בשנים 2010–2019 נערכו חפירות בתל בורנה (הרשאה מס' 7432-A, רישיונות מס' 58/2010-G, 21/2011-G, 14/2012-G, 36/2013-G, 12/2014-G, 53/2016-G, 42/2017-G, 43/2018-G, 47/2019-G; נ"צ 18805/61532; איור 1), לאחר עונת סקר שהתקיימה בשנת 2009. חמש עונות החפירה הראשונות נערכו מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת בר אילן, והעונות שלאחר מכן מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל. המימון לחפירות התקבל מהמוסדות שמטעמם הן נערכו, וכן מקרן העזבונות של משרד המשפטים, מהקרן הלאומית למדע (מענק מס' 522/16) ומתורמים פרטיים. החפירה נוהלה על ידי ג' עוזיאל (עד שנת 2012) וי' שי, בסיוע כ' מקיני, ד' קסוטו, א' טבגר, ע' דגן וק' שארפ (ניהול שטחים), ג' גאסטרה, א' מקיבין וס' יופה (צילום שטח), ג' רוזנברג (שרטוט), חברת גריפין הדמיה אווירית (צילום אוויר), ט' גרינפילד וג' גאסטרה (ארכיאוזואולוגיה), ס' ריהל וא' אורנדי (ארכיאובוטניקה), ל' סמדג'ה ומ' היקמן (סדימנטים), מ' סוריאנו (כתובות שמיות), א' אקרמן (גיאוארכיאולוגיה ומיקרומורפולוגיה) ול' טרמר וי' זנטון (רפאות כלי חרס).
תל בורנה נמצא בשפלת יהודה, על גדת נחל גוברין, כ-3 ק"מ מצפון-מערב למרשה. התל שולט על הסביבה הקרובה ועל אחת מדרכי הרוחב העתיקות שעלו ממישור החוף מזרחה אל הרי חברון וירושלים. התל צופה אל הרי חברון, מישור החוף (מאשדוד בצפון ועד עזה בדרום) וגבעות השפלה, ובהן תלים רבים כמו צפית, עזקה, גודד, מרשה, לכיש ועוד. התל מוכר היטב בספרות המחקר למן המאה הי"ט לסה"נ (לסקירה של תולדות המחקר, ר' דגן ומקיני תשע"ה), והצעות שונות ניתנו לזיהויו עם יישוב מתקופת המקרא, בין היתר עם לבנה (להצעות הזיהוי, ר' Uziel and Shai 2010:242). התל נסקר כמה פעמים בעבר (אהרוני ועמירן תשט"ו:225; דגן תשנ"ו; דגן 2000: אתר 180), אך לא נערכו בו חפירות טרם החפירות הנוכחיות. תוצאות סקרי העבר, לרבות הסקר שנערך בשנת 2009 (Uziel and Shai 2010), הובילו למסקנות הבאות: (1) ראשית היישוב באתר בתקופת הברונזה הקדומה; (2) ההתיישבות באתר נמשכה לאורך תקופות הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת, הברזל והפרסית; (3) לאחר התקופה הפרסית הפעילות האנושית באתר הייתה מוגבלת מאוד; (4) שיאי ההתיישבות בתל היו בתקופות הברונזה המאוחרת והברזל 2, אז הגיע השטח המיושב לכדי 60 ו-80 דונם (בהתאמה).
במהלך עשר העונות של החפירה הנוכחית נפתחו שבעה שטחי חפירה (1A, 2A, 1B–3B, C, G; איור 2 [שטח C לא בתכנית]), ונחשפו בהם בעיקר שרידי יישוב מתקופות הברונזה המאוחרת והברזל 2. לצד חפירות אלה נערכו בתל סקרים בשיטות נוספות, שתוצאותיהם הושוו לתוצאות סקר פני שטח: סקר-חפירה, ובו נחפרו בורות רדודים (כ-1 מ' קוטר, כ-0.3 מ' עומק), שמהם סונן כל הממצא (Shai and Uziel 2014); וסקר של יסודות כימיים בקרקע באמצעות מכשיר XRF נייד (Šmejda et al. 2017). שאלת המחקר העיקרית בתחילת הפרויקט עסקה בתרבות החומרית של אתרי גבול בעת העתיקה, בדגש על תקופת הברזל.
