החורבה משתרעת על תל קטן (54 מ' מעפנה"י) ממזרח לכביש חוצה ישראל, במרחק כ-400 מ' מדרום למחלף אייל וכחצי קילומטר ממערב לקלקיליה (איור 1). נחל קנה מקיף את האתר מדרום וממזרח. בראש התל נמצא קבר שיח', שנבנה כנראה בימי הביניים ומזוהה במסורת היהודית עם קברו של שמעון בן יעקב. האתר תואר על ידי גרן (Guérin 1875:355–356) ככפר הרוס, סומן ונסקר במסגרת הסקר הבריטי (Conder and Kitchener 1880: Sheet XI; 1882:196) והופיע במפות הסקר של שומאכר (Schumacher 1918). האתר תועד גם בסקר שנערך טרם סלילת כביש חוצה ישראל (כביש 6; דגן תשע"א:14*–15*). בחפירות אחדות שנערכו באתר ובסביבתו הקרובה, הקשורות ברובן לתכנון ולבנייה של כביש חוצה ישראל, נתגלו שרידי יישוב מהתקופות הפרהיסטוריות (Ronen and Winter 1997; Ronen 2008; Khalaily and Marder 2010), וכן שרידי בנייה ומתקנים תעשייתיים מהתקופות הרומית והביזנטית, ובהם כבשן יוצרים (ינאי 2006; עד 2006; מסארווה 2009; Taxel and Feldstein 2006). ההתיישבות במקום נמשכה ברצף עד סוף התקופה הממלוכית (ינאי 46:2006*).

נפתחו 32 ריבועים בארבעה שטחי חפירה (AD; איור 1). בשטחים B ו-C, הצמודים לשוליים המזרחיים של ח'ירבת אבריכה, נחשפו שרידים מן התקופות הרומית המאוחרת (שכבה II; המאות הג'–הד' לסה"נ) והביזנטית (שכבהI ; המאות הה'–הו' לסה"נ). בשטח C נמצאו חרסים אחדים המתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה. בשטחים A ו-D, המרוחקים מהחורבה, נחשפו שרידי בנייה, כלי חרס וכלי צור מתקופת הברונזה הקדומה 1; אין כל קשר בין אתר קדום זה לח'ירבת אבריכה, ולפיכך תוצאות החפירה בשטחים אלה יפורסמו במאמר נפרד.

 
שטח B
בגבול שדה חקלאי המכוסה באדמת סחף נפתחו עשרה ריבועי חפירה מרוחקים זה מזה (4D, 7D, 9D, 12D, 13D, 19D, 21D, 30G, 38G, 40G; איור 2), ונחשפו בהם מתחם ובו גת גדולה ובקרבת מקום פינת מבנה, בור אשפה ומפלסי אדמה עשירים במגוון ממצאים. מתחם הגת נחפר בשתי עונות ויתפרסם במאמר נפרד. רוב השטח נפגע בפעילות בימינו, ובעיקר ריבועים 4D, 9D ו-30G, שבהם מילוי האדמה שהתגלה מפני השטח ועד לאדמת החרסית הטבעית הכיל ממצא מעורב מתקופות קדומות ועד ימינו.
 
שכבה II. בריבוע 38G נחשף מצבור עבה של שברי כלי חרס, שמתארו ומפלסו אינו סדור (219L, 221L; 0.35–0.40 מ' עובי; איור 3), ובו שברים של סירי בישול (איור 5:4, 6), קנקנים מצולעים (איור 8:4, 11), רעפים (איור 13:4, 14) ולבנים מן המאות הג'–הד' לסה"נ. כן נמצאו אבני פסיפס, שברי כלי זכוכית ועצמות בעלי חיים. בהתבסס על הכמות הגבוהה של כלי החרס ואופי הממצא נראה שזהו בור אשפה.
 
