בשנים 2018–2019 התמקדו חפירות ההצלה בשני שטחים (12U — 2.24 דונם; R — 4.34 דונם), המרוחקים כקילומטר אחד זה מזה. שטח 12U נפתח בשוליים המערביים של הגבעה המערבית באתר, והתגלו בו מערות קבורה מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת וקברים מהתקופות הברונזה הקדומה 1, הרומית המאוחרת והאסלאמית הקדומה; הקברים משתי התקופות המאוחרות יפורסמו בעתיד לאחר השלמת החפירה באתר. שטח R (R17 ,R16 ,R13) נפתח בשוליים המזרחיים של המחצבה שבגבעה המזרחית, והתגלו בו מקוואות טהרה מימי הבית השני, מערכות מסתור מהתקופה הרומית הקדומה וגתות מהתקופה הביזנטית. בהתאם לתכנית הפיתוח של המחצבה נחפרה הגבעה המערבית כמעט בשלמותה.

 
שטח 12U (איור 2)
השטח נפתח במדרון המערבי של גבעה, והיה מכוסה כולו בשכבת חרסית ואדמה בגוון חום-אפור. סלע האם (0.3–1.5 מ' עומק מתחת לפני השטח) בחלק העליון של השטח הוא נארי או קירטון רך. נערכו שמונה חתכי בדיקה (10–15 מ' אורך, 5 מ' עומק מרבי) בחלק התחתון של השטח, באזור שבו המדרון משופע בתלילות אל ערוץ נחל. בכל שטח 12U נמצאה שכבת חרסית טבעית ובה הרבה חלוקי נחל, המלמדת כנראה כי בתקופות קדומות זרם באזור נחל, אולי אחד מיובליו של נחל איילון. בחפירה התגלו בעיקר קברים, המלמדים כנראה כי השטח נמצא בשולי היישוב ששכן כנראה על הגבעה המערבית.
 
מערות קבורה מהתקופה הכלקוליתית
במהלך החפירות לאורך השנים נחשפו בגבעה המערבית שרידי יישוב מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת, הכולל שני מרחבים נפרדים, מערבי ומזרחי. במרחב המערבי נחשף בית קברות, ואילו במרחב המזרחי נחשפו מערות מגורים ומתקנים לעיבוד תוצרת חקלאית ולאגירה. בשנים 2018–2019 נחשפו שתי מערות קבורה מהתקופה הכלקוליתית (959F, 974F), המתווספות ל-13 מתקני קבורה בני התקופה שנחפרו באתר עד כה, ובהם תשע מערות קבורה, שני חדרי קבורה שחלקם חצוב בסלע וחלקם בנוי, כוך קבורה אחד ומתקן אחד חצוב ובו תשעה תאי קבורה (אברוטיס תשע"ט [א]; Avrutis 2012). באתר רווח מגוון רחב של מנהגי קבורה ושיטות הטמנה, בעיקר קבורה משנית בכלי חרס דוגמת גלוסקמות, תיבות, קנקני קבורה, קערות דמויות V, קדרות ופערורים, אך נמצאו גם שלדים אחדים בהטמנה ראשונית. התיארוך של הממצאים לתקופה הכלקוליתית מבוסס על מכלול כלי החרס והאבן. המכלול הקרמי כולל קערות דמויות V, קערות דמויות פעמון, בזיכים ומחבצות, המתארכים את הקברים לתרבות הע'סולית בבאר שבע.
בדיקה פטרוגרפית של כלי החרס העלתה כי הרוב המכריע נעשה מחוואר טאקיה, הנמצא בקרבה מיידית לאתר. המחשוף הקרוב ביותר של התצורה נמצא באזור תל גזר, המרוחק כ-7 ק"מ מדרום לאתר. רק בכלים אחדים שנבדקו התגלה כי מקור החומר מרוחק יותר, ובהם פערור מחופה אדום שיוצר במישור החוף וקערה זעירה שיוצרה בהרי ירושלים. תוצאות בדיקה זו תואמות לאלה באתרים אחרים בני התקופה.
 