תקופת הברונזה המאוחרת
בסקר שנערך בשנת 2009 התגלו ממצאים המתוארכים למאה הי"ד לפסה"נ (Cassuto, Koch and Shai 2015), אך השרידים הקדומים ביותר שנחשפו עד כה בחפירות מתוארכים למאה הי"ג לפסה"נ. שרידי תקופה זו התגלו בשטח 1B שבמערב התל, ממערב לפסגה. החפירה נפתחה בשטח זה כדי לאמת את תוצאות הסקר שהצביעו כי עיקר הממצאים בשטח מתוארכים לתקופת הברונזה. ואמנם סנטימטרים מעטים מתחת לפני השטח, ישירות על סלע האם, נחשפו שרידיו של מבנה (מבנה 29305) המתוארך למאה הי"ג לפסה"נ (איורים 3, 4), שהשתרע על פני כ-500 מ"ר. יסודות המבנה נבנו מאבני שדה בינוניות, וקירותיו החיצוניים (כ-0.5 מ' עובי) של המבנה נחשפו במערב, במזרח ובצפון. למבנה חצר גדולה וחדרים במזרח ובמערב (Shai, McKinny and Uziel 2015; Shai et al. 2018; Mckinny, Tavger and Shai 2019); חלקו המערבי השתמר טוב יותר, ובו התגלו מרבית הממצאים. בחלקה המערבי של החצר התגלה ריכוז גדול של ממצאים, הכוללים קובעות, גביעים, קערות, נרות, צלמיות (Sharp, McKinny and Shai 2015; איור 5), כלים זואומורפיים מיובאים, שני שברים של מסכות חרס (Shai 2018), שלושה גביעי מנחה קטנים מיובאים מקפריסין, שהיו מחוברים זה לזה והונחו על משטח סלע, ראש צלמית מיקנית ושני פיטסים (תכולת כל אחד מהם כ-200 ליטר) מיובאים מקפריסין (Shai et al. 2019). סמוך לממצאים אלו נחשפה מצבת אבן מעוגלת ייחודית (כ-1.5 מ' קוטר) ובמרכזה חור מפולש (McKinny, Tavger and Shai 2019; איור 6). במבנה התגלו גם ממצא עצמות בעלי חיים (Greenfield, McKinny and Shai 2017) וממצא בוטני (Orendi et al. 2017), המלמדים על ייחודיות המבנה. איכות הבנייה, גודל המבנה, ריכוז הממצאים שלהם אופי פולחני ומצבת האבן הייחודית מלמדים כי המבנה שימש לפולחן. נראה כי אין זה מקדש, אלא מתחם פולחני פתוח.
תקופת הברזל 2
הממצאים מן הסקר בשנת 2009 הראו כי בתקופת הברזל 1 התקיים באתר יישוב קטן מאוד. עד עתה לא נחשפו שכבות מתקופה זו. השרידים הקדומים ביותר מתקופת הברזל מתוארכים למחצית השנייה של המאה הי' לפסה"נ. חשיבותו של האתר בתקופת הברזל 2 נובעת ממיקומו בין תל צפית (גת פלישתים; 9 ק"מ מצפון) לבין תל לכיש (9 ק"מ מדרום) ששימש המרכז המנהלי היהודאי העיקרי בשפלה. היישוב בתקופה זו השתרע על פני כ-80 דונם בפסגת התל ובמורדותיו המזרחיים, הצפוניים והדרומיים. ממצאי תקופת הברזל התגלו עד עתה בחמישה שטחי חפירה: 1A, 2A, 2B, C ו-G.
