בחודש דצמבר 2004 נערכה חפירה בגנים הבהאיים כקילומטר אחד מצפון לעכו (הרשאה מס' 4322-A*; נ"צ — רי"ח 20889/76117; רי"י 15889/26117), במטרה לנקות חלק מאמת המים ולחפור את חלקה האחר לפני שחזורה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מחלקת הגנים הצפוניים במרכז הבהאיים העולמי, נוהלה על ידי ל' פורת בעזרת י' יעקבי (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות), א' שפירו (GPS) וכן עובדים ומתנדבים ממרכז הבהאיים העולמי.
אמת המים בגנים הבהאיים היא חלק מאמת המים העות'מאנית שהוליכה מים לעכו (איור 1) ואחת משלוש אמות המים לעכו (ר' פרנקל, נ' גצוב וד' פרידמן [שיאון], אמות המים של עכו והגליל המערבי, בתוך ד' עמית, י' הירשפלד וי' פטריק עורכים. אמות המים הקדומות בארץ ישראל. ירושלים, 1989: 96-81). האמה, שנבנתה על ידי סולימאן פחה בשנת 1815 והיתה בשימוש עד 1948, ניזונה מארבעה מעיינות בכברי (עין שיירה, עין צוף, עין גיח ועין שפע). היא חוצה שלושה נחלים: נחל געתון, נחל בית העמק ונחל יסף. קטעים מן האמה נראים היום ממזרח לכביש עכו–נהריה, ליד קיבוץ לוחמי הגטאות. חלק ממנה נחפר בעבר על ידי א' שטרן מצפון לעכו, בין שני מגדלי סיפון (ר' חדשות ארכיאולוגיות צה: 17). כאן היתה האמה בגובה מטר אחד והתעלה הוחלפה בשלושה צינורות.
האמה (איור 2) נבנתה על גבעה על רכס הכורכר. דופנות התעלה (כמטר אחד גובה חיצוני, 0.65–0.80 מ' רוחב) נבנו מאבני כורכר לא רגולריות ואבני שדה קטנות מלוכדות בטיט. התעלה עצמה (לוקוס 12; 0.5 מ' רוחב עליון; 0.8 מ' עומק) היתה מצופה בטיח ומכוסה בחלקה בלוחות כורכר ואבן גיר (0.6–0.7 מ' אורך; איור 3). הצד החיצוני של האמה נבנה בצורה לא שווה וכוסה בחול (לוקוסים 10, 11). החפירה לא העלתה כל עדות לאמה קדומה יותר ולא נמצאו בה כלי חרס או ממצאים אחרים.
כ-30 מ' מצפון לשטח החפירה נוקו שני קטעים נוספים של האמה (10 מ' אורך כל אחד). דופנותיהם נבנו בצורת V וראשיהם כוסו חלקית בטיח.