החפירות נערכו במגרש שנמצא בין רחוב קרן היסוד לבין רחוב יוני שמתחתיו (איור 1). שתיים מהן נערכו בחלק המערבי, התחתון של המגרש (הרשאות מס' 7145-A, 7237-A; שטח J) והשלישית נערכה בחלק המזרחי, העליון של המגרש (הרשאה מס' 7422-A; שטח K). שטח J (איורים 2, 3) משתרע בשני מפלסים: המפלס התחתון נמצא בגובה של רחוב יוני, ולאחר שהוסרה שכבת אדמה באמצעות מחפרון נחפרו בו שני ריבועים (1J ו-2J) וביניהם — חתך (3J); והמפלס העליון היה מכוסה במפולות אבנים ובאשפה מודרנית, ונחפרו בו שני ריבועים (4J ו-5J; ריבוע 5J לא שורטט). בשטח K (איור 4) נחפרו שלושה ריבועים (1K–3K). בחפירה נחשפו שרידי בנייה למן התקופה הממלוכית ועד לראשית המאה הכ', בדומה לתוצאות חפירה סמוכה (כהן תשע"ד)­­­.

בקרבת שטחי החפירה נערכו בעבר שתי חפירות בעקבות תנופת בנייה נרחבת במדרון המערבי של צפת. החפירה הראשונה נערכה בשנת 2002 (איור 1: 3708-A; כהן תשע"ד) בחלק הדרומי של המדרון, ובה התגלה רצף התיישבות מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית ועד לימי המנדט הבריטי. החפירה השנייה, בהיקף נרחב, נערכה בשנת 2004 בחלק הצפוני של המדרון (איור 1: 4210-A; דללי-עמוס וגצוב תש"ף), ובה נחשפו שרידי שכונה שנבנתה כנראה בראשית התקופה הממלוכית או מעט קודם לכן ונהרסה ברעידת אדמה בשנת 1408; לאחר ההרס השכונה ננטשה והתושבים לא חזרו עוד לגור בה.
 
התקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה
שטח J. בריבועים 1J ו-2J נחשפה הצטברות אדמה חומה אדמדמה (104L, 105L) מעל לסלע. בריבוע 2J (105L) נחשף הפן הצפוני של יסוד קיר (107W; איור 2: חתך 1–1), שנבנה באבני גוויל מגיר והושתת על הסלע. צמוד ליסוד הקיר נמצאו שלושה מטבעות (105L; ר"ע 168245–168247), המתוארכים לתקופה הממלוכית (המאה הי"ד לסה"נ).
בתחתית חתך 3J, בגובה ראש קיר 107, הובחנה שורת אבנים מסותתות (119W), כנראה תשתית של רצפה. מעליה הובחנה שכבה עבה של אדמה מעורבת בשברי אבנים קטנות (100L), בדומה לשכבה II בחפירות 2004 (דללי-עמוס וגצוב תש"ף:*27*30). בהצטברות זו נמצאו שני מטבעות (ר"ע 168243, 168244), המתוארכים לתקופה הממלוכית (המאה הי"ד לסה"נ).
בלוקוסים 100, 104, ו-105 נמצאו, יחד עם המטבעות, כלי חרס רבים המתוארכים לתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה (המאה הי"ד עד ראשית המאה הט"ז לסה"נ), ובהם כלי חרס לא מזוגגים ובהם קערות קטנות (איור 1:5, 2), קערה גדולה (איור 3:5), קדרה (איור 4:5) וקנקנים (איור 5:5, 6); כלים מזוגגים בייצור מקומי, ובהם קערות (איור 7:5, 8), אמפורה (איור 9:5) ופך (איור 10:5) מזוגגים בזיגוג חד גוני, קערות מזוגגות ומעוטרות בחריתה דקה (איור 11:5, 12) ובחריתה עבה (איור 13:5, 14) ופך עשוי טין צלהב (איור 15:5); קערות מיובאות מסוריה, כגון קערה עשויה טין בהיר צבועה בשחור וכחול מתחת לזיגוג שקוף (איור 16:5; Avissar and Stern 2005:28, Type I.2.3.3); וקערות שלהן דופן מזווה ועיטור בהון מיובאות מאיטליה (איור 17:5, 18; Avissar and Stern 2005:73, Fig. 31:4–6, Type I.9.5).
 
