בסדרה של חתכי בדיקה שנערכו בחלק המזרחי של שטח H (איור 2), במדרון המזרחי של גבעת חמרה, נחשפו בעומק של כ-4 מ' מתחת לפני השטח ארבעה כבשנים לצריפת כלי חרס (1–4; איורים 3, 4), המתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה 1 (תקופת הברונזה התיכונה 2א). בתוך כבשן 2 התגלתה קבורת חמור (50463L) מתקופת הברונזה התיכונה. בתוך כבשן 4 התגלתה קבורת אישה (50533L) שתוארכה לתקופת הברונזה התיכונה, ומעל הכבשן התגלתה קבורת אישה נוספת (50464L) שתוארכה לתקופת הברונזה המאוחרת 1.
 
הכבשנים
ארבעת הכבשנים שהתגלו בחפירה כללו במקור שני תאים — תא בערה ומעליו תא כלים — שביניהם מפרידה רצפת תא הכלים שעליה הונחו הכלים לצריפה. מן הכבשנים השתמרו בעיקר תאי הבערה. תאי הבערה נחפרו לתוך האדמה ודופנו בטין (2–3 ס"מ עובי) שנצרף במהלך פעולת הכבשן. רצפות הכלים לא השתמרו, אך על סמך שברים שלהן שנמצאו בתאי הבערה בכבשנים השונים ניתן לשער כי גם הן נבנו מטין שנצרף במהלך פעולת הכבשן, וכי היו בהן חורים למעבר של אוויר חם (Rhodes 1968:15; Alizadeh 1985). רצפות הכלים היו בנויות כנראה בגובה פני השטח.
כבשנים 1, 2 ו-4 הם כבשנים דמויי טיפה, שחלקם הצר פונה לצפון ובחלקם הרחב, הדרומי השתמר תא הבערה. ייתכן כי חלקם הצר, הצפוני של כבשנים אלה לא היה מקורה ושימש פתח לתא הבערה לצורך תחזוקתו בין ההפעלות, הטענתו בחומרי בערה והזרמת אוויר במהלך הפעלתו.
מפלס הפעילות של תקופת הברונזה התיכונה 1 (50166L; 21.78–21.82 מ' מעפנה"י) מאופיין ברובו באדמת לס אפרפרה, שברי כבשנים ושברי כלי חרס.
 
כבשן 1 (50100L; 4.5 מ' אורך; איור 5). נחשפו שרידי תא בערה (1.7 מ' עומק) של כבשן דמוי טיפה. הוא נפגע מחפירה של תעלת בדיקה בחלקו הדרומי. בין תא הבערה לחלקו הצר של הכבשן התגלו שרידי קשת עשויה מטין (50590L, 50595L), ששימשה כנראה לתמיכה של רצפת תא הכלים שלא השתמרה. דופן התא דופנה בטין, ומתוכה יוצאות בחלקה העליון ארבע לשוניות מעוגלות (50592L, 50593L, 50594L, 50603L), העשויות גם הן מטין. נראה כי הלשוניות שימשו בחלק העליון לתמיכת רצפת תא הכלים (איור 6) ובחלק התחתון להקטנת נפח תא הבערה כדי לייעל את תהליך החימום. ייתכן גם כי הן שימשו לשליטה בזרימת האוויר וכתוצאה מכך לוויסות הטמפרטורה בכבשן (Rhodes 1968:16; Alizadeh 1985:48). צבע הטין בחלקה העליון של דופן תא הבערה אדמדם, ואילו צבעו בחלקה התחתון של הדופן שחור-ירקרק כתוצאה מחשיפה לטמפרטורות גבוהות שגרמו להתכת הטין ולשינוי הצבע והמרקם. חלקה הדרומי של דופן תא הבערה, מן הקרקעית ועד לגובה של כמטר מעליה, מכוסה בטיפות גדולות של סיגים ירקרקים (איור 7), המלמדים כנראה כי בהפעלתו האחרונה של הכבשן אבדה השליטה על הטמפרטורה בתא הבערה ולאחר מכן הכבשן יצא מכלל שימוש. קרקעית הכבשן מכוסה גם היא בטיפות גדולות של סיגים, שזלגו מדופן תא הבערה. על הקרקעית נמצאו כמה קונוסים עשויים מטין צרוף, ששימשו כנראה לייצוב הכלים בתא הכלים.
 