מערת קבורה 959F (איור 3). נחשף חלל קרסטי טבעי מעוגל, שהוכשר בחציבה לקבורה. תקרת המערה הוסרה באופן מבוקר במהלך החפירה מטעמי בטיחות. אל המערה ירדו שלוש מדרגות שנחצבו בחלקה הצפוני-מערבי. בחלקה הדרומי של המערה נחצב עמוד לתמיכת התקרה (כ-0.7 מ' קוטר). קרקעית המערה רוצפה באבני גוויל (איור 4). עיקר הקבורה נערכה באזור המזרחי של החלל (12-130U18L); באזור המערבי (12-132U18L) נמצאו עצמות אדם מפוזרות בלבד. צמוד לדופן הצפונית של המערה נחשף מערום של אבני גוויל בינוניות (12-114U18L; לא מופיע בתכנית; 1.0–1.2 מ' גובה), שבלט דרומה אל פנים המערה. מתחת לחלק המערבי של המערום נתגלה פערור קבורה, שהכיל עצמות של שני פרטים בוגרים (איור 5). לאחר פירוק רצפת האבן התברר כי קרקעית הסלע של המערה סותתה ופולסה היטב (איור 6).
במערה התגלתה קבורה משנית של עצמות אדם בכלים גדולים, דוגמת פערורים, קערות דמויות V וקדרות. נמצא גם קנקן קבורה מרוסק ללא עצמות אדם בתוכו. כל כלי הקבורה במערה נמצאו מרוסקים ועצמות האדם פזורות סמוך להם. לצד הקבורות נמצאו כלי לוויה, שנועדו כנראה למנחה, ובהם בעיקר קערות קטנות דמויות V ובזיכים. על סמך עצמות גולגולות שהתגלו במערה זוהו לפחות 18 פרטים, ובהם שישה ילדים בגיל 0–10, נקבה צעירה בגיל 16–22 שנים ו-11 בוגרים מעל גיל 30. כן נתגלו ריכוז של עצמות ארוכות של פרטים בוגרים, שהשתמרותן הגרועה לא אפשרה זיהוי גיל ומין, ושיניים רבות השייכות לפרטים בגיל 4–50.
 
מערה 974F (איור 7). המערה נחשפה במהלך עבודת כלי מכני במדרון בין החלק העליון של השטח לבין החלק התחתון שלו. תקרת המערה והדופן המערבית שלה לא נשתמרו. על קרקעית הסלע
(12-006U19L), באזור שבו כנראה הייתה הדופן המערבית, נחשף מילוי של אדמה שהכיל שברים של כלי חרס ורסק עצמות. המערה רוצפה באבני גוויל בגודל בינוני, בדומה למערת קבורה 959F ולשלוש מערות קבורה נוספות בנות הזמן שנתגלו באתר בעבר (אברוטיס תשע"ט [א]:55–59). המערה רוצפה באבני גוויל (12-003U19L), לעתים ללא סדר נראה לעין (איור 8), שנועדו אולי גם לתמוך בכלי קבורה שהתגלו במערה.
במערה נחשפו רק קבורות משניות (איור 9). בתוך חלל המערה נמצאו 35 כלי קבורה, שהתגלו נפולים לכיוון צפון בצורת 'דומינו' (12-003U19L; איור 10), אך נראה כי במקור הם ניצבו צמודים זה לזה. שלושה מהכלים הם פערורים והיתר קנקני קבורה, וחלקם עוטר בעיטור פלסטי. כל הכלים נמצאו שלמים אך מרוסקים (איור 11). מצב ההשתמרות הגרוע של הכלים נגרם עקב אופי הקרקע והסלע. ב-15 מן הכלים נטמן פרט יחיד, וב-14 כלים נטמנו שני פרטים או יותר, ביתר ששת הכלים לא נתגלו עצמות אדם. מספר הפרטים המינימלי שנקבר במערה הוא 47, מתוכם 12 הם ילדים מתחת לגיל 15, חמישה הם בוגרים צעירים ו-27 הם בוגרים בגילאים 20–49; לא התאפשר לקבוע את גילם של שלושת הפרטים הנותרים. מבין כל הפרטים זוהו עשר נקבות וארבעה זכרים; מינם של פרטים אחרים לא זוהה מפאת מצב שימור העצמות. בכמה עצמות שהיו חתומות בתוך כלי קבורה הובחנו סימני שיניים של טורפים. סימני טרף דומים הובחנו גם במערות קבורה אחרות בנות אותו זמן באתר, ועל כן נראה כי הנקברים היו נגישים לטורפים טרם הטמנת העצמות בקבורה משנית.
קנקני הקבורה שהתגלו במערה מתאפיינים בחלק עליון כיפתי ובפתח בכתף הכלי. לעתים בקודקוד הכלי הותקן זיז מעוצב בולט או ידית. רוב קנקני הקבורה עוטרו בדגמים גיאומטריים צבועים, ורק חלקם עוטרו בעיטורים פלסטיים (איור 12). במחקר הוצעו כמה פרשנויות לעיטורים על קנקני הקבורה, למשל שהם מייצגים אסמים, רחם נשי או גולם של פרפר, המסמל לידה מחדש ומטמורפוזה (למידע נוסף בנושא זה ר' Avrutis 2012:272).
מלבד כלי הקבורה נמצאו במערה כלי לוויה רבים, שנועדו כנראה למנחה. הם נתגלו בין כלי הקבורה ובשלושה ריכוזים גדולים לאורך הצד המזרחי של המערה. רובם כלים זעירים, כגון קערות דמויות V, פערורים ובזיכים (איור 13). בשונה ממערות קבורה אחרות באתר, במערת קבורה 974F נמצאו קובעות רבות (איור 2:14, 3), שעל הדופן הפנימית שלהן הובחנו שרידי פיח, ונראה כי הן שימשו להבערת קטורת. בין הכלים במערה זו נמצאו גם שני טסים (איור 1:14) בהקשר של קבורה משנית, שמוכרים רק מנשר-רמלה (Avrutis 2012: Pl. 3.12:11–13) ומח'ירבת קורקר דרום (Scheftelowitz, Fabian and Gilead 2013:124–129, Figs. 4–7); ייתכן שהם שימשו להגשת מנחות.
לאחר הוצאת כלי הקבורה ופירוק אבני הריצוף נתגלו שני ריכוזים של שברי כלי חרס (12-045U19L, 12-050U19L) ובהם גלוסקמה, קנקני קבורה, קערות, בזיכים ואגן. להבדיל מכלי החרס השלמים שהתגלו בשכבת הקבורה העיקרית, מכלים אלה השתמרו רק חלקים. ייתכן שהם חלק משלב קדום של קבורה במערה.
 
