בריכה C3

חפירת הבריכה (איור 2) אִמתה את שני שלבי הבנייה במתחם C שזוהו כבר בשנות ה-70 של המאה שעברה. תחתית הבריכה מרוצפת בלוחות בזלת מעובדים יפה באזמל; הקצה הדרומי של הריצוף היה מכוסה במקור בפסיפס שנותרו ממנו שרידים אחדים. סמוך למקום שבו נראה השינוי בריצוף, אפשר לראות גם תפרים בבניית הקירות המזרחי והמערבי, המעידים על עבודת שיפוץ מאוחרת. אגן הבריכה הורחב בשלב הבנייה השני ותעלת ניקוז שחיברה את המוביל (C14; איור 3) נפתחה בפינה הדרומית-מזרחית. האיקונוגרפיה של רצפת הפסיפס שנחשפה ב-C6 (איור 3), שרידי הפסיפס הלבן ב-C7 ו-C12, ברכת המים הזורמים, שרידי בנייה קדומים יותר שבשימוש משני היו ספסל ב-C12-C10 ושרידי לבני החרס שיועדו לרצפה צפה (suspensura) ב-C7, מצביעים על כך שמתחם C היה חלק מבית מרחץ תרמי שהיה בשימוש, עם שינויים אחדים, לפחות מהמחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ, קודם למרד הגדול, ועד למאה הד' לסה"נ.
 
בריכה D3
בריכה מדורגת זו שוחזרה (איור 4). השלב הראשון הוא קיר שכיוונו צפון–דרום (W345), שפורק חלקית בגובה הריצוף, אף שארבעה נדבכים עליונים השתמרו וכוסו במדרגות. לוחות הריצוף (L346) הונחו בזמן אחד עם בנייתו של קיר W345, ואילו קיר הבריכה הצפוני (W348) וקיר הצד המערבי (W347) כיסו חלקית את הריצוף ולפיכך הם משלב בנייה שני. מסתבר שבשלב השני הורחבה הבריכה צפונה עם בנייתו של קיר W348 וצומצם שטחה למזרח עם הקמתו של קיר W347.
יתר על כן, בשלב מאוחר נבנו מחדש שלושת הנדבכים העליונים של קיר W347 באבנים מרובעות ומסותתות היטב שהונחו בשיטת ראש ופתין. הממצא מהבריכה שכלל כלי מתכת (specillum), פכיות כישור וסיכת שיער מעצם, מעיד על שימושה, בהתאמות רצופות, למן סוף התקופה ההלניסטית ועד לתקופה הרומית המאוחרת; הקלדריום והטפידריום ב-E19 שופצו.
 
בניין עמודים D1
הדעות על הבניין חלוקות והוא פורש בטעות כבית כנסת. נערכו בדיקות אחדות להבהרת תפקידו והקשר שלו למבנים אחרים. אפשר היה לקבוע שהשימוש המקורי במבנה היה קשור למים. בשלב מאוחר הפך המבנה למאגר מים, גם בהרמת מפלס הריצוף שלו, והוא שימש לפעילות ייצור. אספקת המים למבנה הייתה דרך פתחים מלבניים שנטו לפנים המבנה; אלה שהשתמרו היטב נמצאים בקיר הדרומי (W1200), מהשלב הראשון, שנבנה מגושי אבן חלקים למשעי שהונחו בנדבכים שגובהם אינו אחיד. בקיר הצד המערבי (W1199) היו פתחים דומים שהורחבו בגסות בשלב מאוחר. בשלב הקדום מערכת אספקת המים וניקוזם נשלטה בשער סכר שוויסת את זרם המים לכיוון צינור הניקוז D8.