שטח K. בריבוע 2K נחשף הפן המזרחי של קיר (219W; איור 6), שנבנה בכיוון צפון–דרום מאבני בנייה מסותתות מגיר. בקצהו הדרומי נבנתה אומנה רבועה (221W). הקיר נבנה על שורת אבנים גדולות ומסותתות (222W) שהקשרה לא הוברר כיוון שהיא לא נחפרה. מעל לשורת אבנים 222 ועד לראש קיר 219 ולאומנה 221 הצטברה אדמה חומה-אפורה פריכה (220L), שנחתמה במפולת אבנים (218L) בכיוון מזרח–מערב (איור 7). במרחק כ-6.5 מ' מדרום למפולת, בריבוע 3K, נמצאה מפולת אבנים נוספת (216L; איור 4: חתך 1–1), גם היא בכיוון מזרח–מערב (איור 8). דומה שמפולות האבנים מקורן במבנים שהיו במעלה המדרון שהתמוטטו וקירותיהם קרסו מערבה לכיוון המדרון; אבני המפולות כיסו מבנים שנמצאו מתחתיהם או שהתפזרו בשטח הפתוח.
בכל הלוקוסים בחפירה התגלו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הממלוכית ולתקופות מאוחרות יותר. לעומת זאת בהצטברות אדמה 220 ובמפולת 218 התגלו כלי חרס מזוגגים ולא מזוגגים מהתקופה הממלוכית בלבד, והם מאפשרים לתארך שלב זה לתקופה הממלוכית. הכלים הלא מזוגגים מהתקופה הממלוכית כוללים קערה קטנה (איור 1:9) ופכים שצווארם ארוך (איור 2:9, 3) והם מעוטרים בעיטור חריתה (Avissar and Stern 2005:111, Fig. 46:3, Type II.4.3.2), שכמותם נמצאו ברמלה (Stern, Toueg and Shapiro 2019:145). כלי החרס המזוגגים כוללים קערות (איור 4:96) מזוגגות בזיגוג ירוק חד-גוני בייצור מקומי, קערות מזוגגות בזיגוג חד-גוני ירוק או חום ומעוטרות בחריתה דקה (איור 7:9, 8; Avissar and Stern 2005:16, Type I.1.5.1), קערה עשויה טין בהיר מיובאת מסוריה (איור 9:9; Avissar and Stern 2005:26, Type I.2.3.1) ושתי קערות מיובאות מאיטליה מטיפוס Polychrome Sgraffito Ware (איור 10:9, 11) שהיה נפוץ במאה הי"ד לסה"נ ותפוצתו במזרח אגן הים התיכון גדלה במאות הט"ו–הט"ז לסה"נ (Stern 2014:143–144). כלי החרס הללו אופייניים לתקופה הממלוכית ונמצאו בכמות רבה גם בחפירות סמוכות (דללי-עמוס וגצוב תש"ף) ובחפירות במדרון המערבי (כהן תשע"ד; Barbé 2014) שבתחום השכונה חראת אל-ואטה שנפגעה קשות ברעידת האדמה בשנת 1408 לסה"נ.
 
התקופה העות'מאנית הקדומה (אמצע המאה הט"ז – ראשית המאה הי"ח לסה"נ)
שטח K. בריבועים 2K ו-3K (איור 4: חתך 1–1) נחשפה שכבת אדמה אפורה עבה (207L, a/208L, 212L, 213L; איור 8) שכיסתה את מפולות האבנים (216L, 218L) ואת כל השטח שביניהן. נראה שהמדרון היה נטוש לפרק זמן כלשהו שבמהלכו הצטברה שכבה של חומר אורגני אפור (208L, a/211L, 211L; איור 10), כנראה עקב שרפה עזה.
בשכבה זו נמצאו שברי כלי חרס רבים מסוף התקופה הממלוכית ומהתקופה העות'מאנית הקדומה (המאה הט"ז עד ראשית המאה הי"ח לסה"נ). התגלו כלים לא מזוגגים בייצור מקומי כגון קערות (איור 1:114), סיר בישול (איור 5:11) וקנקנים (איור 6:11, 7), וכלים מזוגגים כגון בסיס גבוה של קערה (איור 8:11) מזוגגת ירוק, מעוטר בעיטור בהון וקערה (איור 9:11) מזוגגת בזיגוג ירוק בפנים ובחוץ. כן נמצאו כלי ייבוא מארצות הים התיכון, ובהם קערה השייכת כנראה לטיפוס Maiolica (איור 10:11; Stern 2014:147), קערה מטיפוס Pisan Sgraffito Ware (איור 11:11) וקערה (איור 12:11) ופכים (איור 13:11, 14) מטין בהיר מטיפוס Iznik. כלים דומים נמצאו בחפירות שונות בצפת (Stern 2014). נמצאו גם ארבעה שברי מקטרות (איור 15:1118), מהם שלושה מתוארכים למאה הט"ז לסה"נ ואחד לראשית המאה הי"ח לסה"נ.
 