במערות קבורה 959F ו-974F נחשפו בין השאר קבורות של תינוקות וילדים. נתון זה מצטרף למידע על קבורות של ילדים מתחת לגיל שלוש; בהקשר זה יש לציין מערת קבורה שנחפרה בעבר (314F), שבצדה המזרחי נמצאו שלדים של שמונה פעוטות בערמה (Deutsch 2012:234). ממצאים אלו מערערים את הקביעות הקודמות בנושא מנהגי הקבורה בתקופה הכלקוליתית (Nagar and Eshed 2001; Nagar 2011).
במערות לא נמצאו כלי לוויה מאבן. לעומת זאת בארבע מערות קבורה אחרות באתר נמצאו קערות עשויות אבן גיר ובזלת. כל כלי האבן שנמצאו במערות הקבורה מהתקופה הכלקוליתית באתר נתגלו שבורים (אברוטיס תשע"ט [א]:62; Avrutis 2012:185–187, Table 5.1). נראה כי לכלים שיוצרו מחומרים יוקרתיים, שהובאו לאתר ממרחקים, היה ערך גבוה, אולי סימלי, ולכן גם שברים שלהם הוכנסו לקברים. בבית הקברות באתר התגלה שילוב של רוב הצורות המוכרות לקבורה משנית בדרום הלבנט בתקופה הכלקוליתית. הממצאים בשתי מערות הקבורה תורמים רבות לחקר מנהגי הקבורה בתקופה הכלקוליתית המאוחרת. לאחר בחינה של הנתונים החדשים אפשר לציין ארבע הבחנות חשובות: בכל מערה נעשה שימוש במגוון שיטות קבורה; כלי הקבורה המגוונים, ובהם גלוסקמאות, תיבות, קנקני קבורה וכלי קיבול גדולים, יוצרו באתר או בקרבתו; כלי לוויה מחרס כללו בעיקר קערות, בזיכים ופערורים קטנים; במערות הונחו גם שברים של כלי מנחה מחומרים יוקרתיים, כגון בזלת והמטיט, כנראה בשל משמעותם הסימלית.
 