 
בריכה מדורגת E7–E2
למרות העדר ריצופים אחדים ושוד האבנים שמקשים על ראיית מערך החדרים והבנת תפקודם, הבדיקות ב-E2 תרמו רבות. בקטע המרכזי, במפלס 207.89– , נחשפו חלקים של ריצופי אבן ועליהם שרידי טיט; בקטע הדרומי הובחנו חלקים של תשתית לפסיפס ואבני פסיפס אחדות בגוונים של שחור, לבן ואדום; בקטע הצפוני נחשף ריצוף נמוך וקדום. באותו המפלס ומעט יותר מזרחה הייתה תעלה קטנה מקורה שהשקיפה מעל אגן בן שש מדרגות שהתרחב במדרגה הרביעית שלו לכדי אגן מלבני (1.0×1.8 מ'). הריצוף כוסה בחלקו בקיר מחיצה שכיוונו צפון–דרום (W985). הקיר הדרומי של האגן (W986) נבנה מאבנים מעובדות שהונחו בנדבכים אחידים והיה קשור לקיר W985, ואילו הקיר הצפוני (W988) שהתאים לקיר הדרומי של E6, היה בנוי בגסות מאבנים מצולעות שהונחו בנדבכים לא אחידים. קיר W988 מאוחר לגרם המדרגות משום שיסודותיו הותאמו למדרגות והקטינו את שטחן, כך שהן יצאו מכלל שימוש. לפיכך אפשר לדמיין את האגן המקורי עם המדרגות שכיוונו מזרח–מערב שהיה בשימוש לפני מחצית המאה הא' לסה"נ, על פי המכלול מסוף התקופה ההלניסטית–רומית הקדומה שנמצא במילוי החרסיתי האפור באגן. בשלב מאוחר הוקטן גודלו של האגן שלא היה יותר בשימוש ולבסוף הוא נעלם לחלוטין עם בנייתם של הקירות בתקופה הרומית התיכונה.
 
בריכה E11
בחדר זה זוהו שני מפלסים (איור 4): מפלס תחתון – בריכה מדורגת ומפלס עליון – כנראה חדר לפשיטת הבגדים (apodyterium). לכיוון מזרח נמצא ספסל אבן מטויח לאורך מסדרון צר שמתרחב לדרום ונפתח לריצוף אבן ובו אגן קטן.
השכבות העליונות של המילוי בבריכה נחפרו בשנת 1975 על ידי ו' קורבו וס' לופרדה עד למדרגה הרביעית והתברר כי הן מייצגות שלב של נטישה שהממצא בו תוארך למן התקופה הביזנטית ועד לתקופה העבאסית (המאות הו'–הט' לסה"נ).    
מתחת לשכבת פסולת בנייה זוהתה שכבת מפולת ומעליה חרסים אחדים, כמות של לבנים ריבועיות לרצפה תלויה (suspensura)ושברי טובולי מחרסשמקורם בחדר הסמוך E19. במפולת המשתרעת מדרום-מערב לצפון-מזרח נמצאו לוח כיסוי מבזלת, גוש אבן מרובע וחצוב יפה, אבני בנייה אחדות ועמוד מבזלת. כמו כן נמצאו שברי טיח צבוע, טיט ושברים אחדים של חלונות זכוכית.
המפולת המיוחסת לרצפה העליונה מכסה על שכבת נטישה שכללה כמות גדולה של כלי חרס רגילים ובהם אמפורות, סירי בישול ופכים (lekytoi) המתוארכים עד למאה הד' לסה"נ; תאריך המטבעות הוא המאה הג' לסה"נ לכל המאוחר.
מעל הריצוף נמצאו חפצי קוסמטיקה אחדים ובהם סיכות שיער מעצם, ידית ברונזה של בקבוקון (אריבלוס) מזכוכית, כפית ברונזה, עגיל זהב בעבודת גרעון (גרנולציה), פכיות כישור תמימות מחרס ומסרק מעץ. אִתם נמצאו מטבעות שהטווח הכרונולוגי שלהם למן המאה הא' לסה"נ ועד קראקלה (198–217 לסה"נ). לשלב הבנייה הקדום מתאימים שרידי קיר בכיוון צפון–דרום שגולח עד למפלס הרצפה ששולבה במדרגה התחתונה ובבניית הצד הדרומי של האגן. בקיר המערבי (W995; גובה השתמרות 2.44 מ') ניכרות שתי טכניקות בנייה: הנדבכים העליונים בנויים מגושי אבן רבועים ומסותתים היטב שהונחו לחילופין לאורך ולרוחב מעל שרידים של מבנה קדום יותר שנבנה מאבני גיר מעובדות בגסות. את גרם המדרגות המוביל לבריכה ונעשה צר יותר כלפי מערב, הגבילו המבנים הקדומים. בריצוף הבריכה (210.03–) היו שבעה גושי אבן רבועים; בקטע המערבי היו שני גושי בזלת רבועים שהונחו כמדרגה שהובילה לאגן עמוק (0.62×1.62 מ'; 210.35–) שתחתיתו לא הייתה מרוצפת. שתי אבני זיז גדולות מבזלת שנמצאו באתרן מעל הקיר המערבי מעידות אולי על קיומה של מרפסת קטנה.