התקופה העות'מאנית המאוחרת (המאה הי"ט – ראשית המאה הכ' לסה"נ)
שטח J. בריבוע 4J נחשף קטע של רחוב מרוצף באבני גיר קשה מסותתות, מלבניות (102L) בכיוון צפון–דרום (4 מ' אורך, 2.3 מ' רוחב; איור 12). אבני הרחוב סודרו משני צִדיה של שדרת אבנים מלבניות גדולות יותר, שהיו מונחות לאורך הרחוב במרכזו. הרחוב תחום בקירותיהם החיצוניים (0.75 מ' רוחב) של שלושה מבנים (AC; איור 13) ששרידיהם נמצאו בשני צדי הרחוב: מצד מזרח — קיר (112W) של מבנה A שממנו שרדה הפינה הצפונית-מערבית, וקיר (106W) של מבנה B; מצד מערב — קיר (103W) של מבנה C, שממנו שרדה הפינה הצפונית-מזרחית. הקירות נבנו משתי שורות של אבני גיר מסותתות וביניהן מילוי של אבנים קטנות. אבני הריצוף של הרחוב הושתתו על שכבה עבה של אדמה אפורה ושברי אבנים (114L), שניגשה אל הפן המזרחי של קיר 103. הרצפה ניגשה לקירות 103 ו-106, אך עוברת מתחת לקיר 112. קיר זה נבנה עליה וחורג משולי הרחוב פנימה ומצמצם את רוחב הרחוב ב-0.3 מ'. מכאן עולה שבתחילה נבנו מבנים B ו-C והרחוב ורק לאחר מכן נבנה מבנה A. המבנים לא היו צמודים זה לזה וביניהם היו שטחים פתוחים: בין מבנים A ו-B השתרע שטח פתוח (115L; כ-2 מ' רוחב, ר' להלן) וכך גם מצפון למבנה C.
בשלב מאוחר יותר, אולי בראשית המאה הכ' לסה"נ, נבנו בשטח הפתוח 115 שלושה קברים בכיוון מזרח–מערב. הקברים נמצאו פתוחים וריקים (איור 14). מצפון למבנה C נבנה קיר (111W), שתחם כנראה את השטח הפתוח שהיה מצפון לו. המבנים משני צדי הרחוב התמוטטו וקרסו לכיוון המדרון למערב. קיר 112 התמוטט ואבניו נפלו על רצפת הרחוב (113L). גם קיר 103 התמוטט ואבניו נפלו לתוך מבנהC  ומילאו את החלל הפנימי במפולת אבנים (109L). בין אבני המפולות נמצאו שברי טיח צבוע תכלת וגושי בטון.
בריבוע 5J, מדרום-מערב לריבוע 4J, בחלק התחתון של המגרש, נחשפה קומה עליונה של מבנה. היא נבנתה מעל קמרון ונחשפו בה רצפות בטון וקירות ששרדו לגובה נדבך אחד עד שניים (איור 15). על חלק מהקירות שרדו קטעי טיח צבוע תכלת. הקמרון בקומה התחתונה נסתם באדמת סחף שגלשה במדרון. החפירה הסתיימה בטרם נחשף הקמרון.
 