קברים מתקופת הברונזה הקדומה 1
נחשף בית קברות מהשלב המאוחר של תקופת הב"ק 1 (Avrutis 2012; 2018). במהלך שנת 2019 נחשפו בחלק התחתון של שטח 12U ארבעה בורות קבורה (12-023U19L, 12-051U19L,
12-055U19L, 12-092U19L; איורים 15–19), השייכים לבית קברות זה. מן הקברים השתמר חלקם התחתון שנחצב בסלע רך (כ-0.3 מ' עומק); נראה כי חלקם העליון היה חפור בשכבת החרסית. מתארם של בורות הקבורה לא רגולרי: חלקם מלבניים עם פינות מעוגלות וחלקם מעוגלים-סגלגלים. בכל אחד מהקברים נתגלו מעט שברי גולגולת ועצמות ארוכות של פרט בוגר. לא התאפשר לקבוע את גיל ומין הפרטים, אך על סמך העצמות הארוכות נראה כי הנקברים היו בוגרים. בכל אחד מארבעת הקברים נתגלה פגיון נחושת לצד שרידי השלד (איור 20); הפגיונות מתארכים את הקברים לתקופת הב"ק 1. לא נתגלו ממצאים אחרים, לרבות ממצא קרמי.
ארבעת הפגיונות מתווספים ל-16 כלי נשק שנמצאו עד כה בקברים מתקופת הב"ק 1 באתר, ובהם 15 פגיונות (טרם פורסם) וראש רומח אחד (Avrutis 2019:227­–229, Fig. 9.1, Pl. 9.1). הפגיונות הם מהטיפוס האופייני ביותר בתקופת הברונזה הקדומה; הם מופיעים בב"ק 1 ומוכרים עד הב"ק 4, אך לא לאחר מכן. מחוץ לגבולות הארץ מוכרים רק שלושה פגיונות מטיפוס זה, כולם מתוארכים לב"ק 4. נראה כי פגיונות אלה הם חלק מהמסורת המטלורגית של דרום הלבנט. אמנם הם מוכרים בכל שלבי תקופת הברונזה הקדומה, אך מכיוון שבאתר לא נחשפו שרידים המאוחרים לתקופת הב"ק 1, זהו גם התיארוך היחיד האפשרי לקברים שנחשפו.
הקבורה האופיינית לתקופת הב"ק 1 באתר בפרט (Avrutis 2012:31, Table 2.2) ובדרום הלבנט בכלל היא קבורה במערות. עם זאת, לפרק הזמן הזה יוחסו גם בורות קבורה, למשל בתל אביב (קניאס 2011: איורים 1–3; ברקן ואבו-סלאח 2017: איור 4), ובחלקם נמצאו פגיונות מטיפוסים שונים המוכרים מתקופת הברונזה הקדומה (אבישר 2006: איור 2 במרכז; ברקן ואבו-סלאח 2017: איור 6).
 
שטח R (איור 21)
השטח מתאפיין באדמת סחף חרסית (0.2–0.6 מ' עומק) שהצטברה מעל סלע האם — סלע נארי קשה. מתחת לפני השטח נתגלו מתקנים תת-קרקעיים חצובים בסלע, ובהם מקוואות טהרה ומערכות מסתור, המתוארכים לימי הבית השני. במרבית המתקנים התת-קרקעיים הוסרו תקרות הסלע במהלך החפירה, מכיוון שסלע הנארי ברוב חלקי השטח היה סדוק ולא יציב. על פני השטח התגלו בעיקר שרידי מבנים וגתות חצובות מהתקופה הביזנטית (שרידי המבנים נחפרו בעונות קודמות וטרם פורסמו).
 
מקוואות טהרה
מקווה 950F (איור 22). זהו מקווה הטהרה הגדול ביותר שנתגלה בשטח R. תקרת הסלע של המקווה התמוטטה לתוך המקווה. המקווה התגלה מלא בשכבות סחף, וזוהו בו שני שלבים אדריכליים ברורים. בשלב הקדום כלל המקווה גרם מדרגות (17-065R18L) ואגן טבילה (17-054R18L). חלקו התחתון של גרם המדרגות נחצב בסלע וחלקו העליון נבנה מאבני שדה מהוקצעות. בשלב המאוחר אגן הטבילה הוסב לחדר מבוא ובדופן הדרומית שלו נחצב פתח קשות (17-076R18L) שהוליך לחדר טבילה גדול יותר (17-121R18L, 17-150R18L; איור 23). לאורך הדפנות המזרחית והמערבית של חדר הטבילה נחצבו שני גרמי מדרגות (17-216R18L, 17-217R18L) שירדו לתוך אגן הטבילה. גרמי המדרגות וחלל המקווה טויחו בכמה שכבות של טיח הידראולי אפור.
 
