בחפירה נחשף חלקה הדרומי-מערבי של מחצבה גדולה (כ-460 מ"ר; איור 2), שחלקים נרחבים ממנה נחפרו בעבר (כהן 2021, ור' שם הפניות נוספות; כהן 2022). המחצבה משתרעת במעלה המדרון הצפוני של גבעה, ובה מִסלע גיר לבן מחבורת יהודה, מתצורת נצר. בחפירות שנערכו באזור בעבר התגלו מחצבות רבות (הרשאות מס' 8233-A, 8352-A, 8474-A).
 
לאורך הגבול הצפוני של המחצבה נחשפה דופן סלע אנכית (1.7–3.1 מ' גובה), שבמרכזה, בחלקה העליון, התגלו סימני חציבה (0.4 × 0.6 מ' גודל אבנים משוער), תעלות ניתוק (0.05–0.14 מ' רוחב) ומדרגות חציבה (110L; איור 3). בצד הצפוני-מערבי של המחצבה נחשפו מדרגות החציבה (104L), היורדות למערב אל חצר חציבה נמוכה ושטוחה (100L; איור 4), ממזרח לשם חצר חציבה נוספת (102L). בצד המזרחי של לוקוס 104 התגלו תעלות ניתוק של אבנים בגודל אחיד (0.4 × 0.6 מ'; איור 5); השתמרות התעלות גרועה. במרכז המחצבה התגלו מדרגות חציבה (108L; איור 6). בחלק הדרומי-מערבי נחשף משטח סלע (103L; איור 7), ובו סימני חציבה של אבנים במגוון מידות (0.70 × 0.85 מ', 0.7 × 1.4 מ', 0.7 × 1.5 מ'). בחלק הדרומי-מזרחי (101L, 107L) נחשפו סימני חציבה ותעלות חציבה (0.06–0.12 מ' רוחב), המלמדים שנחצבו שם אבנים שמידותיהן גדולות מהממוצע במחצבה (0.60 × 1.40 מ', 0.75 × 0.75 מ'; איור 8). בפינה הדרומית-מזרחית, גבוה מלוקוסים 101 ו-107, נחשפה דופן סלע אנכית (111L; 2.25–2.80 מ' גובה; איור 9), ובה מדרגות חציבה קטנות ותעלות חציבה (כ-0.15 מ' רוחב); במקום נחצבו אבנים גדולות (0.6 × 1.7 מ'). בקצה המזרחי של החפירה לאורך לוקוסים 104–106, נחשפה דופן סלע חצובה אנכית ומדורגת בכיוון כללי צפון–דרום; מיקומן של מדרגות החציבה בדופן הסלע מלמד אולי כי החציבה במקום נערכה ממערב למזרח. במרכז החפירה נחשפה חצר חצובה רדודה (109L; איור 10). במחצבה לא התגלה ממצא מתארך. המחצבה נמשכת למערב ולדרום-מערב אל מעבר לגבולות החפירה.
בחתכי אדמה בקצוות המזרחי והצפוני-מערבי של החפירה הובחנו שכבות של מילויי אדמה חומה ופסולת חציבה; הן הוסרו משטח המחצבה בכלי מכני טרם החפירה. שכבות המילוי אינן אחידות בעוביין, ונראה שהונחו במכוון על מנת למלא אזורי חציבה שיצאו משימוש. ייתכן שהאדמה החומה במילוי היא אדמת סחף שפונתה מחלקים אחרים במחצבה בעת הכנתם לחציבה.
 
על סמך השוואה למחצבות סמוכות דומות נראה כי יש לתארך את הפעילות במחצבה לתקופות הרומית והביזנטית ואולי אף לתקופה האסלאמית הקדומה. מידות האבנים המגוונות (0.30–0.75 × 0.75–1.70 מ'), חצרות החציבה והחלוקה לאזורי חציבה שלכל אחד מאפייני חציבה משלו, מלמדות שהחציבה נעשתה על ידי קבוצות פועלים שונות ובזמנים שונים. עוד בזמן השימוש במחצבה או לאחר שננטשה מולאו חלקים נרחבים ממנה באדמה, פסולת חציבה ואבנים.