שכבה I. אדמת הסחף החרסיתית שהובחנה בריבועים 13D (206L), 40G (208L), 7D (210L), 9D (211L), 30G (212L), 38G (213L), 4D (215L) ו-19D (218L) עשירה בשברי כלי חרס, שחוקים לרוב, ובהם בעיקר קערות (איור 1:5–7), סירי בישול (איור 8:5–12) ושברי קנקנים (איור 13:5–15). מתוך מגוון כלי החרס האופייני לאתרי הסביבה, בולטים שני שברי קערות שלהן שפת קרדום מחורצת ודופן משופעת (איור 2:5, 3) ושני סירי בישול שלהם צוואר גבוה ושפה מחורצת (איור 9:5, 10), השייכים לקבוצת כלי טרה סיגילטה מצרית.כלים מטיפוס זה מתוארכים במצרים למאות הה'–הז' לסה"נ (Konstantinidou 2012:141, 143, Fig. 3.39:327–329; Danys-Lazek 2014:552, Fig.10, F:11.100). עוד נמצאו שבר נר שעליו שרידים של פסאודו-כתב (איור 1:6), פקק חרס עשוי משבר של קערה גדולה (איור 2:6), פסולת של בית יוצר (איור 3:6, 4), חרסים מלוכדים בטיח ושברי אריחים עשויים טין (איור 5:6). כמו כן נמצאה כמות רבה במיוחד של אבני פסיפס במגוון גדלים. ממצאים אלה מצביעים על מתקנים תעשייתיים סמוך למקום החפירה. אבני פסיפס קטנות בצבעים לבן, שחור ואדום מרמזות על אופיו האמיד של היישוב.
בחלקו הצפוני של ריבוע 7D נחשף קיר (224W; איור 7), כנראה קיר חלוקה, שנבנה בציר דרום-מערב–צפון-מזרח משורה אחת של אבני גוויל גדולות (בחלקו הצפוני-מזרחי) ומאבני גזית בינוניות (בחלקו הדרומי-מערבי) והושתת על מילוי של אדמה חומה-בהירה ורכה (217L, 225L; 1.2 מ' עובי); הוא השתמר לגובה של שלושה נדבכים. מילויי אדמה שניגשו לקיר הכילו שברי כלי חרס שחוקים ושברי לבנים. כן נמצאו שברי כלי זכוכית, פריטי צור ושלושה מטבעות (ר"ע 156898–156900), האחד של תלמי הא' והשניים האחרים מתוארכים לרבע הראשון של המאה הד' לסה"נ.
 
שטח C
נפתחו 12 ריבועים (43J, 47J, 48J, 55J, 44K, 46K, 47K, 50K, 54K, 50M, 52M, 54M; איור 8).
 
שכבה II. שרידיהם של שני מוקדי פעילות התגלו בשכבה זו בריבועים 43J, 44K ו-47K. בריבועים 43J ו-44K נחשף מפלס של אבני גוויל בינוניות וקטנות, סדורות באחידות (321L; 0.15 מ' עובי), שהושתתו על אדמת סחף חרסיתית. בין האבנים נמצאו חרסים, ובהם קנקן (איור 4:10) וקערה (איור 1:5), וכן קטעי טיח. נראה כי המפלס שימש משטח עבודה. בריבוע 47K נחשף מצבור עבה של שברי כלי חרס שמתארו אינו סדור (331L; 0.6 מ' עובי; איור 9), ובו שברים של סירי בישול (איור 3:4, 4), קנקנים (איור 9:4, 12) ופכיםהמתוארכים למאות הג'–הד' לסה"נ. כן נמצאו שלושה מטבעות (ר"ע 156907–156910), האחד של תלמי הא' והשניים האחרים מתוארכים לסוף המאה הג'–תחילת המאה הד' לסה"נ. עוד נמצאו שברי כלי זכוכית (לא צוירו), פקק חרס (איור 15:4), ידית של קערת ברונזה (איור 16:4) ועצמות בעלי חיים. בהתבסס על הכמות הגדולה של כלי החרס ופיזור הממצא נראה כי זהו בור אשפה. מעל השרידים משכבה II הצטברה שכבה של אדמת סחף (0.5–1.2 מ' עובי), ומעליה, בחלק הצפוני של השטח (ריבועים 43J, 44K), נמצאה שכבה של אדמה חומה (כ-0.2 מ' עובי) ואדמה חולית (כ-0.1 מ' עובי).
 
שכבה I. השרידים משכבה זו התגלו בכמה ריבועים (47J, 48J, 55J, 50K, 54M). ניתן למנות ארבעה מוקדי פעילות עיקריים. בריבועים 47J ו-48J נחשף קיר (317W), ששימש כנראה לחלוקה והשתמר לגובה היסודות; הוא נבנה בציר צפון-מזרח–דרום-מערב מאבני גיר בינוניות וקטנות ללא חומר מלכד. במילוי אדמה שניגש לקיר ממערב (323L) נמצאו מעט חרסים שחוקים, ובהם בעיקר סירי בישול (ר' למשל איור 12:5) וקנקנים (לא צוירו; ר' דומים באיור 13:5–15). בריבוע 50K נחשף קיר (318W), שנבנה בציר צפון-מזרח–דרום-מערב והשתמר לגובה היסודות; נראה שגם הוא שימש לחלוקה. מדרום לקיר התגלה מפלס של אבני גוויל קטנות (305L). נראה כי הקיר נפגע מחקלאות בימינו והוזז בחלקו מהתוואי המקורי. בריבוע 54M התגלה קיר (327W), שנבנה בציר צפון-מערב–דרום-מזרח מאבני גיר במגוון מידות ללא חומר מלכד, והושתת על יסוד רחב; הקיר השתמר לגובה של שניים עד שלושה נדבכים. ממזרח לקיר התגלתה מפולת של אבני גיר קטנות, שמקורן כנראה בקיר. יסוד הקיר נבנה על אדמה חולית (334L). מצפון-מערב לקיר, בפינה הדרומית-מערבית של הריבוע, התגלה בור חפור (332L) שמתארו אינו ברור מכיוון שהוא לא נחשף במלואו. בבור נמצאו אבנים קטנות, אבני חצץ, אבני צור ושברי קנקנים מהתקופות הביזנטית (איור 13:5–15) והאסלאמית הקדומה (לא צוירו). בריבוע 55J, בדרום-מזרח שטח החפירה, נחשף מפלס עגול (308L; כ-0.3 מ' עובי) של אדמה שחורה והרבה טיח לבן, שהושתת על אדמת חרסית טבעית. סביב המפלס לא התגלו שרידים בנויים. ייתכן כי זוהי פסולת תעשייה של מתקן שנמצא מחוץ לשטח החפירה.
 