שרידים מעטים של טיח צבוע הידראולי על הצד המזרחי של האגן, ושברים שלוקטו במילוי הבוצי שבבריכה, מעידים שהקירות היו מעוטרים.
לבריכה זרמו מים ממקור טבעי, דרך שתי טפטפות תת-קרקעיות שנכנסו דרך שני פתחים בקיר המערבי, שבו השתמרו שרידים של סלע גיר ששולבו בבנייה המסותתת היטב. לפני שהגיעו המים לבריכה, הם כנראה סוננו במאגר מדורג (E7) שנחפר בצד המזרחי של E7–E2. הבריכה התחברה למאסף מים (E12) דרך מוליך אבן מרובע שהיה לו שולחן קטן והוא זרם בפינה הדרומית-מזרחית של הקיר הדרומי (W997).
 
מאספי מים E21 ,E12
בחדר E12 (איור 4) שני מפלסים: במפלס העליון ריצוף של לוחות אבן שהיו מכוסים בפסיפס שנהרס לחלוטין ובמפלס התחתון תעלת מים תת-קרקעית. התעלה מופרעת במערב בחסימה של גושי אבן גדולים וחלקה העליון חסום במפולת הכיסוי המקורי שלה. הצד הצפוני של התעלה נבנה כקיר ומעליו צינור דמוי ח' מטיט הידראולי שכיוונו מזרח–מערב סמוך לפתח המוליך למוביל מים E11 ולאחר מכן הוא נכנס דרך הקיר המערבי של E19caldarium).
מעל הרצפה העליונה נמצאו שברים אחדים של פכיות כישור מחרס, שברים של טיח צבעוני ומטבע מהמאות הב'/ג' לסה"נ. במילוי הבוצי של התעלה התחתונה נמצאו חרסים מהתקופה הרומית הקדומה, פכית כישור תמימה מטיפוס  fritillus עם מטבע של פילטוס ושברים של טיח במראה של שיש (marmoridea).
E12 היה קשור בשלב מאוחר למאסף המים E21 דרך צינור נוסף לאורך הקיר המערבי (W998) של החדר החם, ודרך E13 ו-E12 שהיה כנראה סוג של מאסף מים על פי מובילי מים שיוצאים ממנו. W21 קשור ל-E13 דרך פתח בצד המערבי ולחדר החם ב-E19 דרך תעלה מקורה שעוברת מתחת לקיר הדרומי (W525) ולתוך המוביל העיקרי E20. 
 
בריכה E22
זוהי בריכה תת-קרקעית גדולה עם מזרקה (nymphaeum?), המחולקת לשני חלקים מלבניים בקשת חוליות; הכניסה אליה בדרום, לכיוון מוביל E20, שכיסויו בשלב זה מדורג. הקיר ההיקפי של הבריכה בנוי מאבנים מסותתות לא אחידים.
לפחות שני שלבי בנייה זוהו בתכנון המורכב של המבנים. הבנייה האיכותית של הקשת, התומכת בשורה כפולה של גושי בזלת מאורכים לכיסוי, כוללת אבנים מעובדות ומסותתות היטב שמסודרות בשורות בצד הפנימי ובפן הדרומי.