פסגת התל מוקפת בקירות ביצור, היוצרים מתחם רבוע גדול (כ-70 × 70 מ'; איור 7); אלה השרידים האדריכליים הבולטים ביותר בתל. רק חלק מקירות הביצור נראים על פני השטח. הביצור נחפר בשלושה שטחים שונים (1A, 2B, G) במטרה לתארך אותו ולהבין את תקופות השימוש בו. מהחפירות בשלב זה עולות ארבע מסקנות: (1) ראשיתו של הביצור בתקופת הברזל 2א, אך טרם התברר אם במאה הי' או במאה הט' לפסה"נ; (2) הביצור שנבנה הוא חומת סוגרים; (3) במאה הז' לפסה"נ בוטל השימוש בחומה הפנימית (Shai et al. 2012:147–148) אך החומה החיצונית המשיכה לשמש, ולעובדה זו חשיבות רבה לשאלת זיהוי האתר, שכן אם האתר מזוהה עם לבנה המקראית אז הייתה לו חשיבות אזורית (לפי הנאמר בספר מלכים ב', חמוטל בת ירמיהו אשת המלך יאשיהו מלבנה); (4) היישוב ששכן במקום אינו עיר מבוצרת, אלא יישוב קטן שהתפתח סביב מצודה.
במדרונות הצפוניים-מזרחיים של התל (שטח C) זוהו כבר בסקר בשנת 2009 מתקנים חקלאיים. החפירה במתקנים נערכה במטרה לתארכם. נפתחו ארבעה ריבועים סמוך לריכוז מתקנים שזוהו על פני השטח בסקר. בשלושה מן הריבועים נחשפו מתקנים אחדים (איור 8): מתקן שנבנה מחומר ולבנים ואגנים וספלולים שנחצבו בסלע. בחפירת המתקנים התגלו חרסים וממצא בוטני לא באתרם. הממצא הקרמי הקדום ביותר מתוארך לתקופה הכלקוליתית. בשני ספלולים התגלו שברים של סירי בישול שלהם דופן ישרה, האופייניים לתקופת הברונזה התיכונה 1. עיקר הממצא הקרמי מהמתקנים מתוארך לתקופות הברונזה המאוחרת והברזל 2; הממצא המאוחר ביותר מתוארך לתקופת הברזל 2. למרות שהממצא הקרמי לא התגלה באתרו הוא מלמד על התקופות שבהן נעשה שימוש במתקנים. הממצא הקרמי במתקנים מלמד כי בדומה ליתר שטחי החפירה, התקופות שבהן התקיימה עיקר הפעילות הן תקופות הברונזה המאוחרת והברזל 2.
המאה הי' לפסה"נ. עד עתה נחשפו השרידים ממאה זו רק בשטח 2B. החפירה בשטח זה נועדה ליצור חתך של השכבות בפסגת התל. בשני ריבועים (6B, 7B) נתגלו שרידיו של מבנה שנהרס בחורבן עז. מכיוון שנחפרו רק שני ריבועים, תכנית המבנה אינה ברורה (איור 9), אולם העוצמה של החורבן מובהקת; החפירה בשכבה זו בריבועים הללו טרם הסתיימה. נחשף מכלול גדול של כלי חרס שלמים מרוסקים באתרם בתוך שכבת אפר עבה. השכבה עשירה גם בממצאים בוטניים שרופים, ובהם בולטים במיוחד עדשים.
המאה הט' לפסה"נ. השרידים ממאה זו נחשפו בעיקר בשטחים 1A ו-2A. בשטח 1A (איור 10) נחשפה השכבה למרגלות החומה מבחוץ, והתגלו בה כמה כלים שלמים מנופצים באתרם על מפלס רצפה. כן נחשפה שכבה זו מפנים לחומה, והתגלה בה מתקן הקשור לתעשיית טקסטיל (21225L), הניגש לקו החומה הפנימי של חומת הסוגרים, ובתוכו כעשרים משקולות נול. גילוים של שרידי פעילות ביתית מחוץ לקו הביצור מלמד כי היישוב באתר לא הוגבל למבצר שבפסגת התל אלא התפרס גם על המדרונות (Shai 2017).
