המבנה שבו נערכה החפירה שייך לפטריארכיה האתיופית, והוא שימש בעבר מאפייה של משפחת קורד. בחפירה שנערכה בעבר במבנה הניצב בצדו הנגדי, המערבי של רחוב המנזר האתיופי נחשפו שרידי מבנה שתוארך למאה הא' לסה"נ (קגן 2014; איור 1: 6775-A). בחפירות שנערכו בשתי חנויות ברחוב בית הבד, ממזרח לחפירה הנוכחית, נחשפו שרידי מתקנים לתעשיית סבון ושוק מהתקופה הממלוכית (דעאדלה תשע"א [איור 1: 4017-A]; הרשאה מס' 7511-A).

בחפירה הנוכחית נפתחו שני חצאי ריבועי חפירה, האחד באגף המזרחי של המבנה והאחר באגפו המערבי (איורים 2–5). האגף המזרחי נבנה בתקופה הצלבנית, והתגלו בו שני שלבי בנייה נוספים, המתוארכים לסוף התקופה הממלוכית – ראשית התקופה העות'מאנית ולסוף התקופה העות'מאנית. האגף המערבי הוקם בסוף התקופה העות'מאנית, ולאחר הקמתו נפרץ בקיר המחבר בין שני האגפים פתח שחיבר ביניהם. בשני חצאי הריבועים נמצאו ממצאים רבים, בעיקר מסוף התקופה העות'מאנית.
 
האגף המזרחי
האגף המזרחי כולל אולם אחד מוארך בכיוון צפון–דרום, שבחלקו הצפוני נחצב בור מים גדול (139L). באולם הובחנו שני שלבי בנייה, שתוארכו לתקופות הצלבנית והממלוכית–העות'מאנית.
 
