היישוב נעורה שוכן במורדות המזרחיים של גבעת המורה, בגבול עמק יזרעאל. בחלקו הצפוני-מזרחי של היישוב משתרע אתר עתיקות, שנסקר ונחפר רבות בעבר: נחשפו בו קבורת תינוקות מתקופת הברונזה התיכונה 1, קבר חצוב ששימש בתקופות הברונזה הביניימית, התיכונה 2 והמאוחרת, חרסים מהתקופות הברונזה הביניימית, הברזל וההלניסטית, קברים ומערות קבורה מהתקופות הרומית והביזנטית ושרידי יישוב מהתקופות הביזנטית, האומיית, העבאסית והממלוכית (איור 1; למידע על סקרים וחפירות שנערכו באתר ומצוינים באיור 1, ר' קובלו-פארן 2014; דללי-עמוס 2018).

נפתח ריבוע חפירה אחד (איורים 2, 3), ונחשפו בו מפלס אבנים ושרידי טבון (שכבה I), המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האומיית, וחציבות בסלע (שכבה II); רובו של מפלס האבנים לא הוסר בחפירה. בחפירה התגלו חרסים מתקופת הברזל 1, מהתקופה ההלניסטית ובעיקר משלהי התקופה הביזנטית והתקופה האומיית. טרם החפירה הוסרה באמצעות כלי מכני שכבת מילוי עליונה של אדמה (כ-1.2 מ' עובי).

 
שכבה I. באמצע הריבוע נחשף מפלס אבנים (100L; 1.8 × 3.5 מ'), שנבנה משתי שכבות של אבני גוויל, זו מעל זו, התחתונה כוללת אבנים בינוניות והעליונה כוללת אבנים גדולות יותר. מפלס האבנים נתחם ממערב וממזרח בשני קירות (102W, 104W), שנבנו משורת אבני גוויל שהונחה הישר על הסלע; הם השתמרו לגובה של שלושה נדבכים (0.5 מ'). מצפון למפלס האבנים התגלו שתי אבנים גדולות, שממערב להן יש משטח סלע גבוה; אפשר שאלה היו חלק מקיר שתחם את המפלס מצפון. מצפון למפלס האבנים וסמוך לקצה הצפוני של קיר 104, התגלו שרידי טבון (איור 4); על קרקעיתו התגלו שברי קנקן אפור מהתקופה האומיית.
 
שכבה II. מסביב למפלס האבנים נחשפו חציבות בסלע. ממערב למפלס האבנים ולקיר 102 נחשף קטע ממשטח סלע (101L; איור 5), שבחלקו המערבי נחצב בור עמוק שמתארו אינו סדור; הבור נמשך אל מחוץ לתחומי החפירה. חלקו הדרומי של משטח הסלע יושר מעט בחציבה, ונחשפו בו שני ספלולים עגולים חצובים. ממזרח לקיר 104 נחשף בור מרובע חצוב בסלע (106L), שבתחתיתו נחצבה גומה קטנה; הבור נמשך אל מחוץ לתחומי החפירה. מצפון למפלס האבנים נחשף משטח סלע (103L), שהובחנו בו חציבות מעטות.
 
