נפתחו שני שטחי חפירה (A, B; איור 2), המרוחקים כ-60 מ' זה מזה, ובכל אחד מהם נחפרו שני ריבועים. בשטח A לא נמצאו שרידים עתיקים, ואילו בשטח B נחשפו שרידים של בית באר ובתוכו חלקו העליון של פיר הבאר מן העת החדשה שהוקמו בימי המנדט הבריטי.
בקרבת החפירה הנוכחית נערכו בעבר כמה חפירות ונחשפו שרידי יישוב מהמאות הח'–הי"א לסה"נ (הדד 2010 [איור 1: 4768-A]; טורגה, הדד וטואג 2016 [איור 1: 6903-A] ; טואג ודנציגר 2019 [איור 1: 8291-A]).
 
בשטח B (איורים 3, 4) נחשפה באר עגולה (201L; 3 מ' קוטר), שנכרתה באדמה ודופנה בחלקה העליון באבני גוויל שלוכדו בטיט חום-אדום וצופו באבני קירטון מסותתות ומטויחות. הבאר נחפרה לעומק של כ-1.5 מ' בלבד ולכן לא ברור אם סגנון הבנייה זהה לכל עומקה. הבאר נמצאה סתומה באדמה ופסולת בת ימינו, ובחפירה בתוכה נמצא קטע ממוט מתכת בחתך U ('ריילס'; איור 5), ששימש כנראה בסיס לעיגון מתקן במערכת שאיבת המים. לאחר השלמת הקמת הבאר נבנה מעליה מבנה מלבני — בית באר —ששרידי קירותיו נחשפו בחפירה במלואם (202W–204W, 208W; 0.5 מ' רוחב). הקירות נבנו מאבנים מהוקצעות וביניהן אבני גוויל שלוכדו בחומר מליטה אדום. בקירות 203 ו-208 נחשפו שני כלונסאות בטון (איור 3: חתך 1–1) ששימושם אינו ברור. בין אבני קיר 204 נמצא מטבע בעריך של מיל אחד שנטבע בשנת 1924. בחלק הדרומי של בית הבאר נמצאה תושבת בטון (214L), שהורכבה מבסיס רבוע רחב ועליו חלק עליון מלבני וצר שבראשו נקבעו שישה ברגים גדולים שאליהם קובע מנוע שהפעיל את מערכת השאיבה. בצד המזרחי של תושבת הבטון נראים חריצים היוצרים מסגרת מלבנית (0.4 × 0.9 מ') ושני ברגים נוספים (איור 6), שאליהם קובע גלגל מנוע עזר שסובב רצועות שהפעילו את מערכת השאיבה. מחוץ לבית הבאר, סמוך לפינתו הדרומית-מערבית, נחשפו שני קירות מקבילים (209W, 212W) שנבנו מאבני גוויל. אל קיר 209 הוצמד ממזרח קיר (215W) שנבנה מבסיס של בטון יצוק ומעליו בנייה בבלוקים ובהם ארבעה חורים (0.25 × 0.40 מ'; איור 7). שימושם של הקירות אינו ברור, אך ייתכן שהם שימשו תשתית לתעלה שדרכה הוזרמו מים מן הבאר. במרחק כ-10 מ' ממזרח לבית הבאר נחשף בסיס בטון (216L), כנראה בסיס למתקן המכונה 'גמל מים' ובו נקבע בעבר צינור מתכת שהתרומם לגובה של כ-2 מ' המיועד למילוי מכליות במים; הקשר של מתקן זה לבאר אינו ברור. בחפירת בדיקה בעזרת מחפרון שנערכה מדרום לבאר נמצא קטע של צינור בטון בעומק של כ-1.5 מ'.
 
חומר המליטה האדום שהתגלה בקירות המבנה, כמוהו נמצאו בבארות ובמבנים מסוף התקופה העות'מאנית ומימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, עשוי היה לתארך את הקמת מכלול המבנה והבאר לאחת משתי תקופות אלה (ארבל 2008). אולם המטבע שנמצא בין אבני קיר 204 מתארך את המבנה לא לפני 1924. חומרי הבנייה העיקריים באתר ובסביבתו, כגון בלוקים 'ארבעה חורים' מבטון יצוק, וסגנון הבנייה של פיר הבאר ובית הבאר מוכרים מאתרים אחרים מימי המנדט הבריטי באזור השרון (ויטריאול תש"ע:120). בסיס המנוע שנחשף באתר מלמד על שאיבה והובלת מים בשיטות מודרניות שנעשו בצנרת מתכת ובטון. לאור נתונים אלה אפשר לתארך את המכלול לימי המנדט הבריטי.
במפה מסוף מלחמת העולם הראשונה מסומנת סמוך לשטח החפירה הסתעפות של מסילת ברזל משנית מקו המסילה לוד–עזה לכיוון הבאר, וממזרח אף מסומן מגדל שמירה (איור 8). מכאן אפשר להניח שהבאר שימשה מחנה צבאי בריטי שהוקם באזור במלחמת העולם הראשונה, ואולי אף למילוי מכלים לאספקת מים שהובלו בקרונות הרכבת. אפשר שהבאר שימשה את מחנה בית הספר לקצינים (לימים מפקדת חסן סלאמה) שנבנה בשנות ה-30 ממערב לשטח החפירה. בסקר שטחי שערכנו באזור איתרנו מתקן מים נוסף במרחק של כ-200 מ' מצפון לאתר (נ"צ 186530/650195), ששירת אולי גם הוא את הצבא הבריטי. השימוש באבני קירטון לדיפון פירי באר במישור החוף, אזור שבו סלע הכורכר נפוץ, מלמד על איכות בנייה גבוהה ואולי אף על בנייה ממסדית, ועל כן אפשר שבניית הבאר באבני קירטון היא עדות לכך שהבאר, ואולי בארות נוספות באזור, נבנו על ידי הצבא הבריטי במטרה לשמש את בסיסיו.