מקווה 953F (איור 24). המקווה כולל חדר מבוא קטן (16-246R18L) וחדר טבילה מלבני
(16-241R18L) שפינותיו מעוגלות. נראה כי חדר המבוא לא היה מקורה. בפינה הצפונית-מערבית של החדר נחצב גרם מדרגות, שהוביל אל קרקעית החדר. בדופן הדרומית של חדר המבוא נחצב מעבר קשתי (16-229R18L) שהוביל אל חדר הטבילה. תקרת הסלע של חדר הטבילה התמוטטה לתוכו יחד עם חלקים של מבנה (964F) שנבנה מעל המקווה בתקופה מאוחרת יותר. בחדר הטבילה נחצבו שלוש מדרגות שירדו אל אגן הטבילה; המדרגה העליונה נחצבה לכל רוחב החדר ושתי המדרגות הנמוכות (כ-1 מ' רוחב כל אחת) נחצבו לאורך הדופן הצפונית-מזרחית של החדר. חדר הטבילה טויח בכמה שכבות של טיח הידראולי אפור.
 
מקווה 973F (איור 25). זהו המקווה הקטן ביותר שנתגלה באתר עד כה. אל המקווה ירדו בארבע מדרגות חצובות (17-015R19L) מכיוון דרום-מזרח. בדופן המערבית של המקווה נחצבה במפלס הרצפה נישה (17-021R19L). כל חלקי המקווה טויחו בטיח הידראולי אפור. נראה שהנישה החצובה היא התחלה של הרחבת המקווה למערב, שהופסקה מהחשש לחדור אל בור מים (956F) המרוחק כ-1.5 מ' ממערב למקווה. דומה שהמקווה נותר קטן ביחס למקוואות אחרים באתר מפני שחציבתו הופסקה באמצע. בשל הפסקת החציבה, הוסב גרם המדרגות החיצוני של המקווה בטיוחו בטיח הידראולי למקווה בפני עצמו. מאחר ומלכתחילה גרם המדרגות החיצוני היה אמור להיות פתוח, כאשר הוא הפך למקווה עלה הצורך בקירויו. ואכן, מעל הדפנות הצפונית והדרומית של המקווה נתגלו חציבות בסלע אשר נועדו כנראה להנחת אבני בסיס לקירוי המקווה. אם הנחה זאת נכונה, הרי שזהו המקווה הראשון באתר שלו תקרה בנויה.
 
מקווה 976F (איור 26). המקווה נחצב צמוד לבור מים ממזרח (977F; כ-4 מ' קוטר, כ-4 מ' עומק), וייתכן שהם ניזונו מאותה תעלת מים או מרזב שהובילו מי גשמים. המקווה כולל גרם מדרגות חיצוני (16-028R19L), שלא השתמר במלואו, וחדר טבילה עגול (16-033R19L; איור 27). חדר הטבילה וגרם המדרגות טויחו בטיח הידראולי אפור.
 
מקוואות הטהרה שהתגלו בחפירה דומים לעשרות מקוואות טהרה שנתגלו באתר בעבר (Melamed 2010a; 2018a), ונראה כי מרביתם השתייכו לבתים פרטיים. ההבדלים בעיצובם ובדרכי הגישה אליהם נובעים מהצרכים השונים של בעלי המקוואות וכן מהצורך להתאים אותם לבתים ולשטח שבו הם נחצבו. כל המקוואות באתר ניזונו ממי גשמים. בקרבת חלק מהמקוואות נמצאו בורות מים, אך לא נמצאו מתקנים כלשהם המקשרים בין המקוואות לבין בורות המים. על סמך הממצאים שנתגלו במקוואות באתר בשנים קודמות, אפשר להניח שהם נחצבו לכל המאוחר במאה הא' לפסה"נ והיו בשימוש כנראה עד תחילת המאה הב' לסה"נ. המקוואות שנתגלו באתר אופייניים ליישובים שבהם חיו יהודים ברחבי ארץ ישראל ממערב וממזרח לירדן בימי הבית השני (רייך תשע"ג, ושם ביבליוגרפיה). ריבוי מקוואות הטהרה ביישובים מימי הבית השני מלמד על הקפדה יתרה על הלכות טהרה באותה תקופה.
 