כבשן 2 (50089L; 3.8 מ' אורך). נחשפו שרידי תא בערה (2.4 מ' עומק) של כבשן דמוי טיפה. תא הבערה מחולק אופקית לשני חלקים השונים זה מזה במתאר ובגודל. חלקו העליון של התא מעוגל (2 מ' קוטר, 1.3 מ' עומק), ואילו חלקו התחתון סגלגל (50609L; 1.1 מ' עומק). מחלקה העליון של דופן התא יוצאות שתי לשוניות עשויות טין, שהותקנו זו מול זו, המזרחית (50549L) נמוכה מהמערבית (50098L). נראה כי הדופן בחלקו התחתון של תא הבערה נצרפה בטמפרטורה גבוהה יותר מהדופן בחלקו העליון. בקרקעית הכבשן התגלה חול שרוף, ומתחתיו דיונת חול.
במהלך תקופת פעילותו עבר הכבשן לפחות סדרה אחת של תיקונים. הדבר בולט במיוחד בחלקו הצר של הכבשן, ששימש אולי פתח, שם הונחו לבני בוץ מלבניות כדי לתקן את דופן הכבשן: בצד המערבי (50610W) הונחו שלוש לבנים ואילו בצד המזרחי הונחה לבנה אחת. לבנה נוספת הונחה כנראה לתיקון הדופן בחלקו המזרחי של תא הבערה.
במילוי אדמה בכבשן (50105L) נמצאו מעט סיגים מתחת ללשוניות ואפר על קרקעית החלק הצר של הכבשן. עוד התגלו במילוי האדמה מעט חרסים מתקופת הברונזה התיכונה 1 ושברי טין צרוף שמקורם בדופן הכבשן וברצפת תא הכלים.
צמוד לדופן הכבשן ממזרח נחשף מצבור של שברי כלי חרס גדולים (50086L; 0.5 מ' גובה), רובם של קנקנים מתקופת הברונזה התיכונה 1. שברי כלי החרס במצבור היו צפופים ומהודקים זה לזה במשקע גירני. לכלים אלה אין מאפיינים של פסולת תעשייה. קוטרו של בסיס המצבור רחב יותר מחלקו העליון, ועל כן לא נראה כי זהו בור אשפה. נראה שמצבור חרסים זה הונח במקום לצורך תפעול הכבשן (Rhodes 1968:10).
 
כבשן 3 (50200L). נחשף תא בערה של כבשן ארוך וצר, כמעט מלבני (0.57 × 2.50 מ', 0.6 מ' עומק). תא הבערה נחפר אל תוך אדמת חמרה סטרילית. חלקה הדרומי העליון של דופן התא מעוגל ומתרחב כלפי חוץ. בחיבור של הדופנות הדרומית והמזרחית של התא הותקנה לשונית טין (50616W), הנכנסת מעט לפנים תא הבערה אך ברובה חורגת מקו המתאר של הכבשן כלפי חוץ. נראה שחלקה החיצוני נצרף בטמפרטורה נמוכה. באמצע הדופן המזרחית של הכבשן הותקנה לשונית נוספת, היוצאת אל מחוץ לכבשן. הדופן המערבית של הכבשן לא השתמרה בחלקה העליון, אולם נראה כי גם בדופן זו היו מותקנות שתי לשוניות, המקבילות ללשוניות שבדופן המזרחית; מתארן הובחן על פני השטח. ייתכן כי לשוניות אלה שימשו לעיגון רצפת הכלים לדופן הכבשן. הדופן הצפונית של הכבשן לא השתמרה. הלשוניות הותקנו רק בחלק העליון של דופנות תא הבערה, ואילו החלק התחתון של הדופנות חלק ודיפונו אחיד.
רצפתו של הכבשן (L50521) עשויה עפר מהודק, ומעליה לא התגלו ממצאים ואפר. על כן נראה כי הכבשן נוקה לאחר השימוש האחרון ובטרם קרסו לתוכו חלקיו העליונים. על רצפת הכבשן בחלק הדרומי של תא הבערה, צמוד לדופן, התגלה מעין כדור עשוי טין ובתוכו שרידים אורגניים, כנראה של עץ שרוף. ייתכן שהיה זה מעין פתיל, שבאמצעותו הדליקו את האש בתא הבערה.
במילוי אדמה בתא הבערה (50447L) התגלו גושי טין גדולים רבים, שמקורם בדופנות וברצפת תא הכלים וכן בלשוניות, וכן מעט שברי כלי חרס; לא נמצאו כמעט שרידי אפר ולא פסולת תעשייתית כגון סיגים.
כבשן זה חתך את כבשן 4 ומפולות של דופנותיו נמצאו גם מעל דופן כבשן 4 ובתוכו, ולכן אין כל ספק שהוא מאוחר לו.
 
כבשן 4 (50325L; כ-4.4 מ' אורך). נחשפו שרידי תא בערה (כ-2.5 מ' קוטר, כ-2 מ' עומק) של כבשן דמוי טיפה. בחלקה העליון של דופן תא הבערה הותקנו ארבע לשוניות טין (50611L–50614L), הנכנסות לחלקו הפנימי של התא. נראה כי הלשוניות עברו תיקון במהלך השימוש בכבשן. צורתן המקורית הייתה מעוגלת, בדומה ללשוניות בכבשן 1, ובמהלך התיקון הן עובו מעט לצורה רבועה. שתי הלשוניות המזרחיות חוברו זו לזו במהלך התיקון, וכך גם השתיים המערביות. סמוך לבסיס הכבשן מתחת ללשונית 50614 נחשפה לשונית נוספת (50615L). בחלק הדרומי של קרקעית הכבשן השתמרו שרידיה של רצפת חלוקים (50571L). בחלקו הצפוני, הצר של הכבשן התגלה בקרקעיתו חול שרוף ותחתיו דיונת חול, בדומה לכבשן 2.
במילוי אדמה (50496L) בתוך הכבשן התגלו שברים של דופן הכבשן ומעט חרסים, בדומה לכבשנים 2 ו-3. מילוי זה לא הכיל שרידי אפר ופסולת תעשייה. מצפון לכבשן נמצאו כלי חרס שלמים על גבי מפלס פעילות של התקופה (50166L).
 