האולם מקורה בקמרונות צולבים, הנשענים על אומנות (124W, 127W, 128W, 132W, 134W; איור 6), שנבנו מאבני גזית בגדלים שונים וחלקן סותתו בסיתות אלכסוני. הקמרונות הצולבים ואבני הבנייה בסיתות אלכסוני אופייניים לבנייה בתקופה הצלבנית. במרווחים שבין האומנות נבנו קירות (123W, 129W–131W, 133W) מאבנים מהוקצעות גדולות ובינוניות; בנייתם שונה מזו של האומנות, ועל כן נראה כי הם נבנו בשלב בנייה מאוחר לשלב המקורי. פתח האולם קבוע בפינתו הדרומית-מערבית, בקיר (117W) המשותף עם האולם הדרומי באגף המערבי. הפתח חותך את האומנה הפינתית, התומכת בקמרון צולב, ומכאן שזו תוספת מאוחרת והאולם לא היה במקור חלק מהמבנה, אלא חובר אליו בשלב כלשהו. בקצה הדרומי של האולם, בין אומנות 124 ו-127, נבנו שני קירות בטון מאוחרים (125W, 126W), התוחמים את האולם מדרום.
לפני תחילת החפירה פורקה הרצפה המודרנית באולם, והמילוי מתחתיה נחפר בפיקוח רשות העתיקות. מתחת לרצפה בחלק הדרומי של האולם נחשף ראש קיר (135W), שנבנה בין אומנות 124 ו-127 ושימש כנראה לתחימת האולם מדרום בשלב הבנייה הקדום.
חצי-ריבוע הבדיקה נחפר בפינה הדרומית-מזרחית של האולם, צמוד לאומנה 127 ולקירות 131 ו-135. שני חתכי בדיקה נוספים קטנים (100L, 102L) נחפרו לאורך הצד המערבי של האולם. צמוד לאומנה 127, בעומק כ-1.5 מ', נתגלה ריצוף של לוחות אבן שטוחים (149L; כ-0.15 מ' עובי), הניגש אל קיר 131, אל אומנה 127 ואל הפן הצפוני של קיר 135 (איור 7). על הפן הצפוני של אומנה 127 שרדה שכבה דקה של טיח לבן, שכיסתה גם את הנדבכים התחתונים של הפן המערבי של קיר 131. בבדיקה מתחת לריצוף 149 התגלה מילוי אדמה (150L), וכן התברר כי קירות 131 ו-135 נמשכים מתחת לגובה הריצוף. לעומתם אומנה 127 נבנתה על יסוד של אבן גזית גדולה ומעליה אבני גוויל קטנות. בשכבת מילוי 150 נתגלו שברי כלי חרס אחדים, שאחד מהם מתוארך לסוף התקופה הממלוכית – ראשית התקופה העות'מאנית (ר' נספח: איור 1). בחתך בדיקה 102 נתגלו שרידי קיר (123W), המחבר בין אומנות 124 ו-127, ובו פתח קשות צר, ששימש פתח האולם בשלב הבנייה הקדום בתקופה הצלבנית (איור 8). על אחת מאבני הגזית של אומנה 127 התגלה תו סתתים, הדומה בצורתו לאות P הפוכה (איור 9). תווי סתתים כאלה אופייניים לתקופה הצלבנית.
בצדה הצפוני-מערבי של אומנה 127 נחצבה מגרעת (chamfer) אנכית מטיפוס 'שאת' (Shath; איור 10), האופיינית לאדריכלות בתקופות הממלוכית והעות'מאנית בירושלים (Luz 2014:57–58, Fig. 2.9). חציבתה של המגרעת גסה, והיא אינה שייכת לבנייה המקורית של האומנה אלא לבנייה בשלב מאוחר. המגרעת מתחילה מתחת למפלס ריצוף 149, ונראה כי היא נחצבה בד בבד עם בנייתו. מעל ריצוף 149 נחשפו שכבות מילוי עפר (142L/147L, 148L), ובו שברי צינורות חרס רבים מטיפוס Dshame, האופייניים לבניית מעקות בגגות בתים במאה הי"ט (איור 11), שברי כלי חרס רבים מאותה תקופה (ר' נספח) ושברי כלי זכוכית (אונונה, להלן). מעל שכבות מילוי אלה הושתתה רצפת עפר כבוש (141L; איור 12), הניגשת אל קיר מחיצה 131; היא נמצאה הרוסה צמוד לאומנה 127 ולקיר מחיצה 135. על הפן הצפוני של קיר 135 ועל הפן המערבי של אומנה 127 נמצאה שכבת טיח אפור המסתיימת במפלס הרצפה. במילוי מעל רצפה 141 ומתחת לרצפת הטיח המודרנית של האולם נמצאו שברי כלי חרס בני ימינו. בתוך שכבת הטיח של הרצפה נמצא מסרק כינים מעצם (איור 13). מפלס רצפה 141 תואם את מפלס ראש בור מים 139 (להלן).
בחתך בדיקה 100, סמוך לאומנה 128 ומצפון לכניסה אל האגף (איור 14), לא נמצא המשך לרצפות 141 ו-149, כנראה בשל הפרעה נרחבת הקשורה להתקנה של מאגר מים מודרני (136L). האבנים בפינה הדרומית של אומנה 128 ניזוקו והוצאו ממקומן, והאומנה תוקנה בסתימה של אבנים גדולות (101W) במפלס הזהה לזה של רצפה 149. על פני האומנה נמצאו שרידי טיח לבן דק, הזהה לטיח שהתגלה על פני אומנה 127 מהשלב הקדום.
 
בור המים. בור מים 139 דופן באבנים וטויח בטיח הידראולי. באגף המערבי (להלן) נחשפה תעלה שהוליכה אל הבור דרך פִרצה בקיר 129. תקרת הבור התמוטטה בעבר, ובמהלך החפירה נוקה פנים הבור משברי התקרה וממילוי האדמה שבתוכו עד לעומק 4 מ'. לאחר הניקוי זוהו בדופנו המזרחית של הבור שרידי קמרון חבית קדום יותר שטויח בטיח אפור כהה, השונה מהחלק העליון של הבור, עדות לשני שלבי בנייה בבור. נראה כי הבור שימש את המבנה בשלב הקדום, ועם בניית השלב המאוחר הוגבהה תקרתו והותאמה לבנייה החדשה.
  
