מבצר ארסור, השוכן סמוך לקצה הצפוני של העיר ארסור, נחקר בהרחבה ונבדק בחפירות משלחת אפולוניה-ארסוף (שטח F; ציישקה-קנצלר ואחרים 2018, ור' שם סקירה היסטורית קצרה והפניות נוספות). הקמת המבצר החלה בשנת 1241 לסה"נ בידי משפחת אבלין כחלק משיקום העיר, ששימשה מרכז לנחלה פיאודלית (סניוריה). בשנת 1261 הוחכר המבצר לידי מסדר יוחנן הקדוש (סנט ג'ון; ההוספיטלרים), וזה ישב באתר וביצר מחדש את העיר ואת המבצר. בתום מצור שהטיל הסולטאן הממלוכי ביברס על העיר במהלך מרס ואפריל 1265 לסה"נ, הרסו הממלוכים את העיר והמבצר, ומאז המקום לא נושב עוד.
 
החפירות בשטח F (איור 1), שהחלו בשנת 1998, הניבו מכלול גדול למדי ומתוארך היטב של ממצא מן התקופה הצלבנית, ובו כלי חרס (Tal 2011), כלי זכוכית (Jackson-Tal and Tal 2013), כלי נשק ממתכת (Ashkenazi, Golan and Tal 2013), מטבעות (Tal, Kool and Baidoun 2013), אסימוני עופרת (Kool and Tal 2015) ועצמות בעלי חיים (Pines, Sapir-Hen and Tal 2017). החפירות הובילו למחקרים על מתקנים ימיים (Mirkin, Cvikel and Tal 2016; Mirkin 2018) ופריטים אדריכליים (Shotten-Hallel, Yohanan and Tal 2020).
במחקרים ארכיאולוגיים אלה התגלו שרידים הן משלב הקמת המבצר בשנת 1241 לסה"נ והן משלב התיקונים וחיזוק הביצורים שנערכו בו לאחר שהוחכר להוספיטלרים בשנת 1261 לסה"נ. התערובת האדריכלית שהותירו שני שלבי בנייה אלה היו מושא המחקר של החפירות בשנים 2018–2020. מטרת המחקר הייתה לבחון את היקף השינויים הפונקציונאלים והאדריכליים שעשו ההוספיטלרים. כמו כן שאף המחקר לזהות את מיקום הקפלה במבצר על בסיס ניתוח האלמנטים האדריכליים ושחזור מיקומם המקורי, שכן רובם נמצאו במפולות בעקבות חורבן המבצר.
החפירות בעונות 2018–2020 המשיכו את החפירות שנערכו בשנים 2009, 2010 ו-2012 באגף המערבי של מבצר, שם זוהו בסקר ובחפירות שנערכו בשנים 1998–2000 לפחות שלושה אולמות — צפוני, מרכזי ודרומי. האולמות השתמרו רק בחלקם בשל שוד אבנים והתפוררות מצוק החוף (איורים 1, 2). אולמות אלה תחמו את החצר המרכזית של המבצר ממערב. מבנה מצולע איתן ('מגדל העוז') בולט מזרחה מן האולם המרכזי אל תוך חצר המבצר. לצדו הדרומי של מבנה איתן זה עולה גרם מדרגות מערבה ממפלס החצר המרכזית.
 
עונות החפירה בשנים 2018–2020 התמקדו בחשיפתם של שניים מן האולמות באגף המערבי של המבצר, המרכזי והצפוני (איורים 2, 3), בתקווה למצוא מענה לשתי שאלות המחקר המרכזיות בפרויקט המחקר; האולם הדרומי ייבחן בעתיד. אף שרק שרידים דלים מן הקפלה נותרו באתרם — המבנה ככל הנראה נהרס בידי הממלוכים ולאחר מכן נותר חשוף לשוד אבנים — נתגלו כמה עדויות שהצביעו על כך שקפלת המבצר אכן שכנה בקומה שנייה של מבנה זה, כך שהאפסיס מוקם ב'מגדל העוז' הבולט מזרחה מקו האולמות. עדויות אלו כוללות את תכנית האולם המרכזי, תכניתו המצולעת של 'מגדל העוז' ומיקום וכיוון גרם המדרגות הסמוך, וכן עשרות הפריטים האדריכליים והפיסוליים שנתגלו מאז 2009 במפולות בתוך האולמות (Shotten-Hallel, Tal and Yohanan 2020).
 
