מחצבה
בריבועים C-D5
(לוקוס 110) נתגלתה מחצבה קטנה ששימשה לחציבת חומר גלם לבנייה. נחשפו חציבות ישרות בסלע, וכן תעלות (0.1 מ' רוחב ממוצע) שהקיפו את גושי האבן שהוצאו. במקום אחד נותרה תעלה עמוקה (כ-0.2 מ') בגוש שחציבתו לא הושלמה. על סמך התעלות החצובות ניתן להעריך את מידות גושי הסלע שנחצבו (1.2-1.0 מ' אורך; 0.7-0.6 מ' רוחב). גבולה המזרחי של המחצבה אותר בלוקוס 116. מדרום-מערב למחצבה על פני הסלע (לוקוס 109) נתגלתה שכבה של אבני גיר לבנות קטנות ומעט מאוד שברי כלי חרס שאינם ניתנים לתיארוך, כנראה שכבת פסולת של המחצבה. מעל לשכבה זו היתה אדמה אדומה, כמעט סטרילית מממצא. ממערב למחצבה הסלע יורד בתלילות. נראה שהמחצבה היא השריד הקדום ביותר בשטח החפירה.

 

חווה חקלאית(?) וגת
המבנה. נתגלו קירות (W13-15 ,W8 ,W4 ואולי W12; כ-0.5 מ' רוחב) של מבנה במצב השתמרות לא טוב, שנבנו בבנייה יבשה מאבני גיר מקומיות. כיוונם צפון–דרום או מזרח–מערב, הם השתמרו לגובה של 2-1 נדבכים ושולבו בבנייה של הגת, אך ייתכן שחלקם היו גדרות ולא קירות מבנה. שני קירות (W14 ,W13) תוחמים את המבנה מדרום וממערב. קיר 14 (0.8 מ' רוחב), המסיבי, נפגע מאוד מנטיעות ומחציבת הכביש המודרני שממערב. הוא נבנה על גבי שכבה דקה של אדמה חומה כהה על סלע האם וברור שהוא מאוחר למחצבה. בחלקו הצפוני בנוי הקיר מאבנים גדולות מאוד, אולי גושים שהוצאו מן המחצבה, ומזכיר מדרגת עיבוד. בריבוע D6 יוצר קיר 14 פינה עם קיר קצר שנבנה באופן דומה וניגש עד לקצה המערבי של המחצבה. קיר 14 ממשיך צפונה עד למקום שבו נחצב הסלע בחצי עיגול. מצפון לנקודה זו נהרסו השרידים הקדומים בעקבות בניית בית כנסת.
הרצפה היחידה שנתגלתה היא רצפת אבנים (סומנה כ-W9), שאינה ניגשת לקיר כלשהו.

 

הגת. בריבועים E5-6 נתגלה בור איסוף של גת (לוקוס 118; 1.55 × 2.25 מ', 1.5 מ' גובה) תחום בקירות (W1 צמוד לסלע, W10 ,W7 ,W6). תחילה נבנה קיר W16, ששימש לתמיכת הגת ואחר כך נבנו וטויחו שאר הקירות. לקירות אין פן חיצוני מסודר, רק הפן הפנימי שלהם ישר ומטויח, למעט חלקו העליון של הפן המערבי (החיצוני) של קיר 6 שטויח בחלקו. שיטת בנייה זו נבעה ממיקומה של הגת בשטח טרשי מאוד ולא נוח לבנייה. בפינה הדרומית-מזרחית של בור האיסוף נחשפה בליטה גבוהה ששימשה אולי מדרגה לצורך ירידה אל הבור (איור 3). כל קירות הבור והמדרגה כוסו בטיח אפור (2 ס"מ עובי). רצפת הבור, שבמרכזה בור שיקוע

(0.8 מ' קוטר, 0.4 מ' עומק), כוסתה בפסיפס תעשייתי לבן. אבני הפסיפס בתחתית בור השיקוע גדולות יותר (5 × 5 ס"מ) מאבני הפסיפס בשאר חלקי הרצפה. בור האיסוף היה מלא באדמה אפורה כהה שכללה מעט שברי כלי חרס והיא שונה בצבעה מהאדמה האדומה שהיתה סביבו (לוקוסים 119, 124, 125). לא נתגלו צינור או פתח חיבור אל בור האיסוף וכן לא נתגלה משטח דריכה, אך על סמך אופי הסלע נראה כי המשטח היה מדרום או מדרום-מזרח לבור. קיר 12 מציין אולי את תחום משטח הדריכה בצד מזרח. לאחר שהגת יצאה מכלל שימוש היא נהרסה בחלקה ואבניה נשדדו, ובימינו היא נפגעה מחפירת תעלה על ידי כלי מכני.

 

חציבות בסלע
בריבועים D-E2-3 ,C2 (לוקוסים 111, 112, 114) נחשפו חציבות בסלע האם. לחציבה בלוקוס 111 צורת חי"ת והיא אולי משטח דריכה של גת. בשאר המקומות החציבות יוצרות מדרגות בסלע, או משטח חצוב ישר, ללא שרידים נוספים, ולפיכך לא ניתן לתארכן.