הקבורות
קבורה 50463 (איור 8). לאחר שכבשן 2 יצא מכלל שימוש נקבר בחלקו הצר, הצפוני חמור. החמור הונח בתנוחה מכווצת על צדו הימני, ראשו על דופן הכבשן המזרחית, מוגבה משאר הגוף ופונה לדרום. רגליו הקדמיות מקופלות מתחת לבטנו, ומתחתן רגליו האחוריות שהוצמדו לדופן המזרחית של הכבשן. מסביב לראש, מעליו ומתחתיו, הונחו חלוקי נחל רבים (5–10 ס"מ אורך). אגן הירכיים של החמור הוצמד לחלקו הצר ביותר של הכבשן, והזנב גולגל צמוד לדופן הכבשן. צמוד לחזה החמור הונחה לסת תחתונה של חמור נוסף, ומלבדה לא נמצאו מנחות קבורה נוספות. הקבורה מתוארכת על סמך ממצא קרמי שהתגלה במילויי אדמה מעליה לתקופת הברונזה התיכונה.
 
קבורה 50533 (איור 9). לאחר שכבשן 4 יצא מכלל שימוש נקברה בתוך תא הבערה אישה צעירה. לשם כך הוסר חלק מדופן הכבשן. הנקברת הושכבה פרקדן, ראשה צמוד ללשונית 50614, צדה הימני צמוד לדופן הדרומית של הכבשן ורגליה עוברות מתחת לדופן אל מחוץ לכבשן. בקבר לא הונחו מנחות קבורה כלשהן. במילויי אדמה שכיסו את הקבר התגלו חרסים מתקופת הברונזה התיכונה, המתארכים את הקבורה לתקופה זו.
 
קבורה 50464 (איורים 10, 11). לאחר שכבשן 4 יצא מכלל שימוש וחלקו העליון התמוטט נחפר לתוך המפולות קבר, ובו נקברה אישה צעירה. הנקברת הונחה גבה, ראשה פונה למערב ורגליה למזרח. הרגליים קופלו בזווית ישרה. בקבורה זו נמצאו מנחות קבורה, ובהן קערה ובתוכה פכית שהונחו סמוך לראש ופך שלו שפה צבוטה שהונח ממערב לראש. כמו כן, נמצאו סיכת רכיסה סמוך לכתף וחרפושית סמוך לעצם החזה. הקבר תוארך על סמך הממצא לתקופת הברונזה המאוחרת 1.
 
בשטח H נחפרו ארבעה כבשנים מתקופת הברונזה התיכונה 1 (הברונזה התיכונה 2א). שלושה מהם, כבשנים 1, 2, ו-4, דומים בתכניתם ובבנייתם. כבשן דומה מתקופה זו נחשף בחפירות ברמת אביב (Kletter and Gorzalczany 2001:98). בשלב זה של המחקר אי אפשר לקבוע האם שלושה כבשנים אלה פעלו בו זמנית, אולם ברור כי הם אינם פוגעים זה בזה ואף נראה כי הם 'הכירו' זה את זה. כבשן 3 חותך את כבשן 4 בחלקו העליון ולכן הוא מאוחר לו. קבורת האישה בתוך כבשן 4 (50533L) נערכה כנראה לאחר יציאתם משימוש של שני הכבשנים. פרט לכבשן 1 יתר הכבשנים נוקו כנראה משרידי הפעילות, כגון גחלים, אפר וכלים, לאחר שהם יצאו משימוש, ואולי אף כוסו באדמה באופן טקסי המזכיר קבורה.
העדויות הקדומות ביותר לקבורת חמורים מופיעות בתקופת הברונזה הקדומה במצרים, מסופוטמיה והלבנט. בארץ ישראל קבורת החמור הקדומה ביותר נמצאה בתל צפית (Greenfield, Shay and Maeir 2012) והיא מתוארכת לתקופת הברונזה הקדומה. קבורת חמורים מופיעה לרוב בהקשר של קברים ומקדשים, אך גם מתחת לקירות של מבני מגורים. עד כה לא התגלתה קבורת חמור בהקשר של כבשנים לצריפת כלי חרס או בהקשר לפעילות תעשייתית כלשהי. ייתכן שהמקבילה היחידה לקבורת חמור בהקשר תעשייתי נמצאה בתל א-דבע (אווריס), בירתה העתיקה של שושלת החיקסוס במצרים (Prell 2021:30), שם נמצאו כמה עצמות חמור בהקשר למתקן הדומה לכבשן, אם כי לא היה זה כבשן לצריפת כלי חרס.