האולם המרכזי. בקומת הקרקע של האולם המרכזי נחשפו שתי רצפות זו מעל זו, המייצגות את שני שלבי הבנייה בתולדות המבצר (איור 4): ריצוף אבן, שהונח כנראה בשנות הארבעים של המאה הי"ג לסה"נ, ומעליו רצפת טיח, שהונחה כנראה על ידי ההוספיטלרים כעשרים שנה לאחר הקמת המבצר. הרצפה העליונה נקשרה לסדרת תיקונים אדריכליים נוספים שערכו ההוספיטלרים, ובהם הצרת הפתחים הצפוני והדרומי של האולם. תיקונים מעין אלה משקפים את ההתאמה שנעשתה במרחבים השונים במבצר לצורכיהם של ההוספיטלרים ולאורח חייהם. למשל, ההוספיטלרים קיבלו את האספקה שלהם — מוצרים וכוח אדם — בדרך הים, בעוד שבני האצולה שהתגוררו במבצר לפני שנת 1261, היו תלויים באספקה ובשירותים שהגיעו מהעיר הסמוכה.
אבן סף שנחשפה בפינה הדרומית-מערבית של האולם (איור 5) אפשרה לזהות לראשונה את הכבש (איור 6) שהוליך כנראה מהאולם המרכזי לחוף הים. אבן הסף יוחסה לשלב הבנייה של שנת 1241 לסה"נ על סמך טיפולוגיה של כל אבני הסף במבצר שמוינו על פי שלב בנייה (1241 או 1261 לסה"נ) ועל פי סוג המרחב (פנימי או חיצוני). יש לקוות שזיהויה של אבן הסף שנתגלתה באולם יאושש בחפירה עתידית מדרום לה.
הממצא הקטן משכבת החורבן משנת 1265 לסה"נ, שכיסתה את הרצפה העליונה באולם המרכזי, כולל כלי חרס שמרביתם מן המאה הי"ג לסה"נ (איור 7), כלי זכוכית ושברי זגוגיות, הן של חלונות חד-גוניים והן של חלונות ויטראז' מדגם גריזיי (grisaille; איורים 8, 9), וכן מטבעות אחדים. דגימות של טיט, טיח ורצפות טיח שנאספו במקומות אחדים נשלחו לבדיקות מעבדה ולתיארוך. על הרצפה העליונה נמצאו גם קורות עץ שרופות, שייתכן שיש לשייך לשכבת חורבן זו. קורות דומות שנמצאו בחלקים אחרים של המבצר זוהו כעצי ארז הלבנון (Cedrus libani).
 
האולם הצפוני. באולם זה (כ-8 × 20 מ'; איור 10) נחשפו שרידי אורווה. נתגלה מדף אבן מטויח (כ-8 מ' אורך השתמרות, 0.4 מ' רוחב, 0.8 מ' גובה) שנבנה לאורך הקיר המזרחי של האולם. במדף שולבו מתקני קשירה מסותתים באבן, ובראש המדף נתגלו שרידים של שקתות מטויחות. ברצפת הטיח של האולם הותקנו בורות ניקוז, שנועדו כנראה לניקוז שתן סוסים.
קירו המערבי של האולם התמוטט, אך בפן הפנימי של קירו המזרחי ניכרת בנייה לא אחידה: חציו הדרומי נבנה באיכות גבוהה, בעוד שחציו הצפוני נבנה ברישול; אפשר שהמחצית הצפונית של האולם היה קטור. על רצפת האולם נתגלו כמה ריכוזי אפר, עדות לפעילות בישול במהלך המצור הממלוכי בשנת 1265 לסה"נ, כאשר במבצר חסו חברי מסדר ההוספיטלרים לצד תושבי העיר והסניוריה.
 
פריטים אדריכליים. במילויים מעל רצפת הטיח באולם המרכזי התגלו פריטים אדריכליים ושברי פסלים (ר' איור 4). בחינת פריטים אלה, לצד למעלה משבעים פריטים אדריכליים דומים שנתגלו בעונות החפירה הקודמות בשטח המבצר, אפשרה להציע לראשונה שחזור של התכנית הכללית של הקפלה, כפי שנראתה לאחר השיפוצים שערכו ההוספיטלרים (איורים 11, 12) ולהבחין בין שלבי הבנייה השונים. יתרה מכך, ממצאים אלה מלמדים על השפה האדריכלית המפוארת של הקפלה. על כך מעידים כותרת מזוזה, שניצבה כנראה בפתח הראשי לקפלה (איור 13), ושברים של מסגרת אבן של חלון ושברי ויטראז', המעידים כי לקפלה היה חלון ויטראז' בדגם ורדה.
לצד פריטים מהאדריכלות הפראנקית נמצאו פריטים אדריכליים מהתקופה הביזנטית (Fischer, Tambakopoulos and Maniatis 2018), ששולבו בשימוש משני בבניית המבצר במהלך המאה הי"ג לסה"נ. אבני בנייה ופריטים אדריכליים נוספים שנלקחו משרידי מבנים בני התקופה הביזנטית לצורך שימוש משני בבנייה הפראנקית נמצאו בחצר המבצר ובחפיר, וכמה אף נמצאו בקירות שהוקמו לאחר תום ההתיישבות הפראנקית במקום, דוגמת הבנייה לצד הפן הפנימי של הקיר המזרחי באולם המרכזי (2852W; ר' איור 1).
 
ממצאי החפירה בשנים 2018–2020, בדומה לאלה מעונות החפירה הקודמות, תורמים להבנה ברורה יותר של האתר ובעיקר של ההיסטוריה החברתית-כלכלית של האתר בשלהי התקופה הצלבנית. ניתוח הממצא אפשר הבחנה שיטתית בין המאפיינים החילוניים של המבצר, שנבנו על ידי משפחת אבלין בשנות הארבעים של המאה הי"ג לסה"נ, לבין ההתאמות הצבאיות שנערכו בעיקר על ידי ההוספיטלרים בשנים 1261–1265 לסה"נ. בחפירות נחשפו ממצא קטן ופריטים אדריכליים יקרי ערך התורמים להבנת מבנה הקפלה במבצר. דומה כי שרידי מסגרת האבן של החלון ושברי זגוגית הויטראז' מעידים כי בקפלה נקבע חלון דמוי ורדה — שריד נדיר מממלכת ירושלים הצלבנית במאה הי"ג לסה"נ. אנו מקווים לחשוף בעתיד שברים רבים של זגוגיות דומות, כדי שאפשר יהיה לשחזר חלון זה וחלונות נוספים באופן מלא יותר ובוודאות רבה יותר. לבסוף, הפריטים האדריכליים ושברי הפסלים שנחשפו בחפירה ישמשו בעבודות השימור הנעשות באגף המערבי של המבצר במטרה להאט את הבליה ואת התפוררות מצוק החוף.