מערכות מסתור
מערכת מסתור 939F (איור 28). פיר כניסה מעוגל (16-250R18L) הוביל אל מערכת המסתור, הכוללת שישה חדרים מעוגלים, הסדורים בשני מפלסים ומחוברים במעברים ומחילות קצרות. בחלק התחתון של הדופן המערבית של אחד החדרים במערכת (16-257R18L) נתגלו סימני סתימה של אבני שדה קטנות וחומר מלכד אפור. נראה כי זוהי סתימה של פרצה שקרתה בטעות בעת חציבת בור מים (951F) צמוד למערכת המסתור ממערב. מכאן שבור המים הוא בן זמנה של מערכת המסתור, או מאוחר לה.
 
מערכת מסתור 946F (איור 29). פיר כניסה רבוע (17-022R18L) שפינותיו מעוגלות הוביל אל מערכת המסתור, הכוללת שני חדרים מעוגלים במגוון גדלים (17-170R18L, 17-172R18L), חדר אחד רבוע (17-060R18L) שפינותיו מעוגלות וחדר אחד שמתארו לא סדור (17-154R18L), שקרקעיתו טויחה בטיח אפור. במרכז הרצפה נחצב שקע עגול (17-169R18L). שרידי טיח נמצאו גם במעבר שבין פיר הכניסה לבין החדר עם הקרקעית המטויחת, וייתכן שבמקור החדר היה מטויח כולו.
 
מערכת מסתור 949F (איור 30). סלע הנארי בסביבת מערכת המסתור סדוק ולא יציב, ולכן חלקים מתקרת הסלע שלה התמוטטו בעבר וחלקים אחרים הוסרו באופן מבוקר במהלך החפירה. מאותה סיבה לא התאפשר לחפור את החלקים הדרומיים והמזרחיים של המערכת. מערכת המסתור כוללת שבעה חדרים הסדורים בשני מפלסים ומחוברים ביניהם במחילות ובמעברים. אל המערכת הוליך מפני השטח פיר כניסה מלבני (17-023R18L), שבדופנותיו נחצבו שקעים להקלה על הטיפוס. בדופן הצפונית של המחילה הצפונית (17-145R18L) נחצבה גומחה שהותקנה בה אבן גולל שנועדה לחסום את המעבר במחילה; אבן הגולל נמצאה באתרה, בתוך הגומחה. בדופן הדרומית של החדר המרכזי (17-162R18L) נמצאה סתימה שנעשתה מאבני שדה קטנות וחומר מלכד אפור. נראה כי זוהי סתימה של פרצה שנעשתה בטעות בעת חציבת מתקן (17-183R18L) צמוד למערכת מדרום. זהו מתקן מטויח שחפירתו לא הושלמה מסיבות בטיחותיות, ולכן שימושו אינו ברור. יחד עם זאת, ברור שהמתקן מאוחר למערכת המסתור.
 
מערכת מסתור 960F (איור 31). אל מערכת המסתור הוליך מפני השטח פיר אנכי מעוגל
(17-186R18L), שבדופנותיו נחצבו שקעים להקלה על הטיפוס. פיר כניסה עגול נוסף נחצב בחלק הצפוני של המערכת (17-233R18L); גם בדפנות שלו נחצבו שקעים להקלה על הטיפוס. המערכת קטנה מאוד וכוללת שני חדרים מעוגלים (17-199R18L, 17-234R18L), שחוברו במחילות קצרות ובמעברים אל חדר מרכזי מעוגל (17-198R18L).
 
מערכת מסתור 967F (איור 32). אל מערכת המסתור הוליך מפני השטח פיר כניסה מעוגל
(16-001R19L), המתרחב בתחתיתו ונפתח אל חלל לא רגולרי. מחלל זה נחצבו מעברים לצפון ולדרום, שהובילו לחלקים השונים של המערכת, הכוללת חמישה חדרים בגדלים שונים, שחוברו במחילות ובמעברים. במערכת מחילה ארוכה במיוחד (15 מ' אורך), הנמשכת לצפון–צפון-מזרח ומסתיימת ללא מוצא.
 
