שטח 1. נחשפו שרידי שלושה קירות (W12–W10), בנויים מאבנים גדולות ובינוניות מסותתות חלקית, ללא חומר מליטה ביניהן, באזור שבו מפלס סלע טבעי נמוך. קיר (W10; אורך 4.2 מ', רוחב 0.8–1.2 מ'; איורים 3–5) מקביל לקיר (W11; אורך כ-6.8 מ', רוחב 0.8–1.2 מ') וביניהם קיר (W12; אורך 2.2 מ', רוחב 0.7–0.8 מ'), כנראה מאוחר להם. מדרום לקיר 12 מילוי אבני מפולת; כנראה שהקיר נבנה כדי לתמוך במילוי זה. קירות 10 ו-11 נפגעו בקצה המזרחי שלהם. צמוד לקיר 12 מדרום, בצדו המערבי, נחשף מתקן שקירותיו ותחתיתו בנויים בדומה לקיר 12 (L108; כ-0.45×0.45 מ', 0.27 מ' עומק); למתקן ניגשה ממערב ומדרום רצפה צהובה-לבנה מגיר שפורר מסלע מקומי עם מעט אדמה. מצפון לקיר 12 הסלע נמוך ביותר מ-1 מ' ממפלסו שמדרום לקיר; שם נחשפו סימני חציבה המעלים את האפשרות שהיה שם קיר נוסף, צפוני, שסגר חדר (L105; מידות 1.2×2.2 מ' גודל משוער). במילויים שנחפרו בשטח התגלו חרסים אחדים מהתקופות הברזל, הרומית והביזנטית.

 
שטח 2. נחשפה מערת קבורה (L200; איור 6) שתקרתה נפרצה במהלך עבודות עפר. נחשף משכב ממזרח שכוסה בשלושה לוחות אבן, אחד באתרו, ובמילוי שבמשכב נמצא מטבע מן המאה הד' לסה"נ (ר"ע 141910) ובסיס נר מטיפוס ׳דמוי פמוט קטן׳ מהתקופה הביזנטית, למן המחצית השנייה של המאה הד' לסה"נ ועד אמצע המאה הו' לסה"נ (איור 1:7; Magness 1993: 250–251, Form 1). במערב נראה חדר או מקמר נוסף שלא נחפר. כנראה שהפתח למערה היה מדרום-מזרח (לא נחפר).
 
שטח 3. נחפרה מערת קבורה שנחשפה בעבר ולא נחפרה (חדשות ארכיאולוגיות 120); למערה (2.6×3.1 מ'; איורים 8, 9) פתח בדרום (0.6 מ' רוחב) שמדרום לו נחשפה אבן גולל שהתאימה לפתח המערה. הפתח הוביל לבור עמידה (0.9×1.8 מ') שנחפר חלקית. סביב לבור היו מדפי סלע (0.85 מ' רוחב המדף המזרחי, 0.9 מ' רוחב המדף המערבי, 0.95 מ' רוחב המדף הצפוני), כנראה לגלוסקמאות. בפיקוח שקדם לחפירה התגלו שברי גלוסקמאות באתרן מעוטרות במוטיבים אדריכליים ובוורדות, המתארכים את המערה לימי בית שני. במילוי ממזרח למערה נמצא מטבע מימי אלכסנדר ינאי (ר"ע 141911). סביב למערה, מצפון וממזרח, התגלו סימני חציבה, שרידי מחצבה (איור 10). מחצבות הסמוכות למערות קבורה הן תופעה מוכרת המעידה על יעילות; סלע שהוסר לצורך חציבת מערות קבורה סותת ושווק כאבני בנייה. מכאן שהמחצבה פעלה בימי בית שני.
 
שטח 4. מערת קבורה (3.8×3.8 מ'; איורים 11, 12) שתקרתה קמורה, נחפרה חלקית. כ-1 מ' מהדופן המערבית נחשפו סימני חציבה, אפשר שהיה שם מדף. בפינה הדרומית-מזרחית של המערה נמצאו שלושה לוחות אבן זה על זה, סתימה של פתח המערה המקורי או שרידי מדרגות. במילוי המערה נמצא רעף שכב תמים (0.53 מ' אורך, 0.125–0.210 מ' רוחב, 0.1 מ' גובה מרבי, איור 4:7), מבית יוצר של הלגיון הרומי העשירי שפעל בסביבה. במרכז המערה נמצא שבר נר עם חרטום מקורצף מטיפוב C2 (איור 2:7;Barag and Hershkovitz 1994: 46–48 ) ונר דיסקוס (איור 3:7) מעוטר בראש אדם בעיגול שסביבו פרח, ברצועה בדגם ׳אובלו׳ המחולקת לשלושה קטעים במוטיבים של גרזנים כפולים זה מול זה מצדי ראש האדם; בכתף ובוולוטות סמוך לחרטום בדגם של רצועה המסתיימת בכל קצה בסליל (וולוטות); הנר מטיפוס ׳נר עגול עם דיסקוס מעוטר׳ מן המחצית השנייה או הרבע האחרון של המאה הא' לסה"נ ועד סוף המאה הב'–ראשית המאה הג' לסה"נ, נפוץ במרחב של סוריה רבתי הכולל את ארץ ישראל ופניקיה (Vitto 2011:47–48, 51–52; Rosenthal and Sivan 1978:85–90). ייתכן שהנר מהחפירה מעוטר בראש הליוס, דומה לנר ממערת קבורה ברחוב החורש בטבעון (Vitto 2011: Fig. 24.2) ולנר באוסף שלסינגר שנקנה בבירות (Rosenthal and Sivan 1978: 88, No. 357). סמוך לנר הדיסקוס התגלו שלושה שברי כלי זכוכית, בהם בקבוק עם שפה מקופלת פנימה, צוואר גלילי ארוך עם כיווץ בבסיסו וגוף אגסי עם כיווצים לאורכו (איור 1:13) ושני חלקים, כנראה של בקבוק אחד ששפתו מקופלת פנימה, צווארו גלילי ארוך, כיווץ בבסיסו וגופו כדורי או פחוס (איור 2:13). בקבוקים מטיפוסים אלה היו נפוצים בארץ ישראל במאות הא'–הב' לסה"נ.
 
חשיפת שתי מערות הקבורה מתקופת בית שני מעידה כי המדרון המזרחי של הגבעה שימש נקרופוליס ליישוב היהודי. אם כך, עולה שאלת זיהוי האתר עם כפר יסון (ארובס וגולדפוס 2007). קבר יסון רחוק ממערות הקבורה וסביר שאם היישוב היה נחלה של משפחת יסון, נחלת הקבורה המשפחתית הייתה בקרבת מקום. קושי נוסף בהצעת הזיהוי הוא ביסוסה על מקור נוצרי מאוחר, לוח השנה הגיאורגי, שזמנו המאה הז' או הח' לסה"נ. מערת הקבורה בשטח 4 אפשר ששמשה בתקופה שבין המרידות ואולי אף בתקופה בה פעל בית היוצר של הלגיון הרומי בסביבה. הממצאים ממערת הקבורה שבשטח 2 מעידים על המשכיות הקבורה בתקופה הביזנטית.