ממצא הצור משטחים B ו-C
מעיין שמר
 
ממצא הצור משטחים B ו-C כולל 71 פריטים, שכמחציתם שחוקים מאוד (ר' נספח). מכלול הצור משטח C קטן ודל, ובו 10 פריטים לא אינדיקטיביים: 5 גושים, 3 נתזים, פריט ראשוני אחד ופריט אחד שזוהה כפסולת גרעין. המכלול משטח B עשיר יותר (61=N), ובו פריטים שחוקים מאוד השייכים לתעשייה אשלית מאוחרת.

במכלול זה 37 (כ-61%) פריטים מעובדים, 22 (כ-36%) גושים ו-2 (כ-3%) שבבים. מבין הפריטים המעובדים, נתזים היו השכיחים ביותר (23=N; כ-62%). כן נמצאו 4 (כ-11%) גרעינים, שניים עם משטח נקישה יחיד, ואחד עם שני משטחי נקישה. גרעין אחד דומה לקבוצת גרעינים שהוגדרה על ידי רונן ווינטר כ"Levallois preparation mode on cores" (Ronen and Winter 1997:185, Fig. 4:8). גרעינים אלה, שהוכנו אולי על חלוקים קטנים או על נתזים ראשוניים, מתאפיינים בשני משטחים היררכיים, בשעה ששאר הגרעין נותר ללא כל עיבוד; משטח אחד משמש להפקת נתזים מתוכננים מראש, בעוד שהמשטח האחר הוא משטח נקישה (איור 1:10). בדומה לטכניקת לבלואה, היחס בין משטחים אלה הוא היררכי, כלומר אין אפשרות לשנות את ייעודם במהלך רצף ההפחתה (Boëda 1995). אך שלא כמו בטכניקת לבלואה, הזווית בין המשטחים קטנה מ-90 מעלות.

הכלים במכלול זה הם 4 אבני יד וכלי קיצוץ אחד (איור 2:10); כל חמשת הכלים היו שחוקים מאוד ונשאו פטינה עבה. רק אבן יד אחת נמצאה שלמה (46.75 מ"מ אורך, 59.33 מ"מ רוחב, 5.28 מ"מ עובי); שתי צלקות סמוך לקצה הפרוקסימלי מעידות אולי כי בשלב מאוחר כלשהו שימשה להפקת נתזים.

מספרן הרב יחסית של אבני יד לצד גרעינים שיש בהם דמיון ליחסי המידות האופייניים לטכניקת לבלואה הם מאפיינים של מכלול אשלי מאוחר (Sharon 2014:1365–1366, ור' שם הפניות). זמנם של אתרים באזור זה המיוחסים לשלב המאוחר של התרבות האשלית מן התקופה הפליאוליתית התחתונה הוא על פי רוב סביב 500 אלף שנה לפני זמננו (למשל, Goren-Inbar 1985; Porat et al. 1999; Marder et al. 2011; Sharon 2007). בחפירת הצלה שערכו א' רונן וי' וינטר ממערב לקיבוץ אייל (אתר אייל 23) התגלו פריטים דומים, שהשתייכו לשלושה אופקים ארכיאולוגיים, שהעליונה בהם שייכת לתרבות האשלית המאוחרת (Ronen and Winter 1997). מאחר שמצב ההשתמרות של הפריטים משטח B גרוע, יש להסיק כי המכלול לא נמצא באתרו, אלא נסחף מאתר סמוך, אולי מאתר אייל 23.

  

השרידים שהתגלו בשטחים B ו-C מלמדים על האופי התעשייתי של האזור הן בתקופה הרומית המאוחרת הן בתקופה הביזנטית. נראה כי הפעילות שנערכה בשולי היישוב השתרעה על פני כמה מוקדי עבודה שהיו מרוחקים זה מזה.