במערכות המסתור נתגלו כלי חרס ואבן, מטבעות וממצא קטן; הם טרם עברו עיבוד סופי. מערכות אלה מתווספות לעשרות מערכות מסתור שנחשפו באתר במהלך השנים; מרביתן פורסמו בעבר (Melamed 2010b; 2018b; 2020). נראה כי רוב המערכות לא תוכננו לפי תכנית מוגדרת מראש, אלא נחצבו בהתאם לצרכים במשך תקופה ממושכת. רמז לכך אפשר לראות במספר הרב של המחילות והחדרים שחציבתם לא הושלמה.
המכלולים הקרמיים שנתגלו בעבר במערכות המסתור באתר כוללים קערות, סירי בישול, קנקנים, פכים, פכיות ונרות, חלקם תמימים או שלמים. רוב המכלולים הקרמיים תוארכו לאמצע המאה הא' לפסה"נ עד המאה הא' לסה"נ, אך מכלולים אחדים תוארכו עד השליש הראשון של המאה הב' לסה"נ (Vincenz 2010; 2018; 2020). תיארוך המטבעות דומה לזה של כלי החרס. מרבית המטבעות שנמצאו במערכות המסתור תוארכו לתקופה ההלניסטית, לימי החשמונאים ולימי הורדוס. המטבעות הקדומים ביותר שנמצאו הם מטבעות תלמיים והמטבעות המאוחרים ביותר הם מימי הקיסר אדריאנוס. באף אחת ממערכות המסתור לא נתגלו מטבעות מימי מרד בר-כוכבא (Farhi 2010; 2018; 2020; Farhi and Melamed 2014).
כיום מוכרות באזור יהודה כ-350 מערכות מסתור שהתגלו בכ-140 אתרים (קלונר וזיסו תשע"ה:61). רובן המכריע של המערכות נסקרו ומופו, אך לא נחפרו. בצפון-מערב השפלה מוכרות מערכות מסתור רבות (Kloner and Zissu 2003, ושם ביבליוגרפיה). מבחינה אדריכלית מערכות המסתור באתר אינן שונות מן המערכות באתרים אחרים בשפלת יהודה. על פי הדעה הרווחת במחקר עד כה, מערכות המסתור תוכננו ולאחר מכן נחצבו בבת אחת, ויש לתארכן בעיקר למרד בר-כוכבא (קלונר וטפר 1987; קלונר וזיסו תשס"ו, ושם ביבליוגרפיה). אולם, הממצאים באתר מצביעים על כך שמערכות המסתור היו בשימוש במהלך המאה הא' לסה"נ ובימי המרד הגדול. לפחות חלקן המשיכו כנראה לשמש עד השליש הראשון של המאה הב' לסה"נ, כלומר עד מרד בר-כוכבא או סמוך אליו. נראה אם כן כי מערכות המסתור לא נחצבו לקראת מרד כלשהו, אלא היו חלק ממרקם החיים של היישוב היהודי במשך כמה וכמה דורות.
 