מאולם הכניסה הדרומי של הבריכה מובילות שתי מדרגות ברוחב הקשת לאגן שבצדו המערבי ספסל מטויח. טיח זהה הונח על עמודי הקשת ועל הקיר הצפוני של האגן, עדות לשלב בנייה אחד. שרידי בנייה של שלב קדום זוהו בפינה הצפונית-מערבית. הבנייה בצד המזרחי של האגן (1.1 מ' רוחב, 2.1 מ' גובה) איננה מדויקת כמו בצד המערבי אבל נושאת את לחץ הקשת. הקיר הזה פורק בחלקו בחדר הדרומי כדי לבנות מוביל מקורה שעובר בקטע הדרומי של החדר הסמוך (E22a) שהיה קשור למערכת המים על סמך שלוש יציאות מלבניות שנראות בצדיו הצפוני והמזרחי. בקיר הצפוני של E22 זרמו מים מזרבובית של מזרקה שלה צינורית (fistula) דמוית Y (209.3– מ'). זרם המים פרץ החוצה בגין הלחץ שנוצר ממערכת מפלים אנכית. המים למזרקה זו הגיעו ממוביל מקורה שהיה נתון בחלקו בתוך הקיר הדרומי של החדר החם (E19). אפשר שלמזרקה, שהפכה את הבריכה לסוג של נימפיאון, נכנסו מים מהתעלה דמוית U ב-E12.
ריצוף האגן (208.88– מ' עומק ממוצע) היה נטוי קלות מזרחה וכלל גושי בזלת לא אחידים ואבנים קטנות שהיו במקור מכוסים בטיח הידראולי.
מנקודת מבט סטרטיגרפיה, זוהו שלוש שכבות:
שכבה III (מ-209.60– עד 209.80–): שכבת נטישה שכוללת הצטברות של אדמה חרסיתית עדינה ואבקתית ובה מעט חרסים. תאריכה למן סוף התקופה הרומית ועד לתקופה האסלאמית.
שכבה II: רובד מהודק מאוד של גבב אבנים לא מעובדות ובהם אבנים קטנות, חלוקים, נתזים של אבן גיר ובזלת מחוברים בטיט בהיר, התגלה רק בחדר הכניסה הדרומי. הרובד שנתחם במחסום של גושי אבנים לפני הקשת, סגר את הכניסה הקדומה מדרום והרים את מפלס אולם הכניסה עד לגובה הכניסה המאוחרת. הממצא מתארך את השכבה לכל המוקדם לתקופה הרומית המאוחרת.
באגן זוהה רובד של אשפה שהכיל שברים של טיח בצבעי אוכרה, אדמדם, לבן פנינה וטורקיז ירוק ששימש כנראה לעיטור בפסים ובדגמים צמחיים. עוד נאספו שברים אחדים של סטוקו בדגם של ביצה ורומח. נמצאה קבוצה נדירה של חפצי עץ שהשתמרו היטב בבוץ הספוג מים ובהם שברים של מוטות, קורות, קטעי עץ שמפרידים בין פאות זכוכית בחלונות עם מסמרים, חיבורים וטריזים. קטעי העץ שהיו אולי חלקים מסבכה שתמכה בתקרה מדומה, הונחו ברצועות אופקיות חופפות שחצו והסתיימו מעט נמוך יותר כפנלים ארוכים ודקים מאוד.
במקומות אחדים בין העץ למסגרת נמצאה תחתית מקנים שזורים וצמחים, כמו עלי גפן, קנים דקים, ענפי עץ זית ותמר, שחוברו בעזרת טיט גירי. בטיט נמצא חול מהאגם, צדפים קטנים, גרעיני פירות וקליפות קשות של ירקות.