שטח K. בריבוע 1K (איור 4) נחשפו הקירות הדרומי (205W) והמזרחי (223W) של חצר מרוצפת בבטון (214L; איור 16). הפן הפנימי של הקירות טויח ונצבע תכלת. הפן החיצוני הדרומי של קיר 205 לא טויח, ויסודותיו הושתתו על הצטברות אדמה (212L), שכיסתה את מפולת האבנים מהשכבה הקודמת (218L; ר' לעיל). צמוד לפן הצפוני המטויח של הקיר נמצא אגן מוגבה (210L) מטויח וצבוע תכלת כמו קירות החדר. באגן נוקז חור (כ-0.1 מ' קוטר), שאליו היה מחובר צינור מחוליות חרס (224L; 0.5–0.8 מ' אורכן). הצינור נמשך דרומה אל מעבר לקיר לאורך כ-4 מ' בשטח פתוח שלא היו בו מבנים. במרחק כ-2 מ' מצפון לקיר 205 נבנה במקביל לו קיר (209W), השייך כנראה למבנה נוסף; הפן החיצוני שלו טויח בטיח בצבע תכלת. חלל החצר היה מלא במפולת אבנים (206L), שנפלו מקיר 205 והתפזרו בחצר וכיסו את כל שטחה ואת האגן. ייתכן שחלק ממפולת האבנים מקורה בקירות 209 ו-223, שהיו מכוסים גם הם באבני מפולת. לאחר ההרס ניטשו המבנים והמקום כוסה באדמת סחף ובשברי אבנים. גם בחפירה בשנת 2004 (דללי-עמוס וגצוב תש"ף: איורים 22, 26) הובחנה נטייה של קירות ומפולות אבנים צפונה לעבר המדרון התלול, כנראה בעקבות רעידת אדמה חזקה שגרמה להרס רב (כץ תש"ף:*32).
 
כלי החרס הרבים שנמצאו בריבועים 4J, 5J ו-1K כוללים, בנוסף לכלים מן התקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה, כלי חרס שהחלו להופיע בתקופה העות'מאנית המאוחרת במאה הי"ט לסה"נ והיו בשימוש עד לראשית המאה הכ' לסה"נ. התגלו קערות (איור 1:17, 2) וקדרה (איור 3:17) לא מזוגגות; כלי חרס מטיפוס ראשיא אל-פוח'אר, ובהם קערה (איור 4:17) ושבר גוף של פך (איור 5:17) מחופים לבן ומעוטרים בפסים בדגמים גיאומטריים בצבע חום; קדרה (איור 6:17), קערית (איור 7:17), פכים (איור 8:17–10) ושברי גוף (איור 11:17, 12) מעוטרים בפסים חומים ובכתמי זיגוג; פך (איור 13:17) ושברי גוף (איור 14:17–16) מעוטרים בפסים בצבע חום.
מבין כלי החרס המזוגגים נמצאו קערות מזוגגות בחום בפנים ובחוץ (איור 1:18–3), קערות מזוגגות בירוק בפנים ובחוץ (איור 4:18–6), קערות ייבוא מטיפוס Slip Painted Ware from Didymoteicho מזוגגות בחום ובירוק (איור 7:18–9;Vroom 2005:186–190; Stern 2016:88–90 ), קערית פורצלן (איור 10:18), קערית מטיפוס Transfer Printed Ware (איור 11:18; Vroom 2005:188), שתי מקטרות (איור 12:18, 13) ופריט אחד לא מזוהה (איור 14:18).
 
בחפירות התגלו שרידי יישוב מהתקופות הממלוכית והעות'מאנית, שהם המשכם של שרידים דומים שנחשפו בעבר בקרבת מקום. הבנייה לאורך התקופות במדרון המערבי של הר כנען הותאמה לטופוגרפיה של המדרון. הממצא הקרמי עשיר מאוד וכולל כלי חרס בייצור מקומי לצד כלי ייבוא מארצות אגן הים התיכון והמזרח. הממצא הקרמי העשיר והמטבעות מעידים על פעילות ענפה בתקופה הממלוכית בדומה לממצאים בחפירות קודמות שנעשו במדרון. נראה כי לאחר שהיישוב במקום נהרס ברעידת אדמה, נותרו חלק מהשטחים נטושים והבנייה לא חודשה במלואה. בתקופה העות'מאנית המאוחרת עד לראשית המאה הכ' הבנייה הייתה צפופה ומדורגת לאורך רחובות רצופים שכיוונם צפון–דרום. נראה כי מפולות האבנים הגדולות שהתגלו בחפירה הן תוצאה של רעידת האדמה שאירעה בעשור הראשון של המאה הט"ז לסה"נ (כץ תש"ף:*32) ושל רעידת האדמה החזקה בשנת 1927 (שור 186:1983).