גתות
גת 912F (איור 33). נחשפה גת מורכבת חצובה, הכוללת משטח דריכה רבוע (13-003R17L) ובו בור רבוע (13-245R17L) לעיגון מכבש; בור שיקוע רבוע (13-004R17L) שחובר אל משטח הדריכה במרזב חצוב (13-033R17L); בור איגום רבוע (13-026R17L; כ-1.5 מ' עומק) שחובר בתעלות אל בור העיגון של המכבש ואל בור השיקוע, ובפינתו הצפונית-מזרחית גומת שיקוע; ושמונה תאים עגולים למחצה (253–13-246R17L) שהקיפו את משטח הדריכה משלושה עברים וחוברו אליו בתעלות חצובות. כל שטח הגת רוצף בפסיפס, שהשתמר רק בחלקו. עוגן הבורג לא נמצא, וייתכן שהסחיטה הגסה נעשתה באמצעות מעגלות אבן מחוליות עמודים בשימוש משני; חוליית עמוד אחת נמצאה זרוקה בתוך בור האיגום. בורות השיקוע והאיגום הוקפו במשטח עבודה מרוצף. נראה כי התאים שהקיפו את משטח הדריכה נועדו לאגור את התירוש הראשוני שהגיע אליהם ממשטחים עליונים, שלא נשתמרו.
סביב הגת השתמרו ארבעה תאי עזר (13-013R17L, 13-041R17L, 13-196R17L,
13-255R17L), שנבנו במלט ודופנותיהם וקרקעיתם דופנו בפסיפס. בכל התאים נתגלו שתי שכבות של רצפות פסיפס, המלמדות על שני שלבי שימוש. איילון (תשנ"ז:159) ופרנקל (139:1999) הציעו כי התאים שימשו מכלי אחסון לתוספים לשיפור איכות התירוש. פרשנות נוספת היא כי התאים נועדו לאחסון התירוש הראשוני, המשובח, בזמן התסיסה השנייה (Avrutis 2015:66).
צמוד לגת נחשף מתקן מלבני חצוב בחלקו התחתון ובנוי בחלקו העליון (935F; 5.5 × 7.5 מ', 1.8 מ' עומק; איור 34); דופנותיו דופנו באבנים וטויחו וקרקעיתו רוצפה בפסיפס. בפינה הצפונית-מערבית של המתקן נחשף גרם מדרגות מטויח (13-113R18L), המלמד על הצורך לנקותו ולתחזקו. בפינה הדרומית-מערבית של המתקן נחשף בור שיקוע (13-084R18L). הקירות המטויחים ורצפת הפסיפס של המתקן מלמדים כי הוא נועד להכיל נוזלים, וקרבתו לגת מלמדת כי היה לו קשר לייצור היין.
 
גת 937F (איור 35). בגבול הדרומי של השטח נחשפה גת מרוצפת פסיפס, שחלקה הדרומי נהרס, כנראה מכלים מכניים שנים רבות לפני תחילת החפירה באתר. מהגת השתמרו בור שיקוע רבוע
(16-162R18L) ובור איגום מתומן (16-202R18L; 1.75 מ' עומק), שטויחו בטיח ששולבו בו חרסים, וכן משטח עבודה שהקיף אותם (16-082R18L) ונתחם בשלושה קירות (16-059R18W,
16-091R18W, 16-186R18W). תעלה חצובה חיברה בין בור השיקוע לבין בור האיגום. בשלב כלשהו חודש הטיח בבור השיקוע והתעלה המחברת בין שני הבורות נסתמה. במרכז בור האיגום נחשפה גומת שיקוע (16-180R18L). על שפת הדופן של בור האיגום נחשפו לפחות ארבעה שקעים עגולים שחוברו אל הבור בחריצים צרים; בשלב כלשהו השקעים נסתמו וכוסו בשכבה עבה של טיח. שקעים דומים נמצאו בעבר (Avrutis 2015: Fig. 2.69), וייתכן שהם שימשו להצבת קורות לקירוי הבור או להצבת כלי קיבול עם החומרים שהוספו לתירוש במהלך תסיסתו.
בגת הובחנו שני שלבי שימוש. לשלב הקדום יוחסו בורות השיקוע והאיגום, לרבות השקעים המעוגלים שעל שפת בור האיגום. בשלב המאוחר כוסו השקעים העגולים בשכבת טיח, דופנות הבורות טויחו מחדש והתעלה שחיברה בין הבורות נחסמה.
 
הגתות מתוארכות לתקופה הביזנטית על סמך ממצא כלי החרס והטיפולוגיה, והן מתווספות ל-18 גתות שנחפרו, מתוכן 15 פורסמו בעבר (אברוטיס תשע"ט [ב]; Avrutis 2015); והן שופכות אור על ייצור היין באתר בפרט ובדרום הלבנט בכלל. הגתות שנתגלו באתר חולקו לשלושה טיפוסים: פשוט, משופר ומורכב. שתי הגתות שנחשפו בחפירה הן מהטיפוס המורכב, והן מתווספות לארבע גתות מטיפוס זה שהתגלו באתר בעבר. בתקופה הביזנטית פעלו באתר תשע גתות, מהן שלוש מהטיפוס המשופר ושש מהטיפוס המורכב. כמות הגתות מהתקופה הביזנטית, גם אם לא בהכרח פעלו בד בבד, מלמדת כי היישוב היה מרכז לייצור יין עבור כל האזור. יתרה מזאת, העובדה שלפחות שתיים מהגתות המשיכו לשמש עד אמצע המאה הח׳ לסה"נ מעידה כי הייצור לא פסק מיד לאחר הכיבוש האסלאמי.