שכבה I: התמוטטות מבנה העץ כיסתה על שכבת נטישה (0.5–0.6 מ' עובי) שנמצאו בה חפצים אחדים, בהם בקבוקונים אחדים מזכוכית, כלי אבן גיר רכה, וו של חכה, מלקחיים מברזל, להבים, מסמרים, שרידי בעלי חיים ומכלול מרשים של כלי חרס שתאריכם למן סוף התקופה ההלניסטית ועד לסוף התקופה הרומית הקדומה. הטיפוסים הבולטים הם סירי בישול כדוריים מטיפוס כפר חנניה, Pent 10 (ר' Loffreda 2008a:185–186) Pent 11 ,(Loffreda 2008a:184–185), ו-Pent 12 (ר' Loffreda 2008a:186–187), קערות בישול, 12 Teg (ר' Loffreda 2008a:204–205), ו-14 Teg (ר' Loffreda 2008a:206–207), שתי פכיות כישור תמימות, אמפורות, 12 Anf (ר' Loffreda 2008a:125–126), ו-13 Anf (ר' Loffreda 2008a:126–127), כלי אבן ונרות הרודיאניים (Loffreda 2008a:42–45). עוד נמצאה במילוי הבוצי קבוצה של כלי עץ ובהם צלחת, ספל קטן ושני ספלים עגולים, שהועברו עם מסרק העץ מ-E11 לשימור ולרפאות בפיזה. לפיכך מכלול כלי החרס ההומוגני משכבה זו מצביע על שלב שימוש שקדם להרס הפתאומי שהתרחש לפני סוף המאה הא' לסה"נ והוא מתייחס לכיבוש האכזרי של מגדלה על ידי טיטוס ווספסיאנוס.
 
אגן M31
האגן מלבני (2.25×1.20 מ') וקירותיו הצפוני, המזרחי והדרומי (2.1 מ' גובה) נבנו מאבנים לא אחידות שהונחו כנגד העמודים הדרומיים האחרונים של אמת המים. הקיר המערבי הוא הצד המזרחי של העמודים והמחיצות שביניהם.
אבן זיז מלבנית מבזלת הבולטת 0.3 מ' מהצד המזרחי לפנים האגן מעידה כנראה על קירוי של האגן ששימש אולי מאגר מים. השימוש בטיח הידראולי לפן הפנימי של קירות האגן מצביע על שימוש הקשור למים.
בחפירת האגן נחשפה מתחת לרובד גירי קשה שבו חרסים אחדים מהתקופות העבאסית והאיובית מפולת של לוחות בזלת ארוכים שהיו מונחים לאורך הצד הקצר של האגן. המפולת (0.6–0.8 מ' עובי) כיסתה על שכבת אדמה אפורה, לחה וגסה ובה כמות גדולה של כלי חרס מטין צהבהב בהיר. במכלול יותר מ-50 ספלים (20 ס"מ גובה) שגופם צבוט לאורך הרבע העליון של הגוף ולהם צוואר גבוה ושפה הנוטה קלות החוצה. סוג הטין של ספלים אלה מוכר ממכלולים של התקופה האסלאמית הקדומה ומיוחס לייצור של כלי ח' אל-מפג'ר.
ידית קטנה מחוברת לחלק התחתון של הספל ובשל מיקומה דומה שלא שימשה לאחיזה אלא אולי לתליית הספל עם פתחו כלפי מטה. אפשר שהספלים הגבוהים הסתובבו בגלגל עץ ושימשו לדליית מים (noria); זוהי אפשרות סבירה על סמך הקרבה בין M31 לאמת המים הרומית מאוחרת–ביזנטית.
 
הנמל
קיר W317 (איורים 4, 5: מבט 1–1) נחשף לאורך הקיר הסוגר של המנזר (קלויסטר) הגדול FC. הקיר נבנה מאבנים מצולעות בשורות אופקיות ומילוי של אבני גוויל שנקשרו בטיט קשה; פני הקיר טויחו בשכבה גירנית, דומה לזו שבמבנה FC. חפירות ממערב למבנה FC הצביעו על מסד קדום יותר (W332) למבנה (איור 5: מבט 2–2).
עובי קירות המבנה היה יותר מ-3.6 מ'. החפירה בחלק המזרחי של תעלה E20 אפשרה לבחון את בניית הפינה הצפונית של המנזר שהייתה מורכבת מגושי אבן גדולים במיוחד, ואת מסד המבנה שהיה בנוי אבנים גדולות עם זיז מרכזי בולט וסיתות שוליים ובלט מקירות המבנה בכ-0.5 מ'. המבנה כוסה בבניית קיר W317 שגרם גם לשיטוח הזיזים באבני המסד.
את המנזר (FC) יש לתארך לתקופה ההלניסטית המאוחרת, היינו זמן החשמונאים, על פי הממצא שנחשף בבדיקות עמוקות במבנה.