האגף המערבי
אגפו המערבי של המבנה כולל שני אולמות הסדורים בכיוון צפון–דרום ופונים אל רחוב המנזר האתיופי. החזית המערבית של המבנה נסמכת לזו של המבנה השוכן מצפון לו (איור 15), והוא בתורו נסמך אל מבנה המנזר האתיופי שנבנה באמצע המאה הי"ט לסה"נ. יש להסיק מכך כי שני האולמות באגף המערבי שייכים לאותו שלב בנייה והוקמו בסוף המאה הי"ט לסה"נ – ראשית המאה הכ' לסה"נ.
רחוב המנזר האתיופי עולה בתלילות כלפי צפון, וכתוצאה מכך מפלס הרצפה באולם הדרומי נמוך כ-1 מ' מתחת למפלס רחוב המנזר האתיופי, בעוד שמפלס הרצפה באולם הצפוני זהה לזה של הרחוב. במהלך העבודות שקדמו לחפירה הונמך מפלס הרצפה באולם הצפוני עד למפלסה של רצפת האולם הדרומי. בתוך שכבת מילוי אדמה מתחת לרצפת האולם נמצאה תעלת מים שחצתה את האולם ממערב למזרח והוליכה מי גשמים מרחוב המנזר האתיופי אל בור מים 139 שנמצא באגף המזרחי. התעלה תועדה ופורקה לפני החפירה, והיא אינה מופיעה בתכנית החפירה. שני האולמות מקורים בקמרונות צולבים הנשענים על אומנות אחוזות בפינות האולמות. קירות האולמות נבנו מאבני גזית בגודל בינוני (כ-0.4 × 0.4 × 0.5 מ').
החפירה נערכה סמוך לקיר הצפוני (116W) של האולם הצפוני. קיר זה גם תוחם מדרום את המבנה הצמוד מצפון, ועל כך מעיד חלון חסום בחלקו המזרחי (איור 16). בחצי הצפוני של החפירה נתגלה היסוד של קיר 116, שנבנה מאבנים גדולות (145L; איור 17); היסוד רחב מרוחב הקיר. מדרום ליסוד זה נתגלה קצה צפוני של בור שפכים גדול (144L) שנמצא מלא באבנים בגדלים שונים, חלקן אבני גזית. מתחת לבור 144 וליסוד 145 התגלה מילוי אדמה, ובו שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית.

ממצא הזכוכית
בריג'יט אונונה
 
בחפירה התגלו כשלושים שברי זכוכית, המתוארכים ברובם למאה הכ' לסה"נ ומקצתם קדומים יותר (איור 1:18–5).
שבר מס' 1 הוא בסיס העשוי מזכוכית בצבע כחול כהה ומעוטר בחוט לבן; טיפוס זה היה נפוץ בתקופה הממלוכית, ודוגמאות רבות שלו נמצאו בחפירות בירושלים (Brosh 2005). שבר מס' 2 שייך לבקבוק קטן מזכוכית חברון כחולה. מקובל לראות בחברון את המרכז המוביל לייצור זכוכית בחלקה הדרומי של האימפריה העות'מאנית עד למאה הי"ט לסה"נ (Karmon 1975:78).
הממצא מן המאה הכ' כולל בעיקר שברי בקבוקים מזכוכית ירוקה, חומה או תכולה, וכן צלחות אחדות ושברים של זגוגיות חלון חסרות צבע. פריטים מס' 3 ו-4 הם בקבוקי תרופות קטנים, כמעט שלמים, העשויים מזכוכית חסרת צבע, ואין הם נושאים כל כתובת. בקבוקי תרופות היו כנראה הקבוצה הגדולה והמגוונת ביותר של הבקבוקים שיוצרה במהלך המאה הי"ט והמחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ. שני השברים מס' 5 שייכים לקערה מעוטרת בפאר; הזכוכית עבה ונושאת דגם מרוכס עשוי בדפוס.
כל חמשת הפריטים האלה נמצאו במילויים שכיסו את רצפת אבן 149, ודומה על כן שהמילויים מעורבים במידת מה.
 
בשלב הבנייה הקדום ביותר נבנה במקום אולם רחב (האגף מזרחי), הכולל אומנות וקמרונות צולבים, שנבנו מאבנים שסותתו בסיתות אלכסוני, האופייניים לתקופה הצלבנית. נראה כי אולם זה השתרע הלאה למזרח ואולי גם למערב. בור מים 139 נחצב בחלק הצפוני של האולם בתקופה הצלבנית או בתקופה הממלוכית. בסוף התקופה הממלוכית או בראשית התקופה העות'מאנית נחסמו המרווחים שבין האומנות, וכך נוצר האולם המוכר היום. הרצפה המקורית של האולם הוסרה ככל הנראה במלואה, ובמקומה הונח ריצוף 149. בשלהי התקופה העות'מאנית הוקם האגף המערבי של המבנה. נראה כי לאחר הקמת האגף המערבי התגלה האולם המזרחי, ואז נפרץ אליו הפתח בקיר 117, והאולם הקדום שב לשמש. לצורך כך הוא מולא במילוי עפר ובפסולת עד לגובה של מפלס הרצפה של האולם הדרומי באגף המערבי. באותה העת הוגבהה התקרה של בור המים, וזה הותאם להזנה מהתעלה שהותקנה באגף המערבי.