בשטח 2A נחשפו השלבים הקדומים של מבנה רחב מידות, שנבנה היטב על סלע האם; רק חלקו הצפוני נחפר (כ-10 × 15 מ'). נראה כי הביצור והמבנה הנרחב הוקמו לכל המאוחר במאה הט' לפסה"נ; יש לקחת הנחה זו בחשבון בניתוחים רחבים יותר של הגיאופוליטיקה של אזור השפלה בתקופת הברזל 2.
המאה הח' לפסה"נ. שרידים ממאה זו נחשפו בשלושה שטחים: 1A, 2A, 2B. בשטח 1A (איור 11) התברר כי חומת הסוגרים המשיכה לשמש וכי מפלס רצפה (21210L) ניגש אל החומה הפנימית.
בשטח 2A נחשפו שרידיו של מבנה רחב מידות (32417; איור 12), שנבנה על המבנה שקדם לו מן המאה הט' לפסה"נ. קירותיו החיצוניים של המבנה (0.8–1.0 מ' רוחב) נבנו מאבני שדה בינוניות. רצפות החדרים הפנימיים עשויות עפר מהודק, ואילו רצפת החצר שמצפון למבנה מרוצפת באבנים גדולות. במבנה הובחנו שני שלבים אדריכליים, המתוארכים שניהם למאה הח' לפסה"נ. לאור מיקומו של המבנה במרכז האזור המבוצר, גודלו, איכות הבנייה וההמשכיות בתכנית, נראה כי הוא שימש בית מגורים של האליטה המקומית.
בשטח 2B נחשף קטע מחומת הסוגרים לאורך כ-10 מ'. הקיר החיצוני השתמר לגובה תשעה נדבכים. עובי הביצור הכולל זהה בשטח זה ובשטח 1A (כ-5.5 מ'). התרבות החומרית של תושבי האתר במאה הח' לפסה"נ אופיינית ליהודה וכוללת את מגוון טיפוסי הכלים השכיחים בלכיש שכבה III, כגון סירי בישול, קערות שמורקו באובניים, לגין, צלמיות עמוד יהודאיות וידיות עם טביעות חותם (למלך, וכן טביעה 'פרטית'; Shai et al. 2014), ששימשו במנהל ממלכת יהודה.
המאה הז' לפסה"נ. שרידים ממאה זו התגלו בארבעה משטחי החפירה: 1A, 2A, 2B, G. בשטח 1A (איור 13) התגלו ארבע ממגורות אשר אחת מהן חתכה את קיר הביצור הפנימי, עדות לכך שקיר זה יצא מכלל שימוש בתקופה זו. בשטח 2A התגלו ממגורות נוספות מתקופה זו.
בשטח 2B התגלה, בדומה לשטח 1A, כי קיר הביצור הפנימי בוטל ומעליו נבנה בית מגורים; הקיר המערבי של בית מגורים זה שימש קיר ביצור חיצוני (איור 14).
שטח G (איור 15) נפתח בצלע הדרומית של החומה המקיפה את פסגת התל. החפירה בשטח זה נועדה להבין בצורה טובה יותר את הביצור ולנסות לאתר את מיקום השער על סמך שיקולים טופוגרפיים ועל סמך הקרבה לנחל גוברין, שהיה מקור המים העיקרי, ולצִדו הדרך שהובילה אל לכיש. גם בחפירות בשטח G נחשפו קטעים של הביצור (כ-20 מ' אורך חשיפה), אולם בשונה מהביצורים שנחשפו בשטחים 1A ו-2B, כאן לא נחשפה חומת סוגרים. הביצורים כאן כוללים שער שלו סף מרשים, המתוארך למאה הז' לפסה"נ, וכן תעלת ניקוז שניקזה מים אל מחוץ לאזור המבוצר. השער נסתם בשלב מאוחר יותר (כנראה בתקופה הפרסית), בעוד שהחומה המשיכה לשמש.
