בסביבת החפירה נערכו בשנים האחרונות חפירות אחדות, ונחשפו בהן מתקן תעשייתי הקשור לעיבוד עור ובדים שתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי"א לסה"נ; Barbé 2018:144; איור 1:A); מבנה אבן שנוסד בסוף התקופה הפטימית–תחילת התקופה הצלבנית (המאה הי"ב – ראשית המאה הי"ג לסה"נ), ובו עדויות לפעילות בית מטבחיים (Clamer, Prag and Humbert 2017; איור 1:B); ושרידי מבנה ובו כמה שלבים למן המאה הי"ב לסה"נ ועד ימינו (זלינגר 2013; איור 1:C).
החפירה הנוכחית נערכה בקומת המרתף (7.6 × 9.0 מ', 3 מ' גובה מרבי; איור 2) של המבנה, ונחשפו בה בור מים ושרידי בנייה מעטים מהתקופות האיובית–הממלוכית (שכבה III), ובהם הובחנו חמישה שלבים; שרידי מבנה מהתקופה העות'מאנית (שכבה II), ובהם הובחנו שני שלבים; והמילוי שעליו הושתת המבנה שעומד בשטח כיום, שנבנה במחצית השנייה של המאה הכ' לסה"נ (שכבה I). בעת עבודות פיקוח שקדמו לחפירה פורקו קירות בני זמננו, ונחשפו שרידי קירות קדומים (100W–104W), השייכים כנראה למבנה משכבה II, ועליהם הושתת המבנה המאוחר.
 
שכבה III (התקופות האיובית–הממלוכית; המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ)
שלב 5. לשלב זה יוחס בור מים (41L) שנחשף בפינה הצפונית-מערבית של קומת המרתף. אבן פי הבור נמוכה ב-1 מ' מגובה שלב 2 של שכבה III (להלן). בשל בעיית בטיחות הבור לא תועד, אך נראה כי הוא נחצב בסלע. הבור הוא השריד הקדום ביותר בחפירה.
 
שלב 4. התגלו תשתית מהודקת של אדמה ואבני שדה קטנות (37L; איור 3) ומעליה מפלס טיח (34L), הניגש לשורת אבני שדה (35L) בגודל בינוני–קטן. בפירוק תשתית 37 נמצאה שפת קערה שחופתה בצביעה בצבע לבן (slip painted; איור 1:4) המתוארכת למאה הי"ג לסה"נ.
 
שלב 3. מפלס 34 נחתך באומנה (2W; 0.6 × 0.9 מ', 1 מ' גובה השתמרות; איור 5) שנבנתה מאבנים מסותתות וטויחה בטיח לבן.
 
שלב 2. אל אומנה 2 נוספו מצפון ומדרום שתי אבני גזית (38W, 39W; ר' איור 5).
 
שלב 1. אל אומנה 2 ניגש ממערב קיר (36W), שנבנה משתי שורות של אבני שדה קטנות על גבי תשתית אבני שדה וטיח (32L). מדרום לקיר נחשף מילוי של אדמת טרה-רוסה חומה (33L), ובו נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ), כגון קערה מזוגגת בזיגוג מונוכרום ירוק (איור 2:4), קערה עשויה ביד ומעוטרת בעיטור גיאומטרי (Handmade Geometric Ware; איור 3:4), מחבת (איור 4:4), וכן שבר זכוכית של צוואר בקבוק נפוח המתוארך לתקופה הממלוכית (לא צויר).
 
על סמך הסטרטיגרפיה והממצאים יש לתארך את בניית האומנה ואת אבני הגזית שנוספו אליה לפרק הזמן שבין המאה הי"ג למאה הט"ו לסה"נ.
 