השטח ממערב לקיר W317 היה מכוסה במפולת אבנים שכיוונה ממערב למזרח ויש לייחס אותה להרס חלקו העליון של מבנה המנזר.
מבדיקת F18 (איור 5: מבט 2–2) לברור תפקידו של קיר W317 עלו חמש שכבות (Sarti et al. 2013):
I) שכבת אדמה לבנבנה מהודקת עם אבנים קטנות (L325); פניה העליונים מפולסים ונמצא בה מטבע של קונסטנטיוס הב' (350–361 לסה"נ).
II) שכבת מפולת (L329) מתחת לשכבה I, בעיקר אבנים מעובדות ומסותתות, אבנים קטנות ושברים אחדים של טיח צבוע, בעיקר סמוך לקיר. המטבעות שנמצאו במפולת מתוארכים למן אלכסנדר ינאי ועד להורדוס.
III) שכבת חול גירני עם חלוקים ושברי צדפים המאופיינת בהעדר מוחלט של ממצא כלי חרס ושרידי אנוש. כיוון פני השטח בחתכים הצפוני והדרומי הוא מזרח–מערב ובחתך המזרחי צפון–דרום.
IV) ריצוף חצץ (L331), בעיקר מחלוקים טבעיים במגוון גדלים, שהונח בהתאמה לקיר W317. בחצץ נמצאו חרסים מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה, וכן שני מטבעות מהמאה הא' לסה"נ. פני השטח של החצץ הנוטים ממערב למזרח הושפעו ממפולת גושי אבן הגיר לפני שכוסו לגמרי.
V) רובד חרסיתי כהה שהכיל חומר קדום לתקופה הרומית (L401), קודם להנחת החצץ (L331) וכנראה גם לקיר W317.
פניו של קיר 317 כוסו בשתי שכבות של טיח; טיח גס מעורב בטיט הידראולי אפור בשכבה התחתונה וגיר מוחלק בשכבה העליונה.
בשכבת המפולת (L329) נמצאו שברים רבים של טיח צבוע בגוונים של אדום, צהוב וירקרק ונראה שחזית קיר 317 הייתה מעוטרת ברצועות טיח שדימו שיש.
בגושי בזלת מעובדים אחדים (0.7 מ' אורך) ששולבו בקיר 317 היו חורים (14 ס"מ קוטר) מוחלקים המעידים על שימוש שטיבו היה ככל הנראה חיכוך טבעות מתכת, כבלים או שרשראות. גושי הבזלת שימשו למעגן אוניות; מעגנים דומים נמצאו במורג'ין (פרבר של פומפיי), קיסריה, רוג'ם אל-באחר, לפטיס מגנה ופורטוס. שניים מגושי הבזלת נמצאו שבורים ואילו ארבעה עודם באתרן במזח (W317).
הרציף המתוארך לתקופה הרומית הקדומה, מחליף מעגן קדום יותר המיוצג באבן קשירה גדולה שהוכנסה בצד המזרחי של הקיר שהקיף את המנזר (W282) וסבב את המעגן הרומי. אבן קשירה שישית נמצאה באתרה בפינה הדרומית-מזרחית של מבנה מרשים סמוך (W35 ,E33 ,E32). בבנייה שהשתמרה בפינה זו נמצאו אבני גזית עם זיזים וסיתות שוליים שהונחו בשורות לא אחידות והיא אופיינית מאוד לתקופה החשמונאית.
סוגר תומך במבנה המסד של הקיר המזרחי (W335) של מבנה מרשים זה מצפון למנזר; קיר 355 נחשף לאורך יותר מ-10 מ' לכיוון צפון (איור 6).
אפשר להניח בסבירות גבוהה שהמבנה שימש מגדל תצפית חשמונאי, בדומה לאלה שסביב ים המלח, למשל ברוג'ם אל-באחר, ח' מאזין וקאסר אל-טוראבה.
נראה שיש לתארך את המזח לתקופה הרומית הקדומה וכנראה ששימושו פסק אחרי התקופה הרומית המאוחרת בשל חסימה טבעית של סחף בוצי, אבני גיר וחול, שזוהו בשכבות VI (ר' לעיל).
