בקצה שלוחה המשתפלת לצפון נתגלה כבשן – בור עגול שחלקו התחתון חצוב בסלע וחלקו העליון בנוי אבני גוויל (5 מ' קוטר עליון; 3.3-0.4 מ' עומק; איור 1).
רצפת הכבשן מפולסת (2.7 מ' קוטר) וסביבה חצובה מדרגה (כ-0.5 מ' רוחב, 0.3-0.2 מ' גובה). על  הסלע נבנה קיר מעוגל (W1) בשורה אחת של אבני שדה בינוניות וגדולות

(4.5 מ' גובה מרבי). קיר זה הסתיים כנראה בכיפה (ר' י' שפנייר וא' ששון, כבשני סיד בארץ ישראל: יום עיון לזכרו של שמואל אביצור [ירושלים] הוצאת אריאל, תשס"א 2001). סביב קיר 1 נערמה אדמה שנתמכה מבחוץ בקיר נוסף (W2) בנדבך אחד של אבני שדה בינוניות.
בדופן הצפונית של הכבשן, בגובה המדרגה נחשף פתח (0.7 מ' רוחב, 0.95 מ' גובה) שבראשו שתי אבנים הנשענות זו אל זו במשולש ומעליו פתח נוסף מלבני (0.55 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה). שני הפתחים הובילו למנהרת אוורור שהתגלתה כ-3.7 מ' במורד השלוחה. המנהרה בנויה בשיפוע כלפי חוץ וגם לפתח היציאה שלה צורת משולש.

כמטר מעל פתחי האוויר וכ-2.7 מ' מעל רצפת הכבשן התגלה פתח ההזנה ובסיס דופנותיו (עד 0.2 מ' גובה). המשך המסדרון לצפון לא השתמר אולם על פי מפלסי האפר והסיד ניתן לשחזר את שיפועו (כ-15%) ואת כיוונו.

שכבות האפר, סוגן ועוביין מעידות אולי כי הסיד שיוצר בעת הפעלתו האחרונה של הכבשן לא נאסף, כולו או חלקו. ממפלס הרצפה ולגובה של 0.35 מ' התגלתה שכבת אפר שצבעה שחור-אפור כהה. מעליה שכבה דקה (כ-0.1 מ' עובי) חומה בהירה של אדמה ואבנים קטנות ומעליה, בגובה 0.4 מ', שכבת סיד לבן המורכבת מאבקה ואבנים

(0.9 מ' עובי). שכבה זו כוסתה כולה באדמת סחף ואבנים (1.70-0.55 מ' עובי) המעידות אולי על קריסת הרבע הדרומי-מערבי של דופן הכבשן.
במילוי הכבשן ובסביבתו לא נמצאו ממצאים כלשהם כך שתיארוכו אינו ידוע.