שכבה II (התקופה העות'מאנית; המאות הט"ז–הכ' לסה"נ)
שלב 2. אל אומנה 2 ואבן הגזית שהוצמדה אליה מצפון ניגש ממזרח קיר (4W; 5 מ' אורך, 1.1 מ' רוחב, 1.5 מ' גובה חשיפה; איור 6), שנבנה משני פנים של אבנים מהוקצעות וביניהם ליבת אבני שדה שלוכדו בחומר מליטה אפרפר. מדרום ניגש לאומנה 2 קיר נוסף (19W; 3 מ' אורך, 0.3 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה חשיפה), שנבנה משורה של אבנים מהוקצעות בגודל בינוני. בין שני קירות אלו נחשפה רצפת טיח לבנה עבה (12L), שלה תשתית של אבני שדה צפופות (20L; איור 7), שנבנתה על גבי מילוי אדמת רנדזינה אפורה-חומה (29L). נראה כי קירות 4 ו-19, וכמוהם קירות 100–102 שתועדו בעבודות הפיקוח טרם החפירה, תחמו חדר רבוע (3 × 3 מ'), וכי רצפה 12 ניגשה אל כל קירות החדר. בקיר 100 זוהתה נישה (107L; איור 8), שנסתמה בחלקה הדרומי. בין אבני הסתימה התגלה שק בטון שנשאר משיפוץ חדר תת קרקעי במהלך המאה ה-20. ממזרח לקיר 102 נחשפו שרידים של שני קירות צמודים זה לזה (105W, 106W; איור 9); קיר 105 נשא קמרון שהתרומם לכיוון דרום. בפירוק רצפה 12 נמצאו מקטרת (איור 6:4) המתוארכת למאה הי"ט לסה"נ וחלוק נחל (איור 1:10; סל 143). במילוי 29 נמצאו שברי כלי חרס מן התקופה הממלוכית (לא צוירו) ונר צבוט מהמאה הי"ט לסה"נ (איור 9:4). כן נמצאה צדפה ממין נעמית מצויה (Glycymeris nummaria; איור 3:11).
ממערב לקיר 19 התגלה פתח בנוי של בור מים מלבני (11L; 1.5 × 2.0 מ', עומק לא ידוע), שטויח בטיח עבה בגוון אפור בהיר, ואליו מתחברת מצפון תעלה בנויה (21L; איור 12) שקורתה בלוחות אבן. מצפון לבור המים ולתעלה נחשף תנור (10L; 0.7 מ' קוטר, 1 מ' גובה; איור 13), הכולל שני חלקים: תא בערה מעוגל מקורה בכיפה, שנבנה מאבני שדה קטנות וטויח בטיח לבן, ותעלת הזנה (40L; 1 מ' אורך חשיפה, 0.5 מ' רוחב, 0.7 מ' גובה; איור 14) שנבנתה בשיטה דומה ולה תקרת לוחות אבן. כיפת תא הבערה ניגשה גם לאומנה 2. בפירוק שכבת הטיח בתא הבערה נמצאה צדפה ממין נעמית מצויה (Glycymeris nummaria; איור 4:11).
תא הבערה והתעלה חותכים מילויים של אדמת רנדזינה ואבני שדה (6L, 17L, 18L, 23L, 26L, 27L, 30L) שנמצאו בהם שברי כלי חרס מהתקופה הממלוכית (לא צוירו), וכן פיטס (איור 5:4) המתוארך לתקופה העות'מאנית ומקטרת מיובאת מאיסטנבול (איור 7:4) המתוארכת למאה הי"ט. עוד נמצאו במילויים אלה שבר זכוכית של בסיס ורגל של גביע יין ונציאני המתוארך לתקופה הממלוכית (לא צויר) ושבר פריט מעובד מעצם (120L, סל 18; איור 15). במילוי 6 נמצאו סיג עופרת בתוך תחתית קנקן (סל 111; איור 16) ופלס ממלוכי (ר"ע 174842) שהונפק במאה הי"ד לסה"נ לערך, שחוק כמעט לחלוטין.
קירות 103 ו-104 (איור 17), שתועדו בעת עבודות הפיקוח, יוחסו גם הם לשלב זה ונראה כי הם תחמו חדר מלבני. בקצה הצפוני של קיר 104 נחשף חלקית מתקן מטויח, הקשור אולי לבור מים 41 (איור 18). על אף שהחיבור בין תעלה 21 ובור 41 לא השתמר, הכיוון של התעלה אל עבר בור 41 מרמז כי התעלה ניקזה מים עודפים מבור 11 לבור 41, או לחילופין שימשה למילוי בור 11 ממי בור 41.
 
שלב 1. התנור ובור מים 11 יצאו משימוש ומולאו באדמת רנדזינה (9L) ובאבני שדה (14L). במילוי אדמת הרנדזינה נמצאו שני שברי צדף אם הפנינה מעובדים (איור 1:11, 2), שהיו כנראה חלק משיבוץ על קופסת עץ. במילוי אבני השדה נמצאה אבן טחינה (סל 135; איור 2:10).
 
שכבה I (המאה הכ' לסה"נ)
בעת בניית המבנה הנוכחי חתכה אומנה של המבנה (3W) את קיר 4 ואולי גם קיר נוסף שניגש לאומנה 2 מצפון. השטח הוגבה במילוי של שבבי חציבה ואדמה צהבהבה (8L), שעליו הושתתה רצפת אריחים. במילוי זה נמצאה מקטרת מטיפוס דמוי שושן (Lily Shaped; איור 8:4) המתוארכת למאה הי"ט לסה"נ.
 
ממצא בעלי חיים
תהילה שדיאל
 
נמצאו 167 שברי עצמות של בעלי חיים (טבלה 1), מהם זוהו 126 עצמות צאן (Capra/Ovis), 8 עצמות בקר (Bos taurus), עצם אחת של חמור (Equs africanus asinus), עצם אחת של כלב (Canis lupus familiaris), 15 עצמות חתול (Felis silvestris catus) ו-9 עצמות של תרנגול הבית (Gallus gallus domesticus). יתר השברים זוהו לרמת גודל הגוף של בעלי החיים: 6 עצמות בגודל גוף בינוני (עז או כבש) ועצם אחת בגודל גוף גדול (בקר או סוס).
עצמות החתול במכלול מעניינות. על פי מדד ה-MNI (Klein and Cruz-Uribe 1984:26) זוהו שני פרטים של חתול הבית, שכנראה היו חלק ממשק הבית או סביבתו. לא נצפו על עצמות החתול סימני חיתוך או שרפה, המעידים על שימוש שנעשה על ידי האדם.
 