בשלב מאוחר נתגלתה בנייה דלה מאוד בפני השטח (קירות W3 ,W2 בריבועים G4 ,C5), שלא ניתן לקבל ממנה תוכנית ברורה. בחתכים של ריבועים F-G2-5 הובחנו שלושה רבדים. ברובד העליון אדמה אפורה עם חרסים. ברובד האמצעי חומר כתוש לבן ללא חרסים. ברובד התחתון, מעל סלע האם, אדמה חומה כהה עם מעט חרסים. תעלות של כלים מכניים פגעו בשרידים כך שלא ניתן היה להפריד מכלולים מכל רובד או לקשר בין החרסים לבין קירות השלב המאוחר. החרסים מרבדים אלה הם בני זמנם של החרסים שנמצאו במבנה ובגת.

 

הממצא
כמעט כל הממצא הקרמי מן החפירה מתוארך לסוף התקופה הביזנטית (המאות הו'-הז' לסה"נ): קערות עדינות מטיפוס `Byzantine Fine Ware` (איור 4: 3-1, מס' 1 ו-3 שייכים אולי לאותה קערה) ומכסה של קנקן (איור 4: 4) שיוצר מטין דומה. נפוצות יחסית שפות של קערות מיובאות מכמה סוגים (איור 4: 10-5). כן נתגלו שבר של בסיס קערה (איור 4: 11) מטיפוס LRC הנושא עיטור מוטבע של צלב ושפת קערה נוטה בזווית חדה החוצה(איור 4: 12) עשויה מטין כהה, ככל הנראה מקומי, ומעוטרת בשני גוונים, אדום וחום כהה. כן נמצאו קערות גדולות וקדרות ללא חיפוי (איור 4: 16-13). האגנים (איור 4: 17, 18) שעוטרו בסירוק נפוצים בתקופה הביזנטית וכמה טיפוסים ממשיכים בתקופה האסלאמית הקדומה. כלי הבישול כוללים מחבתות (איור 4: 19, 20), סירי בישול עגולים וסגורים (איור 4: 24-21) ומכסים (איור 4: 25, 26). בין הקנקנים בולטים כמה קנקנים גדולים או פיטסים עגולים (איור 5: 3-1) שלהם רכס בתחתית הצוואר, שפה זקופה, שתי ידיות אוזן גדולות מאוד וסירוק גלי וישר על הכתף. קנקנים מטיפוס זה נפוצים בירושלים וסביבתה בסוף התקופה הביזנטית, אך מופיעים גם בתקופה האסלאמית הקדומה. כן נתגלו קנקנים שלהם שפות זקופות (איור 5: 4), קנקני 'עזה' מן הטיפוסים המאוחרים (איור 5: 5) ושפת קנקן פערור (איור 5: 6). עוד נמצאו מעט פכים (איור 5: 8, 9), מהם שבר של פך צבוט (איור 5: 7) עשוי מטין אדום עם כמות גדולה של חצצים לבנים ומחופה בחיפוי צלהב בהיר המתוארך לתקופת הברזל. כן נתגלו שבר גוף של קנקן מעוטר בחריתה עמוקה (איור 5: 10), פקק עשוי משבר גוף של פיטס או קנקן גדול מצולע (איור 5: 11) ושבר של רעף (איור 5: 12). נתגלו מעט שברי נרות, בהם נרות מהמאות הה'-הו' לסה"נ הנושאים כתב יווני (איור 5: 13, 14) ושבר נר מהמאה הז' לסה"נ, שלו ידית זיז (איור 5: 15). על פני השטח נתגלו שברי כלי חרס אחדים מן התקופה הממלוכית ושבר כלי חרס 'עזתי' אחד מן התקופה העות'מאנית.

 

שאר הממצא, שלא נתגלה באתרו, כלל שבר קטנטן של שיש, שבר של טיח צבוע אדום ושברים קטנים של פסיפס צבעוני עם דגם גיאומטרי. כן נתגלו 64 שברי זכוכית, רובם מן התקופה הביזנטית, מחציתם שברי גוף שאינם ניתנים לזיהוי. קבוצה זו כוללת קערות ששפתן מקופלת החוצה, בקבוקים שלהם שפה מעוגלת באש, בקבוקים הנושאים עיטור חוטים סביב הצוואר, גביעי יין, ידית קטנה וגסה של קערת נר ושבר קטן של חרוז דו-קוני המעוטר בחוט לבן שלופף סביבו. שני שברים מייצגים את טווח הזמן המרבי של המכלול: שבר של כוס מהמאה הד' לסה"נ שבסיסה מוצק ושבר של שפת צנצנת מקופלת פנימה מטיפוס המאפיין את שלהי התקופה הביזנטית וראשית התקופה האומיית.

 

עוד נמצאו ארבעה מטבעות ברונזה, שלושה מהם זוהו (איורים 8-6).