נראה כי חל שינוי מהותי בתכנית האתר במעבר לתקופת הברזל 2ג'. אמנם הפסגה הייתה עדיין מבוצרת, אולם במקום חומת סוגרים נעשה שימוש רק בקיר החיצוני של הביצור. הבדל נוסף הוא ביטול המבנה הגדול שבמרכז השטח המבוצר (מבנה 32417; שטח 2A). עוד במאה זו הוקמו ממגורות רבות בכל רחבי הפסגה. לפיכך נראה שהאתר המשיך לשמש מבצר גבול, אך אפשר שייעודו השתנה והוא שימש גם מרכז מנהלי לאיסוף וחלוקה מחדש של תוצרת חקלאית.
ממחקר שהתבסס על בדיקת איזוטופים של פחמן 13 (Riehl and Shai 2015) נראה כי כמות המשקעים בתקופת הברזל 2ג' עלתה על זו של תקופת הברזל 2ב'. שינוי זה מראה כי בתקופת הברזל 2ג' היו תנאים נוחים שאפשרו גידול של מיני יבול להם נדרשות כמויות מים גדולות יותר. מסקנה זו נתמכת על ידי גילוין של הממגורות בשכבה זו.
שתי התקופות העיקריות שנחשפו בעשר עונות החפירה בתל בורנה הן הברונזה המאוחרת והברזל 2, אז הגיע היישוב באתר לשיאו. השרידים הקדומים ביותר מתקופת הברזל התגלו בשטח 2B, והם כוללים חורבן עז ועשרות כלים מרוסקים באתרם מהמאה הי' לפסה"נ. השרידים מהמאות הט' והח' לפסה"נ מלמדים על המשכיות בתכנית היישוב וכנראה גם במעמדו במארג היישובי בשפלה בתקופה זו. במאה הט' לפסה"נ נוסדה חומת הסוגרים המקיפה את הפסגה, אולי כלקח מן החורבן במאה הקודמת, ובמרכז הפסגה נבנה המבנה הנרחב שתכניתו כמעט לא השתנתה לאורך המאות הט' והח' לפסה"נ. נראה שפעילויות בנייה אלו קשורות למיקומו של האתר בתווך בין לכיש, עיר המנהל היהודאית הראשית בשפלה, לבין גת פלישתים. שינוי בתכנית היישוב ניכר במעבר לתקופת הברזל 2ג'. בתקופה זו הביצור השתנה לחומה מלאה וכן המבנה הנרחב יצא מכלל שימוש; נחשפו בתי מגורים קטנים ופשוטים יותר וכן ממגורות רבות. שינויים אלה משקפים כנראה גם את השינוי שחל במיקומו של היישוב בהיררכיה היישובית בשפלה, ובו מרשה החלה לתפוס מעמד חשוב ואילו יישובי פלשת בכלל וגת בפרט איבדו את מעמדם כאיום המרכזי.
אהרוני י' ועמירן ר' תשט"ו. סקר תלי השפלה. ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה 222:19–225.
דגן י' תשנ"ו. ערי שפלת יהודה והחלוקה למחוזות על פי ס' יהושע טו. ארץ-ישראל כה:136–146.
דגן י' תשס"א. היישוב בשפלת יהודה באלף השני ובאלף הראשון לפנ"ס: מקרה מבחן לתהליכי יישוב בחבל מוגדר. עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב. תל אביב.
דגן ע' ומקיני כ' תשע"ה. ראשית המחקר הארכיאולוגי וההיסטורי של תל בורנה בעת החדשה. מורשת ישראל יב:11–29.
Cassuto D., Koch I. and Shai I. 2015. A Note on an Amenhotep III Plaque from Tel Burna. Journal of Ancient Egyptian Interconnections 7:21–25.