טבלה 1. התפלגות העצמות לפי מיני בעלי החיים
לוקוס
עז/ כבש
בקר
כלב
חתול
תרנגול הבית
סוסיים
יונקים בעלי גוף בינוני
יונקים בעלי גוף גדול
סה"כ
1
26
2
 
 
 
 
 
 
28 (17%)
3
2
 
 
 
 
 
 
 
2 (1%)
4
3
 
 
 
 
 
 
 
3 (2%)
6
6
2
 
 
2
 
 
 
10 (6%)
8
5
1
 
 
1
 
 
 
7 (4%)
9
2
 
 
15
 
 
 
 
17 (10%)
12
4
 
1
 
1
 
 
 
6 (4%)
15
7
1
 
 
 
 
 
 
8 (5%)
17
 
 
 
 
 
 
1
 
1 (1%)
18
11
 
 
 
2
 
 
 
13 (8%)
26
3
2
 
 
 
1
 
 
6 (4%)
27
33
 
 
 
1
 
 
 
34 (20%)
29
10
 
 
 
1
 
 
 
11 (7%)
31
 
 
 
 
 
 
2
 
2 (1%)
32
1
 
 
 
 
 
 
 
1 (1%)
33
10
 
 
 
 
 
3
1
14 (8%)
34
1
 
 
 
 
 
 
 
1 (1%)
37
2
 
 
 
1
 
 
 
3 (2%)
סה"כ
126
(75%)
8
(5%)
1
(1%)
15
(9%)
9
(5%)
1
(1%)
6
(3%)
1
(1%)
167
(100%)
 
התפלגות חלקי השלד במכלול (טבלה 2) מלמדת באופן מובהק על ניצול של חלקים עתירי בשר, שכן הובחן אחוז גבוה של עצמות עתירות בשר, ובהן גפיים, עצמות ארוכות וצלעות, ואחוז נמוך של עצמות דלות בשר כגון אצבעות וגולגולות.
 
טבלה 2. התפלגות העצמות לפי חלקי השלד (על פי Stiner 2002)
 
צאן
בקר
סוסיים
כלב
חתול
תרנגול הבית
יונקים בעלי גוף בינוני
יונקים בעלי גוף גדול
סה"כ
ראש
22
 
 
1
 
 
 
 
23
עצמות גפיים
42
5
 
 
3
2
 
 
52
צלעות
45
1
 
 
8
 
 
 
54
אצבעות
4
2
1
 
 
 
 
 
7
עצמות ארוכות
13
 
 
 
4
7
6
1
31
סה"כ
126
8
1
1
15
9
6
1
167
 
ברוב העצמות במכלול לא השתמרה האפיפיזה (קצה העצם), המאפשרת לקבוע את גיל הפרט, אך בעצמות אחדות היא השתמרה: 27 מהעצמות (16% מהמכלול) מאוחות ולכן שייכות לפרטים מבוגרים, ואילו 7 עצמות (4% מהמכלול) אינן מאוחות ולכן שייכות לפרטים צעירים. רמת שחיקת השיניים שנבדקו מציגה תמונה פחות ברורה באשר לגיל בעלי החיים: זוהו 11 שיניים (6% מהמכלול) ברמת שחיקה נמוכה, המעידה על פרטים צעירים, ו-9 שיניים (5% מהמכלול) ברמת שחיקה גבוהה, המעידה על פרטים בוגרים (Grant 1982). אפשר להציע אם כן כי רוב הפרטים במכלול נשחטו בגיל מבוגר ונוצלו גם לתוצרים משניים כגון צמר וחלב.
לא נצפו סימני טורפים על העצמות, אך על שתי עצמות נצפו סימני חיתוך: עצם הרדיוס של בקר נחתכה באופן מדויק לכל רוחב העצם, כנראה ביתור מכוון כדי להוציא את מח העצם; צלע של צאן (עז/כבש) שנצפה עליה סימן חיתוך של ביתור. שלוש עצמות ארוכות שהתגלו בלוקוס 18 שרופות, אולי כתוצאה מבישול.
 
עיקר השרידים בחפירה יוחסו למבנה מן התקופה העות'מאנית, ובו שני חדרים, בור מים ותנור. במבנה זה נעשה שימוש באומנה קדומה מהמאות הי"ג–הט"ו לסה"נ. המבנה מהתקופה העות'מאנית נהרס כנראה בשלהי התקופה העות'מאנית (המאה הכ'), ועל שרידיו נבנה בשנות ה-70 של המאה הכ' המבנה העומד בשטח כיום. הממצא הארכיאוזואולוגי משכבות III ו-II מעיד כי צאן היה שכיח בדיאטה של תושבי האזור בעוד בקר ותרנגולות פחות.