הממצא. בחפירה התגלה ממצא קרמי מתקופת הברזל 1, מהתקופה ההלניסטית ומשלהי התקופה הביזנטית והתקופה האומיית (המאות הו'–הח' לסה"נ). עוד התגלתה אבן שחיקה (איור 6; 101L, סל 1006) יחד עם מכלול חרסים מהתקופה האומיית. בכל שטח החפירה נחשפו אבני פסיפס לבנות גסות, האופייניות לריצוף של מתקן תעשייתי.
הממצא הקרמי מתקופת הברזל 1 כולל מעט חרסים, שהתגלו מרוכזים בחציבה 101. בממצא שתי קדרות (איור 1:7, 2) שבגופן זיווי מודגש ושפתן מופשלת כלפי חוצה. קדרה זו נפוצה בכל רחבי הארץ, ויש לה מגוון טיפוסים, הנבדלים זה מזה בצורת השפה ובפרטי הגוף. קדרות דומות נמצאו בצפון הארץ, למשל בתל כיסון (שכבה c9; Briend and Humbert 1980: Pl. 78:1) ובתל מגידו (שכבה VI; Loud 1948: Pl. 85:4). עוד בממצא מתקופת הברזל 1 קדרת בישול (איור 3:7), ששפתה מעובה, ואף היא נמצאה במכלול שכבה 9 בתל כיסון Briend and Humbert 1980: Pl. 64:2)).
הממצא הקרמי מהתקופה ההלניסטית כולל חרסים עשויים מטין בהיר חולי, שהתגלו ברובם על פני הסלע (103L) סמוך לטבון. בממצא מגוון רחב של כלים, ובהם קדרה מחופה באדום וממורקת (איור 4:7), הדומה לקדרות עמוקות שנחשפו בדור ומתוארכות למן המאה הד' ועד ראשית המאה הב' לפסה"נ (Guz-Zilberstein 1995:297, Type KR 6.12); קדרת בישול, שלה שפת מרזב לקליטת מכסה (איור 5:7), שהופיעה בראשית המאה הג' לפסה"נ ונעשתה שכיחה במאה הב' לפסה"נ; קנקנים ששפתם מעובה (איור 6:7–8), הדומים לקנקני שק שגופם מרוכס, הנפוצים מאוד בצפון הארץ, למשל בתל דור, שם הם תוארכו למחצית השנייה של המאה הב' עד המחצית הראשונה של המאה הא' לפסה"נ (Guz-Zilberstein 1995:299, Type CP5 6.20); ושבר נר עשוי ביד, שלו פיה צבוטה (איור 9:7), השכיח במאה הב' לפסה"נ ונמצא ביהודה גם במאה הא' לפסה"נ.
הממצא הקרמי משלהי התקופה הביזנטית ומהתקופה האומיית כולל שפע חרסים, שנחשפו על פני השטח, על מפלס אבנים 100 ובאזור הטבון. הממצא כולל קדרות, כלי בישול, קנקנים, פכים וצפחת. התגלו קדרות עשויות מטין חום (איור 1:8–3), שלהן דופן ישרה או מעוגלת, שפה מלבנית ומחורצת (איור 1:8, 2), בסיס גבוה (איור 3:8) ועיטור חבל (איור 2:8); הן מכונות קדרות בית שאן, וכמוהן נחשפו באתר אכסניית הנוער בבית שאן (אבישר תשע"ד:68, איור 6:3–10), בכפר נחום ובפלה שבעבר הירדן, שם הן החלו להופיע במאה הד' והשימוש בהן נמשך עד לאמצע המאה הז' לסה"נ (Loffreda 1974:54–60, Figs. 14.3–14, class D). כן התגלתה קדרה עמוקה עם ידיות, המחופה מחוץ בחיפוי לבן ומעוטרת בצבע אדום על הידית שהשתמרה (איור 4:8). היא נפוצה ברחבי הצפון ומתוארכת לראשית התקופה האומיית, וכמוה נמצאו למשל באתר אכסניית הנוער בבית שאן (אבישר תשע"ד: איור 1:22) וכן בעמאן, בג'רש ובפלה. נראה כי מקורה בעבר הירדן. כלי הבישול כוללים קדרת בישול עמוקה (איור 5:8), מכסה לקדרת בישול (איור 6:8) וסירי בישול סגורים (איור 7:8–9). לסיר בישול מס' 7 צוואר קצר הנוטה החוצה ושפה מעובה, ודומים לו נחשפו בפלה ותוארכו שם לשנים 500–660 לסה"נ (McNicoll, Smith and Hennessy 1982: Pl. 138:7, 9). לסירים מס' 8 ו-9 שפה מקופלת, וכמוהם נחשפו באתר אכסניית הנוער בבית שאן (אבישר תשע"ד: איור 8:6, 9) וכן בפלה, ותוארכו שם למאה הו' לסה"נ (McNicoll, Smith and Hennessy 1982: Pl. 138:8, 10). הקנקנים כוללים קנקני שק ארץ ישראליים (איור 10:8–12), שהיו נפוצים משני עברי הירדן ושימשו כנראה לאחסון יין. לקנקנים מס' 11 ו-12 שפה מקופלת. קנקנים דומים התגלו ברמת הנדיב ותוארכו שם למאות הו'–הז' לסה"נ (Calderon 2000:127–128). התגלו פך עם צוואר גבוה (איור 13:8) ופכית עשויה מטין מפולם היטב (איור 14:8), חיקוי של כלי FBW. לצפחת צוואר צר וקצר, דמוי ספל (איור 15:8), והיא אופיינית למכלולים מהתקופה האומיית, שנחשפו למשל בבית שאן, בית ירח, כפר נחום ופלה שבעבר הירדן.
 
השרידים והממצאים שהתגלו בחפירה משלהי התקופה הביזנטית ומהתקופה האומיית (המאות הז'–הח' לסה"נ) מצטרפים לשרידים נוספים בני תקופות אלה שנחשפו בעבר באתר (דללי-עמוס 2007; דללי-עמוס 2011; מוקארי 2016). נראה כי שרידים אלה הם חלק מיישוב כפרי, שראשיתו במאה הז' לסה"נ, בשלהי התקופה הביזנטית, והוא התקיים לאורך כל התקופה האומיית.