Greenfield T., McKinny C. and Shai I. 2017. “I Can Count All My Bones”: A Preliminary Report of the Late Bronze Faunal Remains from Area B1 at Tel Burna, Israel. In J. Lev-Tov, P. Hesse and A. Gilbert eds. The Wide Lens in Archaeology Honoring Brian Hesse’s Contributions to Anthropological Archaeology. Atlanta. Pp. 419–441.
McKinny C., Tavger A. and Shai I. 2019. Tel Burna in the Late Bronze—Assessing the 13th Century BCE Landscape of the Shephelah. In A.M. Maeir, I. Shai and C. McKinny eds. The Late Bronze and Early Iron Ages of Southern Canaan. Berlin. Pp. 148–170.
Orendi A., Šmejda L., McKinny C., Cassuto D., Sharp C. and Shai I. 2017. The Agricultural Landscape of Tel Burna: Ecology and Economy of a Bronze Age/Iron Age Settlement in the Southern Levant. Journal of Landscape Ecology 10/3:165–188.
Riehl S. and Shai I. 2015. Supra-Regional Trade Networks and the Economic Potential of Iron Age II Sites in the Southern Levant. JAS 3:525–533.
Shai I. 2017. Tel Burna—A Judahite Fortified Town in the Shephelah. In O. Lipschits and A.M. Maeir eds. “…As Plentiful as Sycamore-Fig Trees in the Shephelah” (I Kings 10:2) Recent Archaeological Research in the Shephelah of Judah: The Iron Age. Winona Lake, Indiana. Pp. 45–60.
Shai I. 2018. Two Late Bronze Age Ceramic Masks from Tel Burna, Israel. In A. Berlejung and J.E. Filitz eds. The Physicality of the Other Masks from the Ancient Near East and the Eastern Mediterranean (Orientalische Religionen in der Antike 27). Tübingen. Pp. 133–139.
Shai I., Cassuto D., Dagan A. and Uziel J. 2012. The Fortifications at Tel Burna: Date, Function and Meaning. IEJ 62:141–157.
Shai I., Dagan A., Riehl S., Orendi A., Uziel J. and Suriano M. 2014. A Private Stamped Seal Handle from Tel Burna, Israel. ZDPV 130:121–137.
Shai I., McKinny C. and Uziel J. 2015. Late Bronze Age Cultic Activity in Ancient Canaan: A View from Tel Burna. BASOR 374:115–133.
Shai I., McKinny C., Spigelman M., Ben-Shlomo D., Karasik A., Namdar D. and Uziel J. 2019. Late Bronze Age Trade as Seen through the Eyes of Two Cypriot Pithoi on a Shephelah Hilltop. Tel Aviv 46:63–80.
Shai I., Sharp C., de Freitas A., Cassuto D. and McKinny C. 2018. Trade and Exchange in the Southern Levant in the 13th Century BCE: A View from Tel Burna, a Town in the Shephelah, Israel. In A. Cruz and J.F. Gibaja eds. Interchange in Pre- and Protohistory: Case Studies in Iberia, Romania, Turkey and Israel (BAR Int. S. 2891). Oxford. Pp. 177–183.
Shai I. and Uziel J. 2014. Addressing Survey Methodology in the Southern Levant: Applying Different Methods for the Survey of Tel Burna, Israel. IEJ 64:172–190.
Sharp C., McKinny C. and Shai I. 2015. The Late Bronze Age Figurines from Tel Burna. Strata 33:61–76.
Šmejda L., Hickman M., Horák A. and Shai I. 2017. Ancient Settlement Activities as Important Sources of Nutrients (P, K, S, Zn and Cu) in Eastern Mediterranean Ecosystems—The Case of Biblical Tel Burna, Israel. Catena 156:62–73.
Uziel J. and Shai I. 2010. The Settlement History of Tel Burna: Results of the Surface Survey. Tel Aviv 37:227–245.