הסטילובט הצפוני שולב הסטילובט מהתקופה הרומית המאוחרת, ואילו הסטילובט המערבי הושתת על מילוי אדמה המכסה את שרידי הקיר המערבי של בית הכנסת. בחנים שנבנו מאבנים וחומר מליטה ופריטים אדריכליים ניגשו לפן הפנימי של הסטילובטים המזרחי והמערבי לצורך תמיכה בפדסטלים.
בעונת 2019 נמשכה חפירתו של מבנה האבן דמוי ח, שנחשף בעונות 2016–2018 בחלקו הדרומי של מבנה הציבור. הובחנו בו שני שלבי בנייה, התואמים לבנייתו המקורית של מבנה הציבור ולבנייתו מחדש והרחבתו מאוחר יותר. המבנה דמוי ח מקיף בור מים, שנמצא בערך במרכזו, ותחום מדרום בקיר הדרומי של מבנה הציבור. רצפת טיח ניגשת לשלב הקדום של הקיר המערבי של מבנה זה. ממצאי העונה מלמדים כי שכבת טיט קשה הונחה סביב הבור, כנראה כדי לייצב את פתחו ולמנוע נזקי מים בקרבתו; שכבה זו נחתמה בצד מערב ברצפת טיח. במילוי מעל רצפת הטיח בפינה הצפונית-המערבית של המבנה דמוי ח התגלה מכלול של נרות שמן מזכוכית, מחזיקי פתיל מחרס, מתלים ממתכת ושרשראות, השייכים כולם לנברשת או מתלה נרות.
מדרום למבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים נמצאו קטעים של שתי תעלות, שהובילו מים דרומה; הן כוסו במילוי הקשור לבניית המבנה. תעלה שלישית התנקזה לבור המים בצדו הדרומי של המבנה, אם כי תאריכו — התקופה הרומית המאוחרת או ימי הביניים המאוחרים — טרם נקבע.
 

ימי הביניים המאוחרים: השלב המאוחר

חפירות 2019 אישרו את קיומו של שלב בנייה מאוחר במבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים, שכלל בנייה מחדש והרחבה של המבנה. שינויים אלה כללו שחזור של המבנה דמוי ח, והנחת רצפה חדשה באיכות ירודה יותר בפינה הדרומית-המערבית של האולם, כנראה יחד עם טיוח מחדש של כל רצפת המבנה. חלקים מהקירות נבנו מחדש, מקצתם מהנדבך התחתון ומעלה, וחדרים נבנו סביב הצדדים המערבי, הצפוני והמזרחי של המבנה. לא ברור אם אירוע הרסני כמו רעידת אדמה גרם לשינויים אלה, המעידים אולי על שינוי בשימוש המבנה. לשלב זה מיוחסים ריכוזים של רעפים שנמצאו מצפון ומדרום למבנה, שהושלכו כנראה לאחר שהמבנה ניזוק.
בהרחבת שטח 3000 שנפתחה לאחרונה ממזרח לבית הכנסת/מבנה הציבור, נחשפו חמישה קירות, כנראה מהשלב המאוחר של מבנה הציבור. קירות אלה שייכים למבנה מקומר גדול, שהוצמד לקיר הדרומי של המבנה (איור 4). טרם נמצאו רצפות או יסודות הקשורים אליו.
 

בתר ימי הביניים

מבנה הציבור ננטש לאחר שלב הבנייה המאוחר בימי הביניים המאוחרים. בכל שטח החפירה התגלו מתקנים, קירות וקטעים קטנים של רצפה, הקשורים להתיישבות לאחר שהמבנה ננטש. קטעי הרצפה כוללים רצפת חלוקים, שנבנתה על הצטברות מעל הקיר הדרומי השדוד והרצפה של המבנה ומעל חלקו הדרומי של הקיר המערבי של המבנה בצורת ח. רצפת החלוקים משתרעת בשטחים שהיו בתוך מבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים ומחוצה לו. במהלך שלב זה נשדדו רבים מחלקי מבנה הציבור, וברצפתו נחפרו ממגורות. רוב השרידים המיוחסים לשלב זה אינם כוללים רצפות או חומר מתוארך באופן ברור, ואינם מאפשרים חלוקה פנימית ברורה לשלבים. לעת עתה, שרידים אלה מיוחסים באופן כללי למאות הט"ז–הי"ח לסה"נ.
 

התקופה העות'מאנית המאוחרת ועד ימינו

כפי שתועד בעונות הקודמות, השרידים המאוחרים לימי הביניים מכוסים בשכבת אפר עבה הקשורה לטבונים רבים. שלושה מטבונים אלה נחפרו בעונת 2019 באזור שמדרום לבית הכנסת. מלבד קיר מהמאה הי"ט שפורק בתחילת העונה, נמצאו מבנים המתוארכים לתקופות אלה רק בשטח הרחבת החפירה שנפתח לאחרונה ממזרח לבית הכנסת. מבנים אלה כוללים שרידים של לפחות שני בתים שנבנו בראשית המאה הכ'. מבנה המגורים שנחשף ביותר ניצל את הקירות הצפוני והדרומי של המבנה המקומר בצד המזרחי של מבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים. למבנה זה שני שלבי בנייה, כנראה מתחילת המאה הכ'. כמו בתי הכפר המודרניים שנחשפו בעבר בחלקים אחרים של שטח 3000, גם בבתי מגורים אלה היו רצפות מטויחות וקשתות שהוצבו על אומנות לתמיכה בגג. בדומה לבתים המודרניים האחרים, גם בתי מגורים אלה נהרסו בשרפה אלימה, כפי שמעידות קורות גג חרוכות על הרצפות.
 
אנו מצפים להמשיך את העבודה בחוקוק במשך שנתיים נוספות (2021–2022), עד שיחשפו במלואם בית הכנסת מהתקופה הרומית ומבנה הציבור מימי הביניים המאוחרים. חלקי בית הכנסת שנותרו לחפירה הם המחצית הדרומית של הסטרה המערבית, הקצה הדרומי של האולם והמחיצות שמעל פסיפסי 'שמשון' בקצה הדרומי של הסטרה המזרחית. החפירות יימשכו גם בחצר המרוצפת של בית הכנסת בחלק הדרומי של שטח 3000, ובתוך וסביב המבנה המקומר של מבנה הציבור בצד המזרחי של שטח 3000.