יש לברר עדיין את הקשר הכרונולוגי והתפקודי בין מזח זה לשובר הגלים שחשפה בשנת 1960 משלחת לינק (Fritsch and Ben-Dor 1961), והיום קבור מתחת לחול. יש לציין עם זאת שתיארוך שובר הגלים שונה, מיקומו רחוק מהמזח שנחשף כלפי האגם, גובה מפלסו שונה, והוא קבור תחת הצטברות גבוהה של משקעי האגם.
 
השטח שמדרום לקיר W317
בתעלה (2×8 מ') שנחפרה בפינה הדרומית-מזרחית של מנזר F זוהתה שכבה לבנבנה (מעל 1 מ' עובי), שהופרעה מאוד משורשי עצים והייתה מורכבת כמעט כולה מחומר גירני דחוס מאוד (L351). בשכבה נמצאה כמות גדולה מאוד של לבנים (imbrices and tegulae) עם חרסים מהתקופה הביזנטית המאוחרת ושברים אחדים של זכוכית. בחרסים נמצאה צלחת ממשפחת ATS המעוטרת בדיוקן של הקיסר לבוש בטוניקה ואוחז בשרביט ארוך בין שתי כפות תמרים קטנות בידו הימנית. טיפוס זה מתאים ל-Form ARS 104C (גרסה של Stamp 230; Hayes 1972:104, C23), שהייז מתארך אותו ל-550–625 לסה"נ. בשכבה זו נמצאו גם 47 מטבעות מאוכלים מאוד שתאריכם התקופה הביזנטית ובהם מטבע ברונזה 3- סולידי אקסגיום (3-solidi exagium) מהמאות הד'–ה' לסה"נ.
חמישה מטרים מהקצה הדרומי-מזרחי של מבנה FC, כיסתה שכבה 351 על גרם של שלוש מדרגות, שנבנה בתוך קיר 317 והיה בן זמנו; גרם זה הוא חלק ממבנה הנמל, שהמשיך דרומה לכיוון שטח M, מעבר לגבול המנזר. המדרגות הובילו לאזור עגינה ומשם, כנראה דרך מעברים מקומרים שהשתמרו מהם חלקים במפולת, אל הכניסה המזרחית של המנזר.
 

 

De Luca S. 2010. La città ellenistico-romana di Magdala/Taricheae. Gli scavi del Magdala Project 2007 e 2008: relazione preliminare e prospettive di indagine. Liber Annuus 49: 343–562.
De Luca S. 2012. Scoperte archeologiche recenti attorno al Lago di Galilea: contributo allo tudio dell‘ambiente del Nuovo Testamento e del Gesù storico. In G. Paximadi, M. Fidanzio, ds. Terra Sancta: archeologia ed esegesi. Atti dei convegni 2008-2010 (ISCAB Serie Archeologica 1). Lugano. Pp. 16–111.
De Luca S. and A. Lena. 2013. The Harbor of the City of Magdala / Tarichaee on the Shores of the Sea of Galilee, from the Hellenistic to the Byzantine Times: New Discoveries and reliminary Results. In Harbors and Harbor Cities in the Eastern Mediterranean from Antiquity to Byzantium Recent Discoveries & New Approaches (Istanbul, 30.5–1.6.2011). Istanbul.
Fritsch C.T. and Ben-Dor I. 1961. The 'Link Expedition' to Israel. BA 24:50–59.
Hayes J.W. 1972. Late Roman Pottery. London.
Loffreda S. 2008a. Cafarnao VI: Tipologie e contesti stratigrafici della ceramica (1968–2003). Milano.
Loffreda S. 2008b. Cafarnao VII: Documentazione grafica della ceramica (1968– 2003). Milano.
Loffreda S. 2008c. Cafarnao VIII: Documentazione fotografica degli oggetti (1968–2003). Milano.
Sarti G., Rossi V., Amrosi A., De Luca S., Lena A. Morhange C., Ribolini A., Sammartino I., Bertoni D. and Zanchetta G. 2013. Magdala Harbour Sedimentation (Sea of Galilee, Israel), from Natural to Anthropogenic Control. Quaternary International 303:120–131.